לדלג לתוכן

מועדון סיירה

ערך מומלץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מועדון סיירה
Sierra Club
תחום איכות הסביבה
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מטה הארגון סן פרנסיסקו עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות ארצות הברית
מייסדים ג'ון מיור
חברים 1.4 מיליון (נכון ל-2013)
מנכ"ל מייקל ברון
עובדים ~500
תקופת הפעילות 1892–הווה (כ־132 שנים)
http://sierraclub.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מועדון סיירה (באנגלית: Sierra Club) הוא ארגון איכות סביבה שורשי בארצות הברית.[1] הוא נוסד ב-28 במאי 1892 בסן פרנסיסקו על ידי חוקר הטבע ואיש שימור הטבע והסביבה הסקוטי ג'ון מיור, שהיה נשיאו הראשון של הארגון.

המועדון הוא אחד מארגוני השימור הגדולים ביותר בעולם, ועוסק כיום בשידול של פוליטיקאים לקידום מדיניות ירוקה. בין המטרות שמנסה המועדון לקדם: שימוש באנרגיה מתחדשת, מלחמה בהתחממות העולמית, והפסקת השימוש בפחם. המועדון ידוע בכך שהוא תומך בפוליטיקאים הקרובים לדעותיו, ובמקרים רבים מבקשים מועמדים בבחירות המקומיות את תמיכתו במועמדותם. הוא תומך בדרך כלל במועמדים ליברליים בבחירות.

למועדון סיירה מעל למיליון חברים בסניפים המפוזרים בכל רחבי ארצות הברית, ומועדון סיירה קנדה מסונף אליו. המועדון מאורגן הן ברמה הארצית והן ברמה המקומית. המועדון מחולק לסניפים גדולים המייצגים שטחים גאוגרפיים גדולים, שבחלקם עשרות אלפי חברים. סניפים אלו מחולקים לקבוצות אזוריות, לקבוצות לנושאים מיוחדים, לוועדות ול"כוחות משימה". בעוד פעילות רבה מתואמת ברמה המקומית, המועדון הוא ארגון מאוחד. החלטות שהתקבלו ברמה הארצית עדיפות על החלטות מקומיות.

בנוסף לפעילות הפוליטית מארגן מועדון סיירה פעילויות נופש בטבע, והיה בעבר הארגון הבולט ביותר בתחום טיפוס הרים וטיפוס מצוקים בארצות הברית. חברי מועדון סיירה היו חלוצים בפיתוח "המערכת העשרונית של יוסמיטי"[א] של טיפוס, והיו אחראים במידה רבה להתפתחות המוקדמת של טיפוס סלעים. חלק ניכר מפעילות זו התרחשה ברכס סיירה נבדה שעל שמו קרוי המועדון. מועדון סיירה אינו קובע תקנים לטיפוס הרים, אך הוא מארגן מדי פעם לחברים קורסים לאזורי טבע בראשיתיים, טיולים, ומבצעי טיפוס הרים.

משימה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תאודור רוזוולט וג'ון מיור בפארק הלאומי יוסמיטי, סביב 1906. מיור ומועדון סיירה שכנעו את הנשיא רוזוולט לשפר את ההגנה על יוסמיטי.

המשימה המוגדרת של מועדון סיירה היא: ”לחקור, ליהנות, ולהגן על מקומות הבר על פני כדור הארץ, לפעול ולקדם שימוש אחראי במשאבי כדור הארץ ובמערכות אקולוגיות שלו. לחנך ולגייס את האנושות להגן על איכות הסביבה הטבעית והאנושית ולשקם אותה, ולהשתמש בכל האמצעים החוקיים ליישם מטרות אלו”.[2]

ארגון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון סיירה מנוהל בידי דירקטוריון שבו חברים 15 מתנדבים. מדי שנה נבחרים חמישה חברי דירקטוריון לתקופה של שלוש שנים, וכל חברי המועדון זכאים להשתתף בבחירת חברי הדירקטוריון. הנשיא נבחר מדי שנה על ידי הדירקטוריון מבין חבריו והוא מקבל מלגה קטנה. המנהל הכללי אחראי לניהול הפעילות השוטפת של הארגון והוא מקבל משכורת מהארגון. ב-20 בינואר 2010 הודיע המועדון שהמנהל הכללי החדש שלו הוא מייקל ברון (Michael Brune), לשעבר מרשת הפעולה למען יערות הגשם (Rainforest Action Network).[3] ברון החליף בתפקיד את קרל פופ (Carl Pope) שהמשיך בתפקיד היושב ראש עד שפרש בנובמבר 2011.

על מנת להצטרף למועדון נדרש כל חבר לתרום תרומה חודשית על פי בחירתו החל מסכום מינימלי. נכון ל-2013 היו במועדון 1.4 מיליון חברים. כל חברי המועדון משויכים לסניפים (בדרך כלל ברמת מדינה, למעט קליפורניה) ולקבוצות מקומיות. במדינת קליפורניה יש 14 סניפים. לטיפול בנושאים ספציפיים מוקמים יחידות, ועדות וכוחות משימה הפועלים ברמה הלאומית או המקומית. מדיניויות נקבעות ברמה הרלוונטית, אבל לכל נושא יש למועדון מדיניות אחת בלבד.

בנוסף לחברים הפועלים במועדון כמתנדבים יש לארגון כ-500 מקבלי שכר. מרביתם עובדים במטה הלאומי בסן פרנסיסקו, וחלקם עובדים במשרד השדולה בוושינגטון ובמספר משרדים אזוריים או ברמת מדינה.

