מגפת הקראק בארצות הברית

מגפת הקראק בארצות הברית התרחשה מתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 עד תחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 והתאפיינה בשימוש גבוה בקראק בערים גדולות ברחבי ארצות הברית. המגפה גרמה להתגברות הפשיעה והאלימות, וכתגובה לכך הוחמרה מדיניות הטיפול בפשיעה ועל עבריינים רבים נגזרו עונשי מאסר ממושכים.

התפתחות מגפת הקראק

ערך מורחב – קראק

תהליך ההמרה של קוקאין לקראק התגלה בשנת 1974, אך המוצר היה נדיף ודליק באופן שסיכן את המשתמשים בו. בשנת 1980 שוכללה שיטת ההמרה, ושלביה העיקריים היו המסת קוקאין בתמיסה של מים וסודה לשתייה, ולאחר מכן ייבוש התמיסה ופירור התמיסה היבשה לגושים. השם "קראק" (סדק באנגלית) מתאר את הסדקים האופייניים לתמיסה היבשה.

בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 הוצף שוק הסמים בארצות הברית באבקת קוקאין, ומחירו ירד. רוב הקוקאין גדל בקולומביה, משם הוא נשלח לאיי בהאמה ומשם למיאמי. סוחרי הסמים בארצות הברית מצאו דרך להגדיל את רווחיהם על ידי המרת אבקת קוקאין לקראק, צורה מוצקה של קוקאין הניתנת לצריכה בעישון. הייצור היה זול, פשוט ורווחי, ואיפשר מכירת קראק לכמות גדולה של צרכנים. בשנת 1981 דווח על מכירות גבוהות של קראק בלוס אנג'לס, אוקלנד, שיקגו, ניו יורק, מיאמי, יוסטון ובאיים הקריביים.

בתחילה קראק נמכר על ידי סוחרי הסמים בארצות הברית במחיר דומה לקוקאין, אך מחירו ירד בהתמדה, ובאמצע שנות ה-80 ניתן היה להשיג מנה אחת של קראק במחירים של 2.50 עד 5 דולר אמריקאי בערים גדולות, בהן ניו יורק, שיקגו, לוס אנג'לס, סן פרנסיסקו, פילדלפיה, בולטימור, יוסטון ודטרויט.

משנת 1985 עד 1987 עלו מקרי האשפוז בבתי החולים כתוצאה משימוש בקראק מ-23,500 מקרים בשנה ל-94,000 בשנה. בשנים אלה היה הסם נפוץ כמעט בכל מדינות ארצות הברית. בין משתמשי הקראק נמנו פוליטיקאים רבים, בהם הסנאטור אל ד'אמטו שתועד קונה קראק בשנת 1986 ומאריון ברי, ראש עיריית מחוז קולומביה, שתועד מעשן קראק במבצע משטרתי בינואר 1990.

השימוש הנפוץ בקראק תואר בכלי התקשורת כ"מגפה" אף על פי שלא היה מדובר במחלה מידבקת או תופעה דומה. השימוש בביטוי "מגפת הקראק" הובא כדוגמה לפאניקה מוסרית.

דעיכת המגפה

בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 ירדו שיעורי השימוש בקראק, בעיקר עקב הקצאת תקציבים ומשאבים למלחמה בסמים ונקיטת צעדים שפגעו בדרכי ההפצה וגרמו למעצרים רבים של אנשי מפתח שהיו מעורבים בסחר בסמים. מעצרים אלה גרמו לירידת השימוש בקראק ועלייה בשימוש בסמים אחרים, בעיקר מתאמפטמין ואופיואידים. עם סיום מגפת הקראק החלה מגפת האופיואידים בארצות הברית.

תוצאותיה של המלחמה בסמים שנויות במחלוקת. חוקים למאבק בסמים נחקקו בשנת 1986 ו-1988 אבל במחקר שבדק את תוצאות המאבק נכתב: "למרות שהוקצו למאבק בסמים מיליארדי דולרים, הוכפל מספר המעצרים והמאסרים ונבנו לשם כך בתי כלא חדשים, המערכת לא הצליחה להפחית את רמת הפשיעה הקשורה לסמים. גזירת עונשי מאסר רבים וממושכים על עבירות סמים לא השפיעה כמעט על רמות הפשיעה."

