מבצר הארבל
 | |
| מגורים בארבל | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תקופות |
התקופה הרומית בארץ ישראל  |
| מיקום | |
| מדינה |
ישראל |
| קואורדינטות | 32°49′30″N 35°30′02″E / 32.82506°N 35.500514°E |
|
(למפת הגליל העליון רגילה)   מצוקי הר ארבל | |
  | |
ביצורי הארבל שוכנים במצוקי הר ארבל. במצוקים חצוב מבצר, סביבו חומות בעלות קמרונות. ניתן לראות על פני השטח טורי מדרגות ומערות החצובות על המדרונות. מערות אלה הן מערות מגורים הכוללות מתקנים חצובים, מקוואות, בריכות ובורות מים מטויחים. המצוקים משני צדדיו של נחל ארבל כוללים ממזרח את מצוקי הארבל וממערב את מצוקי הר ניתאי המתנשאים שניהם לרום מאות מטרים ובהם נתגלו שרידי מבצר ומערות חצובות בהן מערכת ביצורים גדולה, מבואות ומעברים, קירות מגן ומדרגות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ככל הנראה מערות הארבל שימשו כבר בתקופה פרהיסטורית. בשנת 161 לפנה"ס המצביא הסלאוקי בקכידס הגיע לעיר ארבל שבגליל, ולפני עלייתו לירושלים הציב מצור על הנמלטים למערות ותפסם.[1] אצל יוסף בן מתתיהו בפירושו לספר חשמונאים א' מוזכרת בארבל המערה הצבאית של בקכידס.
בתקופת בית שני היה הגליל תחת שלטונו של הורדוס, שהוכתר ב-37 לפנה"ס על ידי הרומאים לשליט הגליל. הורדוס ביקש לדכא את מורדי הגליל, תומכי אנטיגונוס החשמונאי. תושבי הארבל נודעו כמי שהתנגדו באופן נחרץ לשלטונו. עדותו של יוסף בן מתתיהו לגבי הארבל מוקדשת לשני עניינים:
- מערות ארבל כמקום התבצרותם של יהודים כנגד הורדוס בשנת 39–40 לפנה"ס
- כפר המערות ארבל, שבוצר על ידו ערב המרד הגדול בשנת 66 לספירה.
המערות שכנו בצלעות הרים תלולים שהדרך אליהם הייתה מוגבלת והעמידה את צבאו של הורדוס בפני קשיי נגישות. הורדוס נאלץ להשתמש בדרכי לחימה מתוחכמות וזאת משום שדרכי הלחימה השגרתיות לא היו רלוונטיות בסיטואציה הקיימת. השיטה כללה הורדה של חיילים בארונות קשורים בחבלים, עד שהגיעו לפתחי המערות, שם, את מי שתפסו הרגו ובמתנגדים שהחזיקו מעמד, פגעו באש. הקנאים לא נכנעו והעדיפו למות ולא ליפול בשבי.[2]
המערות הטבעיות הקרסטיות, שהותאמו למגורי אדם, הן כנראה כפר המערות הנזכר אצל יוסף בן מתתיהו. כפר המערות שבארבל מוזכר כאחד מ-19 הביצורים של יוסף בן מתתיהו ולמעשה היה חלק מההכנות למרד הגדול של היהודים בשלטון הרומאי (שנת 68 לספירה). הלוחמים היהודים בחרו להקים מערך הגנה באמצעות כניסה לתוך המערות הנמצאות שם בשפע על ידי השתלשלות בחבלים, הפיכתן למגורים והכשרתן כמקום מפלט ללוחמים ומשפחותיהם בשעת חירום (כמו בימי הורדוס). לא מן הנמנע שנעשה שימוש במערות הנגישות ביותר גם בימי שיגרה ושקט. הצלבנים, הממלוכים והטורקים השתמשו גם הם במצוקיו של הארבל לצורכיהם והקימו עליהם מבצר גדול בנקודה אסטרטגית בדרך הים. אין הרבה ידיעות על הארבל בתקופות אלה.[3]
הביצורים המכונים בשם "קלעת אבן מעני" מיוחסים לשלטון העות'מאני[4] ונבנו בראשית מאה ה-17 על ידי מושל צפת - עלי, בנו של האמיר פח'ר א-דין השני לבית מען.[3] המבצר בנוי בתוך מערכת של מערות הנפרשת לאורך המצוק. נתגלו מדרגות המקשרות בין שלושת מפלסי המבצר.