כל החברים מקבלים את כתב העת המגזין סיירה, דו-ירחון מהודר המתאר את פעולות המועדון ושם דגש על נושאים שונים בתחום איכות הסביבה. כל סניף מדפיס עלון חדשות או לוח זמנים של פעילויות, וכך נוהגות גם קבוצות מקומיות רבות. למועדון סיירה יש גם תוכנית רדיו שבועית בת חצי שעה המכונה רדיו מועדון סיירה.[4]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עצומה ומפה מג'ון מיור ומייסדים נוספים של מועדון סיירה

הקמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתונאי רוברט אנדרווד ג'ונסון (Robert Underwood Johnson) עבד יחד עם ג'ון מיור על מסע תעמולה מוצלח במטרה ליצור את הפארק הלאומי יוסמיטי על שטח גדול בהרבה מהפארק המדינתי שהוקם במקום ב-1864. מסע התעמולה זכה להצלחה, והפארק הוקם ב-1890, הפארק הלאומי השני אחרי הפארק הלאומי ילוסטון שהוקם ב-1872. כבר ב-1889 עודד ג'ונסון את מיור ליצור "אגודה" שתעזור להגן על רכס הרי הסיירה נבדה, ופגישות מקדימות נערכו על מנת לתכנן את הארגון. בין המשתתפים בשלב התכנון המוקדם היו האמן ויליאם קיית (William Keith‏; 1911-1838), הגאולוג ג'וזף לה קונטה (1901-1823) והאיכתיולוג דייוויד סטאר ג'ורדן (David Starr Jordan‏; 1931-1851).

במאי 1892 עזרה קבוצה של פרופסורים מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי ומאוניברסיטת סטנפורד למיור ולעורך הדין וורן אולני (Warren Olney) לייסד את הארגון החדש שהתבסס כמודל על הארגון הוותיק יותר, מועדון הרי האפלצ'ים שפעל במזרח ארצות הברית. 182 החברים הראשונים שהצטרפו לאמנת מועדון סיירה בחרו במיור לנשיא הארגון, משרה בה החזיק עד מותו ב-1914.[5]

בין המטרות הראשונות של המועדון היו לכונן את הפארקים הלאומיים: גליישר והר ריינייר, לשכנע את בית הנבחרים של קליפורניה להעניק את עמק יוסמיטי לממשל הפדרלי של ארצות הברית, ולהציל את עצי הסקוויה שעל חופי קליפורניה.

מיור נלווה לנשיא תאודור רוזוולט בסיורו ביוסמיטי ב-1903, ושנתיים אחר כך העביר בית הנבחרים של קליפורניה את עמק יוסמיטי ואת חורשת מריפוסה (Mariposa Grove) לממשל הפדרלי.[6]

מחלוקת הץ' הצ'י

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשור הראשון של המאה ה-20 היה מועדון סיירה מעורב במחלוקת המפורסמת שנתגלעה בין שומרי איכות הסביבה לבין אלו שתמכו בניהול משאבי הסביבה לגבי הקמת מאגר הץ' הצ'י (Hetch Hetchy Reservoir). העיר סן פרנסיסקו סבלה במשך שנים משירות גרוע שניתן על ידי חברת מים בבעלות פרטית שדרשה מחירים גבוהים. ראש העיר ג'יימס פילן (James D. Phelan) שאף להקים חברת מים בבעלות העירייה. הוא החיה תוכנית ישנה לסכור את עמק הץ' הצ'י. הקש ששבר את גב הגמל היה הכישלון של חברת המים הפרטית לספק מספיק מים על מנת להילחם בשריפות שהחריבו את רוב העיר בעקבות רעידת האדמה בסן פרנסיסקו (1906).

גיפורד פינצ'ו, שעמד בראשות שירות היערות של ארצות הברית שניהל אז את הפארקים הלאומיים, תמך בהקמת סכר הץ' הצ'י. מיור עתר לידידו הנשיא רוזוולט, שלא יכול היה להתחייב כנגד הסכר, בהתחשב בפופולריות של רעיון הסכר בקרב תושבי סן פרנסיסקו (במשאל עם שנערך ב-1908 היה רוב מכריע, מעל ל-85%, בעד הסכר וחברת מים עירונית). מיור ועורך הדין ויליאם אדוארד קולבי (William Edward Colby 1964-1875) החלו במערכת תעמולה כנגד הסכר כשהם זוכים לתמיכה של שומרי איכות הסביבה ממזרח המדינה. בבחירות לנשיאות ארצות הברית של 1912 נבחר וודרו וילסון, בין השאר הודות לתמיכה מסיבית של תושבי סן פרנסיסקו שזכו לתומך בדרישתם בבית הלבן.

החוק להקמת סכר הץ' הצ'י עבר בקונגרס ב-1913, ובכך הפסיד מועדון סיירה בפעם הראשונה במאבק חשוב. כפעולת תגמול תמך המועדון ביצירת שירות הפארקים הלאומיים ב-1916, שהוציאה מידי שירות היערות את הפיקוח על הפארקים. כמנהל הראשון של השירות החדש נבחר סטיבן מאתר (Stephen Tyng Mather‏; 1930-1867), חבר המועדון משיקגו וממתנגדי סכר הץ' הצ'י.[7]

שנות ה-20, ה-30 וה-40

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנסל אדמס, הצלם הידוע ביותר של המועדון

במהלך שנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 פעל מועדון סיירה בעיקר כארגון שהעניק שירותי נופש ושירותים חברתיים לחברי המועדון, ארגן טיולים בטבע, שיפר שבילי הליכה, ובנה בקתות נופש בהרי הסיירה נבדה. פעילות שתדלנית כללה מאמץ ממושך להרחיב את הפארק הלאומי סקוויה (מטרה שהושגה ב-1926) ועבודה שנמשכה שלושה עשורים להגן ולשמר את הפארק הלאומי קינגס קניון (הוקם ב-1940). ההיסטוריון סטיבן פוקס ציין "בשנות ה-30 היו מרבית שלושת אלפים חברי המועדון רפובליקנים בגיל העמידה".[8]

הניו דיל גרם לרבים משומרי איכות הסביבה להצטרף לדמוקרטים, ורבים מהדמוקרטים הצטרפו לשורות שומרי איכות הסביבה. בין המנהיגים שהחיו מחדש את מועדון סיירה לאחר מלחמת העולם השנייה היו עורכי הדין ריצ'רד לאונרד (Richard Manning Leonard‏; 1993-1908) ובסטור רובינזון (Bestor Robinson‏; 1987-1898), צלם הטבע אנסל אדמס ודייוויד ברואר (David Brower‏; 2000-1912), לעתיד מנכ"ל המועדון.

