לדלג לתוכן

מודל ההחלמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: בעיות תרגמת וניסוח.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: בעיות תרגמת וניסוח.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מודל ההחלמה
שיוך החלמה, שיקום עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
קוד MeSH N02.421.784.444 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D000073038 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת השפה הרפואית המאוחדת C4505046 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מודל ההחלמה או גישת ההחלמה בבריאות הנפש היא גישה להפרעות נפשיות או בעיית שימוש בחומרים, ששמה דגש על היכולת והפוטנציאל של כל אדם להחלים. החלמה נתפשת כמסע אישי שמעורבים בו פיתוח תקווה, יצירת ביטחון אישי וגיבוש זהות ותדמית חיובית, יצירת מערכות יחסים תומכות ושייכות חברתית, פיתוח מיומנויות התמודדות, התפתחות אישית ומשמעות. אחת ההגדרות המוכרות למושג החלמה היא: ”תהליך בו האינדיבידואל מגלה למרות נוכחותם של סימפטומים פסיכופתולוגים בעלי השלכות קשות, התייחסות חיובית מתמשכת לעצמי שלו ולמשמעות חייו”[1]. אנטוני (1993)[2] תיאר את ההחלמה כתהליך אישי וייחודי של התאמה מחדש של תפיסות, ערכים, תחושות, מטרות, יכולות, תפקידים ואמונות לגבי העצמי, האחר והחיים בכלל. מדובר בתהליך של גילוי וחידוש החוויה של העצמי, הכוללת התפתחות וצמיחה. התייחסות זו מנוגדת לתפישת מושג ההחלמה ברפואה הכללית כמושג המציין את סיומה של מחלה או אפיזודה של מחלה וכן מנוגדת להתייחסות הפסיכיאטרית, אשר לה נטייה לראות את האדם כמצבור של סימפטומים ופתולוגיות והיא מתעלמת מהכוחות הבריאים ומהמסוגלויות השונות והייחודיות שלו.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלות נפש ובראשן מחלת הסכיזופרניה נחשבו במשך שנים רבות כמחלות סופניות ובצידן הידרדרות, דבר שהוביל לפסימיות רבה בנוגע למציאת פתרון או הגשת עזרה לחולים[3]. המקור לפסימיות זו נבע מגישתו של אמיל קרפלין[4] שהגה את המונח "שיטיון נעורים" (dementia praecox). מונח זה הגדיר את הפרעת הסכיזופרניה כשיטיון כרוני בעלת אפיון מרכזי של הידרדרות בתחומי הרגש, החשיבה, המוטיבציה וההתנהגות שסופה דעיכה בלתי נמנעת. הפסימיות שהשתרשה בקרב אנשי מקצוע כתוצאה מתפישה זו, הובילה להשפעה רחבה על האופן בו נתפסו החולים, והנמיכה את רמות התקווה והמוטיבציה לשינוי. השפעות אלה הורגשו הן בקרב המטפלים והן בקרב משפחות המחלימים[5].בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים הופיעה התקדמות ניכרת בשיטות הסיווג הפסיכיאטרי, מה שהוביל להתקדמות בהבנה בנוגע לאופי מחלות הנפש ככלל. במספר מחקרי אורך, אשר עקבו אחר אנשים עם מחלות נפש קשות באוכלוסיות מכל העולם נמצא כי החולים הראו שיעורים גבוהים ובלתי צפויים של החלמה מלאה או חלקית (הסטטיסטיקה השתנתה בהתאם לאזור ולקריטריון שבו השתמשו, ובדרך בה הוגדרה החלמה)[6].

למרות הצטברות מחקרים שהראו שיעורים גבוהים של דיווח על שיפור ניכר באיכות החיים ועל בניית חיים משמעותיים גם לאחר קבלת אבחנה פסיכיאטרית ולאחר אשפוזים (חלקם אשפוזים ממושכים), עולם בריאות הנפש לא מיהר לאמץ את מושג ההחלמה. התמריץ העיקרי להתפתחות המושג הגיע מהתנועה הצרכנית בבריאות הנפש – תנועה של אנשים שמתמודדים בעצמם עם מגבלה נפשית ומשתמשים (או צורכים) את שירותי בריאות-הנפש – בעיקר בארצות הברית במשך סוף שנות ה-80 של המאה העשרים ותחילת שנות ה-90[7]. השפעה מיוחדת על תהליך זה הייתה לאנשי מקצוע מתחום בריאות-הנפש שיש להם ידע מניסיון אישי – כלומר שלא רק למדו את תחום בריאות-הנפש באקדמיה ובשדה הטיפולי, אלא גם הכירו את החוויות על בשרם ועל נפשם לאחר שהתמודדו עם בעיות נפשיות וקיבלו בעצמם אבחנות פסיכיאטריות, לדוגמה: הפסיכולוגית פטרישיה דיגן והפסיכיאטר ד"ר דניאל פישר. עם הזמן, בעקבות המחקרים ובעקבות הלחץ של התנועה הצרכנית, לצד מה שנתפס ככישלון של השירותים הקיימים והחברה בכללותה להעניק שייכות חברתית וטיפול ראוי לאנשים שאובחנו עם בעיה נפשית, אומץ בהדרגה מודל ההחלמה כעיקרון המנחה את שירותי בריאות הנפש. המודל בא לידי ביטוי בבריאות הנפש במושג "אל-מיסוד", אשר הוביל להגדלת מספר המטופלים החיים בתוך הקהילה[8]. הספרות המקצועית, במיוחד החל מהקמת תנועת ההחלמה הפסיכיאטרית, החלה לשלב את מושג ההחלמה בארצות הברית ולאחריה בניו זילנד ולאחרונה כמעט בכל המדינות המערביות[9]. גישות דומות פותחו בערך באותו זמן (ללא שימוש במילה החלמה) באיטליה, בהולנד ובבריטניה. לאורך הזמן הפך מושג ההחלמה למושא למחקרים בשירותי בריאות הנפש ולמונח סמלי למטרות רבות של התנועה הצרכנית.

