רביבים
| |
 שער הקיבוץ
| |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הדרום |
| מועצה אזורית | רמת הנגב |
| גובה ממוצע[1] | 283 מטר |
| תאריך ייסוד | 1943 |
| תנועה מיישבת | התנועה הקיבוצית |
| סוג יישוב | קיבוץ |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1] | |
| - אוכלוסייה | 1,106 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 1.1% בשנה |
(למפת צפון הנגב רגילה)   רביבים  | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
5 מתוך 10 |
| http://revivim.kibbutz.org.il | |
קיבוץ רְבִיבִים ממוקם במועצה אזורית רמת הנגב, בין באר שבע למצפה רמון. מסוף המאה ה-20 נמצא בקרבתו היישוב ביר הדאג'.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1938 הוקמה קבוצת 'רביבים' בראשון לציון, באתר בו היו קודם לכן אנשי גרעין השדה שהתיישב בשדה נחום[3], על ידי צעירים מגרמניה וצעירים ארצישראליים מזרחיים[4], חברי תנועת הנוער העובד[5][6], שהתחנכו בקיבוץ גבעת ברנר.
האדמות שעליהן הוקם הקיבוץ נרכשו בשנות ה-30 על ידי יהודים מדרום אפריקה באמצעות אנשי הכשרת היישוב מבדואים משבט אל-עזאזמה. לאחר מכן תרמו הרוכשים את הקרקע לקרן קיימת לישראל[7][8].
הקיבוץ עלה לקרקע ב-7 ביולי 1943, בשם תל צופים כאחד משלושת המצפים[9] בנגב. מדיניות הספר הלבן באותה תקופה לא איפשרה הקמת יישובים יהודיים בנגב, ולכן הוקמו המצפים[10] תחת מסווה של תחנות מחקר חקלאיות. את השם נתן לקיבוץ מנהיג תנועת העבודה ברל כצנלסון, רביבים היה שמו של ביטאון שהוציא הסופר יוסף חיים ברנר (מחלוצי הספרות העברית המודרנית) ומכאן גם שמו של הקיבוץ. המצפה נמצא בקרבת קיבוץ רביבים ונחשב היום לקיבוץ הישן.
כשהוקם, היה היישוב היהודי הדרומי ביותר בארץ ישראל ואמור היה להפוך ליישוב קבע, לכשהתנאים הסביבתיים יוכחו כמתאימים למגורים. להקמתו הייתה גם חשיבות אסטרטגית בתקופת המנדט הבריטי – הגברת הנוכחות היהודית בנגב, כאשר לאחר המרד הערבי מנעו חוקי המנדט מן היהודים רכישת קרקעות במרבית שטחי ארץ ישראל. בעקבות הקמתו, נכלל הנגב בתוכנית החלוקה של ועדת אונסקו"פ, ובעקבות זאת בהחלטת האו"ם על חלוקת הארץ.
מגילת היסוד של הקיבוץ:
היום, יום שני, כ"ט במנחם-אב, חמשת אלפים שבע מאות ושלוש שנים לבריאת העולם, בימי אימה והרס, השמדת העם היהודי בתפוצותיו, ארבע שנים למסע השמד של גרמניה הפשיסטית על העמים ועל העם היהודי. בימי האבקות עם ישראל על זכותו לחיים במכורתו.
אנו דור הבונים הצעירים, קבוצת הנוער העובד "רביבים" הקיבוץ המאוחד, שהייתה חמש שנים במושבה ראשון-לציון, ושנאבקה על זכותו של הפועל העברי לעבודה במושבה, בנים להסתדרות הכללית של העובדים העבריים, מניחים את היסוד לביתנו ולהתיישבות יהודית בנגב הרחוק והשומם, אשר ישמש בית ומקלט להמוני היהודים המעונים והדוויים.
תשמש אבן פינה זו פינת אור, הצלה ותוחלת לנוער העברי בגולה ובציון הנגאלת.
