לוליק (זמר)
לידה | 26 בפברואר 1938 (בן 86) |
---|---|
מוקד פעילות | ישראל |
סוג קול | טנור |
פרסים והוקרה | פרס אריק איינשטיין (2017) |
לוליק לוי (נולד ב-26 בפברואר 1938 בשם אברהם חיים יצחקוב לוי) הוא זמר ישראלי.
לוליק, בעל קול הטנור הלירי, התפרסם במחצית השנייה של שנות ה-50 כסולן של להקת פיקוד צפון ובשנות ה-60 השתתף בכמה הצגות ומופעים מוזיקליים. לאחר שהוציא תקליט של שירי לורקה ותקליט של שירים בלדינו הפך להיות מזוהה במידה רבה עם מוזיקה שמקורה בספרד. החל בשנות ה-70 הוא מופיע לבדו ברחבי ישראל ומלווה את עצמו בגיטרה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לוליק נולד בשם אברהם חיים, בבית שהושפע מתרבויות אחדות: אביו היה ממוצא תימני-בולגרי ואמו ממוצא בוכרי-יווני. לוליק היה השני משלושה אחים (אחיו הצעיר הוא הזמר אושיק לוי). את האהבה למוזיקה ספג מההורים שנהגו לשיר בעיקר בשבתות, בחגים ובאירועים משפחתיים. את הרומנסות הספרדיות בלאדינו ואת שפת הלאדינו למד מאמו.
בילדותו האזין למוזיקה איטלקית וחפץ להידמות לזמר ולגיטריסט הנפוליטני, רוברטו מורולו (אנ'), בעל הקול הקטיפתי והסגנון הרך והשקט. בגיל 14 קנה גיטרה והחל ללמד את עצמו נגינה. לפני הצבא היה בתנועת הנוער העובד והלומד, יצא להכשרה בקיבוץ נחשולים והחל לשיר במסכתות ובהצגות. בהיותו בהכשרה קיבל את הכינוי "לוליק" מחבריו והחליף את שמו הפרטי בתעודת הזהות לכינוי זה.
לאחר שלא התקבל ללהקת הנח"ל (כנראה בשל קולו הגבוה[1]), הוא התגייס כחייל קרבי בגדוד 51 בחטיבת גולני ונלחם במבצע קדש. לאחר פינוי רצועת עזה אִפשר לו מפקדו, מאיר פעיל, לבחור האם לצאת לקצונה או לעבור ללהקת פיקוד צפון, שם נבחן על ידי יעקב בודו והתקבל. הוא התפרסם כסולן בשיר "השריונים יצאו" (חפר, זראי), שהפך לאחד מסימני ההיכר שלו, ובשיר "בגלל מסמר" (נעמי שמר) שבו היו לו קטעי סולו.
בשנים 1958–1959 הקים עם שמוליק זוהר ועם איתמר ישראל (חבריו מלהקת פיקוד צפון) את: "שלישיית הצפון". השלישייה הופיעה ברחבי הארץ בהופעות פרטיות, וכשלישייה גם במסגרת ההופעות של להקת פיקוד צפון.
לאחר שחרורו מצה"ל בחרה בו נעמי שמר להקליט את שירה "העיר הלבנה" ('מקצף גל ועננה') שנכתב לסרט התעודי של אדם גרינברג על תל אביב לכבוד חג היובל של העיר. באותה שנה הוציא תקליטון בן ארבעה שירים. בין השירים ("שישה מיתרים", "השריונים יצאו", "אין פרחים שחורים" ) בלט במיוחד השיר "זמר המלח האיטלקי" ('אמרי לי, אמרי לי סיניורה יפה') שזכה להצלחה גדולה. לוליק קיבל את השיר ממאיר נוי שהלחין את מילותיו של אוריאל אופק להצגה "פורצי ההסגר" בתיאטרון אהל (שם שר אותו השחקן רפי שחר) וסבר שקולו המיוחד של לוליק יתאים לשיר.[2]
בשנת 1960 יצא לסיבוב הופעות עם להקת הטכניון ברחבי אירופה.
בשנים 1961 עד 1965 עבד ב"מועדון הים התיכון" ב:שווייץ, צרפת איטליה ויוון. במהלך תקופה זו פתח בארץ את מועדוני הים התיכון באכזיב ובאילת.
בשנת 1967 הופיע במשך חמישה חודשים עם להקת ה"כרמלים" שכללה מלבד לוליק את אחיו אושיק לוי, חנן גולדבלט, מיכל טל ורות ביקל מהאחיות שמר באולימפיה בפריז, בבלגיה, איטליה וארצות הברית.
ב-1967 השתתף בהצגה "איש למנשה" שהופקה על ידי גיורא גודיק וירדה מהבמה לאחר זמן קצר עקב פרוץ מלחמת ששת הימים. במלחמה זו השתתף לוליק כלוחם בשירות מילואים ונטל חלק בכיבוש רמת הגולן.