מודלים שונים של החלמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות קיימים מודלים שונים הממשיגים החלמה באופנים שונים. מודלים המייצגים גישות קליניות מקצועיות נוטים להתמקד בשיפור בסימפטומים ובתפקודים מסוימים וכן בפרקטיקה הטיפולית. לעומתם, מודלים שיצאו מתוך התנועה הצרכנית נוטים לשים דגש רב יותר על תמיכת קבוצת השווים, העצמה והתנסויות של הפרט בעולם האמיתי[10].[11] כלומר, ישנם מודלים שונים הרואים את מושג ההחלמה במונחים של מוגבלות חברתית ('אשמת החברה') לעומת מוגבלות אינדיבידואלית ('אשמת החולה'). גורמי בריאות הנפש בארצות הברית בחרו לערב את השקפתם של הצרכנים עצמם בהגדרת מושג ההחלמה. המושג הוגדר כמסע של הירפאות ושינוי, המאפשר לאדם עם מחלת הנפש לחיות חיים מלאי משמעות בתוך קהילה הנתונה לבחירתו, תוך שאיפה להשיג את מלוא הפוטנציאל העצמי.

מודל ההחלמה של אנטוני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במודל ההחלמה שהוצג לראשונה על ידי אנטוני[2], מומשגת החלמה כתהליך אישי וייחודי של התאמה מחדש של תפישות, ערכים, תחושות, מטרות, יכולות, תפקידים ואמונות לגבי העצמי, האחר והחיים בכלל. זהו תהליך בו האדם מגלה וחווה מחדש את העצמי המתפתח שלו. המודל מורכב מתנאים פנימיים וחיצוניים הנדרשים לתהליך זה. התנאים הפנימיים כוללים עמדות, חוויות והתייחסות אל תהליך השינוי של המחלימים. התנאים החיצוניים כוללים נסיבות, אירועים ומדיניות, הלוקחים חלק בתהליך ההחלמה. תנאים אלה יוצרים אפקט מעגלי, המשפיע בתורו על התנאים הפנימיים והחיצוניים כאחד והאינטראקציה ביניהם היא שיוצרת את תהליך ההחלמה.

מודל הפגיעות והדחק (Stress Vulnerability Model)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודל הפגיעות והדחק (Stress Vulnerability Model) של זובין וספרינג (1977)[12] מייחס משקל לסביבה שבה חי האדם ולאירועי חייו. המודל מעלה רעיונות חדשים המפרטים את האמצעים הנועדים ללוות את החולה בתהליך ההחלמה. שימת הדגש היא בעיקר על למידת דרכי התמודדות, מציאה ושימור של רשת חברתית תומכת, טיפול פסיכולוגי וסוציאלי וטיפול תרופתי הנועד להגן על האדם.

מודל שיקום פסיכו-סוציאלי (Psychosocial Rehabilitation)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודל השיקום הפסיכו-סוציאלי (PSR)[13] הוא גישה להחלמה המדגישה התערבויות פסיכו-סוציאליות לתמיכה באנשים עם התמודדויות נפשיות. המודל נועד לשפר את היכולות התפקודיות ואיכות החיים של הפרט על ידי קידום העצמה, בניית מיומנויות, שילוב קהילתי ודיוק ההגדרה העצמית. PSR מכיר בהחלמה כתהליך מתמשך, עם דגש על פוטנציאל הצמיחה של הפרט והחלמה מכוונת עצמית. באמצעות שילוב של שירותי תמיכה, ייעוץ ופיתוח מיומנויות, מודל PSR מסייע לאנשים להחזיר לעצמם את השליטה על חייהם ומטפח את השתתפותם הפעילה בחברה.

מודל תוכנית הפעולה להתאוששות ובריאות (Wellness Recovery Action Plan)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודל תוכנית הפעולה להתאוששות ובריאות (WRAP) הוא גישת ניהול עצמי להתאוששות בתחום בריאות הנפש שפותח על ידי מרי אלן קופלנד[14]. הוא מעודד אנשים לפתח תוכניות בריאות מותאמות אישית משלהם. תוכניות אלה כוללות אסטרטגיות לשמירה על הבריאות הנפשית, זיהוי טריגרים וסימני אזהרה מוקדמים למצוקה, יישום אסטרטגיות התמודדות והקמת רשתות תמיכה. WRAP שם דגש על תמיכה-עצמית ומודעות-עצמית, ומחזק אנשים לקחת חלק פעיל במסע ההחלמה שלהם. בעזרת קידום האחריות האישית והתאוששות מכוונת עצמית, WRAP מסייע לאנשים לפתח מיומנויות וכלים מעשיים לניהול אתגרי בריאות הנפש שלהם ביעילות רבה.

מודל החוזקות (Strengths Model)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודל החוזקות[15] הוא גישה מוכוונת החלמה לבריאות הנפש המתמקדת בחוזקות וביכולות הטבועות באדם. מודל זה מאמין כי לכל אחד יש חוזקות ייחודיות שניתן לרתום כדי לסייע בהחלמתו. במקום להתמקד רק בליקויים או פתולוגיה, מודל החוזקות שם דגש על זיהוי ובנייה של חוזקות אלה. מודל זה מעודד שיתוף פעולה בין אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש לבין אנשים פרטיים כדי לפתח תוכניות אישיות המנצלות את אותן חוזקות ותומכות בצמיחה האישית. על ידי טיפוח התחושה של העצמה וחוסן, מודל החוזקות מקדם גישה מבוססת חוזקות להחלמה, ועוזר לאנשים להחזיר לעצמם את השליטה על חייהם ולמצוא משמעות ומטרה.

