מבצע אסף

מבצע אסף

מלחמה: מלחמת העצמאות
תאריכים	5 בדצמבר 1948 – 7 בדצמבר 1948 (3 ימים)
קרב לפני	מבצע לוט
קרב אחרי	מבצע חורב
מקום	מערב הנגב, חבל הבשור
תוצאה	ניצחון ישראלי
הצדדים הלוחמים מפקדים יצחק שדה כוחות גדוד 13 של חטיבת גולני, חטיבה 8 צבא מצרים האחים המוסלמים

התקפות המצרים ב-6 בדצמבר

התקפות הנגד של צה"ל ב-7 בדצמבר

קבר שייח' נוראן בקיבוץ מגן. אתר מרכזי במבצע אסף

שלט הסבר על קבר שייח' נוראן בקיבוץ מגן

לוח תצפית בגבעת שייח' נוראן בקיבוץ מגן

מבצע אסף היה מבצע צבאי שקיים צה"ל בצפון מערב הנגב, כנגד הצבא המצרי, בין ג'-ה' בכסלו תש"ט, 5 ל-7 בדצמבר 1948, בעת מלחמת העצמאות. מטרת המבצע הייתה כיבוש והחזקה של תלים שהצבא המצרי תפס באותו אזור. המבצע הוכתר בהצלחה.

רקע

מאז הכרזת העצמאות ועד למבצע יואב נחשב צפון מערב הנגב לזירה צדדית של המלחמה, בה פעלו, מצד הערבים, בעיקר כוחות האחים המוסלמים המצרים, ואילו צה"ל הסתפק בהרחקתם הזמנית מן היישובים ומצינור המים המוביל לקיבוץ גבולות.

בעקבות מבצע יואב, המצרים תפסו את התלים שייח' נוראן, ח'ירבת מאעין, תל אל-פארעה ותל ג'אמה, אשר ממערב לוואדי שללה (נחל הבשור), ובכך הפרידו בין כוחות צה"ל בבארי (שבאותו הזמן ישב כשלושה ק"מ צפונה מערבה ממיקומו היום) ונירים (שבאותו הזמן ישב באזור קיבוץ סופה של ימינו). צה"ל חשש כי היערכות מצרית זאת תהווה ראש גשר להתקפה על באר שבע, או לחלופין, כאמצעי לריתוק כוחות צה"ל במטרה להקל על כיס פאלוג'ה. אפשרות נוספת ממנה חששה ישראל, הייתה שימוש באותם תלים כבסיס לקו הגנה חדש, עזה-ביר עסלוג' (רביבים). קו כזה יכול לבסס טענה מצרית לאחיזה בכל שטחי הנגב שמדרום וממערב לו, בהסדרים מדיניים עתידיים, אשר החלו להסתמן באותה העת.

ישראל שאפה, לפיכך, להסיג את הכוחות המצריים, לפני שהם יתבססו לאורך קו ההגנה החדש. לצורך כך, מבצע אסף תוכנן, והחלו הכנות לקראתו, במהלך נובמבר 1948, זמן קצר לאחר שהסתיים מבצע 'יואב'. על מנת להפתיע את המגינים, יחידות צה"ל הועברו דרך באר שבע, זמן קצר לאחר שנכבשה, לאגף הדרומי של הצבא המצרי, על מנת לתקוף צפונה (המצרים ציפו להתקפות מצפון וממזרח). צעד נוסף שנקטה ישראל על מנת לשמר את גורם ההפתעה, היה איסור שהטילה על משקיפי האו"ם לנוע במרחב שבין באר שבע לנירים.

המבצע נקרא מבצע אסף על שם אסף שכנאי, שנפל שנה קודם לכן בראש כיתת פלמ"ח שאיבטחה את קו צינור המים ליד הכפר שועוט (כיום, מדרום לעין הבשור) שהיה בשטח המבצע.

הכוחות המשתתפים

המשימה הוטלה על כוח בפיקודו של יצחק שדה, שבו נכללו גדוד הפשיטה 89 מחטיבה 8, מתוגבר בשני זחל"מים נושאי תותח 6 ליטראות, של גדוד 82. בהמשך, השתתף במבצע גדוד מרגמות 88 של החטיבה. כן השתתף במבצע גדוד 13 מחטיבת גולני. זו האחרונה הורדה לנגב זמן קצר קודם לכן, עם סיום הקרבות בצפון, והחליפה את חטיבת יפתח. הכוחות המיועדים למבצע צוידו בכמות גדולה יחסית של נשק נ"ט. כן עמד לרשות הכוח התוקף סיוע ארטילרי של גדוד תותחנים 402, ^{[דרוש מקור]} ולו שתי סוללות תותחי 75 מ"מ וסוללת תותחי 65 מ"מ, ארבעה תותחים בכל סוללה. לזה נוספה סוללת מרגמות 120 מ"מ. בנוסף לכל אלה, השתתפו במבצע כוחות רפואה, הנדסה ומשטרה צבאית.

