מאו (ידוע גם בתור: משחק אוסטרלי) הוא משחק קלפים שחוקיו נהיים מובנים במהלך המשחק בו.
לשחקנים חדשים, שמעולם לא שיחקו במשחק, יוצגו חוקי הבסיס של המשחק בלבד. לחלופין, יוצג לשחקנים אלו 3 חוקים בלבד: "אסור לדבר", "אסור לדבר על החוקים/לגלותם" ו"אסור לשאול שאלות".
המשחק הפך פופולרי באוניברסיטאות קיימברידג' ואוקספורד שבאנגליה בשנת 1975, אף כי סביר כי הוכר עוד לפני כן. המשחק רווח בתוכניות לילדים מחוננים בארצות הברית, ומשוחק באולימפיאדה לפיזיקה, ממנה הגיע המשחק לישראל בראשית שנות התשעים של המאה העשרים.[דרוש מקור]
יש הגורסים כי המשחק קרוי על שמו של מאו דזה-דונג. סברה זו מקבלת חיזוק מן השימוש בביטוי "שמו של מנהיגנו הדגול" במהלך המשחק, במקום המילה "מאו". המשחק יוצר סביבה של חוסר ודאות בה החוקים שרירותיים והענישה נראית שרירותית אף יותר, אם לא מבינים את החוקים. החוקים אינם מוסברים, ואפילו כשעונשים יש להיזהר מלגלות את החוק שעברו עליו (אלא אם עברו על חוק מומצא). הדיבור אסור, אלא במסגרת מסודרת. החוקים עשויים להשתנות, אף כי יש להודיע על הוספת חוק למשחק. בכל אלה מהווה המשחק פרודיה על סין הקומוניסטית.
יש הגורסים כי המשחק מהווה התפתחות של משחק גרמני בשם "מאו מאו" (Mao-Mao), המזכיר בחוקיו את המשחק טאקי, אך משוחק באמצעות חבילת קלפים רגילה.
בשנת 1899 כתב ארתור מאצ'ן (Arthur Machen) סיפור קצר בשם האנשים הלבנים. בסיפור מתארת נערה צעירה את חוויותיה בנושא כישוף:
- "אסור לי לכתוב את שמותיהם האמיתיים של הימים ושל החודשים שגיליתי לפני שנה, ולא את הדרך ליצור אותיות אקלו, או את שפת הצ'יאן, או את המעגלים היפים הגדולים, או את משחקי המאו, או את שירי הצ'יף."
הסיפור קודם למשחק בכמה עשורים, אך סביר שממציאי המשחק הכירו את הסיפור והושפעו ממנו.
הספר "The Mao Game" משנת 1997, מאת ג'ושוע מילר, והסרט משנת 1999 בבימויו רומזים למשחק זה.
החוקים הבסיסיים ביותר, שאותם אומרים לשחקנים חדשים:
- חוק ראשון: מי שמסיים את הקלפים שלו מנצח ויוצא מהמשחק. הוא יכול לחזור מתי שהוא רוצה, ולהוסיף חוק חדש.
- חוק שני: אין לדבר על אף חוק, פרט על החוקים הראשון והשני.
- חוק שלישי: אין לשאול שאלות בשום שלב של המשחק.
חוקים אלו מהווים בעצם את מהות המשחק: יש ללמוד את החוקים שלו, ומתווספים חוקים תוך כדי משחק.
קיימות גרסאות רבות למשחק, בעיקר משום שחוקי המשחק אינם מוצגים במלואם לשחקנים חדשים. קריאת החוקים מומלצת בעיקר לשחקנים אשר רוצים להתחיל קבוצת משחק חדשה, בה אין אף שחקן מנוסה. בשל ריבוי חוקי הבסיס האפשריים, אין צורך להשתמש בכולם. כשרוצים להתחיל אפשר לשחק ללא חוקים מיוחדים בהתחלה, אלא רק עם חוקים מאוד בסיסיים על אופן המשחק. החוקים הבסיסיים המקובלים:
| אזהרה: מטרת "מאו" היא לגלות את החוקים תוך כדי משחק. מסגרת זו מכילה חוקי משחק מקובלים והצעות לחוקים.
