לואיש הראשון, מלך פורטוגל

לואיש הראשון, מלך פורטוגל
Luís I de Portugal
	לואיש הראשון, מלך פורטוגל
לידה	31 באוקטובר 1838; ליסבון, ממלכת פורטוגל
פטירה	19 באוקטובר 1889 (בגיל 50); קשקאיש, ממלכת פורטוגל
מדינה	ממלכת פורטוגל
מקום קבורה	ליסבון, פורטוגל
בת זוג	מריה פיה, נסיכת סבויה
שושלת בית סקסה-קובורג-גותה
תואר	מלך פורטוגל
אב	פרננדו השני, מלך פורטוגל
אם	מריה השנייה, מלכת פורטוגל
צאצאים	ראו בהמשך
	11 בנובמבר 1861 – 19 באוקטובר 1889; (28 שנים)
	→ פדרו החמישי, מלך פורטוגל קרלוש, מלך פורטוגל ←
פרסים והוקרה
	אביר במסדר גיזת הזהב; Grand Master of the Order of the Immaculate Conception of Vila Viçosa; אביר הצלב הגדול במסדר העיבור ללא חטא של וילה ויצ'וזה; הצלב הגדול של האבנט של שלושת המסדרים; מסדר המושיע; עיטור אנדריי הקדוש; אות המסדר אלכסנדר נבסקי הקדוש; עיטור הכוכב של רומניה; עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה; אות מסדר העיט הלבן; מסדר אישטוון הקדוש של הונגריה ;

לואיש הראשון, מלך פורטוגל (בפורטוגזית: Luís I de Portugal; ‏31 באוקטובר 1838 – 19 באוקטובר 1889) היה מלך פורטוגל בין השנים 1861 – 1889.

לואיש נולד ב-31 באוקטובר 1838, והיה בנם השני של מריה השנייה, מלכת פורטוגל ופרננדו השני, מלך פורטוגל. לואיש הראשון כתב כמה שירים מקומיים, אך לא היה לו כישרון טבעי בתחום הפוליטי. ב-11 בנובמבר 1861 מת אחיו פדרו החמישי ללא ילדים, ולואיש עלה לשלטון במקומו.

לואיש ניחן באהבת המדע, והיה תאב בעיקר לאוקיינוגרפיה. הוא השקיע הון עתק למימון ספינות מחקר, שמטרתן הייתה לאסוף דגימות באוקיינוסים בכל העולם. אהבתו של לואיש הראשון לדברים חדשים עברה גם לבניו. ב-19 באוקטובר 1889 מת לואיש, ובנו קרלוש, מלך פורטוגל עלה לשלטון במקומו.

ביוגרפיה

שנותיו הראשונות

האינפנטה דום לואיש נולד ב-31 באוקטובר 1838, בנם השני של מריה השנייה, מלכת פורטוגל ופרננדו השני, מלך פורטוגל. אף על פי שמצבו כבן שני לא ניבא שד לואיס יעלה לכס הפורטוגזי, השכלתו הייתה רחבה וחלקה במידה רבה את השכלתו של אחיו הגדול, יורש העצר פדרו החמישי, נסיך הכתר של פורטוגל. לשני הנסיכים הצעירים היה אותו המחנך הראשי, קרל אנדראס דיץ' (Carl Andreas Dietz), אשר במקור היה מחנך עבור אביהם, המלך פרננדו השני. בשנת 1847 גורש דיץ' מפורטוגל עקב האשמות שנגעו למעורבותו בתוך הפוליטיקה הלאומית הפורטוגזית. האשמות שנחשד כי נגרמו עקב דתו של דיץ', שהיה נוצרי פרוטסטנטי בשונה מהרוב הקתולי השלט בפורטוגל. במקור דיץ' מינו המלך והמלכה את לואיש אנטוניו דה אברו אה לימה (Luís António de Abreu e Lima) להיות למחנכם של הנסיכים הצעירים.

כבנם השני של הזוג המלכותי, תוכננה עבור הנסיך לואיש קריירה ימית, לאחר שנקרא חייל פלוגת המשמר הימי והחל את שירותו הצבאי בטקס בארסנל הצי שהתקיים ב-28 באוקטובר 1846, בהיותו בן שמונה בלבד. הוא הועלה בדרגה ללוטננט שני ובהמשך ללוטננט בשנת 1854, קפטן דרגה ראשונה ב-1858 וקפטן צי מלחמתי ב-1859. לואיש נשא את הפיקוד הימי הראשון שלו בספטמבר 1857, ונשלח לפקד על שייט אונייה מסביב לחופי פורטוגל ומצר גיברלטר.

