אל-מיסוד
אַל-מִיסּוּד (באנגלית: Deinstitutionalization; על פי האקדמיה ללשון העברית: פירוק מיסוד[1]) הוא תהליך חברתי ושם כולל לתנועות חברתיות הדוגלות בשחרור אנשים עם מגבלה נפשית מן המוסדות הפסיכיאטריים, בהתאם לעיקרון לפיו יש להם הזכות לקבל טיפול כשהם חיים בקהילה, וללא הגבלת החופש שלהם.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התנועות נוצרו ברחבי העולם המערבי ובעיקר בארצות הברית ואנגליה. החל מסוף שנות ה-50 של המאה ה-20 ועד לתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20, במקביל להתפתחותם של תנועות לזכויות אדם, ובהמשך להתפתחות גורמים כלכליים וחוקיים בשילוב עם פיתוחן של תרופות אנטי-פסיכוטיות שקיצרו את הצורך באשפוז פסיכיאטרי ממושך. בתקופה זו היו תרופות ופסיכותרפיה שתי הגישות הטיפוליות העיקריות, וניתנה תשומת לב מעטה לתמיכה וסיוע בתפקוד יומיומי ובאינטראקציה חברתית. לעיתים קרובות התערבות טיפולית הייתה בעלת השפעה קטנה על חיי היומיום, הסוציאליזציה והאפשרויות התעסוקתיות. לעיתים היו מחסומים כגון סטיגמות ודעות קדומות שהקשו על קבלה חברתית של פגועי הנפש. אך מאז שנות ה-60 (בישראל – מאז סוף שנות ה-70) קיימת בארצות הברית ובעולם מגמה ברורה להעביר את הטיפול עבור האנשים הסובלים ממצבים נפשיים חמורים ומתמשכים, אל הקהילה.
מודל האל-מיסוד מדגיש את התפקוד וההתמודדות במסגרת הקהילה הטבעית, והוא כולל בדיקה מחודשת של תפקיד המשפחה בתהליכי שיקום פסיכיאטרי והחלמה, ומקומה כשותפה פעילה בתהליכים אלו, תוך התייחסות לצרכים השונים המתעוררים במשפחות בעקבות התמודדות עם מחלת נפש של אחד מבני המשפחה. תוצאות המדיניות החדשה התבטאו בין היתר במגמה מתמשכת של סגירת מוסדות פסיכיאטריים, ניסיון לקיצור זמן האשפוז ופיתוח שירותים טיפולים ושיקומים חדשים ומשולבים בקהילה. השינוי במדיניות הביא לתמורות רבות שגרמו להסתכלות והבנה חדשה על אנשים עם מגבלה נפשית ויכולתם לבנות חיים משמעותיים בקהילותיהם. תנועת האל-מיסוד בעולם הביאה לצמצום במספר מיטות אשפוז וימי אשפוז, ואף יצרה תהליכי חשיבה אחרים המתבטאים בשינוי היחס כלפי האדם עם מגבלה נפשית ומשפחתו. נהוג כיום במערכות בריאות הנפש בעולם לבנות תוכנית עזרה מקצועית תוך התמקדות באדם ובצרכיו.
ביקורת על מודל האל מיסוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]לצד אלה המציינים את מודל האל מיסוד כמודל שהצליח לשפר את איכות החיים של אלה המאובחנים עם אבחנה פסיכיאטרית, רבים אחרים טוענים שהתכנית נכשלה בפועל. כך במאמר מערכת של עיתון הניו יורק טיימס נטען בשנת 1990 כי "תהליך האל-מיסוד (Deinstitutionalization), כלומר שחרור רב-היקף של מאושפזים ממחלקות פסיכיאטריות, התחיל בארצות הברית בסוף שנות ה-50 במאה הנוכחית כתוצאה ממאבקם של אנשים המאובחנים עם מגבלה נפשית, בני משפחותיהם וארגוני זכויות אדם. הרעיון שעמד מאחורי התהליך היה שבקהילה ניתן לטפל יותר טוב במאובחנים עם מגבלה נפשית מאשר במוסדות אשפוז. עם זאת, המשאבים שנחסכו מצמצום מיטות האשפוז במחלקות פסיכיאטריות לא הופנו לטובת טיפול בקהילה באנשים אלה, ורק חלק קטן מהמאובחנים באבחנה פסיכיאטרית קיבלו טיפול בקהילה". [2] טענה דומה נטענה בעיתון בשנת 1984 : "ד"ר פרנק ליפטון וד"ר אלברט סבטיני מבית החולים הפסיכיאטרי בלוויו (Bellevue) במנהטן, שערכו מחקר על בעיות של דרי הרחוב, אומרים כי אחד הליקויים העיקריים במושג האל-מיסוד היה האמונה השגויה כי הפרעות נפשיות חמורות, כרוניות, אפשר למזער, אם לא למגר לחלוטין, באמצעות טיפול המסופק בתוך הקהילה המקומית".