לי צ'ינג-יו'ן
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: בין השאר ישנם פגמים טכניים בהערות שוליים וחסרים קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: בין השאר ישנם פגמים טכניים בהערות שוליים וחסרים קישורים פנימיים. | |
 | |
| לי צ'ינג-יו'ן, 1927 | |
| לידה |
לא ידוע Qijiang, שושלת מינג  |
|---|---|
| פטירה |
6 במאי 1933 Kaizhou District, הרפובליקה הסינית |
| מדינה |
שושלת מינג, שושלת צ'ינג, הרפובליקה הסינית |
| ידוע בשל | תביעת אריכות ימים קיצונית ותרגולים רוחניים באמצעות צמחי מרפא. |
| השקפה דתית |
דאואיזם |
  | |
לִי צ'ינג-יו'ן (בסינית מפושטת: 李清云; בסינית מסורתית: 李清雲; בפין-יין: Lǐ Qīngyún; נפטר ב-6 במאי 1933) היה רופא סיני, אמן לחימה ויועץ טקטי, הידוע בזכות אריכות הימים יוצאת הדופן שלו: לפי הנטען, הוא חי במשך יותר ממאה שנה.[1][2]
תאריך לידתו האמיתי לא נקבע מעולם, וגרונטולוגים רואים בטענותיו לגבי גיל מופלג מיתוס.[3][4]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צ'ינג-יו'ן עבד כרופא צמחי מרפא, ומכר עשבים ובהם לינגז'י, גוג'י ברי, ג'ינסנג בר, הוא שו וגו וגוטו קולה, יחד עם עשבי תיבול סיניים נוספים. תזונתו כללה בעיקר עשבי תיבול ויין אורז.[5]
היה מקובל בסצ'ואן כי צ'ינג-יו'ן ידע קרוא וכתוב כבר בילדותו, ושעד גיל עשר כבר ביקר במקומות ובהם גנסו, שאאנשי, טיבט, וייטנאם, תאילנד ומנצ'וריה, שם אסף עשבי תיבול. הוא המשיך לעסוק בתחום זה במשך שנים רבות, ונהג לאסוף עשבי תיבול בעצמו לפני שהסכים להשתמש בחומרים שנאספו על ידי אחרים.[6]
איש המלחמה של ז'ילי וו פייפו (吳佩孚) לקח אותו לביתו בניסיון לגלות את סוד החיים של 250 שנה.[6]
הוא מת מסיבות טבעיות ב-6 במאי 1933 בקאי שיאן, סצ'ואן, הרפובליקה של סין. יוחס לו כי הוליד יותר מ-200 צאצאים במהלך חייו, והתאלמן 24 פעמים. מקורות אחרים מייחסים לו 180 צאצאים, על פני 11 דורות, שחיו בזמן מותו, וכן 14 נישואים.[6]
לאחר מותו, יאנג סן כתב עליו דו"ח בשם "A Factual Account of the 250 Year-Old Good-Luck Man" (סינית: 一个250岁长寿老人的真实记载), שבו תיאר את הופעתו של צ'ינג-יו'ן: "יש לו ראייה חדה, צעד נמרץ, הוא מתנשא לגובה של שבע רגליים [מעל 2.10 מטר], ציפורניים ארוכות ועור אדמדם."[7]
ציר זמן של תוחלת החיים על פי הגנרל Yang Sen
[עריכת קוד מקור | עריכה]נטען כי צ'ינג-יו'ן נולד במחוז צ'יג'יאנג, שבסצ'ואן, בשנת 1677. עד גיל 13, החל לעסוק באיסוף עשבי תיבול בהרים יחד עם שלושה זקנים. בגיל 51 שימש כיועץ טקטי ומומחה לטופוגרפיה בצבאו של הגנרל יו ז'ונגצ'י.[8]
בגיל 78 פרש צ'ינג-יו'ן מהקריירה הצבאית שלו לאחר שלחם בקרב בנהר הזהב, וחזר לעסוק באיסוף עשבי תיבול בהר השלג שבסצ'ואן. בעקבות שירותו הצבאי בצבאו של הגנרל יו ז'ונגצ'י, שלחה הממשלה הקיסרית מסמך ברכה לכבוד מלאת לו 100 שנים. ברכות דומות נשלחו אליו גם לכבוד ימי הולדתו ה-150 וה-200.[8]
בשנת 1908, צ'ינג-יו'ן ותלמידו יאנג הקסואן פרסמו את הספר "סודות האלמוות של לי צ'ינג-יו'ן"[8]
בשנת 1920, גנרל שיונג יאנגה ראיין את צ'ינג-יו'ן (שני הגברים היו ממוצא מהכפר צ'נג'יאצ'אנג שבמחוז וואן, שבסצ'ואן), ופרסם מאמר על כך בעיתון של אוניברסיטת נאנג'ינג באותה שנה.[8]