השפעה לפי אזורים

במחקר של אוניברסיטת העיר ניו יורק משנת 1985 הוגדר "מדד הקראק", המייצג את השפעת מגפת הקראק על אזורים בארצות הברית, על פי פרמטרים כגון מספר המעצרים, מקרי המוות ופשיטות משטרתיות הקשורות לקוקאין וקראק, שיעורי ילודה נמוכים ורמת הסיקור התקשורתי. מדד זה הראה שצפון-מזרח ארצות הברית הושפעה ביותר ממגפת הקראק, במיוחד ניו יורק (בפרט שכונת וושינגטון הייטס), ניוארק ופילדלפיה.

מחקר מאוחר יותר, תוך שימוש באותו מדד, הראה שהשימוש בקראק באזורים עירוניים בארצות הברית היה גבוה במידה ניכרת מאשר באזורים כפריים.

השפעה על קהילות אפרו-אמריקאיות

מגפת הקראק פגעה קשות במשפחות של אפרו-אמריקאים שהתגוררו בשכונות עירוניות בעלות הכנסה נמוכה. בין שנת 1984 ל-1989 מספר המעצרים הפליליים הקשורים לקראק ושיעור הרציחות של גברים שחורים בני 14 עד 24 הכפיל את עצמו. במהלך תקופה זו תועדה גם עלייה של 20%-100% בשיעורי התמותה של עוברים שחורים ולידת תינוקות במשקל נמוך.

בשנת 1986 העביר הקונגרס של ארצות הברית חוקים שהחמירו את הענישה על החזקה או סחר בקראק, בהשוואה לעונשים על החזקה או סחר באבקת קוקאין. על חוקים אלה נמתחה ביקורת רבה והם נתפסו כאפליה גזעית נגד אפרו-אמריקאים, שנהגו להשתמש בקראק יותר מאשר בקוקאין, שהיה הרבה יותר יקר. סקירה משנת 2012 מצאה ש-88% מהאסירים שהואשמו בהחזקה או סחר בקראק היו אפרו-אמריקאים. יתרה מכך, על רובם נגזרו עונשי מאסר של 10–20 שנים, בעוד שעל שימוש בהרואין נגזרו תקופות מאסר של 5–10 שנים.

מדיניות המלחמה בסמים של ממשלת ארצות הברית ניסתה לצמצם את ממדי השימוש בקראק, אך בפועל נרשמו מקרים רבים של אלימות משטרתית בשכונות עוני, שגרמו לאירועים רבים של פציעה או מוות של גברים, נשים וילדים שחורים.

מישל אלכסנדר התייחסה למגפת הקראק בספרה "חוקי ג'ים קרואו החדשים - כליאה המונית בעידן של עיוורון צבעים". לדבריה, הממשלה נמנעה מלחוקק חוקים גזעניים מובהקים, אך בפועל אימצה מדיניות פלילית גזענית, מכיוון שרוב המשתמשים בקראק היו אפרו-אמריקאים. לדבריה, מספר גבוה יחסית של צעירים שחורים הורשעו בגין שימוש בקראק, ולאחר מכן הופלו בגישה לדיור והזדמנויות תעסוקה. מצב זה הוביל להגברת הפשיעה האלימה בקהילות שחורות עניות.

השפעת מגפת הקראק על ישראל

בשנת 1987 נתפס ספק סמים גדול מהכפר משהד, שנהג לייבא מגוון סמים מלבנון דרך רמת הגולן, בהם גם קראק.

בשנת 1988 דווח על ידי משטרת ישראל על מקרים בודדים של שימוש בקראק, אך שנה לאחר מכן הפך הקראק לסם הנפוץ ביותר באזור תל אביב.

בספטמבר 1989 הוגש לראשונה כתב אישום נגד שני תושבי ירכא וטייבה על ייצור קראק מהרואין שיובא מלבנון. בשנת 1993 נחשפה מעבדה גדולה לייצור קראק בשיכון בבלי בתל אביב. באותה שנה דווח גם כי מספר יורדים ישראלים מעורבים בסחר בקראק בפילדלפיה ובהלבנת כספים.

אזכורים בתרבות

על מגפת הקראק נכתבו ספרים רבים וכן סרטים תיעודיים.

המגפה משמשת כרקע לסרטים רבים, בהם החבר'ה מהשכונה, קדחת הג'ונגל, פרש, יום אימונים מסוכן, פייטר ואור ירח.

כמו כן מגפת הקראק הוזכרה בסדרות טלוויזיה רבות, בהן מיאמי מחלק מוסר, המופע של שאפל, הסמויה, נרקוס: מקסיקו והסנדק של הארלם, וכן במשחקי וידאו מסדרת Grand Theft Auto.