מהדק ניירות
מהדק ניירות הוא כלי המשמש כדי להדק גיליונות נייר ביחד העשוי בדרך כלל מתיל פלדה כפוף מעוצב כלולאה.
מהדקי ניירות הם ברובם וריאציות של סגנון Gem שהוצג באזור 1890 או מוקדם יותר ומאופיין בשתי לולאות כמעט מלאות שנעשות על ידי חוט פלדה כפוף.
המשותף למהדקי הניירות הטובים השונים הוא ניצול של הפיתול והגמישות בחוט והחיכוך בין החוט הברזל והנייר.
השימוש במהדקי הניירות נעשה על ידי השחלת הדפים בין קפלי המתכת של מהדק בודד. אופן איסוף זה אינו מחורר את הנייר, אך לעיתים מכופף קלות את האזור הקרוב למהדק. כאשר מספר מתון של גיליונות מוכנסים בין שתי הלשונות של המהדק, הלשונות יופרדו במתיחה, דבר שיגרום לפיתול הכפוף של החוט להדק את הדפים ביחד. גיליונות רבים מדי יגרמו למתיחה מוגזמת שתהרוס את האלסטיות של המהדק וכתוצאה מכך תגרום לעיוות בלתי הפיך של צורת החוט.
צורה וקומפוזיציה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מהדקי ניירות הם בדרך כלל בצורה מלבנית עם דפנות ישרות, אבל הם יכולים להיות גם בצורה משולשת או עגולה, או צורות מורכבות יותר. החומר השכיח ביותר שמהם הם מורכבים הוא פלדה או מתכת אחרת, אבל גם פלסטיק הוא נפוץ. יש סוגים אחרים של מהדקי נייר שמשתמשים במערכת של שני חלקים כדי להדק. החידושים האחרונים בתחום כוללים מהדקי ניירות מפלסטיק המצופים בצבע מטעמי אסתטיות ומהדקי קפיץ לקלסר. בחלק קטן מהמהדקים, על מנת למנוע שריטות ונזקים אחרים לנייר כאשר "מלבישים" עליו את המהדק, קצוות החוט הם כדוריים או עגולים. לעיתים יש קטע גלי באמצע העיקול במהדק, במיוחד עם מהדקי ניירות גדולים, כדי למנוע החלקה בעת חיבור כמויות גדולות של נייר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העדויות המוקדמות ביותר למהדק ניירות נמצאו בשומר, לפני כחמשת אלפים שנה. לא ידוע מיהו הממציא הראשון של מהדק הניירות הראשון. לעומת זאת, ישנם היסטוריונים הסבורים כי הביזנטים היו הראשונים להשתמש במהדק הניירות, שהיה עשוי מברונזה. עם זאת, מהדקים אלו היו יקרים לייצור ושימשו רק כדי לחבר את המסמכים הקיסריים.
על פי המוזיאון לתולדות המוקדמות של המשרד, הפטנט הראשון עבור מהדק ניירות עשוי מתיל כפוף נרשם בארצות הברית על שמו של סמואל ב. פיי כפטנט מספר 64,088 ב-23 באפריל 1867. מהדק זה נועד במקורו בעיקר כדי לחבר כרטיסים לבד, אם כי צוין בו שניתן גם לחבר את הכרטיסים לנייר[1]. למרות תפקודו ומעשיותו של המהדק שלו, תכנונו של פיי יחד עם 50 פטנטי עיצוב אחרים לפני 1899 לא נחשבים כמזכירים את העיצוב של המהדק המודרני[2]. עיצוב נוסף שראוי לציון הוא מהדק הניירות שנרשם כפטנט על ידי ארלמן ג'יי רייט בארצות הברית ב-1877. מהדק ניירות זה פורסם באותה תקופה כמהדק ששימושו לחיזוק עיתונים[3].
