מאור האפלה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | רבי נתנאל בן ישעיה |
| שפת המקור | ערבית-יהודית |
| סוגה | פירוש לתורה |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | האגודה להצלת גנזי תימן |
| תאריך | ה'תשי"ז (1957) |
| תרגום | הרב יוסף קאפח |
| מספר עמודים | 592 |
מאור האפלה (בשפת המקור: נור אלצ'לאם. מכונה גם דרש בן ישעיה, ומדרש האור) הוא פירוש על פי הגישה הרציונלית על חמישה חומשי תורה, שמובאים בו דברי פירוש לפסוקים, דברי הלכה, ודרשות. מחברו הוא רבי נתנאל בן ישעיה, מגדולי חכמי תימן במאה ה-14.
הפירוש נכתב מקצתו בערבית יהודית ומקצתו בעברית בסביבות שנת 1640 לשטרות[1] (ה'פ"ט, 1329). בתקופה זו נתחברו ספרים רבים בהגות על ידי חכמי תימן, כגון כתאב אלחקאיק, סראג אלעקול (שמביא בכמה מקומות בספרו את מאור האפלה) ותשובות רבנו פרחיה בן משולם. הספר היה נפוץ בתימן, ולכן קיימות הרבה העתקות שלו[2].
אופי החיבור
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר הוא ספר פירושים (בלשון יהודי תימן: דרשות) על התורה, כפי שהיה מקובל בתקופות הקדומות, תקופות האמוראים והגאונים, שהדרשה נועדה רק כדי למשוך את השומעים לדברי ההלכה. הספר משלב בתוכו דברי הלכה ודברי אגדה על סדר פרשות השבוע, ובכך מזכיר את ספר השאילתות דרב אחאי גאון. המחבר שילב בספר את מניין המצוות, וכל מצווה שהגיע למקומה בכתוב ציין עליה "זו מצוות עשה" או "זו מצוות לא תעשה"[2].
מקורותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי נתנאל שילב ודרש בספרו מנהגי קריאה ומסורות כתיבה ייחודיים ליהדות תימן, שחלקן נעלמו בדורות הבאים. הוא הביא דרשות רבות שאינן ידועות מחוץ לתימן, שניכר עליהן שהן פרי עטם של תנאים ואמוראים, ונשתמרו רק אצל יהודי תימן (כמו הדרשות שהביא רבי דוד עדני במדרש הגדול). נוסחאות הדרשות שהביא מאירות לא פעם את דברי חז"ל. על חלק מהדרשות ניכר שהן חידושיהם של חכמי תימן הקדמונים, שדרשו אותן על פי שלושים ושתים מידות דרבי יוסי[2].
רבי נתנאל הלך ברוב הדברים בשיטתו של הרמב"ם ומניין המצוות שבספרו תואם למניין שבספר המצוות לרמב"ם. במקרים רבים הוא מצטט את דברי הרמב"ם בשלל כתביו: משנה תורה, מורה הנבוכים, איגרות וכתביו הרפואיים. במובאות ארוכות ציטט במדויק ובאחרות שלא במדויק, ומכאן שציטט את דברי הרמב"ם בעל פה[2].
שילב בספרו גם רעיונות מתורתם של רבי יהודה הלוי והרמב"ן, ורעיונות קבליים, למרות שספרות הקבלה לא פשטה בזמנו בתימן. לדעת הרב יוסף קאפח, כרציונליסט, רבי נתנאל התנגד לגישת הפרשנות האליגורית שגורסת שהסודות הם כוונתו הראשונית של המקרא, ולדעתו רעיונות הסוד הם בגדר דרש ורמז בלבד[2]. עוד לשיטת הרב יוסף קאפח הסיבה שהביא הרב נתנאל בחיבורו גם ענייני לחשים ואגדות עם, היא כדי למשוך את המוני העם ללימוד התורה[2], וכראיה הוא מציין את דברי המחבר בהקדמתו בה הוא מודיע כי בחיבורו כתב גם דברים המתאימים להמוני העם.
מהדורת הדפוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר יצא לאור לראשונה על ידי הרב קאפח בשנת ה'תשי"ז (1957), המקור הערבי ותרגום טור מול טור, בהוצאת האגודה להצלת גנזי תימן, ולאחר מכן בהוצאת מכון משנת הרמב"ם[2].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רבי נתנאל בן ישעיה, מאור האפלה, באתר אוצר החכמה
