מבצע קוטג'
 | ||||||||||||||||||
| נחיתת הכוחות האמריקאיים באי קיסקה | ||||||||||||||||||
| מערכה: המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 15 באוגוסט 1943 – 17 באוגוסט 1943 (3 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | קיסקה, אלסקה, ארצות הברית | |||||||||||||||||
| קואורדינטות | 51°58′N 177°26′E / 51.96°N 177.43°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | כיבוש האי על ידי כוחות אמריקאיים וקנדיים | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
|
(למפת האוקיינוס השקט רגילה)   מבצע קוטג'  פלישת בעלות הברית לקיסקה, 15 באוגוסט 1943. הכוחות האמריקאיים והקנדים נחתו בחופו הצפון-מערבי של האי. | ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
מבצע קוטג' (באנגלית: Operation Cottage) היה תמרון טקטי אשר השלים את הקרב על האיים האלאוטיים ומטרתו הייתה כיבוש האי קיסקה (אנ'). ב-15 באוגוסט 1943, כוחות בעלות הברית נחתו על האי, שהיה בשליטת היפנים מאז יוני 1942. היפנים, לעומת זאת, נטשו בסתר את האי כשבועיים לפני הפלישה ותודות לכך בעלות הברית לא חוו התנגדות אויב. אף על פי כן, במשך יותר מיומיים בערפל כבד ובמצב מבולבל, כוחות ארצות הברית וכוחות קנדה זיהו בטעות אחד את השני כאויב היפני. הקרב הקצר הותיר 32 הרוגים ו-50 פצועים. בסך הכול, כוחות בעלות הברית ספגו מעל 300 הרוגים במהלך שהותם באי, מבלי שנתקלו בחיילי אויב.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]היפנים, תחת פיקודו של קפטן טק'גי אונו, נחתו על האי קיסקה, בערך ב-01:00 בלילה ב-7 ביוני 1942, עם כוח של כ-500 נחתים יפנים. מיד לאחר הגעתם, הם הסתערו על תחנת מזג אוויר אמריקאית באי. הם הרגו שני חיילים ששהו שם ושבו שמונה, שנשלחו ליפן כשבויי מלחמה. בספטמבר 1942, 2000 חיילים יפנים נוספים הגיעו לאי. בשלב זה, אדמירל-משנה מונזו אקייאמה (אנ') עמד בראש הכוח היפני באי. בדצמבר 1942 ובינואר 1943 הובאו לאי אמצעים נוספים: יחידות נ"מ, מהנדסים ותגבורת של חיילי חי"ר. באביב 1943, השליטה בכוחות באי הועברה לקייצ'ירו היגוצ'י (אנ'). לאחר ניצחון הכוחות האמריקאיים והקנדים בקרב על האי אטו במאי 1943, האי קיסקה נותר הטריטוריה האמריקאית האחרונה שהייתה בשליטת היפנים[1].
תוכנית הפלישה וביצועה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-11 ביוני 1942, ארבעה ימים לאחר כיבוש האי על ידי היפנים, החלו כוחות אמריקאיים בתקיפה אווירית של האי מכיוון מזרח שנמשכה עד אוגוסט 1943. התקיפות האוויריות הקשו מאוד על פעילות היפנים באי ושהותם באי התמקדה במגננה.
במרץ 1943, החל מצור ימי על האי על מנת להגביל את יכולת האספקה של היפנים לאי. עם סיום כיבוש האי אטו במאי 1943 על ידי בעלות הברית, התחילו הכוחות בתקיפות אוויריות של האי קיסקה משדה התעופה שבאטו. כך, התאפשר לתקוף את האי גם מכיוון מערב. בשל האבדות הכבדות שספגו הכוחות האמריקאיים והקנדים כשכבשו את האי אטו, והצפי שמספר החיילים היפנים שישהו בקיסקה יהיה גדול פי כמה ממספר החיילים באטו, צפו המתכננים של המבצע לכיבוש קיסקה למספר גבוה של אבדות מקרב כוחות בעלות הברית. עם זאת, הם יישמו את הלקחים מהלחימה באי אטו וציידו את כוחותיהם בציוד שמתאים יותר לתנאים באי. מנגד, היפנים, שחשו כי האי כבר לא בר-הגנה, הכינו תוכנית לנטישת האי. ב-28 ביולי 1943, בחסות החשיכה והערפל, הצליחו היפנים לחדור את המצור שהוטל על האי באמצעות צוללות וספינות. תוך שעה, פינו היפנים את כל החיילים מהאי (כ-5000 חיילים) בבטחה, מבלי שאותרו על ידי הכוחות שצרו על האי. בעת עזיבתם, השאירו היפנים מוקשים ומלכודות. כמו כן, הם השאירו פצצות שכוונו כך שפצצה אחת תתפוצץ מדי יום.
למרות חשאיות העזיבה של היפנים, היו סימנים לכך שהאי ננטש. הכוחות האמריקאיים והקנדים לא קלטו תשדורות רדיו מהאי במשך הזמן שבין עזיבת היפנים לנחיתה על האי. כמו כן, מטוסים אמריקאיים לא נתקלו באש נ"מ בגיחות ההפצצה שלהם על האי. למעשה, מטוסים אמריקאיים אף נחתו על המסלול המופצץ באי על מנת לאמת חשדות לכך שהאי ננטש. על אף הסימנים שהאי ננטש, מפקד הכוח בצפון האוקיינוס השקט, אדמירל-משנה תומאס קינקייד, סירב לבטל את המבצע.
ב-15 באוגוסט 1943, נחתו כוחות אמריקאיים וכוחות קנדים בחופים שונים באי. בשל הערפל הכבד ששרר והבלבול, כל אחד מהכוחות זיהה את הכוח השני ככוח יפני וכתוצאה מאש ידידותית נהרגו 28 חיילים אמריקאים ו-4 חיילים קנדים. כמו כן, נפצעו כ-50 חיילים בכל צד.
ב-17 באוגוסט, בזמן שהספינה USS Abner Read (אנ') שטה בקרבת האי, היא נפגעה ממוקש יפני שהושאר במקום. 71 חיילים אמריקאים נהרגו בתקרית זו, ו-47 נוספים נפצעו.
במהלך שני ימי הלחימה, נהרגו בסך הכול 313 חיילים אמריקאיים וקנדים. מלבד האש הידידותית והתקרית בספינה, אחת מסיבות המוות המובילות הייתה מחלות שנבעו מהתנאים הקשים ששררו באי, לרבות רגל חפירות, שממנה מתו יותר ממאה חיילים. מלבד הסיבות האמורות, החיילים נפגעו גם ממוקשים, מלכודות, פצצות מתוזמנות, פיצוצי תחמושת מקריים, תאונות דרכים, פיצוצי נפלים ופציעות שונות שנבעו מהתנאים באי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- The Battle for Kiska
- Kiska
- Battle of Kiska – Where the Allied lost a battle against ghosts
- פירוט התקיפות על האי
- Battle of the Aleutian Islands
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Operation Cottage: A Cautionary Tale of Assumption and Perceptual Bia, National Defense University Press