בשנת 1926, וו פייפו הזמין את צ'ינג-יו'ן לבייג'ינג. ביקור זה תאם את זמנו של צ'ינג-יו'ן כאשר לימד באגודת המדיטציה של אוניברסיטת בייג'ינג, בהזמנת מאסטר המדיטציה המפורסם והסופר ין שי זי.[8]
בשנת 1927, הגנרל יאנג סן הזמין את צ'ינג-יו'ן לוואנקסיאן, שם צולמו הצילומים הידועים הראשונים שלו. השמועה על צ'ינג-יו'ן התפשטה ברחבי סין, ומפקדו של יאנג סן, הגנרל צ'יאנג קאי-שק, ביקש ממנו לבקר בנאנג'ינג. אולם, כששליחיו של יאנג סן הגיעו לעיר הולדתו של צ'ינג-יו'ן, צ'נג'יאצ'אנג, אמרו להם אשתו ותלמידיו כי הוא מת באופן טבעי, מבלי לספק פרטים נוספים. לכן, תאריך מותו המדויק ומיקומו מעולם לא אומתו.[8]
בשנת 1928, גילה דין וו צ'ונג-צ'יין מהמחלקה לחינוך באוניברסיטת מין קואו את המסמכים האימפריאליים המצביעים על איחולי יום ההולדת ששלחה לו הממשלה הקיסרית. התגלית שלו דווחה לראשונה בשני העיתונים הסיניים המובילים של אותה תקופה, North China Daily News ו-Shanghai Declaration News. לאחר מכן, אולי שנה לאחר מכן, ב-1929, דיווחו על כך גם ה-New York Times ומגזין Time. שני הפרסומים המערביים דיווחו על מותו של צ'ינג-יו'ן במאי 1933.[8]
אריכות ימים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף על פי שצ'ינג-יו'ן עצמו טען כי נולד ב-1736, פרופסור וו צ'ונג-צ'יה מאוניברסיטת צ'נגדו טען כי נולד ב-1677. לפי מאמר ב-New York Times משנת 1930, וו גילה את רישומי הממשלה הסינית הקיסרית מ-1677, אשר כוללים ברכה לצ'ינג-יו'ן ליום הולדתו ה-150 בשנת 1827, וכן מסמכים נוספים המברכים אותו ליום הולדתו ה-200 בשנת 1877. בנוסף, ב-1928, כתב ה-New York Times כי רבים מהזקנים בשכונתו של צ'ינג-יו'ן טענו שסביהם הכירו אותו כשהיו בנים, ושהוא היה כבר אדם בוגר בזמן ההיכרות.[9]
כתב ה-New York Times דיווח כי "רבים שראו אותו לאחרונה מצהירים שמראה פניו אינו שונה מזה של אנשים הצעירים ממנו במאתיים שנה."[6] חוקרים גרונטולוגיים כינו את תביעת הגיל שלו "פנטסטית", והצביעו על כך כי גילו במותו, 256 שנים, נבחר ככפול של 8, מה שנחשב למזל טוב בסין.[3] בנוסף, החוקרים הצביעו על הקשר בין גילו של לי לבין תרגוליו הרוחניים; הם ציינו כי "סוגי המיתוסים הללו, לפיהם פילוסופיות או שיטות דתיות מסוימות מאפשרות לאדם לחיות עד גיל מופלג, נפוצים ביותר במזרח הרחוק."[3]
אחד מתלמידיו של לי, מאסטר הטאיג'יקוואן דה ליו, סיפר על סיפורו של אדונו: כאשר מאסטר לי היה בן 130, הוא פגש בהרים נזיר מבוגר יותר, בן למעלה מ-500 שנה, שלימד אותו את תרגול ה-אגואז'אנג וסט צ'יגונג, כולל הוראות נשימה, תנועות אימון מותאמות עם צלילים ספציפיים, והמלצות תזונתיות. דה ליו מדווח כי המאסטר שלו אמר שאורך החיים שלו היה "בגלל העובדה שהוא ביצע את התרגילים כל יום – באופן קבוע, נכון ובכנות – במשך 120 שנה."[10]
המאמר "צב-יונה-כלב", מתוך גיליון 15 במאי 1933 של Time, דיווח על ההיסטוריה של לי וכולל את התשובה של לי לסוד החיים הארוכים:[11]
שמור על לב שקט, שב כמו צב, לך בזריזות כמו יונה ושן כמו כלב.