שירותי השיקום הפסיכיאטריים הציעו מספר מאפיינים נוספים העומדים בבסיס ההחלמה: החלמה יכולה להופיע ללא התערבות מקצועית; החלמה דורשת את נוכחותם של אנשים המאמינים ועומדים לצד האדם במהלך ההחלמה; החלמה איננה פועל יוצא של תאוריה כלשהי המסבירה מצבים פסיכיאטריים; החלמה יכולה להופיע אפילו אם הסימפטומים שבים להופיע; החלמה משנה את התדירות והמשך של הסימפטומים; החלמה מהשלכות של מצב פסיכיאטרי היא לעיתים קרובות יותר קשה מאשר החלמה מהסימפטומים עצמם; החלמה איננה תהליך ליניארי; החלמה מתבצעת כסדרה של צעדים קטנים; משמעות ההחלמה איננה שהאדם לא היה מעולם מוגבל מבחינה פסיכיאטרית; החלמה מתמקדת ברווחת האדם ולא במחלתו (Wellness not Illness); החלמה צריכה להתמקד בבחירות הצרכן[16].

ד"ר פטרישיה דיגן, פסיכולוגית אמריקאית בעלת ידע מניסיון אישי בבריאות-הנפש – היא עצמה עברה משברים נפשיים, קיבלה בצעירותה אבחנה של סכיזופרניה ולדבריה ממשיכה להתמודד עם קשיים וסימפטומים עד היום – מסבירה במאמר קלאסי שלה משנת 1988 כי החלמה ”איננה תהליך ליניארי שמסומן באמצעות הישגים רציפים. תהליך ההחלמה מתואר יותר במדויק כסדרה של התחלות קטנות וצעדים קטנים מאוד. כדי להחלים, צריכה להיות לאנשים עם מוגבלות פסיכיאטרית נכונות לנסות ולהיכשל, ולנסות שוב”[17][18].

אלמנטים בסיסיים במודלים השונים להחלמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקווה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מציאתה והזנתה המתמשכת של תחושת התקווה תוארה כמפתח להחלמה. תקווה איננה כוללת אופטימיזם בלבד, אלא אמונה מתמשכת בעצמי ורצון לשמר את התקווה על אף חוסר הוודאות והעיכובים שבדרך. תקווה יכולה להופיע כנקודת מפנה מסוימת או להגיח בהדרגה כרגש קטן ושברירי ולהתנדנד במקביל עם תחושת הייאוש. תקווה מערבת מתן אמון, תוך סיכון לאכזבה, כישלון וכאב נוסף[19].

בסיס בטוח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת ליצור תחושה של בסיס בטוח יש לאפשר דיור נאות, הכנסה מספקת, מרחק מאלימות וגישה מספקת לשירותי הבריאות[20]. בית הוא המקום בו החלמה יכולה להתחיל, אך שירותי הדיור שניתנו ושפע של רעיונות טיפוליים ושירותי טיפול לא הצליחו לשלב בצורה גמישה את תפישת המטופלים עצמם ולהסתמך על החזון האישי והכוחות שלהם ללא השמה ואשפוז מחדש[21].

עצמי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלמה היא אלמנט חשוב בתחושה המתמשכת או היציבה של העצמי. בספרות נטען, כי אנשים לעיתים משיגים תחושה זו על ידי "נסיגה חיובית"- ויסות מעורבותם החברתית ומשא ומתן על המרחב הציבורי שלהם על מנת לנוע אל עבר אחרים באופן שנחווה בטוח, אך עדיין בעל משמעות ליחיד. תחושה זו מושגת גם על ידי הזנת מרחב פסיכולוגי אישי המאפשר מקום לפיתוח הבנה ותחושה רחבה של עצמי ומתבטא במציאת מקורות עניין, רוחניות וכו'. בספרות נטען כי תהליך זה מסייע לתחושת העצמי על ידי יצירת התנסויות של קבלה בינאישית, הדדיות, ותחושה של שייכות חברתית[22].

מערכות יחסים תומכות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלמנט חשוב ונפוץ בהחלמה הוא נוכחותם של אנשים בקרבת המטופל, המאמינים בפוטנציאל שלו להחלים ומסייעים לו. בעוד שאנשי בריאות הנפש יכולים להציע מערכת יחסים ספציפית מוגבלת – לעזור ולעודד תקווה – הרי שלמערכות יחסים מול המשפחה והקהילה חשיבות רבה יותר ומשמעותית יותר לטווח הארוך. בנוסף, אנשים אשר חוו קשיים דומים במהלך חייהם, העשויים להיות בעצמם במסע של החלמה, ואלה החולקים את אותם ערכים והשקפות באופן כללי יותר (לא רק בשדה בריאות הנפש) עשויים להיות בעלי חשיבות ייחודית. בספרות נטען כי מערכות יחסים חד כיווניות המבוססות רק על קבלת עזרה עשויות להפחית מההערכה העצמית של המטופל וכי מערכות יחסים הדדיות ורשתות תמיכה הדדיות עשויות להיות בעלות ערך רב יותר להערכתו העצמית ולהחלמתו[19].

העצמה והשתייכות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות נטען, כי העצמה והגדרה עצמית, כולל תחושה של שליטה עצמית, הן חשובות להחלמה. משמעות הדבר היא כי יש לשים דגש על פיתוח ביטחון לקבלת החלטות עצמאית ואסרטיבית וחיפוש עזרה. על מנת להגיע למצב של השתייכות חברתית עשויה להידרש מהמטופל תמיכה ואיתגור של סטיגמה ודעות קדומות המצויות בחברה, הנוגעות להפרעות נפשיות, שונות אישית ומצוקה נפשית. כמו כן, עשויות להידרש מהמטופל מיומנויות חברתיות או החלמה של מיומנויות חברתיות שאינן בשימוש, או פיצוי על פערים בהיסטוריה התעסוקתית[19].

