סביבתנות
סְבִיבָתָנוּת היא דאגה לשימור, שיקום או שיפור הסביבה הטבעית וזכויותיהן. תנועה זו קוראת לשינוי טכנולוגי, מדיני ואישי על מנת שאלו יתאימו לתנאי הסביבה ולשמירה על המאזן האקולוגי.
זיהוי הבעיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחקר המדעי בתחום האקולוגיה כמו גם הגידול של טביעת הרגל האקולוגית האנושית בעקבות הגידול באוכלוסין, בצריכה של חומרי גלם וביצירת זיהום, הובילו לכניסה הדרגתית של חשיבה סביבתית לתוך הספירה החברתית, החל מתחילת המהפכה התעשייתית ועד לתחילת המאה ה-20. משמעות הדבר הייתה בעיקר התמודדות עם בעיות בריאות מקומיות שנגרמו עקב התיעוש הכבד – לעובדים בתעשייה ולתושבי הערים, כמו גם הקמתן של שמורות טבע.
החל משנות ה-60, וצאת ספרה של רייצ'ל קרסון אביב דומם, החלה לתפוס תאוצה תפיסה הוליסטית ועמוקה יותר, שהתמקדה בבעיות בעלות מישור ארצי ולאחר מכן עולמי – הרס נהרות, כריתת יערות הגשם, הכחדת מינים, התחממות עולמית, הידלדלות שכבת האוזון, השפעת רעלים על מארג המזון ועוד. אף על פי שתפיסה זו לא הייתה חדשה באופן כללי, היא הייתה חדשה בתרבות המערבית. ובנוסף למתחים בין מעמדות כלכליים ובין תרבויות שונות, התחזקו מאוד שני קונפליקטים חדשים – הקונפליקט בין הדור הנוכחי לדורות העתיד, וזה בין המין האנושי לשאר מיני היצורים החיים.
בניסיון לענות על דאגות אלו הוקמו מוסדות פוליטיים וחברתיים רבים: מוסדות אקדמיים לחקר קשרי הגומלין בין האדם לסביבה, התפתחות הכלכלה הסביבתית, מפלגות וארגונים "ירוקים", תקנות וחוקים במדינות, אמנות ומוסדות בין-לאומיים להגנה על הסביבה וכן התקדמות בטכנולוגיות "ירוקות". ניסיונות אלו הביאו להצלחות רבות, גרמו לשינוי תודעתי נרחב, והאטו במקרים רבים את הגידול הפוטנציאלי של השפעת האדם על הסביבה, אולם כמעט לפי כל הפרמטרים השפעה זו לא פחתה, ובקרב מדענים רבים, כמו גם הוגים ואנשי ציבור מכרסמת דאגה עמוקה מפני התדרדרות סביבתית-חברתית מהירה. עוד בשנות ה-60 הצהיר הכלכלן קנת בולדינג כי "כל מי שמאמין שצמיחה מעריכית יכולה להמשיך לנצח בעולם סופי – הוא משוגע או כלכלן". עם העשורים התחזקה אמונה זו וב-1992, לדוגמה, כ-1,700 מדענים פרסמו הצהרה משותפת הנקראת: "אזהרת מדעני העולם לאנושות", שנחתמה גם על ידי למעלה מ-50% מזוכי פרס נובל במדעים שחיו באותה תקופה. ההצהרה טענה שמגמות נוכחיות של פיתוח "עלולות לשנות את עולם החי עד כדי כך שהוא לא יהיה מסוגל לקיים את החיים בדרך שאנו מכירים. שינויים יסודיים הם הכרחיים אם אנו רוצים להימנע מן ההתנגשות שאליהן מובילה דרכנו הנוכחית."
מקורות השראה ומחלוקת
[עריכת קוד מקור | עריכה]אידאולוגיה זו, שבאה לידי ביטוי גם בספרים כמו "גבולות לצמיחה", ובהקמת ענף הכלכלה האקולוגית, שואבת את השראתה מתוך תובנות מעולם האקולוגיה והפיזיקה. היא מנסה לנתח את החברה האנושית באופן הוליסטי ומערכתי כמעוגנת בתוך העולם הטבעי, ושואפת להגיע לחברה בת קיימא – חברה המסוגלת להתקיים במשך דורות רבים. דבר זה עומד פעמים רבות בהתנגשות עם אידאולוגיות נגדיות: הן אידאולוגיות התומכות בגידול אוכלוסין ללא גבול על רקע מסורות דתיות או לאומניות, והן עם האידאולוגיה הקפיטליסטית-מודרנית המצמצמת את הטבע לכדי "משאבי טבע" פאסיביים שיש לנהל אותם בחוכמה על מנת להביא למקסימום את הצמיחה הכלכלית שהיא טובה, הכרחית ואפשרית; רואה באדם צרכן בלתי נלאה, עצמאי שאינו תלוי באחרים (בניגוד לרעיון של מארג יחסים אקולוגי), ושליט כל-יכול של הטבע המוגבל רק על ידי יכולת ההמצאה שלו.
ירוק כהה וירוק בהיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]יש המחלקים את התנועה הסביבתית לשני מחנות, ירוקים בהירים וירוקים כהים. ירוק בהיר הוא החלק היותר גלוי והיותר פופולרי של התנועה הסביבתית שכולל את הקבוצות הסביבתיות המפורסמות והציבוריות יותר כמו גרינפיס, ידידי כדור הארץ ומועדון סיירה. ירוקים בהירים לא הולכים אחר הסביבתנות כאידאולוגיה פוליטית נפרדת, ותחת זאת מחפשים לתת דגש סביבתי חזק יותר בתוך אידאולוגיות קיימות כמו שמרנות, סוציאליזם או ליברליזם.
הירוקים הכהים שורשיים יותר מאשר הירוקים הבהירים, כלומר, לתפיסתם נדרשים שינויים יותר יסודיים ועמוקים של אופן התנהלות החברה האנושית; הם נוטים להאמין כי כל האידאולוגיות הפוליטיות הנוכחיות (לפעמים ההתייחסות היא אל האדיאלוגיה של התעוש) הן בעיתיות ומובילות באופן טבעי להרס סביבתי היות שהן לא רואות במין האנושי חלק מהסביבה הטבעית אלא צורת חיים גבוהה יותר הזכאית לקחת מה שברצונה מהטבע. ירוקים כהים טוענים כי דבר זה מוביל לדגש לא מבוקר על צמיחה כלכלית אשר קיים בתוך כל האידאולוגיות הקיימות. הזרמים הירוקים הכהים קשורים לרעיונות של אקולוגיה עמוקה, פוסט-חומרנות (אנ') ופשטות מרצון, הוליזם, השערת גאיה ועוד. ההפרדה בין ירוקים בהירים לירוקים כהים באה לידי ביטוי לדוגמה במאבקים בין פלגים שונים של מפלגת הירוקים הגרמנית.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עוזי פז, לעבדה ולשמרה: שמירת הטבע בישראל – מראשיתה ועד עתה, הוצאת דן פרי, 2022[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרין תמר שפרמן, סביבתנות, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
- דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "ירוק, ירוקים", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
- אירוס ברוורמן, משבר בתפיסת שימור הטבע, מגזין הזמן הזה, דצמבר 2018
- יהושע שקדי, שינוי האקלים העולמי ושמירת טבע בישראל, "אקולוגיה וסביבה", דצמבר 2019
- סביבתנות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הארגונים הירוקים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^
צפריר רינת, ההיסטוריה של שמירת הטבע בישראל היא סיפור של חתרנות בעירבון מוגבל, באתר הארץ, 31 במרץ 2022