ברואר היה בן 21 כשפגש את אדמס בעת שטייל בשביל בהרי הסיירה נבדה ב-1933. אדמס נתן את חסותו לקבלת ברואר כחבר במועדון מאוחר יותר באותה שנה, והוא צורף למערכת כתב העת "עלון מועדון סיירה" (Sierra Club Bulletin) ב-1935. לאחר מלחמת העולם השנייה חזר ברואר למשרתו בהוצאה לאור של אוניברסיטת קליפורניה, ומונה לעורך הראשי של "עלון מועדון סיירה" ב-1946.[9]

ארגון לאומי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1950 היו במועדון סיירה כ-7,000 חברים, מרביתם בחוף המערבי. באותה שנה הוקם הסניף האטלנטי של הארגון, הסניף הראשון מחוץ לגבולות קליפורניה. דירקטוריון פעיל שהורכב ממתנדבים הפעיל את הארגון, כשהוא נעזר בצוות פקידים מצומצם. ברואר מונה למנכ"ל הראשון ב-1952, והמועדון החל להשיג את ארגוני שימור הסביבה הגדולים דוגמת חברת אודובון הלאומית (National Audubon Society), הפדרציה הלאומית לחיות הבר (National Wildlife Federation), חברת אזורי הטבע הבראשיתי (The Wilderness Society) וליגת אייזק וולטון (Izaak Walton League) שהפעילו סגל מקצועי במשך שנים רבות.

בשנות ה-50 זכה מועדון סיירה לתהודה לאומית במאבקו כנגד צמד הסכרים המתוכננים על ידי לשכת הטיוב של ארצות הברית על הנהר גרין, היובל העיקרי של חלקו העליון של נהר הקולורדו: בפארק אקו (Echo Park) ובהר ספליט (Split Mountain). שני הסכרים היו עתידים להציף יותר מ-180 קילומטרים של קניונים באזור המונומנט הלאומי דינוזאור (Dinosaur National Monument) במדינת יוטה המוגן על ידי הממשל הפדרלי על פי החלטת נשיא ארצות הברית. ברואר הוביל את המאבק כשהוא נסמך על תמיכתם של ארגוני שימור הסביבה האחרים. הרקע של ברואר בעולם הדפוס הוכח כמכריע. בעזרת של המו"ל אלפרד קנופף (Alfred Abraham Knopf, Jr.‏ 2009-1918), הבעלים של הוצאת קנופף (כיום בבעלות רנדום האוס) ותומך נלהב בשימור הטבע, יצא לאור במהירות הספר "זהו דינוזאור" (This Is Dinosaur), שנערך על ידי הסופר וולאס סטגנר (Wallace Earle Stegner‏; 1993-1909) ובו פרקים שנכתבו על ידי ברואר, קנופף ואחרים ותמונות מהאתר. הספר נשלח לכל אחד מחברי הקונגרס בתוספת איור של עמק הץ' הצ'י המוריק לפני הקמת הסכר ותמונות עדכניות מחופו הבוצי המכוער. בעקבות פעילותם של שתדלני מועדון סיירה הוסר אתר פארק אקו מחוק מיזם אגירת מי נהר הקולורדו כפי שאושר ב-1956. ניצחונו של מועדון סיירה במאבק נגד סכר פארק אקו גרם להכפלת מספר החברים במועדון.[10]

עם זאת, ההסרה הושגה תוך הסכמה של לשכת הטיוב שלא לבנות שני סכרים אלו בתנאי שתוכל להקים את הסכרים האחרים המוצעים במסגרת המיזם, בנקיק פליימינג (Flaming Gorge Dam) ובקניון גלן מבלי שתהיה התנגדות לסכרים אלו. בפועל תמכו ברואר ומועדון סיירה בהרחבת הסכר בקניון גלן על מנת להוסיף למאגר את המים שהיו אמורים להיות מאחורי הסכר בפארק אקו. הדבר היחיד ממנו חששו שוחרי איכות הסביבה לגבי סכר קניון גלן היה שגובה פני המים במאגר המתוכנן אמור היה להציף את המונומנט הלאומי ריינבו ברידג' (Rainbow Bridge National Monument). ברואר שלא טייל בקניון גלן קודם להסכם הפשרה, התחרט אחרי שביקר במקום כשעבודות הקמת הסכר כבר עמדו להסתיים ותיאר זאת "כשגיאה הגרועה ביותר של הקריירה שלי" ו"החטא הגדול ביותר שביצעתי".

ההדים מפרשת פארק אקו הפכו את מועדון סיירה לארגון שימור סביבה לאומי, ותומכי שימור הסביבה החלו ליטול יוזמה במאבקים בתוכניות פיתוח של אזורי הבר. החל מ-1949 ארגן המועדון יחד עם חברת אזורי הבר כנסים הדו-שנתיים בשם "כנס אזורי הטבע הבראשיתי" (Wilderness Conference) שהיו כוח מניע חשוב במסע התעמולה שהוביל לחקיקת חוק אזורי הטבע הבראשיתי (Wilderness Act) ב-1964.

סדרת ספרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1960 יזם ברואר הוצאה לאור של סדרת ספרים בפורמט גדול שכותרתה "זו היא האדמה האמריקנית" (This Is the American Earth), וב-1962 סדרה נוספת שכותרתה "שימור העולם הוא באזורי הבר" (In Wildness Is the Preservation of the World) עם תמונות צבע מרהיבות מעשה ידיו של אליוט פורטר (Eliot Furness Porter‏; 1990-1901). ספרי מתנה מהודרים אלו שהודפסו באמצעות חטיבת ספרי מועדון סיירה, הכירו לציבור נרחב את מועדון סיירה. בארבע השנים הראשונות נמכרו כ-50,000 עותקים והמכירות עלו על 10 מיליון דולר. ברואר החל להדפיס שני כותרים חדשים בפורמט של ספרי מתנה כל שנה, אבל לא כולם זכו להצלחה של "שימור העולם". אף שהספרים היו הצלחה בכך שהביאו את מועדון סיירה ואת נושא שימור אזורי הבר לידיעת הציבור האמריקני, הם גרמו הפסד כספי לארגון, כ-60,000 דולר מדי שנה לאחר 1964. הניהול הכספי של הארגון הפך לנושא למחלוקת בין הדירקטוריון של הארגון לבין ברואר.[11]