אסטרטגיות התמודדות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלמנט חשוב בהחלמה הוא פיתוח אסטרטגיות התמודדות אישיות (ניהול עצמי או עזרה עצמית). הדבר מערב לעיתים שימוש בתרופות או בפסיכותרפיה ויש ליידע את המטופל בדבר שיטות אלה ובנוגע להשפעות לא נעימות העלולות להופיע לאורך התהליך. יש להקשיב לרצון המטופל ולחפש שיטות המתאימות לסגנון חייו ולמסע הייחודי שלו להחלמה. האדם נדרש להכיר את עצמו על מנת לפתח יכולת התמודדות והשגת מיומנויות פתרון בעיות, וזאת כדי להתמודד עם תכונות ונושאים בעייתיים הדומיננטיים עבורו (העשויים להיתפש כסימפטומים של הפרעה נפשית). הדבר יאפשר את זיהויין של נקודות מפתח חשובות של דחק ונקודות משבר אפשריות וכן יאפשר להבין ולפתח דרכים אישיות לתגובה והתמודדות[19]. להיות מסוגל להמשיך הלאה משמעותו להיות מסוגל להתמודד עם רגשות של אובדן העשויים לכלול ייאוש וכעס. כשהפרט מוכן לכך, המשמעות היא תהליך של אבל והדבר עשוי לדרוש ממנו קבלה של סבל עבר והזדמנויות אבודות, או זמן שאבד[19].

משמעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפיתוח תחושת משמעות ומטרה כוללת להמשך החיים חשיבות לשימור תהליך ההחלמה. תחושות משמעות ומטרה עשויות לערב פיתוח של תפקיד תעסוקתי או חברתי, פיתוח של פילוסופיה, דת, פוליטיקה או תרבות מנחה כלשהי. מפרספקטיבה פוסט מודרנית, עשוי הדבר להיראות כפיתוח נראטיב[19].

ביקורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר הסתייגויות הועלו בנוגע למודלים של החלמה על ידי ה-EBP- Evidence-based practice (פרקטיקה מבוססת ראיות): החלמה חייבת לכלול נטילת תרופות; החלמה מתרחשת אצל מספר מועט של אנשים; החלמה עלולה לייצג גחמה בלתי אחראית; החלמה מתרחשת לאחר טיפול וכתוצאה ממנו ולכן העיסוק בהחלמה כמושג מופשט מוריד מערך ההתערבות המקצועית; טיפול הממוקד בהחלמה יכול להיות מיושם רק דרך הוספת משאבים נוספים; טיפול ממוקד החלמה מעלה את החשיפה של מטפלים לסיכון ולמעמסה[דרושה הבהרה][23]. בנוסף, הנחת ה-NFCMH (New Freedom Commission on Mental Health) בנוגע למודל ההחלמה הקיים בארצות הברית פורשה על ידי מספר מבקרים כאומרת ש"כולם יכולים להחלים באופן מלא באמצעות כח רצון בלבד". לטענתם, הדבר מעלה תקוות שווא אצל אלה הנחשבים בלתי מסוגלים להחלים ומהווה האשמה ושיפוט סמויים כלפיהם[24][25]. ביקורות אחרות טענו כי מודל ההחלמה עלול להיות מתומרן באופן שלילי על ידי הפחתה במתן שירותים ודחיפת אנשים לחיים עצמאיים לפני שהם מוכנים; שהיא מסתירה את הדומיננטיות המתמשכת של המודל הרפואי ושיש לו את הפוטנציאל להגביר את הדחיקה החוצה מן החברה ולשים בשוליים את אלה הלא מתאימים לנרטיב ההחלמה[26].

מדדים להערכת החלמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדרת ההחלמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנה בעייתיות עם השימוש הרווח ב-DSM ככלי לאיסוף מידע עקב חוסר התאמה למסגרות העבודה של ההחלמה. המכשול הגדול ביותר בניסיון למדוד החלמה הוא היעדר הגדרה ברורה למושג זה (למשל המונח "תפקוד מלא" הנכתב בDSM הוא מעורפל וקשה למדידה)[27], כמו כן, ה-DSM משתמש בקריטריונים, בהגדרות ובמונחים אשר אינם נמצאים בהלימה עם מודל ההחלמה, הוא אינו עולה בקנה אחד עם ההגדרות השונות שבהן החברה מגדירה תפקוד פסיכו-סוציאלי תקין[28], ועל כן אינו מקדם תרבות שבה אנשים יוכלו להשתפר ולהחלים. לאור זאת, אין זה מפתיע שרוב הרופאים, החולים ומשפחותיהם משלימים בקלות רבה עם האמונה שאנשים עם הפרעות נפשיות נידונו לחיים שלמים עם מוגבלות, מעט מאוד ציפיות לגבי מערכות יחסים מספקות ומעט מאוד מעורבות פרודוקטיבית בחברה[28]. בנוסף, הוצע כי ה-DSM לוקה ברגישות נמוכה מדי לניואנסים תרבותיים ומגדר וכי יש לאמץ גישה רב-ממדית להערכה, אשר תופשת באופן טוב יותר את האדם כאינדיבידואל ואינה רומזת לפסיכופתולוגיה עודפת או לכרוניות[29]. יש חשיבות בבדיקת השפעתם של משתנים תרבותיים על תהליך ההחלמה, המאפשרים לקבל תמונה מלאה יותר על מצבו של האדם בהתאם לגישה הרב ממדית, שיכולה להגדיר הערכות שונות להחלמה אשר באות לידי ביטוי בשיפור קליני ופסיכו-סוציאלי כאחד[28].

כלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס' הכלים המנסים למדוד החלמה הוא מועט, וכלים אלה אינם מודדים רק את ההחלמה עצמה אלא משתנים הקשורים אליה באופן כלשהו. הם כוללים רווחה נפשית, מידת התקווה של האדם, הערכה עצמית, מסוגלות עצמית, אופטימיות, מידת ההתקשרות לאחרים ואופי הקשר עימם. מדדים אלה אמנם פותחו בהתבסס על הנחות תאורטיות ונמצאו כקשורים למהלך ההחלמה[30] (בהתאם לרעיונותיהם של אנטוני[2] ודיגן[31]). למרות ההתקדמות הרבה בתחום, זו עדיין ראשית הדרך. יש לנסות ולבחון עד כמה הכלים האלה מודדים את השפעתן של התערבויות ספציפיות או מהלך ההחלמה לאורך זמן. על אף קיומם של מגוון מכשולים ודאגות העולים בהקשר של מודל ההחלמה, נעשים עד היום צעדים פרקטיים רבים על מנת לבסס שירותים על פי עקרונותיו. בעיקר יש צורך להגדיר את ההחלמה בצורה אופרציונלית כמו בהפרעות ביו-רפואיות אחרות (רמה, תדירות, משך הסימפטומים). כדי למדוד את קצב ההחלמה ממחלה צריך לבדוק את הדעיכה של הסימפטומים, וגם את הזמן שבו יש הפוגה מהם. אבל זה לבד לא מספיק, מדדים של שיפור בתפקוד פסיכו-סוציאלי חייבים להיות חלק בלתי נפרד מהגדרת ההחלמה. מדדים אלה כוללים עבודה, לימודים, חיי משפחה, חברים, בילוי ופנאי וחיים עצמאיים[28]. לכן, יש הבחנה חשובה בין ריפוי להחלמה- המושג החלמה מתאר את היכולת של אנשים להתאושש ולחיות חיים נורמליים ומלאים באופן סביר, למרות שהם פגיעים להישנות וחזרה של הסימפטומים. החלמה צריכה להשפיע על תחום רחב יותר, להגביר את תחושת הפרט כאדם מוערך ואוטונומי, בעל שליטה על חייו, עם תקוות ושאיפות ברות השגה[30]. בהתאם לכך, יש צורך בשיטות מדידה חדשות אשר לוקחות בחשבון את השינוי בתפיסה של החלמה. מספר מדדים מתוקננים פותחו על מנת להעריך היבטים שונים של החלמה (אם כי יש מידה של שונות בין מודלים מקצועיים ובין אלה שמקורם בתנועת הצרכנות). מספר שאלונים מתוקננים והערכות פותחו על מנת לנסות ולהעריך היבטים של מסע ההחלמה. אלה כוללים את ה-Milestones of Recovery (MOR) Scale, Recovery Enhancing Environment (REE) measure, the Recovery Measurement Tool (RMT) and the Recovery Oriented System Indicators (ROSI) Measure, the Stages of Recovery Instrument (STORI) ועוד[32][33].

יישום מודל ההחלמה בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל להתפתחויות שחלו בשנים האחרונות במדינות רבות בעולם, בתחום שיקום הפרעות הנפש והבנת תהליך ההחלמה, הופיעו גם בישראל שינויים משמעותיים בתחום זה. בשנת 2000 נחקק חוק שיקום נכי נפש בקהילה. החוק הוא נקודת מפנה בתפיסת תפקיד השיקום במערך בריאות הנפש. עד לחקיקת החוק שירותי השיקום עסקו בעיקר בניסיון לבנות חלופה לאשפוז[34]. חוק זה משקף את האמונה במרכזיות של האדם ושל איכות חייו, וכן מדגיש את חשיבות תפקידה של הקהילה בתהליך השיקום. החוק הוביל להתקדמות ניכרת בפיתוח שירותי השיקום בקהילה, שניתנו על ידי משרד הבריאות ויצרו בסיס לשותפות ודו-שיח בין מחלימים, בני משפחה, נותני שירות וקובעי המדיניות. "מטרתו של חוק זה לשקוד על שיקומם ושילובם בקהילה של נכי הנפש כדי לאפשר להם להשיג דרגה מרבית אפשרית של עצמאות תפקודית ואיכות חיים, תוך שמירה על כבודם ברוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו"[35]. חשוב לציין שאין תקדים של חוק כזה לא בארץ ולא בעולם, חידושו בכך שהוא הראשון בתחום הבריאות בכלל ובתחום בריאות הנפש בפרט[34]. למרות שנחקק ומיושם באמצעות משרד הבריאות, הלך רוחו של החוק הוא הלך רוח קהילתי-חברתי-אזרחי, כאשר העוסקים ביישומו אחראיים על חייו החברתיים של אדם ואיכות חייו בקהילתו, הרבה יותר ממצבו הבריאותי ו/או הרפואי[34]. בעקבות החשיפה למודל ההחלמה, השתנתה התפיסה של אנשי מקצוע שהייתה בעבר דטרמיניסטית בכל הקשור למחלות נפש פסיכיאטריות. מודל ההחלמה והגישה הרב ממדית נתנו תקווה ומוטיבציה כי ניתן לשנות את מצבם של המטופלים, גם אלה הנחשבים בדרגה חמורה של המחלה, שפעם הסתכלו עליהם כ"חסרי תקווה"[36].

מאבק בסטיגמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היום קיימים הרבה יותר גישות וכלים המאפשרים לעזור לאנשים במצוקות נפשיות, אבל באופן פרדוקסלי, עדיין מעט אנשים יכולים להשתמש בהם בשל הסטיגמה החוסמת, מאחר שתחום בריאות הנפש מתאפיין בשתיקה, בושה ופחד. הסטיגמה והאפילה החברתית והמוסדית המהווים מכשול מרכזי בשיקום, בהחלמה ובשילוב החברתי של אנשים המתמודדים עם מוגבלות. בתהליך השיקום המתמודדים ניצבים מול בעיה כפולה: מצד אחד, הם צריכים להתמודד עם האתגרים שמציבה בפניהם ההפרעה והמוגבלות המתלווה אליה, ומצד שני, הם צריכים להתמודד עם האתגרים הלא פשוטים מול החברה, שחלק מחבריה מחזיקים בעמדות שליליות כלפיהם והתנהגותם בעקבות כך עלולה לפגוע בהזדמנויות השילוב שלהם[37]. המחלימים וארגוני הצרכנים מציגים את ההחלמה במסגרת המאבק בסטיגמה והמאמץ להסיר מחסומים, להקצות משאבים ולהיות שותפים בתכנון מדיניות תואמת[34]. בעקבות ההתפתחויות הללו החלו להופיע בהדרגה שירותים שונים בקהילה שמטרתם לסייע בתהליך ההחלמה על ידי הפחתת הסטיגמה וקידום חיי קהילה מספקים.

פרקטיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנת 2000 פועלת המועצה הארצית לשיקום נכי נפש בקהילה אשר פיתחה את "האמנה לשיקום", המבטאת את עיקרי ההתפתחויות בארץ בתחום השיקום הפסיכיאטרי של נפגעי נפש בקהילה. מסמך זה מבוסס על עקרונות חוק השיקום, ומציג את הכוונות והיעדים בשמירת השירותים הקיימים ופיתוח שירותים חדשים בקהילה עבור אוכלוסייה מגוונות של אנשים עם מוגבלות נפשית[34]. בזכות האמנה, ניתן להגדיר יעדים ספציפיים יותר. היעדים חייבים להיות קשורים למטרת העל של החוק שהיא קידום שילוב קהילתי של אנשים עם מוגבלות נפשית, ועל בסיס לקחים מהפעלת המערכת עד כה. ניתן להגדיר שילוב קהילתי כך: "ההזדמנות לחיות בקהילה ולהיות נתפס על פי היכולות הייחודיות כמו כל אזרח אחר"[38]. היעדים של מערך השיקום בבריאות הנפש בהתאם לשילוב בקהילה הם: דיור נתמך, תעסוקה נתמכת, השכלה נתמכת, בריאות, פנאי ובילוי, רוחניות, אזרחות ומעורבות אזרחית, תפקידים חברתיים, תמיכה הדדית, הגדרה עצמית. הארגונים שמוציאים את העשייה לפועל הם: קבוצת שכולו טוב, "עמיתים", "קשת", "בנפשינו" "אשנב" ועוד[5][38]. מודל ההחלמה בשנים האחרונות שם דגש על שיפור התפקוד הפסיכו-סוציאלי כחלק מתהליך ההחלמה ועל כן יש חשיבות עליונה לשילוב החולים בקהילה בתחומים אלה[28]. בתחום התעסוקה עובדים בעיקר על שינוי ביחסי תלות-עצמאות, תפיסה עצמית, הפחתת סטיגמה, יצירת אפשרויות תעסוקה חדשות וכו'. בתחום הפנאי והחברה ישנם מועדונים חברתיים של קבוצות השווים וליווי מאנשי מקצוע, מתוך הבנה שאחת הבעיות הקשות של המשתקמים היא הבדידות והקשיים ביצרת קשרים חברתיים ומערכות יחסים. על אף חשיבותם, מדדי תוצאות לא הוגדרו עד כה באופן שיטתי ולכן קשה לעקוב אחר תוצאות העשייה השיקומיות בכלל, ויעילות ההתערבויות בפרט. על מנת שנוכל לעקוב אחר תוצאות ההתערבויות השיקומיות נבנתה מערכת הבונה את המדדים, אוספת נתונים ומכמתת אותם. בנוסף, ישנם מנהלי תוכנית שיקום שתפקידם הוא להתאים את התוכניות לציפיות ולצרכים של המשתקם, משפחתו, מערכת השיקום, המערכת הטיפולית ומערכות רלוונטיות אחרות, וכן, יישום ההחלטות של וועדת השיקום[34].