— לי צ'ינג-יו'ן[11]
מאמר ב-Evening Independent טוען כי אריכות ימיו של לי נבעה מהתנסותו בצמחי מרפא בתפקידו כרוקח, ובגילויו בהרי יונאן של עשבי תיבול אשר "מונעים את פגעי הזיקנה", אותם הוא המשיך להשתמש בהם לאורך כל חייו.[12]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מיתוסים של אריכות ימים
- תביעות אריכות ימים
- האנשים המבוגרים ביותר שלא אומת גילם
- ג'ירואמון קימורה - בן מאה יפני והאיש המאומת המבוגר ביותר
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צ'י קונג - צ'י קונג - מדיטציה
- CEMETRAC – Centro de Estudos da Medicina Tradicional e Cultura Chinesa (in Portuguese)
- צב-יונה-כלב - מאמר זמן על לי צ'ינג-יו'ן (15 במאי 1933)
- לי צ'ינג-יו'ן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "史上第一長壽！256歲的李青雲 長壽秘訣只有一個字". Likenews.tw. אורכב מ-המקור ב-31 בדצמבר 2014. נבדק ב-10 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "256歲娶24妻 李慶遠長壽秘訣公開 | 即時新聞 | 蘋果日報". Apple Daily (בסינית). Taiwan. 27 בספטמבר 2013. נבדק ב-10 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Young Robert D.; Desjardins Bertrand; McLaughlin Kirsten; Poulain Michel; Perls Thomas T. (2010). "Typologies of Extreme Longevity". Current Gerontology and Geriatrics Research. 2010: 8. doi:10.1155/2010/423087. PMC 3062986. PMID 21461047.
- ^ "Li Ching-Yuen: 256-Year-Old Man?". 28 בפברואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Castleman, Michael; Saul Hendler, Sheldon (1991). The healing herbs: the ultimate guide to the curative power of nature's medicines. Rodale Press. p. 206. ISBN 978-0-87857-934-1.
- ^ 1 2 3 4 "Li Ching-Yun Dead". The New York Times. 6 במאי 1933.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Yang, Sen. A Factual Account of the 250 Year-Old Good-Luck Man. Taipei, TW: Chinese and Foreign Literature Storehouse.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Sen, Yang; Olson, Stuart Alve (2014). The Immortal: True Accounts of the 250-Year-Old Man, Li Qingyun. Valley Spirit Arts. p. xvi-xix. ISBN 978-1-889633-34-3.
- ^ Ettington, Martin K. (2008). Immortality: A History and How to Guide: Or How to Live to 150 Years and Beyond. Martin Ettington. p. 43. ISBN 978-1-4404-6493-5.
- ^ Liu, Da (1983). Taoist Health Exercise Book. Putnam.
- ^ 1 2 "Tortoise-Pigeon-Dog". Time. 15 במאי 2012. אורכב מ-המקור ב-10 במרץ 2007.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Miami Herald (12 באוקטובר 1929). "Living forever". The Evening Independent.
{{cite news}}: (עזרה)
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "לי צ'ינג-יו'ן".