יצחק שדה (1948)

הכוח המצרי כלל גדוד חי"ר, 12 טנקים ומספר לא ידוע של שריוניות. לאלה יש להוסיף כוחות, בגודל לא ידוע, של 'האחים המוסלמים', תחת פיקוד מצרי.

לוקוסט M22

תוכנית המבצע

תוכנית המבצע התבססה על שתי הנחות, ושתיהן התאמתו במלואן. הראשונה הייתה כי המצרים לא יגנו בעוז על המשלטים שתפסו, והשנייה, כי על הכוחות יהיה להתמודד בשלב השני עם אויב המצויד בשפע יחסי של שריון. כיוון שכך, הוטל על כוח נייד, גדוד 89, לכבוש את אותם משלטים, ועל כוח רגלי, מצויד באמצעי נ"ט, גדוד 13, להאחז בהם תוך היערכות להתקפת שריון אפשרית. לקראת יום הקרבות האחרון גובשה תוכנית חדשה לצורך הכרעת הקרב, ועל כך בהמשך.

המבצע

כיבוש המשלטים

המבצע החל ב-5 בדצמבר 1948. על גדוד הפשיטה המשוריין 89, שיצא מגבולות, הוטל לכבוש את התלים ועל גדוד 13 של חטיבת גולני, שיצא מאורים, הוטל להתבסס על המשלטים ולהיערך להגנה. השלב הראשון התנהל בהצלחה וללא נפגעים. פלוגת החרמ"ש של גדוד 89 כבשה את שייח' נוראן והמצרים שהיו במקום נמלטו. פלוגה אחרת של הגדוד תפסה את חירבת מאעין שנמצאה נטושה. סיור שעלה על תל אל-פארעה מצא גם מקום זה נטוש. במקביל לביצוע שלב זה, נערכה הפגזת הסחה על נוסייראת ואל-בורג'.

בעבסאן (ממזרח לבני סוהילה) נערכה, בבוקר 6 בדצמבר, פשיטה על ידי פלוגת ג'יפים של גדוד 89. הפלוגה פתחה באש על היעד, נענתה באש חזקה, ועזבה את המקום. למחרת כבש גדוד 89 גם את תל ג'אמה. כוח 'האחים המוסלמים' שבמקום נמלט.

לאחר כיבוש המשלטים, חיילי 'גולני', אשר קיבלו על עצמם את החזקתם, התבססו בעיקר בשייח' נוראן (גבעה ועליה קבר שיח הנמצאת כיום בתוך קיבוץ מגן) ובחירבת מאעין (בין נירים וניר עוז).

התקפת הנגד המצרית

למחרת, בבוקר יום 6 בדצמבר, החלו המצרים בהתקפות בלתי פוסקות על שייח' נוראן וחירבת מאעין מערבית לו; התקפות שלוו בהפגזות תותחים ומרגמות. המצרים השתמשו בפעם הראשונה בטנקים מסוג לוקסט M22. שמונה טנקים כאלה אגפו משני צדיו את משלט חירבת מאעין והתקדמו אל שייח' נוראן, במטרה לכבוש את המקום. בשעה 13:30 הטנקים התפצלו לשתי קבוצות, האחת תקפה את שייח' נוראן מצפון והאחרת מדרום מערב. אל הקבוצה האחרונה הצטרף כוח חי"ר, אשר התקדם בחסות משוכות צבר אשר צמחו במקום. אש המגינים בלמה אמנם את החיילים הרגלים, אולם הטנקים המשיכו להתקדם. הטנקים שתקפו מדרום מזרח נבלמו לבסוף באש תותח נ"ט המותקן על גבי זחל"ם של חטיבה 8, אשר פגע בחמישה מן הטנקים, מטווח של כ-1,000 מ'. הטנקים שתקפו מצפון נסוגו לאחר שתותח נ"ט שהיה על המשלט פגע באחד מהם. בשעה 16:00 המצרים פתחו בהתקפה נוספת. כוח החי"ר הצליח הפעם להגיע עד לפאתי המשלט, וטנק מצרי פרץ והגיע כמעט עד קבר השייח', אך נפגע מפגז פיא"ט וההתקפה נשברה. לחיילי גולני בשני המשלטים היו חמישה הרוגים. בלילה פונו הפצועים ונערכה התבססות והתבצרות לקראת יום הלחימה השלישי. הטנקים המצרים אמנם נסוגו, אך החי"ר המצרי נותר בסמוך למשלטי חירבת מאעין ושייח' נוראן, ונראה בעליל כי הקרב לא הוכרע.