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • רועה, ד., צ'ופרה, מ., חסון-אוחיון, א., שור, ש., לכמן, מ. ורודניק, א.(2005). התפתחויות מחקריות והמשגתיות בתחום מחלות הנפש הקשות והשלכותיהן על טיפול ומדיניות. חברה ורווחה, כ"ה (2), 223-207.
  • רונן דוד, מחלת נפש – המדריך להתמודדות ולהחלמה, בהוצאת החממה הספרותית (סטימצקי), 2012
  • Andresen R, Caputi P, Oades L (2006). "Stages of recovery instrument: development of a measure of recovery from serious mental illness". Aust N Z J Psychiatry 40 (11-12): 972–80. doi:10.1111/j.1440-1614.2006.01921.x. PMID 17054565. http://informahealthcare.com/doi/abs/10.1111/j.1440-1614.2006.01921.x.
  • Anthony, W. A. (1993). Recovery from mental illness: The guiding vision of the mental health service system in the 1990's. Psychosocial Rehabilitation Journal, 16, 11-23.
  • Anthony, W.A., Cohen, M., Farkas, M, & Gagne, C. (2002). Psychiatric Rehabilitation. 2nd edition. Boston: Boston University Center for Psychiatric Rehabilitation. ISBN 1878512110
  • Bellack, A. S (July 2006). "Scientific and consumer models of recovery in schizophrenia: concordance, contrasts, and implications". Schizophr Bull 32 (3): 432–42. doi:10.1093/schbul/sbj044. PMID 16461575. PMC 2632241. http://schizophreniabulletin.oxfordjournals.org/cgi/pmidlookup?view=long&pmid=16461575
  • Canadian Mental Health Association, Ontario (2003) Recovery rediscovered: Implications for the Ontario mental health system.
  • Cnaan, R. A., Blankertz, L., Messinger, K. W., & Gardner, J. R. (1988). Psychosocial rehabilitation: Toward a definition. Psychosocial rehabilitation journal, 11(4), 61. https://doi.org/10.1037/h0099561
  • Copeland, M. E. (2002). Wellness Recovery Action Plan: A system for monitoring, reducing and eliminating uncomfortable or dangerous physical symptoms and emotional feelings. Occupational Therapy in Mental Health, 17(3-4), 127-150. https://doi.org/10.1300/J004v17n03_09
  • Daly, R. (July 6 2007). "Tensions Complicate Efforts to Transform MH Systems". Psychiatr News 42 (13): 14. https://web.archive.org/web/20071212042418/http://pn.psychiatryonline.org/cgi/content/full/42/13/14.
  • Davidson, L. & Strauss, J. (1992). Sense of self in recovery from severe mental illness. British Journal of Medical Psychology, 65, 131-145.
  • Deegan, PE (1988) Recovery: The lived experience of rehabilitation Psychosocial Rehabilitation Journal 11 (4).
  • Davidson L, O'Connell M, Tondora J, Styron T, Kangas K (May 2006). "The top ten concerns about recovery encountered in mental * health system transformation". Psychiatr Serv 57 (5): 640–5. doi:10.1176/appi.ps.57.5.640. PMID 16675756. http://www.psychservices.psychiatryonline.org/cgi/content/abstract/57/5/640.
  • Estroff, S. (1989). Self, Identity, and subjective experiences of schizophrenia: In search of the subject. Schizophrenia Bulletin, 15, 189-196.
  • George, C. (2008) 'Recovery' approach in mental health is idea 'whose time has come' Psychminded.co.uk Retrieved on 29 Aug 2008.
  • Kraepelin, E. (1902). Clinical Psychiatry: A Textbook for Students a Physicians (6th ed). New York, Macmillan.
  • Lori Ashcraft, PhD, William A. Anthony, PhD, and Chris Martin, MA (2008) "Home is where recovery begins: Why do we assume that having a home is a reward for recovery—and not part of it? Behavioral Healthcare, May.
  • Michael T. Compton (2007) Recovery: Patients, Families, Communities Conference Report, Medscape Psychiatry & Mental Health, October 11-14, 2007.
  • Office of the Surgeon General and various United States Government agencies (1999) Mental Health: A report of the Surgeon General. Section 10: Overview of Recovery.
  • Ramon S, Healy B, Renouf N (March 2007). "Recovery from mental illness as an emergent concept and practice in Australia and the UK". Int J Soc. Psychiatry 53 (2): 108–22. doi:10.1177/0020764006075018. PMID 17472085. http://isp.sagepub.com/cgi/pmidlookup?view=long&pmid=17472085.
  • Rapp, C. A., & Goscha, R. J. (2011). The strengths model: A recovery-oriented approach to mental health services. OUP USA.
  • Repper, J. & Perkins, R. (2006) Social Inclusion and Recovery: A Model for Mental Health Practice. Bailliere Tindall, UK. ISBN 0702026018
  • Secker, J; Membrey, H; Grove, B; Seebohm, Patience. (June 2002). "Recovering from Illness or Recovering your Life? Implications of Clinical Versus Social Models of Recovery from Mental Health Problems for Employment Support Services". Disability & Society 17 (4): 403–418. doi:10.1080/09687590220140340. http://www.informaworld.com/smpp/content~content=a713662155~db=all.
  • Sells, D. J, Stayner, D. A, Davidson L (2004). "Recovering the self in schizophrenia: an integrative review of qualitative studies". Psychiatr Q 75 (1): 87–97. doi:10.1023/B:PSAQ.0000007563.17236.97. PMID 14992305. http://www.kluweronline.com/art.pdf?issn=0033-2720&volume=75&page=87.
  • Stroman, D. (2003). “The Disability Rights Movement: From Deinstitutionalization to Self-determination. University Press of America.
  • Torrey (2003) Treatment Advocacy Center Statement Newswire. Retrieved on Aug 12 2008.
  • Website of the National Association of State Mental Health Directors Tools In Development: Measuring Recovery at the Individual, Program, and System Levels.
  • Zubin, J. and Spring, B. (1977) Vulnerability: A New View on Schizophrenia Journal of Abnormal Psychology 86, 103-126.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Davidson, L. & Strauss, J. (1992). Sense of self in recovery from severe mental illness. British Journal of Medical Psychology, 65, 131-145
  2. ^ 1 2 3 Anthony, W. A. (1993). Recovery from mental illness: The guiding vision of the mental health service system in the 1990's. Psychosocial Rehabilitation Journal, 16, 11-23
  3. ^ Estroff, S. (1989). Self, Identity, and subjective experiences of schizophrenia: In search of the subject. Schizophrenia Bulletin, 15, 189-196
  4. ^ Kraepelin, E. (1902). Clinical Psychiatry: A Textbook for Students a Physicians (6th ed). New York, Macmillan.