מערכת הגרנד קניון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסע הצלב המפורסם ביותר של מועדון סיירה בשנות ה-60 היה במאמץ לעצור את התוכנית של לשכת הטיוב לבנות שני סכרים שהיו אמורים להציף חלקים מהגרנד קניון במסגרת מיזם המכונה Pacific Southwest Water Plan (תוכנית המים של דרום מערב הפסיפיק). המועדון פרסם מודעה על פני עמוד שלם בניו יורק טיימס ובוושינגטון פוסט ב-1966 בכותרת "הפעם הם רוצים להציף את הגרנד קניון" ושאל "האם אנו צריכים להציף את הקפלה הסיסטינית על מנת שהתיירים יתקרבו לתקרה?" המודעות יצרו גל של מכתבי מחאה לקונגרס, והמריצו את מס ההכנסה האמריקני, ה-IRS, להודיע על השעיית ההגדרה של מועדון סיירה כמוסד ללא כוונת רווח שהתרומות לו פטורות ממס (במינוח של מס ההכנסה האמריקני ארגון מסוג (c)(3)‏501[ב]) עד תום החקירה בעניינו. דירקטוריון הארגון נקט אמצעי זהירות כנגד צעד כזה כשהקים את "קרן מועדון סיירה" כארגון מסוג (c)(3) ב-1960 לשם קבלת מענקים ותרומות לפעילות חינוך ופעולות שאינן קשורות בשתדלנות. למרות זאת, הייתה ירידה בתרומות למועדון, שהחמירו את הגרעון התפעולי השנתי. החברות בארגון לעומת זאת טיפסה בחדות בתגובה לחקירה על תוקף הגדרת המיסוי של המועדון על ידי ה-IRS מ-30,000 ב-1965 ל-57,000 ב-1967 ו-75,000 ב-1969.

ההתנגדות הציבורית למיזם עצרה את התוכנית לבנות סכרים בגרנד קניון. המטרה העיקרית של סכרים אלו הייתה הפקת חשמל, ומכיוון שהתוכנית נפלה היה צריך למצוא מקור אחר לחשמל. ההחלטה נפלה על הקמת תחנת כוח פחמית בשמורת הנאוואחו בסמוך לעיירה פייג' (Navajo Generating Station). הפעילות הציבורית הנוכחית של מועדון סיירה היא כנגד השימוש בפחם משום היותו מזהם ובגלל פליטת גזי החממה. באופן אירוני, דווקא פעילות הארגון בשנות ה-60 הגבירה במקרה זה את השימוש בפחם.

סוף תקופת ברואר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הצלחת המועדון בעצירת התוכניות לסכור את הגרנד קניון והמעבר ממעמד של ארגון במעמד 501(c)(3) למעמד 501(c)(4) שמשמעו שתרומות שניתנות למועדון אינן פטורות ממס, גברה המתיחות בין הדירקטוריון לבין ברואר על דרך טיפולו בכספי המועדון. הגירעון השנתי של המועדון צמח מ-100,000 דולר ב-1967 ו-1968 לכ-200,000 דולר ב-1969. עימות נוסף התרחש בנוגע למדיניות של המועדון כלפי תחנת הכוח הגרעינית שחברת החשמל והגז הפסיפית (Pacific Gas and Electric בראשי תיבות PG&E) תכננה לבנות בקניון דיאבלו בסמוך לעיר סן לואיס אוביספו בקליפורניה. על אף שהמועדון שיחק תפקיד ראשי בעצירת התוכנית של PG&E לבניית תחנת כוח גרעינית בבודגה ביי (Bodega Bay) בתחילת שנות ה-60, במקרה ההוא ההתנגדות לתחנה נבעה מהשפעתה על הסביבה ומסכנת רעידות אדמה בשל הקרבה להעתק סן אנדראס, ולא מהתנגדות לשימוש באנרגיה גרעינית. בתגובה להעתקת תחנת הכוח מהאתר בחולות ניפומו (Nipomo Dunes) שבו הייתה פגיעה בסביבה לקניון דיאבלו, הצביע הדירקטוריון לתמוך בתוכנית של PG&E להקמת התחנה באתר זה. משאל בין חברי המועדון ב-1967 תמך בהחלטת הדירקטוריון, אבל ברואר הגיע למסקנה שתחנת כוח גרעינית בכל מקום שהוא היא שגיאה, והוא ביטא בעל פה את התנגדותו לתחנת הכוח בניגוד לעמדה הרשמית של המועדון. הקיטוב שחל בין הסיעות של חברי המועדון התומכות והמתנגדות לברואר הגיע לידי ביטוי בבחירות השנתיות לדירקטוריון. תומכי ברואר השיגו רוב בבחירות של 1968, אבל בבחירות של אפריל 1969 השתייכו כל חמשת חברי הדירקטוריון החדשים לסיעה שהתנגדה לברואר. אנסל אדמס והנשיא ריצ'רד לאונרד, שניים מידידיו הקרובים ביותר בדירקטוריון הובילו את ההתנגדות לברואר, כשהם מאשימים אותו בפזיזות בטיפול בכספי המועדון ובאי-ציות להחלטות הדירקטוריון וקראו לפיטוריו כמנהל כללי. הדירקטוריון הצביע עשרה כנגד חמישה לקבל את התפטרותו של ברואר. בסופו של דבר התפייס ברואר עם המועדון ונבחר כחבר דירקטוריון לתקופה שבין 1983 ל-1988 ושוב בין 1995 ל-2000, שבה התפטר על רקע חילוקי דעות על דרכו של המועדון, כמה חודשים לפני מותו.