ממצא ארכאולוגי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבחינת הממצא הארכאולוגי הנתון באתר, ניתן לראות מבצר חצוב בראשו של ההר, המבצר מוקף חומות. על פני השטח ניתן לראות מערות וטורי מדרגות. על המדרונות חצובות מערות מגורים, מתקנים חצובים, מקוואות ובורות מים מטויחים. אל הבורות הובילו מים באמצעות מתקני הטיה.[4]
ב-1992 נערך סקר ארכאולוגי במערות מצוק ארבל על ידי המרכז לחקר מערות (מלח"מם) עבור רשות הטבע והגנים, במהלכו נסקרו כ-50 מערות ומופו כ-36 מהן. רוב המערות נמצאות באזור המכונה "כפר המערות". בצוק הארבל נחצבו או הוכשרו למגורים יותר מ-120 מערות, סדורות בשבעה מפלסים, חלקן ממזרח וחלקן ממערב. מצידה של כל קבוצת מערות מזדקף עמוד סלע המקשה את הגישה למקום. ככל הנראה בזמנו הגיעו אליהן בעזרת סולמות וחבלים והיושבים בהן הרגישו מוגנים. במרבית המערות ניכרים סימני חציבה וטיח.[2]
במאמרם של יגאל טפר ויובל שחר, שפורסם בקתדרה 61, בשנת 1991, דווח כי התגלה ממצא נומיסמטי ונותח זמנם של הטיח ושל שרידי בנייה קדומה בחזית המערות. ממצא זה אינו מאשר שימוש במערות בתקופה הלניסטית חשמונאית מוקדמת. במורד שלרגלי המערות נתגלתה פזורה קרמיקה מן התקופה הרומית המוקדמת בקבוצת המערות המערבית בהר ארבל נתגלו ממצאים המתוארכים לתקופה הביזנטית. בחינה ראשונית של הקרמיקה מלמדת כי היישוב במערות אלה לא המשיך אחרי תקופה זו.[5]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אברהם איזדרכת, "הארבל - מצוק מורדים ובקעת חולמים", בשביל הארץ (רשות הטבע והגנים), עמ' 22–25
- ינון שבטיאל, "ההר החלול", בשביל הארץ, ספטמבר 2004, עמ' 14–18
- יצחקי גל, מושון גבאי, מדריך ישראל החדש, כרך 4: הגליל התחתון וחופו ובקעת כינורות, ירושלים, 2001, עמ' 80–83
- מוסטפא עבאסי, "עת למלחמה ולביצור: מבצר המערות בארבל וביצורים אחרים בצפון הארץ בשנים 1602–1624", בתוך: מרדכי אביעם (עורך), ממגדל נוצרים עד עיר מבצר, 2014, עמ' 175–184
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יגאל טפר ויובל שחר, "ארבל הגלילית", קתדרה 61, 1991, עמ' 24–53
- ינון שבטיאל, "ייחודם של מקלטי המצוקים בהר ארבל־נתאי, בנחל עמוד ובסלע עכברה בתקופת הבית השני ובמרד החורבן", ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, כרך שלושים ואחד ("ספר נצר"), 2015, עמ' 408–420
על קצה המצוק: העבודות המורכבות להצלת המצודה שעל סף התמוטטות, סרטון בערוץ "כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 03:43)- גלעד כרמלי, מצודת הארבל נפתחה למבקרים לאחר כשנה וחצי של עבודות שימור, באתר ynet, 17 ביולי 2022
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אברהם איזדרכת, " הארבל – מצוק מורדים ובקעת חולמים", בשביל הארץ, עמ' 22–25
- ^ 1 2 ינון שבטיאל, "ההר החלול", בשביל הארץ, ספטמבר 2014
- ^ 1 2 יצחקי גל, מושון גבאי, מדריך ישראל החדש, כרך 4: הגליל התחתון וחופו ובקעת כינורות, ירושלים, 2001, עמ' 80–83
- ^ 1 2 הר ארבל באתר רשות העתיקות
- ^ יגאל טפר ויובל שחר, "ארבל הגלילית", קתדרה 61, יד יצחק בן-צבי, 1991