[3] כמו כן בשנת 1988 כתבה תמר לווין (כתבת מדיניות ציבורית של העיתון): "ד"ר פולר טוען כי כיום חיים ברחובות יותר חולי נפש מאשר בבתי חולים לחולי נפש וכי חלק גדול מהם ממלא את בתי הכלא, בעוד שבעבר רק חלק קטן מחולי נפש הפכו להיות מסוכנים. ואפילו סכיזופרנים פרנואידים שעלולים להיות מסוכנים, בעבר לא היו צפויים להפוך להיות אלימים, אם הם היו מטופלים כראוי. היום אנשים עם מחלות נפש קשות משוחררים באופן שגרתי מבתי חולים ללא כל הסדר להמשך הטיפול. כתוצאה מכך, אומר ד"ר פולר, מספר הפשעים האלימים שהם מבצעים עולה במהירות. לפני שנת 1950, שיעור המעצרים באוכלוסיית חולי הנפש היה נמוך יותר מאשר באוכלוסייה הכללית. עם זאת, מאז האל-מיסוד שיעור המעצרים של חולי נפש עלה מאוד".[4]
לצד אלה הטוענים כי תהליך האל מיסוד נכשל כי הנחת היסוד כי ניתן לטפל במחלות נפשיות קשות בקהילה היא שגויה. אחרים טוענים כי מודל האל מיסוד תרם לעלייה בתפיסה המקשרת בין מחלות נפש למסוכנות. ואכן מחקרים מצביעים על פערים ניכרים בתפיסות המסוכנות של המאובחנים עם מחלה נפשית בין תחילת שנות ה-50 לאמצע סוף שנות ה-60 של המאה הקודמת. וכי פערים אלה נובעים מהליך שחרור רחב-היקף של מאושפזים ממחלקות פסיכיאטריות החל מסוף שנות ה-50 ועד תחילת שנות ה-60. חלק מהחוקרים טוענים שפער זה קשור בשינויי חקיקה שחלו בשנים אלה ברוב מדינות ארצות הברית. שינויי החקיקה הללו ביטלו את האפשרות לאשפז אדם בניגוד לרצונו על סמך אבחנה נפשית בלבד, והחל משנים אלה על מנת לאשפז אדם בניגוד לרצונו היה צורך להוכיח שהוא מסוכן לעצמו או לסביבה. יוצא אפוא שהמחוקק קישר מגבלה נפשית עם מסוכנות, מה שגרם לציבור להאמין שאנשים המאובחנים עם מחלה נפשית הם מסוכנים. [5]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יחזקאל טלר, הדרך למעלה פרקים בבריאות נפש קהילתית, הוצאת אחווה, 2011
- אורי אבירם, יגאל גינת, שירותי בריאות הנפש בישראל מגמות וסוגיות. צ'ריקובר, 2006
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אבנר אליצור, מיסוד ואל מיסוד אגרון שירותים אזוריים בבריאות הנפש כתחליף, חברה ורווחה, י"ח, 1
- אל-מיסוד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
Levi et al, Has deinstitutionalization affected inpatient suicide? Psychiatric inpatient suicide rates between 1990 and 2013 in Israel, Schizophrenia Research, 2016
אל מיסוד במדינות שונות בעולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Perry, B. L. (Ed.)., 50 Years After Deinstitutionalization: Mental Illness in Contemporary Communities. Emerald Group Publishing, 2016
- Boyd, J., & Kerr, T., . Policing ‘Vancouver’s mental health crisis’: a critical discourse analysis. Critical public health, 26(4), 418-433, 2016
The History of the Madhouse ההיסטוריה של בית המשוגעים - סרט תעודי של ה-BBC שמתאר את תהליך האל-מיסוד בבריטניה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פֵּרוּק מִסּוּד במילון מדע המדינה (תשפ"ב), 2022, באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ The New York Times, Help the homeless Off the Street Making Room for the Mentally Ill. (1990, August 24). The New York Times, p. A28., The New York Times, 1990, August 24, עמ' A28
- ^ Lyons, R. D, Lyons, R. D, The New York Times, 1984, October 30
- ^ Tamar Lewin, THE SERIOUSLY ILL AND THE 'WORRIED WELL', The New York Times, Dec. 18, 1988
- ^ J C Phelan, B G Link, The growing belief that people with mental illnesses are violent: the role of the dangerousness criterion for civil commitment, : November 1998