השנים בהן נוהל המועדון על ידי מקלוסקי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייקל מקלוסקי (Michael McCloskey), שנשכר על ידי ברואר ב-1961 כנציג הראשון של המועדון מצפון-מערב ארצות הברית, היה למנהל הכללי השני של המועדון ב-1969. כמנהלן הבקי בפרטים, הקים מקלוסקי את מחלקת השימור של המועדון ב-1965 והוביל את המערכה להצלת הגרנד קניון והקמת הפארקים הלאומיים מערכת הפארקים רדווד והפארק הלאומי צפון רכס קסקייד. במהלך שנות ה-70 הוביל מקלוסקי את פעילות המועדון בנושא חקיקה – שימור האדמות באלסקה ושטחי הבר במזרח, ובתמיכה באג'נדה החדשה של איכות הסביבה: חוק הפיקוח על חומרים רעילים (Toxic Substances Control Act) של 1978, הנספחים לחוק האוויר הנקי (Clean Air Act) וחוק הפיקוח והטיוב על הכרייה החשופה (Surface Mining Control and Reclamation Act) ב-1977, שעברו בתקופת נשיאותו של ג'ימי קרטר. מועדון סיירה תמך לראשונה במועמדות לנשיאות ב-1984 שהודיע על תמיכתו בניסיון של וולטר מונדייל שנכשל להדיח את רונלד רייגן. מקלוסקי התפטר מתפקיד המנהל הכללי ב-1985 לאחר ששירת בתפקיד 16.5 שנים (תקופה זהה לתקופה שבה ניהל ברואר את הארגון), וקיבל את התואר יושב ראש, כשהוא הפך לאסטרטג הבכיר של המועדון והקדיש את זמנו למדיניות שימור במקום לתכנון תקציב ומנהל שוטף. לאחר תקופה בת שנתיים שבה ניהל את הארגון דאגלס וילר (Douglas Wheeler) שהרקע הרפובליקני שלו היה לצנינים בעיני החברים הליברלים של המועדון, שכר המועדון את מייקל פישר (Michael Fischer), לשעבר מנהל ועדת החופים של קליפורניה (California Coastal Commission), ארגון שהוא חלק מממשל קליפורניה ותפקידו להגן על חופי המדינה, ששירת כמנהל כללי מ-1987 ועד 1992. קרל פופ (Carl Pope), לשעבר מנהל מחלקת החקיקה של המועדון, מונה למנהל כללי ב-1992. ב-2010 הוחלף על ידי מייקל ברון.

שתדלנות בתוך המועדון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-90 של המאה ה-20 הקימו קבוצה של כ-2,000 חברים במועדון ארגון פנימי המכונה "הסייראנים של ג'ון מיור" (John Muir Sierrans בראשי תיבות JMS) שנועד לקדם שינויים בעמדות המועדון. הם תבעו לקבוע מדיניות שתדרוש שלא יורשה בכלל לחטוב עצים באדמות הציבוריות, וכמה שנים אחר-כך לדרוש להוציא מכלל שימוש את סכר קניון גלן. JMS הצליח לשנות את עמדת המועדון בשני נושאים אלו.

המאה ה-21

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 2005 ערך מועדון סיירה את הכנס "פסגת סיירה" (Sierra Summit) הראשונה בסן פרנסיסקו. קרוב ל-1,000 מתנדבים מכל רחבי ארצות הברית, שנבחרו על ידי הסניפים והקבוצות שלהם שימשו צירים לכנס; בכנס השתתפו גם חברים שלא נבחרו כצירים. במסגרת הכנס נערכו סמינרים והוצגו תערוכות בנושאי איכות הסביבה העכשוויים והוצגו טכניקות לאקטיביזם יעיל יותר. נואמים בולטים בכנס היו אל גור, ביל מאהר, רוברט קנדי ג'וניור ואריאנה הפינגטון.

ב-2008 תמך מועדון סיירה במועמדותו של הסנאטור ברק אובמה לתפקיד נשיא ארצות הברית, על בסיס "הישגיו הבולטים בתמיכה באוויר נקי, ההגנה על אזורי הביצות, ובאנרגיה נקייה".

בינואר 2013 הודיע מייקל ברון, המנהל הכללי שמועדון סיירה ישתתף באופן רשמי לראשונה מאז שהוקם ארגון לפני 120 שנים במרי אזרחי כחלק מהמחאה הנמשכת הקוראת לממשל נשיא אובמה לדחות את בניית צינור הנפט מחולות הזפת של קנדה המכונה Keystone XL.[12] כשהוא מצהיר "אנו צופים כיצד מול עינינו הולך ומתפתח משבר עולמי, ולעמוד מהצד ולתת לו להתרחש – אף שאנו יודעים כיצד לעצור אותו – יהיה בלתי מצפוני". ב-13 בפברואר 2013 נעצר מייקל ברון יחד עם עוד 48 איש, שכללו את ג'וליאן בונד (Julian Bond) מנהיג זכויות האזרח, ואת ג'יימס הנסן (James Hansen) מדען האקלים של נאס"א.[13][14]

בבחירות של 2016 תמך מועדון סיירה במועמדותה של הילרי קלינטון.[15] המועדון מתנגד חריף למדיניות של הנשיא דונלד טראמפ, וקורא למרי אזרחי כנגד פעולותיו.[16]

סיורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיור של המועדון ב-1972

ב-1901 ארגן וילאם קולבי את הסיור הראשון של מועדון סיירה לעמק יוסמיטי. את הסיורים השנתיים שנמשכו בתחילה ארבעה שבועות וכונו "טיולים גבוהים" (High Trips) הובילו מטפסי הרים מנוסים (כמה מהם חברי דירקטוריון של מועדון סיירה). בסיורים רבים תועדו לראשונה טיפוס על פסגות שונות בהרי סיירה נבדה. חברי מועדון סיירה היו מטפסי מצוקים נלהבים והיו חלוצים בענף ספורט זה. ב-1911 נוסד הסניף הראשון, אנג'לס, והוא החל מיד לארגן סיורים מקומיים להרים המקיפים את לוס אנג'לס וברחבי המערב. במלחמת העולם השנייה הצטרפו רבים מהמדריכים של מועדון סיירה לדיוויזיה ההררית העשירית, כשהם מביאים למאמץ המלחמתי את מומחיותם בטיפוס הרים. בהם היה גם דייוויד ברואר שניהל את תוכנית הטיולים הגבוהים מ-1947 עד 1954, כאשר שירת כרב-סרן במילואים.[17]

הטיולים הגבוהים שבהם השתתפו למעלה ממאה מטיילים ואנשי צוות פינו כיום את מקומם לסיורים רבים קטנים יותר המתנהלים ברחבי ארצות הברית ומחוץ לה. תוכנית הסיורים הלאומית כוללת מאות סיורים, מרביתם נמשכים בין ארבעה לעשרה ימים. הסניפים המקומיים והקבוצות יוזמים אלפי סיורים קצרים יותר באזורם ומעבר לו (בדרך כלל סיורים רגליים בחיק הטבע, אבל גם רכיבה על אופניים, סקי למרחקים וכולי). עבור ילדים מקבוצות המגיעות מהערים הגדולות המכירים רק את הנוף האורבני חושפים הסיורים לראשונה את אזורי הבר.