הוא מונה על ידי אחיו המלך פדרו החמישי למפקד הקורבטה 'ברטולומאו דיאז' (Bartolomeu Dias), ב-21 ביוני 1858. במסגרת פיקודו על ברטולומאו דיאז ביצע תשע משימות שירות בין השנים 1858–1860: הוא הוביל את המשלחת אל שני הארכיפלגים של איי מדיירה והאיים האזוריים; הוא היה אחראי על הובלת גאורג, נסיך סקסוניה לליסבון, שם נישא לאינפנטה מריה אנה, נסיכת פורטוגל (1843–1884), אחותו. בהמשך הוביל את בני הזוג אל הממלכה המאוחדת. בהמשך נשלח לעמוד בראש משלחת דיפלומטית בטנג'יר; ובשנת 1860, נשלח אל אנגולה הפורטוגזית; הוא נסע שוב לאיי מדיירה בהוראת אליזבת (סיסי), נסיכת בוואריה וקיסרית אוסטריה; והוא הביא את לאופולד, נסיך הוהנצולרן לנישואיו לאינפנטה אנטוניה, נסיכת פורטוגל, גם היא אחות של לואיש, ולאחר מכן העביר פעם נוספת את החתן והכלה.

מלך פורטוגל

הנסיך לואיש ירש את הכתר הפורטוגזי והיה למלך פורטוגל בנובמבר 1861, עת ירש את אחיו פדרו החמישי מכיוון שלא הותיר אחריו צאצאים. לואיש הוכתר כמלך ב-22 בדצמבר אותה שנה. ב-27 בספטמבר בשנה שלאחר מכן התחתן עם מריה פיה, נסיכת סבויה, בתו של ויטוריו אמנואלה השני, מלך איטליה לבית סבויה. לואיש היה איש תרבותי בעל השכלה מוקפדת, כמו כל אחיו ולפי מסורת חינוך האצולה הפורטוגזית. הוא נודע בתור צייר, פסנתרן ונגן צ'לו. לואיש ידע לדבר באופן שותף מספר רב של שפות אירופאיות בנוסף לפורטוגזית ונהג לתרגם יצירות של ויליאם שייקספיר מאנגלית לפורטוגזית.

בשנת 1867 בהתאם לצו שפורסם הוקמה משטרת ביטחון הציבור.

בשנת 1869 הודחה איזבלה השנייה, מלכת ספרד מכסאה והכתר הספרדי הוצע עבור לואיש. במקרה והיה מסכים להצעת הכתר, לא הורשה לואיש לייצר אוניה פרסונלית בין ספרד ופורטוגל. לואיש הקפיד להבהיר את התנגדותו לירושת הכתר הספרדי הן בפני מועצת השרים, בראשות הדוכס מלולה, והן בפני העם הפורטוגזי. יומיים לאחר שהופיע מכתבו הפטריוטי שבו התנגד לירושת הכתר הספרדי ביומן הממשלה (Diário do Governo), הוא פורסם ביומן החדשות (Diário de Notícias) עבור העם הפורטוגזי, ובכך שירת את בית המלוכה הפורטוגזי להיפטר מהשמועות כי המלך מתכנן להתנער מכיסאו: "נולדתי פורטוגזי, וכפורטוגזי אני רוצה למות", הכריז לואיש, בעמוד הראשון של יומן החדשות ב-28 בספטמבר 1869. אילולא היה לואיש מקבל את הכתר הספרדי, היה נאלץ להתפטר מהכתר הפורטוגזי ולהעביר את הכתר אל קרלוש, נסיך הכתר של פורטוגל, בנו היחיד בן השש. מצב פוליטי שכזה היה דורש שלטון עוצרות בפורטוגל או ניסיון להחיות מחדש את האיחוד האיברי, הפעם בהנהגתה של פורטוגל ולא ספרד.