במצפה התיישבו 25 מחברי הקבוצה והשאר נשארו בראשון לציון. במקום נבנתה טירה שכללה חדרים, מטבח וחדר אוכל. נזרעו 200–300 דונם תבואות, ניטע כרם קטן וכן 15 דונם מטע מעורב. כן התקיים גן ירק ומשתלה של עצי אשל[11].
בשנת 1947 ביקרה ברביבים ועדת אונסקו"פ – הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל. בזכות הביקור זכתה ההתיישבות היהודית בנגב לתהודה ציבורית חזקה. הסוכנות היהודית הודיעה לקיבוץ שיש לעשות את מיטב המאמצים להוכיח לוועדה "שכדי להפריח את הנגב נחוצה אוכלוסייה" יהודית באזור מהסוג המצוי ברביבים. למזלם של המתיישבים, בעקבות השיטפון שחל באותה שנה, פריחת הסייפנים ולבלוב השדות שבמקום הייתה מרהיבה. חברי המשלחת התרשמו עמוקות, ראש המשלחת הביע הערכה לחלוצים על הפכם מדבר לגן פורח. הביקור זכה להבלטה בעיתונות. יש הטוענים כי לביקור זה הייתה השפעה מכרעת בהחלטת ועדת אונסקו"פ לכלול את הנגב בתחום המדינה היהודית.
במלחמת העצמאות היה הקיבוץ נתון תחת מצור מצרי, וסבל מהפצצות חיל האוויר המצרי. לאחר המלחמה הקיבוץ עבר ממקומו המקורי אל האתר בו הוא נמצא היום. אבן הפינה של היישוב החדש הונחה ב-1 ביוני 1949. אחרי המלחמה גם הגיעו לקיבוץ הכשרות מעוז א' וב' שהוסיפו לו חיות וחיוניות רבה, אולם הקיבוץ היה במשבר קשה עד הגעת צינור המים מבאר שבע דרך ירוחם בשנת 1955.
ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, שהתה לפרקים בקיבוץ בעת כהונתה (עמדה לרשותה דירה ששימשה לביקורים אצל בתה, שרה רחבי, שהייתה אז חברת הקיבוץ), ועל שמה נקרא מרכז התרבות במקום, וכן פארק תיירותי בסמוך לקיבוץ. הקיבוץ מארח גם את משרדי המועצה להנצחת זכרה של גולדה מאיר, אשר הוקמה על ידי חבר הקיבוץ משה אולניק, ואת מרכז גולדה לתרבות.
בין מקימי הקיבוץ נמנים הארכאולוג אברהם נגב ששימש כמפקד האזור מטעם ההגנה, המשוררת רחל נגב ששירה "יום יבוא" שנכתב ב 1947 הוא חזון המתאר את רביבים הפורחת של היום, הסופרים יונת ואלכסנדר סנד אשר ביססו אחדים מספריהם על חייהם בקיבוץ ועל ראשיתו, ביניהם הספר "אדמה ללא צל", יואל דה-מלאך חוקר חקלאות ובוטנאי ישראלי, חתן פרס ישראל שהצטרף באוקטובר 1944. סופר הילדים עמוס בר הצטרף לרביבים בשנת 1951, וחוויותיו בקיבוץ שזורות בספריו. רחל סבוראי הייתה חברת הקיבוץ 50 שנה עד פטירתה ב-2016. המשורר הירושלמי יגאל בן-אריה הגיע לקיבוץ במסגרת שירותו הצבאי עם גרעין נח"ל בשנת 1963 והיה חבר הקיבוץ עד שנת 1968. פרופ' גתית קוה, נוירופסיכולוגית וחברת סגל באוניברסיטה הפתוחה, גדלה והתחנכה בקיבוץ.
הקיבוץ כיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון לשנת 2015, בקיבוץ כ-300 חברים וכ-800 נפשות (מהם כמאתיים ילדים), הקיבוץ ברובו שיתופי למעט המזון. הקיבוץ מתפרנס מתעשייה, מחקלאות ומתיירות. בתחום התעשייה, בבעלות הקיבוץ מפעל רביב להזרקת פלסטיק מדויקת, חברת רבל העוסקת בפיתוח וייצור מערכות אוורור למכלי דלק לרכבים הנמצאת בב"ש, ומפעל ארקל בבית זרע שנרכש על ידי רביב ועוסק גם הוא בתעשיית הרכב. בתחום החקלאות, לקיבוץ רפת, מדגה, לול, מדגרה, כרם זיתים המשתרע על כ-3,000 דונם ובית בד. בענף התיירות, מפעיל הקיבוץ את "חי נגב", הכולל כפר אקולוגי, גן זואולוגי, חדרי אירוח, גן אירועים ועוד.