מדיניויות השימור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למועדון סיירה יש מדיניויות רשמיות בנושאי שימור רבים. המועדון מקבץ אותן ל-17 קטגוריות: חקלאות, ביוטכנולוגיה, אנרגיה, צדק סביבתי, ניהול יערות ואזורי הבר, נושאים גלובליים, סוגיות פוליטיות וממשלתיות, ניהול קרקעות, סוגיות צבאיות, סוגיות גרעיניות, אוקיינוסים, זיהום וניהול פסולת, זהירות מונעת, תחבורה, מדיניויות אורבניות ושימוש בקרקע, משאבי מים ושימור חיות הבר.

ניהול קרקעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מחברי מועדון סיירה האיצו במועדון להפגין עמדה אמיצה יותר בתמיכה בהגנה על היערות הלאומיים של ארצות הברית ואדמות ציבור אחרות שבבעלות הממשל הפדרלי. לדוגמה, ב-2002 נמתחה ביקורת על ההצטרפות של המועדון ל"חברת אזורי בר" בהסכמה לפשרה שאפשרה כריתת עצים בגבעות השחורות של דקוטה הדרומית.[18]

סוגיות גרעיניות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון סיירה מתנגד לבניית כורים גרעיניים המבוססים על ביקוע גרעיני, עד שסיכוני הבטיחות שבטבע הטכנולוגיה יטופלו באמצעות מדיניות שימור פוליטית ויוקמו סוכנויות פיקוח לאכוף מדיניות זו.[19]

מדיניות מועדון סיירה כלפי מקורות אנרגיה שהתקבלה ב-2006 ועברה שינוי בפעם האחרונה ב-2011 מתעלמת משאלת היחס להיתוך גרעיני.[20] התנגדות מוקדמת להיתוך, בשל האפשרות שתהליך יגרום לפליטת טריטיום - איזוטופ של מימן - לא נבחנה מחדש מאז 1986.[21]

פחם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדברי מועדון סיירה תחנות כוח הפועלות על פחם הן אחד ממקורות האנרגיה הגדולים ביותר והמלוכלכים ביותר של האומה האמריקנית, סיבה מרכזית למחלות במערכת הנשימה, והן אחראיות למעל ל-40% מפליטת פחמן דו-חמצני. לטענת המועדון קיימות חלופות זמינות לפחם.[22] דו"ח ביוזמת מועדון סיירה שיצא לאור ב-2009 הגיע למסקנה שהעלויות הכרוכות בכריית פחם באזור אפלצ'יה שבצפון מזרח ארצות הברית גדולות פי חמישה מהתועלות הכלכלית לאזור. לסיכום טען הדו"ח שלטובתם עדיף לתושבים באזורי כריית הפחם לחדול מהתלות הכלכלית בפחם.[23]

אנרגיה מתחדשת ונצילות אנרגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון סיירה ממליץ על השקעה באנרגיית רוח, באנרגיה סולארית ובסוגי אחרים של אנרגיה מתחדשת, כמו גם שינוי מבני בשוק האנרגיה שיעדיף חדשנות, יצירה של משרות ירוקות והתייעלות אנרגטית.

מסעות תעמולה ומחלוקות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגנת הנהרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת המטרות ההיסטוריות של מועדון סיירה הייתה התנגדות לסכרים שחברי המועדון העריכו שהם מיותרים. בתחילת המאה ה-20 נאבק הארגון כנגד סכירת והצפת עמק הץ' הצ'י בפארק הלאומי יוסמיטי. למרות שתדלנות זו אישר הקונגרס את בניית סכר אושונסי (O'Shaughnessy Dam) על נהר הטואולומי (Tuolumne River). מועדון סיירה ממשיך לפעול לסילוק הסכר, כשהוא טוען שניתן לענות על צורכי המים של סן פרנסיסקו באמצעות תכנון מחודש של מאגר דון פדרו במורד הנהר.

מועדון סיירה ממליץ על הוצאה משימוש של סכר קניון גלן וייבוש אגם פאוול שמאחוריו. המועדון תומך בסילוק, פירוק והוצאה משימוש של סכרים רבים נוספים, כולל ארבעה סכרים גדולים על מורד הנהר סנייק במזרח מדינת וושינגטון.

הברית הכחולה-ירוקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2006 הודיע מועדון סיירה על הקמת הברית הכחולה-ירוקה יחד עם האיגוד המקצועי של פועלי הפלדה (United Steelworkers), האיגוד המקצועי הגדול ביותר של עובדי תעשייה בצפון-אמריקה. מטרת השותפות לקדם אג'נדה של מדיניות ציבורית משותפת המיישבת בין הצורך של העובדים בקבלת משרות טובות ושמירה עליהן, והצורך של האנושות בסביבה נקייה יותר ובעולם בטוח יותר.

הגבלת הילודה והגירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מהמבקרים של מועדון סיירה טוענים שעמדות המועדון לגבי הגבלת הילודה ומאמצי כמה מחברי המועדון להגביל את ההגירה הם המשך של תנועת האאוגניקה.[24][25]

ב-1969 הדפיס מועדון סיירה את ספרו של פול ארליך (Paul Ralph Ehrlich, נולד 1932), "פצצת האוכלוסין" (The Population Bomb), שבו כתב שגידול האוכלוסין אחראי לפגיעה בסביבה והמליץ על אמצעי כפייה כדי לצמצם גידול זה. כמה מהמבקרים טענו שהספר ניחן ב"ממד גזעני" במסורת של תנועת האאוגניקה, וכי הספר "חזר על מרבית קינות ירמיהו[ג] של הנרי פיירפילד אוסבורן (Henry Fairfield Osborn‏; 1935-1837)".[26][27]

ג'ון טנטון (John Tanton), היושב ראש לשעבר של ועדת האוכלוסין הלאומית של מועדון סיירה והנשיא לשעבר של העמותה "אפס גידול אוכלוסין" (Zero Population Growth), ייסד ב-1978 את הארגון פדרציה למען רפורמה בהגירה לאמריקה (Federation for American Immigration Reform בראשי תיבות FAIR) הפועל להקטנה משמעותית של ההגירה החוקית והבלתי-חוקית לארצות הברית.