  5. ^ 1 2 דייוויד רועה, מרים צ'ופרה, אילנית חסון-אוחיון, שלומית שור, מקס לכמן, אברהם רודניק, התפתחויות מחקריות והמשגתיות באשר להפרעות נפשיות קשות והשלכותיהן על תחום השיקום הפסיכיאטרי, חברה ורווחה, כ"ה (2), 2005, עמ' 207–223
  6. ^ Deegan, PE (1988) Recovery: The lived experience of rehabilitation Psychosocial Rehabilitation Journal 11 (4)
  7. ^ Office of the Surgeon General and various United States Government agencies (1999) Mental Health: A report of the Surgeon General. Section 10: Overview of Recovery
  8. ^ Stroman, D. (2003). “The Disability Rights Movement: From Deinstitutionalization to Self-determination. University Press of America
  9. ^ Ramon S, Healy B, Renouf N (March 2007). "Recovery from mental illness as an emergent concept and practice in Australia and the UK". Int J Soc Psychiatry 53 (2): 108–22. doi:10.1177/0020764006075018. PMID 17472085. http://isp.sagepub.com/cgi/pmidlookup?view=long&pmid=17472085
  10. ^ Bellack, A. S (July 2006). "Scientific and consumer models of recovery in schizophrenia: concordance, contrasts, and implications". Schizophr Bull 32 (3): 432–42. doi:10.1093/schbul/sbj044. PMID 16461575. PMC 2632241. http://schizophreniabulletin.oxfordjournals.org/cgi/pmidlookup?view=long&pmid=16461575
  11. ^ Secker, J; Membrey, H; Grove, B; Seebohm, Patience. (June 2002). "Recovering from Illness or Recovering your Life? Implications of Clinical Versus Social Models of Recovery from Mental Health Problems for Employment Support Services". Disability & Society 17 (4): 403–418. doi:10.1080/09687590220140340. http://www.informaworld.com/smpp/content~content=a713662155~db=all.
  12. ^ Zubin, J. and Spring, B. (1977) Vulnerability: A New View on Schizophrenia Journal of Abnormal Psychology 86, 103-126.
  13. ^ Cnaan et al, Psychosocial rehabilitation: Toward a definition, ‏1988
  14. ^ Copeland, Wellness Recovery Action Plan, ‏2002
  15. ^ Rapp & Goscha, The strengths model: A recovery-oriented approach to mental health services, ‏2011
  16. ^ Anthony, W.A., Cohen, M., Farkas, M, & Gagne, C. (2002). Psychiatric Rehabilitation. 2nd edition. Boston: Boston University Center for Psychiatric Rehabilitation. ISBN 1878512110
  17. ^ פטרישיה דיגן, Recovery: The Lived Experience of Rehabilitation, ‏1988 (ארכיון)
  18. ^ פטרישיה דיגן, החלמה: חווית החיים של השיקום (סיכום מאמר בעברית באתר יספר"א – האגודה הישראלית לשיקום פסיכיאטרי), ‏1988
  19. ^ 1 2 3 4 5 6 Repper, J. & Perkins, R. (2006) Social Inclusion and Recovery: A Model for Mental Health Practice. Bailliere Tindall, UK. ISBN 0702026018
  20. ^ Canadian Mental Health Association, Ontario (2003) Recovery rediscovered: Implications for the Ontario mental health system
  21. ^ Lori Ashcraft, PhD, William A. Anthony, PhD, and Chris Martin, MA (2008) "Home is where recovery begins: Why do we assume that having a home is a reward for recovery—and not part of it? Behavioral Healthcare, May
  22. ^ Sells, D. J, Stayner, D. A, Davidson L (2004). "Recovering the self in schizophrenia: an integrative review of qualitative studies". Psychiatr Q 75 (1): 87–97. doi:10.1023/B:PSAQ.0000007563.17236.97. PMID 14992305. http://www.kluweronline.com/art.pdf?issn=0033-2720&volume=75&page=87
  23. ^ Davidson L, O'Connell M, Tondora J, Styron T, Kangas K (May 2006). "The top ten concerns about recovery encountered in mental health system transformation". Psychiatr Serv 57 (5): 640–5. doi:10.1176/appi.ps.57.5.640. PMID 16675756. http://www.psychservices.psychiatryonline.org/cgi/content/abstract/57/5/640
  24. ^ Daly, R. (July 6 2007). "Tensions Complicate Efforts to Transform MH Systems". Psychiatr News 42 (13): 14. http://pn.psychiatryonline.org/cgi/content/full/42/13/14(הקישור אינו פעיל, 16.6.2019)
  25. ^ Torrey (2003) Treatment Advocacy Center Statement Newswire. Retrieved on Aug 12 2008
  26. ^ George, C. (2008) 'Recovery' approach in mental health is idea 'whose time has come' Psychminded.co.uk Retrieved on 29 Aug 2008
  27. ^ 1- Bedregal, L. E., O'Connell, M., & Davidson, L. (2006). The Recovery Knowledge Inventory: assessment of mental health staff knowledge and attitudes about recovery. Psychiatric rehabilitation journal, 30(2), 96.
  28. ^ 1 2 3 4 5 Liberman, R. P., & Kopelowicz, A. (2005). Recovery from schizophrenia: a concept in search of research. Psychiatric services, 56(6), 735-742
  29. ^ Michael T. Compton (2007) Recovery: Patients, Families, Communities Conference Report, Medscape Psychiatry & Mental Health, October 11-14, 2007
  30. ^ 1 2 Roe, D., Chopra, M., & Rudnick, A. (2004). Persons with psychosis as active agents interacting with their disorder. Psychiatric Rehabilitation Journal, 28(2), 122.
  31. ^ Deegan, PE (1988) Recovery: The lived experience of rehabilitation Psychosocial Rehabilitation Journal 11 (4).
  32. ^ Website of the National Association of State Mental Health Directors Tools In Development: Measuring Recovery at the Individual, Program, and System Levels
  33. ^ Andresen R, Caputi P, Oades L (2006). "Stages of recovery instrument: development of a measure of recovery from serious mental illness". Aust N Z J Psychiatry 40 (11-12): 972–80. doi:10.1111/j.1440-1614.2006.01921.x. PMID 17054565. http://informahealthcare.com/doi/abs/10.1111/j.1440-1614.2006.01921.x
  34. ^ 1 2 3 4 5 6 Lacman, M., & Hadas-Lidor, N. (2007). Recovery and rehabilitation readings in the mental health field from different perspectives: practice, policy and research.
  35. ^ חוק שיקום נכי נפש בקהילה, התש"ס- ,2000 ספר החוקים, ,1746 .231
  36. ^ Davidson, L. E., Harding, C. E., & Spaniol, L. E. (2005). Recovery from severe mental illnesses: Research evidence and implications for practice, Vol 1. Center for Psychiatric Rehabilitation/Boston U.
  37. ^ Hadas Lidor, N., Breuer, G., & Barloy, B. C. (2009). Level of Hope among People with Psychiatric and Physical Disabilities Undergoing a Professional Rehabilitation Process Israeli Journal of Occupational Therapy, H277-H302
  38. ^ 1 2 Salzer, M., & Baron, R. (2006). Community Integration and Measuring Participation (Philadelphia, PA: University of Pennsylvania Collaborative on Community Integration).
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מודל_ההחלמה&oldid=39181155"