|
| המשחק משוחק בחפיסת קלפים רגילה. בתחילת המשחק מחולקים לכל אחד מן המשתתפים ארבעה או חמישה קלפים (בהתאם לכמות המשתתפים), ויתר הקלפים נשארים בקופה. קלף אחד מונח פתוח במרכז. המשתתפים צריכים להניח את הקלפים על הערימה הפתוחה שבמרכז לפי חוקי תאימות צבע או מספר בדומה לחוקים הבסיסיים של טאקי: ניתן להניח קלף על קלף בעל סדרה זהה (בחלק מהגרסאות גם רק קלף בעל ערך הגדול או קטן מהקלף הקודם ב-1), או על קלף בעל כל סדרה שהיא, באותו ערך. אם אין לשחקן קלף מתאים, עליו לקחת קלף מן הקופה. בניגוד לטאקי, במאו ניתן להשתמש בקלף שנלקח מהקופה באותו התור בו נלקח, אם השחקן הבא עוד לא שיחק.
דוגמאות לחוקים שיכולים להוות בסיס: (חוקים אלו הם החוקים לפיהם נהוג לשחק באולימפיאדת הפיזיקה)
- בכל פעם ששמים קלף בעל ערך של 3, מדלגים על התור של השחקן הבא.
- קלף A משמש להחלפת כיוון השחקנים.
- בכל פעם שמישהו משחק קלף בעל סדרה של עלה, עליו להגיד את שם הקלף שלו ופיק במקום עלה ("אס פיק", שתיים פיק" וכו').
- אחרי שמישהו שם קלף נסיך, הוא חייב להגיד סדרה שאליה תוחלף הסדרה הנוכחית.
- אחרי קלף 7 יש להגיד "שיהיה לך יום נעים", השחקן הבא צריך לקחת קלף אחד ולהמשיך בתורו או להוסיף קלף 7 נוסף ולהגיד "שיהיה לך יום מאוד נעים" (ואחר כך "שיהיה לך יום מאוד, מאוד נעים", וכו'). אם שוחקו כמה קלפי 7, על השחקן שלא יכול להוסיף 7 לקחת קלפים כמספר קלפי ה-7 ששוחקו.
- כאשר מישהו שם קלף 9 תלתן השחקן צריך להכריז "זוהי הכבשה השחורה!"
חוקי מאו
סביב חוקי הבסיס נטווים החוקים המיוחדים למשחק מאו:
- הדיבור בעת המשחק אסור, אלא אם הכריז אחד השחקנים "נקודה לדיון" (או לחלופין "נקודת עניין" או "עצירה לדיון"). מותר לדבר בין הכרזה זו ועד להכרזתו של שחקן כלשהו "סוף נ.ל" (או "סוף נקודת עניין" או "סוף עצירה לדיון").
- יש נוהגים שגם בזמן נקודה לדיון, דיבור עם קלפים ביד הוא אסור וגורר הענשה.
- אסור להסביר את החוקים ולשאול שאלות, גם לא במסגרת "נקודה לדיון", פרט לחוקי הבסיס (או לשני החוקים הכלליים, למחמירים).
- עבירה על חוק גוררת ענישה (אלא אם הוגדר אחרת, ענישה משמעה לקיחת קלף מן הקופה). מותר לכל אחד מן השחקנים המזהים עבירה להעניש את השחקן שעבר עבירה.
- הענשה כפולה על עבירה אחת, הענשה על עבירה שלא בוצעה, או הענשה על עבירה אחרת מהעבירה שבוצעה, מהווה עבירה בפני עצמה.
- בעת הענישה, ייתן המעניש לנענש את קלף העונש מן הקופה, ויגדיר את העבירה שבוצעה. אין להסביר את החוקים, גם במעמד זה.
- כאשר לשחקן נותר קלף אחד ביד, עליו לומר "קלף אחרון", בדומה לטאקי. כאשר מסיים שחקן להניח את כל קלפיו, עליו לומר "מאו".
- פרט למקרה סיום הקלפים, אסור לומר את המילה מאו במהלך המשחק. במקום המילה מאו ניתן להשתמש במילים "שמו של המנהיג הסיני הדגול". מי שאומר "מאו" שלא לצורך במהלך המשחק נקנס על-פי מספר המילים במשפט הבא "אמירת שמו של מנהיגנו הדגול לשווא" (על כל מילה מוסיפים קלף, בסך הכל 6 קלפים).