הסוג הנפוץ ביותר של מהדק הניירות שעדיין בשימוש, מהדק הניירות מסוג Gem, שמעולם לא נרשם כפטנט, וככל הנראה היה בייצור בבריטניה כבר בתחילת שנת 1870 על ידי "החברה לייצור Gem", על פי המומחה האמריקאי לחידושים טכנולוגיים, פרופ' הנרי פטרוסקי[4]. הוא מתייחס למאמר משנת 1883 על "מחברי נייר (מסוג) Gem" המשבח אותם על היותם "טובים יותר מסיכות רגילות" בשביל "חיבור יחד של העיתונים באותו נושא, צרור מכתבים, או דפי כתב היד"[5]. מלפני המאמר מ-1883 לא הייתה המחשה מוקדמת יותר של סוג "Gem", אם כי השם של אז היה יכול להיות שונה מהשם של מהדקי הניירות המודרניים בשם זה. התיעוד המוקדם ביותר לקיומו היא פרסומת ל"מהדקי ניירות Gem" שפורסם על ידי חברת קושמן ודניסון, בכתובת השדרה התשיעית מספר 172, ניו יורק, בספר שכדאי לשמור (Book Keeper), אוגוסט 1894, עמ' 6[6]. בשנת 1904 רשמה חברת קושמן ודניסון כסימן מסחרי את השם "Gem" בהקשר של מהדקי נייר. ההודעה מודיעה כי שם זה היה בשימוש מאז 1 במרץ 1892, דבר אשר עשוי להיות זמן השקתו בארצות הברית[7]. מהדקי ניירות עדיין נקראים לפעמים, בארצות הברית, "מהדקי Gem", והמילה השוודית עבור כל מהדק ניירות היא "Gem".
הוכחה ניצחת כי הסוג המודרני של מהדק הניירות היה ידוע היטב לכל המאוחר באפריל 1899, הוא פטנט ארצות הברית 636,272 שהוגש על ידי ויליאם מידלברוק מ-Waterbury, קונטיקט ב-27 באפריל 1899 עבור "מכונה לייצור מהדקי ניירות מתיל", ומראה בבירור כי המוצר הוא מהדק ניירות מושלם מסוג Gem[8]. מהעובדה שמידלברוק לא הזכיר אותו בשמו, עולה כי סוג מהדק זה כבר היה ידוע באותה עת. מאז נוצרו אין ספור וריאציות על אותו מהדק ניירות מסוג Gem. יש מהדקים עם קצוות חדים במקום קצוות מעוגלים, לחלקם סוף לולאה אחת כפוף מעט כדי להקל להכניס גיליונות של נייר, וישנם מהדקים עם קרסים או עיקולים כדי להשיג אחיזה טובה יותר. בנוסף, גרסאות ששונות לשם האסתטיות בלבד, ללא שום משמעות מעשית כבר נרשמו כפטנטים: מהדקים בצורה משולשת, עגולה ואפילו בצורת מגן דוד[9]. למרות כל זאת, סוג Gem המקורי התברר במשך יותר ממאה שנים כמעשי ביותר, ולכן ללא ספק הפופולרי ביותר. את האיכויות שלו: קלות השימוש, תפיסת הדפים ללא קריעתם ואחסון בלי להסתבך היה קשה לשפר.
יש הטוענים[10][11][12], אם כי ככל הנראה ללא ראיות, כי הרברט ספנסר, יוצרו של המונח "דרוויניזם חברתי", המציא סוג מסוים של מהדק ניירות. ספנסר טען באוטוביוגרפיה שלו להמצאת "סיכה קושרת" שהופצה על ידי אקרמן וחברתו, והוא מראה ציור של הסיכה בנספח שלו. סיכה זו נראית יותר כמו "Split pin" מודרני מאשר מהדק ניירות מודרני, אבל זה נועד להחזיק גיליונות נייר ביחד. האורך של ההמצאה שלו הוא בערך 15 ס"מ כשהיא פתוחה.
המצאה נורווגית?
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יש שזיהו בטעות כממציא של מהדק הניירות את הנורווגי יוהאן ואלר (1866–1910). ואלר רשם פטנטים בגרמניה[13] ובארצות הברית[14] (1901) עבור מהדק נייר עם עיצוב דומה, אך פחות מעשי, משום שהוא לא כלל את הסיבוב האחרון של התיל. ואלר כנראה לא ידע כי מוצר טוב יותר כבר היה בשוק, אף שעדיין לא היה בנורווגיה. הגרסה שלו מעולם לא יוצרה ושווקה, משום שסגנון Gem הטוב ממנו כבר היה בנמצא.