הכרעת הקרב

לקראת 7 בדצמבר נערך צה"ל לחידוש הקרבות הצפוי, תוך הפקת לקחים מיום האתמול. הלקח העיקרי היה הצורך לשתף את גדוד 89 שנעדר מקרבות 6 בדצמבר. גדוד זה היה עסוק בכיבוש תל ג'אמה, ובנוסף, לא יכול היה לחצות את ואדי שללה הממוקש. כיוון שכך, פרט לפלוגה המסייעת, אשר נשארה בתל, רוכז יתר הגדוד באזור גבולות בשעה 05:30. בשעות לפני הצהריים ערכו המפקדים סיור בשטח וצפו על הכוחות המצריים שנותרו בשטח לאחר התקפת יום האתמול. המצרים, מצידם, ריכזו בשעות הבוקר, ממערב לחירבת מאעין, כוח גדול של שריון ורגלים להתקפה מכרעת על שייח' נוראן וחירבת מאעין. הכוח היה מוסתר על ידי סוללת הרכבת הטורקית, אולם בשעה 14:00, מטוס סיור גילה אותו והצניח את הידיעה לגדוד הפשיטה המשוריין. כן דיווח המטוס אודות שיירה ובה 15 משאיות, העושה דרכה למקום מכיוון בני סוהילה. תוך כ-15 דקות התארגן הגדוד להתקפה, ותוך כדי כך פתח צה"ל באש תותחים, על מנת להסתיר מעיני המצרים את תנועת הגדוד. במקביל, ולאותה מטרה, פתח הכוח שעל שייח' נוראן באש על הכוח המצרי שממערב לו.

לקראת ההסתערות הופסקה אש התותחים. עם הפסקת ההפגזה, כאשר הגדוד המצרי היה ערוך כבר במבנה קרבי והתכונן לצאת להתקפה, פתח גדוד 89 בהתקפת נגד מקבילה, לכיוון מערב, תוך עקיפת חירבת מאעין מדרום. ההתקפה התנהלה כאשר שתי פלוגות מסתערות מלפנים: פלוגת השריוניות בצפון, ופלוגת חרמ"ש בדרום. פלוגת חרמ"ש נוספת נעה לאחר שתי הפלוגות המובילות, ואילו הג'יפים שימשו ככוח הטרדה, וכן לאבטחת האגפים של הכוח התוקף. קו ההגנה המצרי נפרץ, וכאשר הגיעו התוקפים אל מעבר לקו זה, פגשו בדרכם כוחות מצריים שלא היו ערוכים להגנה, ואלה נמלטו. המצרים נפוצו לכל עבר כשהם משאירים בשטח כ-100 הרוגים. סמוך לעבסאן נפסקה הרדיפה, כיוון שבמקום היה מערך נ"ט מצרי. לגדוד 89 היו בקרב זה שני פצועים קל.

תוצאות המבצע

מבצע זה דחק את הכוחות המצריים מערבה, אל תחומי רצועת עזה של ימינו, ולמעשה המבצע עיצב את גבולה הדרומי מזרחי של הרצועה עד ימינו.

המבצע נחשב לאחד המבצעים המבריקים ביותר של צה"ל במלחמת העצמאות. ראש אג"ם, יגאל ידין, שלח באותו יום ליצחק שדה הודעה בזו הלשון: "קבל את הערכתי על המבצע הנועז של גדוד הפשיטה נגד המצרים ביום ג' 7 בדצמבר 1948".

מבצע אסף השיג את מטרתו. תוכניות המצרים השתבשו והוכשרה הקרקע למבצע חורב. בנוסף, נראה כי מבצע זה סייע לטעת בלב המצרים את הרושם המוטעה כי המאמץ העיקרי הישראלי במבצע 'חורב' יכוון לעבר אזור עזה, דבר שסייע למהלכיו הראשונים של 'חורב'. מספר טנקים מצריים נפלו שלל בידי צה"ל, ועלה הרעיון לשלבם בשורותיו עם ארגונו מחדש של חיל השריון ב-1949.

הנצחה

רחוב אסף ברמת גן נקרא על שם המבצע ועל שמו של אסף שכנאי.

לקריאה נוספת

• עמיעד ברזנר, ניצני השריון, הוצאת מערכות, 1995.
• משה גבעתי, בדרך המדבר והאש - תולדות גדוד 9, תל אביב: הוצאת 'מערכות' ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשנ"ד-1994, עמ' 243 - 245.
• נתנאל לורך, תולדות מלחמת הקוממיות, הוצאת מערכות, 1959.
• בנימין עציוני (עורך), "אילן ושלח - דרך הקרבות של חטיבת גולני", הוצאת מערכות, 1950.
• מבצע "אסף" - ממהלך טקטי למבצע מערכתי של יגאל אלון, באתר צה"ל, 16 בנובמבר 2021

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מבצע אסף בוויקישיתוף

• מבצע "אסף", שריון 1, יולי 1998, עמ' 12, באתר "יד לשריון"