- לאחר שסיים שחקן את קלפיו, יפרוש מן המשחק לפרק זמן כרצונו. במשך זמן זה יחשוב על חוק חדש, אשר משנה או מרחיב את חוקי הבסיס. לאחר שהחליט על החוק החדש (ושינן אותו לעצמו) ייקח 5/6 קלפים ויצטרף למשחק, בהכריזו "החוק שלי במשחק". באותו רגע נכנס לתוקף החוק החדש.
- החוק שממציא המנצח יכול לשנות ולהרחיב את החוקים הקיימים, אך לא לעקור אותם, למשל: אם אחרי קלף 7 צריך להכריז "שיהיה לך יום נעים", אי אפשר לעשות חוק שיבטל הכרזה זאת, אך אפשר לעשות חוק שהשחקן הבא ייקח שני קלפים במקום אחד, או שיש הכרזה נוספת שצריך לומר. דוגמה נוספת: אחד החוקים לעיל אומר ש"מותר לכל אחד מן השחקנים המזהים עבירה להעניש את השחקן שעבר עבירה", ולכן אי אפשר לעשות חוק שמגביל את האפשרות להעניש, אבל מותר לעשות חוק שמי שמעניש חייב לומר הכרזה מסוימת, או שמי שיעניש יקבל תור נוסף.
הגדרת עבירות
הגדרת עבירות היא משימה מורכבת. על הגדרת העבירה לספק מספיק מידע על העבירה, בלי לספק מידע על החוק. על השחקנים שאינם מודעים לחוק להסיק על החוק בדרך של ניסוי וטעייה, על ידי בדיקת הנסיבות בהן ניתן העונש.
הגדרת עבירות לדוגמה:
- "עיכוב זמן משחק" - הגדרת עבירה שימושית כדי להבהיר לשחקן שאינו מודע לתורו כי זהו זמנו לשחק, בייחוד אם השתנה סדר המשחק כתוצאה מחוק חדש.
- "משחק שלא בתורך" - הגדרת עבירה שמשומשת לשחקן ששם קלף שלא בתורו, במקרה הזה הוא לוקח קלף מהקופה ואת הקלף ששם.
- "אי אמירת קוקוריקו" - הגדרת עבירה זו מבהירה לשחקן כי מצפים ממנו לומר קוקוריקו בנסיבות מסוימות, אך לא מסבירה את הנסיבות. לא בכל משחק מאו יש לומר קוקוריקו בנסיבות כלשהן - הגדרת עבירה זו מהווה דוגמה להגדרת עבירה הנוצרת כתוצאה מחוק חדש.
- "ענישה בלתי חוקית" - עונש לשחקן שענש שחקן אחר לפי חוק שלא הובן כהלכה, או לפי חוק שעבר שינוי באמצעות חוק אחר, ואינו תקף יותר.
- "אמירת שמו של מנהיגנו הדגול לשווא" - ענישה על אמירת "מאו" שלא בעת סיום הקלפים.
- "דיבור" - ענישה על אמירת כל דבר שאינו "נקודה לדיון", הגדרת עבירה שגויה, אמירת "קלף אחרון" או "מאו", במהלך המשחק.
- "לא אמרת את כל מה שהיית צריך להגיד" - מקביל ל-+2 בטאקי. כאשר שחקן שם קלף 7 לדוגמה, הוא נדרש לומר "שיהיה לך יום נעים" או אם השחקן שאחריו נדרש לשים קלף עם אותו המספר ולומר זאת. דוגמה נוספת מתבצעת כאשר השחקן לא אמר "זוהי הכבשה השחורה" כאשר שם קלף 9 תלתן, מה שלא קורה פעמים רבות במשחק ונוטה לבלבל שחקנים: "שיהיה לך יום נעים מאוד", וכן הלאה (אפשרי גם שהחוק תקף במקרה של אי אמירת שם הקלף ואז פיק). החוק הנ"ל נוטה לבלבל ולהרגיז במיוחד שחקנים מתחילים.
- "שאילת שאלה" - כאשר מישהו שואל שאלה אפילו בעת עצירה לציון צריך להיענש, אומנם, אפשר להגיד לדוגמה: "אני תוהה מי שם את הקלף הזה", וזו לא נחשבת שאלה.
|
|