זמן רב לאחר מותו של ואלר ארצו יצרה מיתוס לאומי המבוסס על ההנחה הכוזבת שמהדק הניירות הומצא על ידי גאון נורווגי לא מוכר. מילונים נורווגיים מאז 1950 מזכירים את ואלר כממציא של מהדק הניירות[15], מיתוס שמאוחר יותר מצא את דרכו לתוך חלק גדול מהמילונים הבינלאומיים ורוב הספרות הבינלאומית על מהדקי נייר[16].
ואלר הצליח כנראה לרשום את העיצוב שלו כפטנט בחו"ל, למרות קיומו הקודם של מהדק ניירות שימושי יותר מכיוון שרשויות הפטנטים באותה תקופה היו ליברליות למדי באישור רישום פטנטים עבור כל שינוי שולי של המצאה קיימת[17]. יוהאן ואלר החל לעבוד אצל אלפרד ג' ברניס פטנטקונטור בקריסטיניה בשנת 1892 ומונה מאוחר יותר למנהל המשרד, תפקיד שבו כיהן עד יום מותו[18]. כעובד במשרד פטנטים, הוא היה יכול בקלות לרשום פטנט בנורווגיה. הסיבות שלו לרישום הפטנט מחוץ לארצו אינן ידועות, אך ייתכן שהיה לו ביטחון עצמי מוגזם בנוגע להמצאתו והוא רצה להבטיח לעצמו את זכויות המסחר הבינלאומיות. כמו כן, הוא יכול להיות מודע לכך שיצרן נורווגי יתקשה להציג המצאה חדשה בחו"ל, אפילו עבור השוק הביתי הקטן. הפטנטים של ואלר פגו בשקט, בעוד "Gem" היה בשימוש בכל רחבי העולם, כולל בארצו. הכישלון של העיצוב שלו היה ברור - הוא היה יותר מדי לא מעשי. ללא שתי לולאות מלאות במהדק הניירות המפותח, היה קשה להכניס גיליונות נייר לתוך המהדק שלו. היה אפשר לתפעל את הקצה של החוט פנימי, כך שהמהדק היה יכול לתפוס את הגיליון, אבל התיל החיצוני היה חסר תועלת כי הוא לא היה יכול לנצל את עיקרון הפיתול. במקום שהלולאה הפנימית של המהדק תבלוט בדף (כמו בסגנון Gem), החוט הפנימי היה מאונך לגיליון הנייר. חוסר המעשיות של העיצוב של ואלר היה יכול להיות מתוקן בקלות על ידי הוספת לולאה פנימית כמו במהדק Gem.
סמל לאומי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממציא המיתוס של מהדק הניירות הנורווגי היה מהנדס של סוכנות פטנטים נורווגית שביקר בגרמניה בשנת 1920 כדי לרשום פטנטים נורווגים במדינה. הוא נתקל בפטנט של ואלר, אך לא הצליח לזהות שזה לא היה אותו דבר כמו מהדק Gem מהסוג הנפוץ[19]. בדו"ח של חמישים השנים הראשונות של סוכנות הפטנטים, המהנדס כתב מאמר בו הוא הכריז על ואלר כממציא של מהדק הניירות הנפוץ[20]. פיסת מידע זו מצאה את דרכה לתוך כמה אנציקלופדיות נורווגית לאחר מלחמת העולם השנייה.
אירועי המלחמה תרמו רבות למעמדו המיתי של מהדק הניירות. הפטריוטים הנורווגים לבשו אותם על הדשים שלהם כסמל של התנגדות לכובשים הנאצים ולשלטונות הנאציים המקומיים כאשר סימנים אחרים של התנגדות, כמו סיכות עם סמלו של מלך נורווגיה הגולה, הוקון השביעי או סיכות של דגל נורווגיה נאסרו[21]. מי שלבשו אותם עדיין לא ראו בהם סמלים לאומיים, מכיוון שהמיתוס שלהם על כך שהם המצאה נורווגית לא היה ידוע כלל באותה עת. המהדקים נועדו לציין סולידריות ואחדות ("אנו קשורים יחדיו"). לבישת המהדקים נאסרה תוך זמן קצר ואנשים ששמו אותם על בגדיהם הסתכנו בקבלת עונש חמור[22].