במהלך שנות ה-80 ניסו כמה חברים במועדון סיירה, כולל אן ארליך (Anne Howland Ehrlich, נולדה ב-1933), אשתו של פול ארליך ושותפתו לספרים על התפוצצות אוכלוסין, לגרור את המועדון לשדה המוקשים של ההגירה לארצות הברית. עמדת המועדון הייתה שהתפוצצות אוכלוסין היא גורם משמעותי בפגיעה בסביבה. בהתאם, תמך המועדון בייצוב ובהפחתת האוכלוסייה בארצות הברית ובעולם. כמה חברים טענו שבפועל לא ניתן לייצב את האוכלוסייה בארצות הברית, כל שכן להפחיתה ברמות ההגירה דאז לארצות הברית. הם דחקו במועדון לתמוך בהפחתת ההגירה. המועדון התייחס בעבר לסוגיית "ההגירה ההמונית"[28] וב-1988 הצהירו ועדת האוכלוסין וועדת תיאום השימור של הארגון שיש להגביל את ההגירה לארצות הברית, על מנת להשיג ייצוב של האוכלוסייה.[29]

חברים אחרים במועדון חשבו כי נושא ההגירה רחוק מדי מהמשימה המרכזית של הארגון - הטיפול באיכות הסביבה – והביעו חשש שמעורבות בנושא תפגום ביכולת הפוליטית של הארגון לפעול למען מטרותיו האחרות. ב-1996 קיבל דירקטוריון הארגון דעות אלו והצביע בעד החלטה שקבעה שמועדון סיירה יהיה מעתה נייטרלי בסוגיות ההגירה.

החברים שתמכו בצמצום ההגירה ניסו להפוך החלטה זו באמצעות הסעיף בחוק עזר של מועדון סיירה המאפשר משאל עם. קבוצה זו התארגנה בשם "SUSPS",, שם שבמקורו היה ראשי תיבות של "סייראנים למען ייצוב אוכלוסיית ארצות הברית" ("Sierrans for U.S. Population Stabilization"), פירוש שם זה נאסר לשימוש לאחר שהמועדון התנגד לשימוש בשם "סייראנים" (Sierrans - כלומר חברי מועדון סיירה) המוגן כסימן מסחר רשום של המועדון. קבוצת SUSPS ובעלי בריתה הצליחו להשיג את מספר החתימות הנדרש על מנת לצרף את הנושא לבחירות הפנימיות במועדון באביב 1998. תוצאת המשאל בין חברי המועדון הייתה תמיכה בהחלטת הדירקטוריון שהמועדון לא ינקוט עמדה בנושא ההגירה ביחס של שלושה לשניים.

המחלוקת צפה על פני השטח שוב כאשר קבוצה של שלושה מתומכי צמצום ההגירה היו מועמדים לבחירות לדירקטוריון ב-2004, בניסיון להטות את עמדת המועדון מנייטרליות בנושא ההגירה, ולהשיב את העמדה הקודמת בנושא.[30] קבוצות מחוץ למועדון, דוגמת המרכז המשפטי לדרום העני ו־MoveOn,[ד] התערבו בבחירות.[31] מתוך שלושת המועמדים, שניים (פרנק מוריס ודייוויד פימנטל) היו חברי דירקטוריון הקבוצה המתנגדת להגירה "הברית המגוונת לאמריקה בת-קיימא" (Diversity Alliance for a Sustainable America) ושניים (פרנק מוריס וריצ'רד לם) היו חברי דירקטוריון או חברי צוות הייעוץ של "הפדרציה למען רפורמה בהגירה לאמריקה" (Federation for American Immigration Reform בראשי תיבות FAIR). שניהם גם החזיקו בעמדות ניהול בתוך ה־NAACP.[ה] מועמד רביעי, מוריס דיס מ"המרכז המשפטי לדרום העני" הוקיע את מועמדותם כניסיון "השתלטות עוינת" על ידי "פעילים מתנגדי הגירה רדיקליים".[31] תומכי צמצום ההגירה זכו בבחירות ב-3% מקולות הבוחרים[32] והמחלוקת שככה.

פרסים של מועדון סיירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מושית השבע מתכוננת להמריא, הפרס הראשון בתחרות צילום השבילים 2010 של מועדון סיירה

מדי שנה, מחלק מועדון סיירה סדרת פרסים ברמה לאומית.[33] בין הפרסים:

  • פרס מועדון סיירה על שם ג'ון מיור (Sierra Club John Muir Award) – הפרס החשוב ביותר
  • פרס מועדון סיירה על שם ויליאם קולבי (Sierra Club William E. Colby Award) – פרס חשוב נוסף
  • פרס אדגר ואיבורן (Edgar Wayburn Award) – מוענק על שירות יוצא דופן לסביבה בידי אדם או ממשלה
  • פרס דייוויד ברואר (David R. Brower Award) – מוענק על כתבה עיתונאית בולטת בתחום הסביבה
  • פרס אנסל אדמס עבור צילום שימור (Ansel Adams Award for Conservation Photography) – מוענק על מצוינות בתחום צילום שימור טבע