ב-1968 היה חלק מהאנסמבל של ההצגה המוזיקלית "גבעת ספון ריבר" שעלתה בתיאטרון בימות הצעיר, בבימויו של ג'ילברטו טופאנו. יחד איתו שיחקו בהצגה בתיה ברק, חנה רוט, דבורה דותן ושלמה ניצן. צוות זה, בתוספת של דני ליטני, המשיך למופע מוזיקלי נוסף של תיאטרון בימות, איש חסיד היה, בבימויו של יוסי יזרעאלי. המופע היה הצלחה גדולה והיווה פריצת דרך לתרבות הדתית בכלל והחסידית בפרט אל תוך הזרם המרכזי של התרבות הישראלית תוך זניחת סממנים דתיים חיצוניים כגון הלבוש האופייני למגזרים הדתיים. מתוך ההצגה התפרסמו, בין היתר, השירים "מכתב לרבי" ו"שיר היין" (שני השירים אלמגור, עממי) בהם היה לוליק הסולן. צוות השחקנים המגובש רץ עם ההצגה במשך זמן רב. בשנת 1970 הוא דיבב בסרט "ניקי כלב הפרא".
ב-1971 הקליט תקליט שלם לשירי לורקה, "לוליק שר לורקה". כל השירים תורגמו על ידי רפאל אליעז ונלקחו מספרי השירה של לורקה, "רומנסרו צועני" ו"הבושם והסכין", שתורגמו על ידי אליעז שגם שכנע את לוליק לשפר את הדיקציה ולהתאימה לאופי הדרמטי של השירים. חלק מהשירים הולחנו על ידי אריה לבנון, חלקם של לוליק עצמו וחלקם היו ללחן של פאקו איבנז, ממנו קבל לוליק את ההשראה לפרויקט לאחר שזה הוציא ב-1963 תקליט של שירי לורקה. לוליק שהה אז בפריז והושפע מהתקליט של איבנז, איתו גם יצר קשרי ידידות. בחמישה משירי התקליט ליווה את לוליק על גיטרה שנייה, מיגל הרשטיין, שהשתייך מאוחר יותר להרכב הראשון של הברירה הטבעית.
מבקר התרבות של מעריב באותה עת, יעקב העליון, כתב עם צאת התקליט בביקורתו:
"שמעתי לפני זמן מה, את לוליק מבצע ברדיו אחדים משיריו של המשורר הספרדי, והם היו כשמן בעצמותי. כשמאזינים לשירים אלה, ניתן להבחין עוד יותר בהבדל, בין החומר הירוד והעלוב המוצא לו שדות-כיבושים נרחבים בגלי האתר - לבין יצירות שערכן לעולם אינו נופל. שיר שהוא - שיר"
— "מסך ומסכה" מאת י. העליון מעריב - מתוך גב עטיפת התקליט "לוליק שר לורקה"
בתחילת שנות ה-70 שיחק בתיאטרון "הבימה" בהצגה: "הכנסת כלה".
ב-1972 השתתף במופע המוזיקלי משירי לאה גולדברג, "נסיעה מדומה", שהופק על ידי אמנון ברנזון. כל השירים בתוכנית הולחנו על ידי אלכסנדר ארגוב וצוות השחקנים כלל את אמנון ברנזון, אבי שושני, תמי ספיבק ואופירה גלוסקא. השיר "ההר הירוק" ('איך עירנו בכתה ושרה'), אותו שר לוליק בליווי אופירה גלוסקא, הוא המפורסם מבין שירי המופע.
בשנת 1980 הוציא לוליק תקליט בשם "השושנה פורחת" שכלל שירים בלדינו, רובם שירים עליהם גדל בילדותו. הוא הקדיש את התקליט לזכרו של המוזיקאי יצחק לוי, שקידם את שירת הלדינו בישראל ונפטר שנים מספר לפני הוצאת התקליט.
בשנים שלאחר מכן נהג להופיע לוליק בגפו כשהוא מלווה עצמו בגיטרה במקומות רבים ברחבי ישראל. במקביל לעיסוקו האומנותי עבד כמוכס באגף המכס במשרד האוצר[דרוש מקור].
בשנת 1982 יצא למופעי התרמה מטעם "קרן היסוד" בכל דרום אמריקה בתוכנית : "שרתי לך ארצי", יחד עם: דן אלמגור, רבקה רז, יוסי לוי (גיטריסט), ועמנואל קורינלדי (מתורגמן) . לאחר מספר חודשים יצאו לסדרת הופעות נוספת באירופה, כשלצוות מצטרפים חנן יובל ויגאל חרד.
בשנת 1997 לוליק הוציא את דיסק האוסף "שירים לאורך הדרך" לכבוד הולדת בנו הרביעי שחר.
בשנת 2003 היה מעורב בתאונת דרכים ונפצע באורח קשה. מאז התקשה במשך שנים לנגן בגיטרה ופסק מלהופיע. ב-2012 חזר להופיע עם הגיטרה באופן מלא.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לוליק, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- לוליק, באתר שירונט
- לוליק, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- לוליק, דף שער בספרייה הלאומית
- לוליק, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
- "לוליק והגיטרה שלו" – סיפורו של לוליק לוי, באתר "דודיפדיה של דודי פטימר
- Entrevista kon Lolik Levi, ריאיון עם לוליק לוי, תיעוד ד"ר איציק לוי
- דודי פטימר, איפה הוא היום: לוליק לוי, באתר nana10, 6 במרץ 2015
- דודי פטימר, לוליק לוי זוכה פרס לאמנים ותיקים: "איפה הם היו עד עכשיו?", באתר מעריב אונליין, 22 בפברואר 2018