הצגתו של תפקידו של מהדק הניירות כסמל ההתנגדות באנציקלופדיה הנורווגית הייתה בשנת 1952, אך באותו בזמן עדיין לא הוכרז עליו כהמצאה נורווגית[23]. מידע זה נוסף במהדורות מאוחרות יותר. על פי מהדורת 1974, הרעיון של שימוש במהדק ניירות כדי לציין התנגדות מקורו בצרפת. מהדק שחוק על דש או הכיס הקדמי היה יכול להיחשב כ"deux gaules" (שתי הודעות או מוטות) אך גם להתפרש כהתייחסות למנהיג המחתרת הצרפתית, הגנרל שארל דה גול[24].
בשנים שלאחר המלחמה נראה גיבושו הנרחב של מהדק הניירות כסמל לאומי. מחברים של ספרים ומאמרים על ההיסטוריה של הטכנולוגיה הנורווגית תפסו אותו בשקיקה כדי להפוך סיפור רזה למשמעותי יותר. הם בחרו להתעלם מהעובדה שהמהדק של ואלר לא היה מפותח כמו המהדק מסוג Gem[25]. בשנת 1989, אנדרטה של מהדק ניירו ענקי, בגודל של כמעט שבעה מטרים, הוקמה בקמפוס של המכללה למסחר ליד אוסלו לכבודו של ואלר, תשעים שנה אחרי שההמצאה שלו נרשמה כפטנט. אף על פי שהאנדרטה הוקמה לכבודו של ואלר המהדק שהיא מציגה הוא מהדק ניירות מסוג Gem, ולא המהדק שנרשם כפטנט על ידי ואלר. החגיגה של המצאת מהדק הניירות, על ידי ממציא נורווגי לכאורה, הגיעה לשיאה בשנת 1999, 100 שנים לאחר שואלר הגיש את בקשתו לרישום הפטנט בגרמניה. בול הנצחה לזכר כך הוצא באותה שנה, הראשון בסדרה על כושר ההמצאה הנורווגי. הרקע של הבול מראה העתק של רישום הפטנט במשרד הפטנטים הגרמני "Patentschrift". עם זאת, המהדק שבקדמת התמונה הוא לא מהדק הניירות שמתואר על מסמך זה, אלא של מהדק ניירות מסוג "Gem" הנפוץ. בשנת 2005, אנציקלופדיית הביוגרפיות הלאומית של נורווגיה (Norsk biografisk leksikon) פרסמה את הביוגרפיה של יוהאן ואלר, כממציאו של מהדק הניירות[26].
פרויקט מהדקי הניירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פרויקט מהדקי הניירות
פרויקט מהדקי הניירות פורסם בשנת 2004 על ידי הסרט התיעודי "מהדקי נייר"[27]
תהילתו של יוהאן ואלר כממציא מהדק הניירות התפשטה ברחבי העולם, בעיקר בארצות הברית. כאשר תלמידי כיתה ח' בבית הספר התיכון ויטוול בטנסי למדו על רציחתם של שישה מיליון יהודים בשואה, מורה אחד הגה רעיון להמחיש את המספר העצום של הנרצחים על ידי איסוף כמה שיותר חפצים קטנים וזולים. השם שניתן לרעיון זה היה "פרויקט מהדקי הניירות". על פי אתר אינטרנט אחד, מהדק הניירות נבחר "אחרי שהם למדו שהנורווגים לבשו אותם על הבגדים שלהם כדי להראות תמיכה ביהודים במהלך מלחמת העולם השנייה"[28]. טענה נוספת הרחיבה סיפור זה עוד יותר: "סמל מקורי זה של התנגדות הוא לכבודו של יוהאן ואלר, היהודי הנורווגי שהמציא את מהדק הניירות". שתי הצהרות אלה שגויות. ואלר לא היה יהודי[29], הוא לא המציא את מהדק הניירות הנפוץ והנורווגים שלבשו אותם לא עשו זאת במחאה על הגורל הטראגי של היהודים, אלא כדי להראות אחדות לאומית וסולידריות והתנגדות לכיבוש הגרמני לרשויות הנאציות המקומיות[30]. הפרויקט עצמו הצליח מאוד - הרבה יותר מ-6,000,000 מהדקי הניירות שנדרשו נאספו.