חברות בנות וחברות קשורות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • קרן מועדון סיירה (Sierra Club Foundation) – נוסדה ב-1960 על ידי דייוויד ברואר. זו היא קרן צדקה הפועלת למען הסביבה המוגדרת לצורכי מיסוי כארגון מסוג 501(c)(3) ולכן תרומות לה מזכות בהחזרי מס.[34]
  • מועדון סיירה קנדה (Sierra Club Canada) – המועדון פעיל מ-1963. הארגון הוא כיום חברה עצמאית בעלת מבנה לאומי משלה וסניפים מקומיים ברחבי קנדה הפועלת בסוגיות של זיהום הסביבה, מגוון ביולוגי, אנרגיה וקיימות.[35]
  • Earthjustice – ב-1971 הקימו עורכי דין מתנדבים שעבדו עם מועדון סיירה את "קרן ההגנה המשפטית של מועדון סיירה" היה זה ארגון נפרד שהשתמש בשם מועדון סיירה תחת רישיון מהמועדון. הארגון שינה את שמו ל-Earthjustice ב-1997.[36]
  • קואליציית הסטודנטים סיירה (Sierra Student Coalition בראשי תיבות SSC) – זרוע של מועדון סיירה המופעלת בידי סטודנטים. הארגון נוסד ב-1991 בידי אדם ורבך (Adam Werbach). הארגון טוען כי עם 14,000 חברים רשומים הוא קבוצת הסטודנטים הגדולה ביותר העוסקת בנושאי סביבה.[37]
  • קרן חינוך הבוחרים של מועדון סיירה (Sierra Club Voter Education Fund) – מוגדר לצורכי מיסוי כארגון מסוג 527 (527 group)[ו] שהיה פעיל בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2004 באמצעות פרסומות בטלוויזיה על עמדותיהם של המועמדים של המפלגות הגדולות בנושא סביבה. באמצעות מערכת חינוך הבוחר לנושאי סביבה (בראשי תיבות EVEC) ניסה המועדון לגייס מתנדבים להתקשר בטלפון, לבקר בבתי הבוחרים ולכתוב מכתבים על מנת להדגיש סוגיות אלו במערכת הבחירות.
  • ספרי מועדון סיירה (Sierra Club Books) – הוצאה לאור המתמחה בספרים על נושאי סביבה, מאמרים המלווים בצילומים על אזורי הבר, מדריכי טבע ונושאים קשורים. ההוצאה מדפיסה את לוחות השנה של מועדון סיירה, רב מכר תמידי, ובו צילומים מטובי צלמי הטבע כדוגמת גאלן ראוול (Galen Avery Rowell ‏; 2002-1940). וכן את ספריית ג'ון מיור, הכוללת רבים מספריו של מייסד הארגון.[38]
  • קורס הסיור באזורי הבר (Wilderness Travel Course) – קורס בסיסי בטיפוס הרים המועבר על ידי מדריכי מועדון סיירה.
  • שקמו את הץ' הצ'י (Restore Hetch Hetchy) – ארגון שנוסד על ידי מועדון סיירה לתמוך בשיקום עמק הץ' הצ'י.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • David Brower, For Earth's Sake: The Life and Times of David Brower (Salt Lake City: Peregrine Smith Books, 1990) ISBN 0-87905-013-6
  • Michael P. Cohen, The History of the Sierra Club, 1892–1970 (San Francisco: Sierra Club Books, 1988) ISBN 0-87156-732-6
  • Stephen Fox, John Muir and His Legacy: The American Conservation Movement (Boston: Little, Brown, 1981) ISBN 0-316-29110-2
  • Michael McCloskey, In the Thick of It: My Life in the Sierra Club (Washington, DC: Island Press, 2005) ISBN 1-55963-979-2
  • Tom Turner, Sierra Club: 100 Years of Protecting Nature (New York: Harry N. Abrams, Inc., 1991) ISBN 0-8109-3820-0

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מועדון סיירה בוויקישיתוף

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ באנגלית Yosemite Decimal System, מערכת בת שלושה חלקים לדירוג הקושי בהליכה, בהליכה מאומצת ובטיפוס. שיטת דירוג זו נמצאת בשימוש של מטפסי הרים בארצות הברית ובקנדה
  2. ^ ארגון המפעיל שדולה מוגדר ככזה שהתרומות לו אינן פטורות ממס
  3. ^ באנגלית jeremiads, יצירה ספרותית שבה המחבר מקונן על מצב החברה והמוסר בדומה לנביא ירמיהו, המחבר המשוער של ספר איכה
  4. ^ ארגון המסייע כספית למועמדים בבחירות אותם הוא מגדיר כ"מתקדמים"
  5. ^ National Association for the Advancement of Colored People, ארגון שנוסד ב-1909 ומטרתו לקדם את מעמד השחורים בארצות הברית
  6. ^ ארגון שהתרומות לו פטורות ממס אם הוא אינו תומך במועמד מסוים אלא בנושאים מסוימים

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Welcome
  2. ^ Conservation Policies
  3. ^ Carl Pope to Step Down as Executive Director of Sierra Club
  4. ^ Sierra Club Radio
  5. ^ History: Sierra Club Timeline
  6. ^ פוקס, עמ' 125-129.
  7. ^ על המחלוקת ניתן לקרוא אצל פוקס, עמודים 139–147.
  8. ^ פוקס, עמ' 214.
  9. ^ פוקס, עמ' 275.
  10. ^ פוקס, עמ' 289.
  11. ^ פוקס, עמ' 319-316.
  12. ^ From Walden to the White House - The blog of Sierra Club Executive Director Michael Brune
  13. ^ 48 Arrested at Keystone Pipeline Protest as Sierra Club Lifts 120-Year Ban on Civil Disobedience
  14. ^ Keystone XL pipeline protest marks first civil disobedience by Sierra Club מאתר ה-Christian Science Monitor
  15. ^ Glover, Asha (9 ביוני 2016). "Sierra Club Endorses Clinton". Morning Consult. אורכב מ-המקור ב-2016-09-16. נבדק ב-2017-09-04. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ Sierra Club Values
  17. ^ דייוויד ברואר כותב על חוויות מסיור ב-1952
  18. ^ Jeffrey St. Clair: Dark Deeds in the Black Hills
  19. ^ Why Not Nukes? Reconsidering the nuclear option
  20. ^ Sierra Club's Energy Resources Policy
  21. ^ Nuclear Power – Conservation Policies - Sierra Club
  22. ^ Beyond Coal
  23. ^ Alice Napoleon and David Schlissel, Economic Impacts of Restricting Mountaintop/Valley Fill Coal Mining in Central Appalachia
  24. ^ Cockburn, Alexander. "Commentary: A Big Green Bomb Aimed at Immigration; Remember Eugenics? Sierra Club Revives its Propaganda about Population Growth." Los Angeles Times 2 October 1997
  25. ^ Ordover, Nancy, American Eugenics
  26. ^ Alexander Cockburn, The Sierra Club's Ugly Racial Tilt
  27. ^ Alexandra Stern, Eugenic Nation
  28. ^ Sierra Club Policy: Immigration Policy History
  29. ^ Judy Kunofsky, Sierra Club, U.S. Population Growth, and Immigration
  30. ^ Immigration dispute spawns factions, anger in Sierra Club
  31. ^ 1 2 Brad Knickerbocker, "A 'hostile' takeover bid at the Sierra Club."
  32. ^ Sierra Club, Election Results
  33. ^ Sierra Club Honors and Awards
  34. ^ Mission and History
  35. ^ Sierra Club Canada
  36. ^ Environmental Law: Because the Earth Needs a Good Lawyer
  37. ^ אתר קואליציית הסטודנטים סיירה
  38. ^ Sierra Club Books


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מועדון_סיירה&oldid=39739137"