על שם הקיבוץ והקבוצה שהוקמה בראשון לציון, נקראו שכונת רביבים, תיכון "רביבים" בראשון לציון ובית הספר היסודי "רביבים" בחולון.
כיום משמש מבנה מצפה רביבים כמוזיאון. בנוסף נמצאים בקרבת האתר עמדות ותעלות קשר ממלחמת העצמאות, שהשתמרו כמעט בשלמות, סכרים, בריכת השקיה ומנחת מטוסים. כל אלה משמשים כמוזיאון פתוח.
המצפה נקרא על שמו של יוסף ויץ (1890–1972), שהיה מנהל הקק"ל והוגה רעיון המצפים.
-
חבר קבוצת רביבים לצד סמל הנוער העובד על החומה של מצפה רביבים. -
חניכות הנוער העובד והלומד ליד סמל הנוער העובד על חומת מצפה רביבים, במהלך סיור בעקבות מורשת התנועה. -
תצוגה במצפה רביבים -
מראה בקיבוץ רביבים -
מטעי הזיתים ברביבים -
מטוס הדקוטה במצפה רביבים -
אולם האכילה -
חדר האוכל -
אולם המופעים על שם גולדה מאיר -
מכון החליבה -
צריף חדר האוכל הישן המשמש כיום חלק מהמטבח
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עדין קווה, רביבים: 70 שנה במדבר, קיבוץ דליה: מערכת, 2014
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של רביבים
- ההיסטוריה של רביבים עד מלחמת העצמאות, באתר הקיבוץ
- רביבים, במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור
- קיבוץ רביבים – סיפור מקומי: מסע על ציר הזמן (ארכיון שיתופי)
- 'מועדון הסיפור הטוב: אפיזודה 16', תוכנית אודיו העוסקת בראשית ההתיישבות ברביבים, מתוך הפודקאסט 'פה ושם בארץ ישראל'.
- רביבים, באתר המועצה האזורית רמת הנגב
- חי נגב – האתר הרשמי
- עדין קווה, השנים הנעלמות של קיבוץ רביבים, פנים – תרבות חברה וחינוך גיליון 51, 2010
- מיכאל יעקובסון: סיבוב בחדר האוכל ובתי התרבות בקיבוץ רביבים, באתר 'חלון אחורי', 13 בדצמבר 2017
רביבים (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
על פני נקודות הקיבוץ המאוחד בנגב, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1947
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
- ^ שדה נחום, דבר, 20 באפריל 1939
- ^ המשך הויכוח על הפעולה במושבות, דבר, 1 בפברואר 1939: "נוער גרמני וארצישראלי. שום תנועה יפת־נפש אינה רוצה לטפל בה. שם נוער מסמטאות ירושלים, נוער מזרח ממוזג עם נוער מגרמניה."
- ^ הנוער העובד והלומד נקרא להכשרה, דבר, 30 בספטמבר 1938
- ^ סיכום השנים, דבר, 27 בספטמבר 1939
- ^ חירם דנין, זכרונות ומעשים, עמ' 66–69, 83–84
- ^ קבוץ רביבים סיפור רכישת אדמות ביר עסלוג
- ^ מצפה, להבדיל מתצפית, הוא תחנת ניסוי חקלאית בה לומדים את התנאים האקלימיים והחקלאים של הסביבה כדי לייעל את שיטות עיבוד האדמה ולהגדיל את תוצרתה.
- ^ במקביל הוקמו המצפים בית אשל וגבולות.
- ^ הקנים שננעצו בנגב, דבר, 27 בפברואר 1945
| ||||||||||||||||