במהלך קידום הסרט המתעד את הפרויקט בחטיבת הביניים, היזמים של הסרט עשו שותפות עם חברה של מוצרים משרדיים ששייכת לאיש עסקים בשם באומגרטן באטלנטה, ג'ורג'יה. החברה של באומגרטן היא חברה המייצרת מהדקי ניירות מפלסטיק ומכשירים אחרים לחיזוק. החברה של באומגרטן ייצרה מפלסטיק ירוק מהדקי ניירות בצורת מגן דוד כדי לסייע בקידום הסרט בכל בתי הקולנוע ברחבי ארצות הברית. הנס באומגרטן, הגזבר של החברה ובני משפחתו הם ממוצא יהודי. משפחתו עזבה את גרמניה הנאצית בזמן וניצלה ממחנות ההשמדה.
מהדק הניירות מפלסטיק של באומגרטן הומצא על ידי הגרמני קורט לורבר, שהיה שותף של באומגרטן מאז מלחמת העולם השנייה.
פרויקט מהדקי הניירות נעשה גם בקנדה על ידי ויין מקינטייר ובקרואטיה על ידי מילינקו הידרוביץ'.
שימושים אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
למהדק הניירות יש שימושים רבים ומשתמשים בו יותר לשימושים מאולתרים מאשר השימוש שלו הוא מיועד על ידי צורתו הייחודית[31]. מהדק ניירות הוא אביזר שימושי לסוגים רבים של עבודה מכנית לרבות עבודה במחשב: תיל מתכת יכול להתפרש תוך שימוש במעט כוח.
- במספר מכשירים נחוץ לעיתים מוט דק מאוד כדי ללחוץ על כפתור הפסקה שבו המשתמש צריך להשתמש רק לעיתים רחוקות, דבר שמהדק הניירות יכול להיות שימושי עבורו.
- המהדק מסוגל לפתוח כונני תקליטורים כאשר הפעלת "הוצאת חירום" תיכשל; התיל עובד על אותו עיקרון גם בכונני דיסקטים (כולל מקינטוש המוקדם).
- שני מכשירי אייפון (דור 1 ו-iPhone 3G) ומכשיר אייפד דורשים מהדק ניירות כדי להוציא את כרטיס ה-SIM.
- בכמה ממחשבי כף יד של פאלם מייעצים להשתמש במהדק ניירות כדי לאפס את המכשיר.
- ניתן להחליף אמצעי הצבעה מוקדמים של לוג'יטק באמצעות שימוש במהדק ניירות כדי לפתוח את הלוח הקדמי.
- מהדק ניירות שכופף לצורת "U" יכול לשמש כדי לאתחל PSU ATX מבלי לחבר אותו אל לוח האם (חיבור בצבע ירוק שחור על לוח האם).
- מהדק ניירות אחד או יותר יכול ליצור מכשיר loopback עבור ממשק RS232 (או סוגים רבים של ממשקים אחרים).
- ניתן להשתמש במהדקי ניירות (בדרך שאינה בטוחה) כדי להחליף נתיכים.
- שימושים אחרים שיכולים להיות למהדק ניירות כוללים מנקה מקטרות, מנקה אוזניים (מה שיכול להיות מסוכן, אם משתמשים בקצה חוט הברזל ולא בקצה המעוגל, מכיוון שהוא עלול לנקב את עור התוף), סיכת עניבה מאולתרת וכו'.
- מהדקי ניירות יכולים להתעקם בתוך מכשירים אך הם יעילים לפעמים כדי לפרוץ נעילה. סוגים מסוימים של אזיקים יכולים להיפתח באמצעות מהדק ניירות. ישנן שתי גישות:
- הראשון הוא לפרוס את המהדק לצורה ישרה והסוף מעוות כזווית ישרה כדי לנסות לחקות מפתח ולהשתמש בו כדי להרים את הפין הנועל.