לאחר סירובו של לואיש, כס המלוכה הספרדי נמסר לאמדאו הראשון, מלך ספרד החדש מבית סבויה האיטלקי. בתקופת שלטונו של לואיש, כתוצאה מיצירת מס הצריכה הכללי; מס חדש שהתקבל בזעם והתמרמרות מצד האוכלוסייה הכללית, פרצו מהומות ז'נרינהא בסוף 1867. נוסף על כך, ב-19 במאי 1870, פרץ מרד צבאי, אשר הופנה נגד ראש הממשלה, מרשל ז'ואאו קרלוס דה סלדנהא אוליביירה אה דאון. למרד ב-19 במאי הגיב המלך ב-29 באוגוסט, כאשר פיטר את ראש הממשלה סלדנהא. בספטמבר 1871 מינה לואיש לראשות הממשלה את פונטס פריירה דה מלו (Fontes Pereira de Melo), שארגן הסדר מס מחודש, שנשאר עד 1877. הדוכס מאבילה המשיך את דה מלו בראשות הממשלה. דה מלו לא יכול היה להחזיק מעמד זמן רב מכיוון שחסר לו רוב בפרלמנט. לאחר העימות הפרלמנטרי שפרץ בשנת 1878, נקרא פונטס שוב להקים פעם נוספת ממשלה חדשה. כתוצאה מכך, גורמים מטעמה של המפלגה הפרוגרסיבית תקפו את המלך והאשימו אותו בכך שהוא מגבה באופן שערורייתי את מפלגת ההתחדשות של דה מלו. משבר פוליטי זה היווה תמריץ להתפתחות התנועות הרפובליקניות בפורטוגל. בשנת 1879 קרא המלך לואיש להנהגה הפרוגרסיבית להקים ממשלה חדשה.

עם מזג רגוע ופייסני בבחינה פוליטית, המלך לואיש פיתח וקידם מוניטין של מודל עבור מונרכיה חוקתית, בהיותו ריבון עם כבוד קפדני לחירויות הציבור. בתקופת שלטונו, החלו התשתיות על חידוש נמלי ליסבון ולייקואס (Leixões), הרחבת רשת הכבישים ומסילות הברזל, בניית ארמון הגביש בפורטו, ביטול עונש המוות על פשעים אזרחיים, ביטול השימוש בעבדות בתוך המושבות הקולוניאליות של פורטוגל, ופרסום הקוד האזרחי הראשון בתולדות המדינה. בשנת 1884 התקיימה ועידת ברלין, וכתוצאה מכך נוצרה המפה הוורודה, שהגדירה את חלוקת אפריקה בין המעצמות הקולוניאליות הגדולות: הקיסרות הגרמנית, ממלכת בלגיה, הרפובליקה הצרפתית השלישית, האימפריה הבריטית וממלכת פורטוגל.

בתקופת שלטונו של המלך לואיש הראשון נוסדו כמה מהמפלגות הפוליטיות הפורטוגזיות של תקופת הממלכה המאוחרת: המפלגה הרפורמית (1865), שעלתה לשלטון בשנת 1868, המפלגה הסוציאליסטית הפורטוגזית (1875), עם השם פועלים סוציאליסטים שהמפלגה נועדה לייצג, והמפלגה הפרוגרסיבית המחודשת (1876), שעלתה לשלטון בשנת 1879. בשנת 1883 התקיים הקונגרס של הוועדה המארגנת של המפלגה הרפובליקנית. בתום שלטונו, המפלגה הרפובליקנית כבר הציגה את עצמה ככוח פוליטי מובנה לחלוטין אשר פעל לאיים על מעמדה של המלוכה. לואיש היה בעיקרו איש מדעים, בעל תשוקה לאוקיינוגרפיה. הוא השקיע חלק גדול מהונו במימון פרויקטים מדעיים ותכנון משלחות מחקר אוקיינוגרפים, שנסעו ברחבי האוקיינוסים בחיפוש אחר דגימות חקר. כמו כן נהנה המלך לואיש מעיסוק אישי בצילום.

לואיס הלך בעקבות אמו - המלכה מריה השנייה, והורה לבנות ולהקים אגודות תרבותיות. ב-1 ביוני 1871 שהה לואיש בסקסאל (עיירה שנוסדה בהוראת אמו ויועדה להיות מרכז תרבותי), כדי לחזות ביסודה של החברה הפילהרמונית של איחוד סקסאל (Sociedade Filarmónica União Seixalense). הוא מת, לאחר סבל ממושך מחולי, במצודת קשקאיש, ב-19 באוקטובר 1889, ימים ספורים בלבד לקראת יום הולדתו ה-51. יורשו היה בנו הבכור, קרלוש, מלך פורטוגל. קברו של לואיש ממוקם בפנתאון המלכותי של שושלת ברגנזה, במנזר סאו ויסנטה דה פורה, בליסבון.