- הגישה השנייה, שמוצלחת יותר אבל דורשת קצת תרגול, היא להשתמש במהדק פרוש למחצה בעיקול להסרת האזיקים כאשר המהדק מוחדר דרך חור הנעילה של האזיקים (לא המנעול).
- ניתן ללבוש מהדקי ניירות כצמידים וטבעות, ובכך להבטיח שניתן יהיה להשתמש בהם, כאשר יש צורך בכך, לשימושים האחרים שלהם.
במאמר על יוהאן ואלר באנציקלופדיית הביוגרפיות הנורווגית (2005) מורחב על השימושים של מהדק הניירות למטרות אחרות - "מהדק הניירות משמש כ"כלי אוניברסלי" כאשר אין סיכת ביטחון, קרס לדגים, מברג, קיסם, מרצע וכו'".
מידע נוסף
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תמונה של מהדק ניירות היא התמונה הסטנדרטית כאשר יש בדואר האלקטרוני קובץ מצורף.
- ב-Microsoft Office, אשף עיצוב ברירת המחדל הוא מהדק ניירות בשם קליפר (Paper Clip הוא השם באנגלית למהדק ניירות).
- מחקר בריטי משנות השבעים הראה כי מתוך 100,000 מהדקים רק 20,000 מהדקים שימשו בתפקידם המקורי, החזקת ניירות יחד. 24,838 מהדקים אבדו, 19,143 שימש כאסימונים במשחקי קלפים וקוביות, 14,163 עוקמו בדרך אגב במהלך שיחות טלפון, 7,200 שימשו לתיקון בגדים, 5,434 כופפו כדי להשתמש בהם כקיסמים, 5,308 מהדקים שימשו לניקוי ציפורניים ו-3,916 חתיכות כובסו. לוידס לונדון הרחיק לכת עוד יותר, וטען שרק אחד מכל עשרה מהדקי ניירות בא במגע עם נייר.
- בנץ מרחוב סומסום הוא אספן נלהב של מהדקי ניירות ואוספו כולל אף מהדק עשוי זהב.
- בסרט יהודי טוב של האחים כהן אחד מהגיבורים משתמש במהדק ניירות מעוקם כדי לפרוץ מנעול.
נתונים כלכליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי הערך באנציקלופדיית הביוגרפיות הנורווגית (2005) הייצור הכולל של כל העולם של מהדקי ניירות נע סביב 20,000,000,000 מהדקי ניירות בשנה. החברה האוסטרית SAX-Werk הודיעה כי מכרה מהדקי ניירות בסכום שקרוב ל-120,000,000 שילינג (אוסטרי) (כ-66 מיליון כתרים) בשנה, ושהיא מייצאת ל-100 מדינות. איגוד החברות האמריקאיות למהדקי ניירות אמר שכלל החברות האמריקאיות הרוויחו כ-70,000,000 $ בשנה (מתוך הכנסות של 560,000,000 דולר).
האורך של חוט פרוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנוסחה האמפירית להלן מחשבת את האורך המשוער עבור הסוג הנפוץ ביותר של מהדק הניירות, שבו העיקולים הם חצאי עיגול וקצות הצדדים הימניים בסיבוב החיצוני שווים בערך למרחק בין קצות החוט למרכז העקומה הפנימית (כלומר, אם נמשוך יחידת מדידה כלשהי מכל אחד מהקצוות, בו זמנית, יחידות המידה ייפגשו בנקודת האמצע). אורכים שמוכנסים לנוסחה צריכים להימדד לאורך מרכז הקו של תיל הפלדה.
T = סה"כ אורך חוט.
L = האורך הכולל של מהדק הניירות (בין הקצוות של שני חצאי העיגול החיצוניים).
B = הרוחב של המהדק בין הצדדים הפנימיים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הנרי פטרוסקי, חפצים שימושיים, הוצאת עם עובד, 1995. כולל היסטוריה מקיפה על התפתחות העיצוב של מהדק הניירות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "History of the Paper Clip". Early Office Museum. http://www.officemuseum.com/paper_clips.htm.
- ^ "Paper Clip". The Great Idea Finder. http://www.ideafinder.com/history/inventions/paperclip.htm.
- ^ "History of the Paper Clip". Early Office Museum. http://www.officemuseum.com/paper_clips.htm.
- ^ Petroski, Henry: "Polishing the Gem: A First-Year Design Project", Journal of Engineering Education, October 1998, p. 445
- ^ Penn, Arthur: The Home Library, Appleton, New York, 1883
- ^ History of the Paper Clip, http://www.earlyofficemuseum.com/paper_clips.htm, Early Office Museum.
- ^ History of the Paper Clip, Early Office Museum.
- ^ פטנט ארצות הברית 636,272
- ^ Petroski, Henry, "Polishing the Gem: A First-Year Design Project". Appendix: A selected list of U.S. Patents for paper clips. Journal of Engineering Education, 1998, p. 449.
- ^ A series, episode 8 of QI.
- ^ Father Gregory Tillett, review of The Pharaoh's Shadow: Travels in Ancient and Modern Egypt by Anthony Sattin, The Glastonbury Review, Edition 104.
- ^ G. W. Trompf, "Radical Conservatism in Herbert Spencer's Educational Thought"(http://links.jstor.org/sici?sici=0007-1005(196910)17%3A3%3C267%3ARCIHSE%3E2.0.CO%3B2-T), British Journal of Educational Studies, Vol. 17, No. 3 (Oct., 1969), pp. 267–280.
- ^ Application dated 12 November 1899, Patentschrift no. 121067, patent granted 6 June 1901.
- ^ US Patent No. 675,761 June 4, 1901.
- ^ Binders" Aschehougs konversasjonsleksikon, Oslo 1975, vol. 2, p. 695.
- ^ ספר השיאים של גינס מסת"ב 2-182-220-965 המהדורה העברית 1991 בהוצאת כרטא עמ' 191
- ^ Petroski, Henry "The Evolution of Artifacts", American Scientist, Volume 80, 1992, pp. 416–20.
- ^ Holst, Wilhelm: "Johan Vaaler", Studenterne fra 1887, Kristiania 1912.
- ^ הפטנט הגרמני הנשכח של ואלר נמצא על ידי מהנדס הפטנטים הלווארד פוס מהמשרד הנורווגי לנכסים תעשייתיים (Patenstyret) בזמן שחיפש פטנטים שנרשמו על ידי נורווגים במשרד הפטנטים הגרמני. "אני עשיתי את זה ידע גלוי לעמיתיי", פוס בריאיון ל-"A-magasinet" השבועי.no. 52, 1988.
- ^ Foss, Halvard: "Den frittstående oppfinner", Styret for det industrielle rettsvern 50 år, Oslo 1961, p. 190.
- ^ The Paperclip Was Used As a Symbol of Resistance During World War II
- ^ Bø, Finn: Forbuden frukt (First edition 1945), Oslo 1995, ISBN 82-509-3249-8.
- ^ Aschehougs konversasjonsleksikon, supplementsbind, Oslo 1952.
- ^ Aschehougs konversasjonsleksikon, Oslo 1974, Vol. 2, p. 695.
- ^ Hesstvedt, Ola: "Den lille norske hjelperen fyller 90 år", A-magasinet nr. 52, 1988.
- ^ Vaaler, Johan", Norsk biografisk leksikon, Kunnskapsforlaget, Oslo 2005. Vol. 9, p. 411, ISBN 82-573-1011-5.
- ^
"מהדקי נייר", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ^ Paper Clips
- ^ מהרשומות של הכנסייה Aurskog (Ministerialbok 1854-1877, עמ '108) עולה כי יוהאן, בנו של אולה ג'והנסן ואן סופי ג'נסדאטר ואלר, יליד 15 במרץ 1866, הוטבל ב-8 באפריל 1866.
- ^ Bø, Finn: Forbuden frukt (First edition 1945), Oslo 1995
- ^ ראו בפסקה "טריוויה" על המחקר הבריטי.
