לואיג'י מנצ'ינלי

לואיג'י מנצ'ינלי
**Luigi Mancinelli**
לידה	5 בפברואר 1848; אורבייטו, איטליה
פטירה	2 בפברואר 1921 (בגיל 72); רומא, ממלכת איטליה
מקום קבורה	Boschetto Irregolare
מוקד פעילות	ממלכת איטליה
עיסוק	מנצח, צ'לן, מלחין
סוגה	אופרה, מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	איטלקית
כלי נגינה	צ'לו
	פרופיל ב-IMDb

לואיג'י מנצ'ינלי (באיטלקית: Luigi Mancinelli ‏ 5 בפברואר 1848 - 2 בפברואר 1921) היה מנצח, צ'לן ומלחין איטלקי. ראשית הקריירה שלו הייתה באיטליה, שם עשה לו שם בפרוג'ה ואחר בבולוניה. לאחר 1886 עבד בעיקר בארצות אחרות, כמנצח ראשי בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן בלונדון ובמטרופוליטן אופרה בניו יורק, ובמשרות אחרות במדריד, ריו דה ז'ניירו ובואנוס איירס.

מנצ'ינלי הצליח מאוד לא רק ברפרטואר האיטלקי, שבו התבלט תחילה, אלא גם באופרה גרמנית וצרפתית. על אף המוניטין שיצאו לו כמנצח, יצירותיו לא נחלו הצלחה רבה, ואף לא אחת מהן נכנסה לרפרטואר הקבוע.

חיים וקריירה

מנצ'ינלי נולד באורבייטו שבמרכז איטליה. הוא למד נגינה בעוגב ובצ'לו אצל אחיו הבכור (שהיה בהמשך למנצח נודע בבתי אופרה איטלקיים) והיה לצ'לן בקאפלה של אורבייטו ובתזמורת של תיאטרו דלה פרגולה בפירנצה. בפירנצה למד הלחנה אצל טאודולו מבליני. ב-1874 עבר לתאטרו מורלאקיני בפרוג'ה, כצ'לן ראשי ועוזר ל מאסטרו קונצ'רטאטורה.^[1] הופעתו הראשונה כמנצח הייתה באאידה, כשהמנצח הקבוע חלה. האמרגן וינצ'נצו ג'אקובאצ'י היה נוכח בקונצרט, והזמין את מנצ'ינלי לעבודה בתאטרו אפולו, רומא, שם ניצח עד 1881.^[2] עד מהרה עשה לו שם; ב-1877 הגדיר אותו בויטו כפרשן האידיאלי של "מפיסטופלה", וג'ובאני לוקה, שהחזיק בזכויות לאופרות של וגנר באיטליה, ראה בו את ממשיכו של המנצח אנג'לו מריאני כמנצח הווגנריאני הראשון במעלה באיטליה.^[3] וגנר עצמו העריך מאוד את מנצ'ינלי.

קריירה בינלאומית

ביולי 1878 ניצח מנצ'ינלי בפעם הראשונה בפריז.^[4] באיטליה עבד בעיקר בבולוניה, שם ניצח על הצגות אופרה בתיאטרו קומונאלה, כיהן כמאסטרו די קאפלה בבזיליקה סן פטרוניו, ולימד בקונסרבטוריו ג'ובאני בטיסטה מרטיני. בין תלמידיו שם היה ג'אקומו אורפיצ'ה. לאורך כל שנות הקריירה שלו עסק מנצ'ינלי גם בהלחנה, נוסף לניצוח. האופרה הראשונה שלו, "אזורה די פרובנצה" (1884) נחלה הצלחה בבולוניה אבל נכשלה בנאפולי כעבור שנתיים. לאחר זאת, התנהלה הקריירה של מנצ'ינלי בעיקר מחוץ לאיטליה. ביוני 1886 ניצח על קונצרט בלונדון, בתוכנית שכללה את הסימפוניה החמישית של בטהובן ומבחר מיצירותיו הוא. לאחר שפרש ממשרותיו בבולוניה,^[5] נענה להזמנה מן האמרגן אוגוסטוס האריס להצטרף לאלברטו רנדגר כמנצח לעונת הקונצרטים ביוני ויולי 1887 בתיאטרון דרורי ליין, עם צוות כוכבים בינלאומיים ורפרטואר רחב-יריעה של אופרות איטלקיות, צרפתיות, אוסטריות וגרמניות, שכלל את אאידה, הספר מסביליה, לה טרוויאטה, ריגולטו, ההוגנוטים, פאוסט, כרמן, דון ג'ובאני ולוהנגרין.

האריס קיבל עליו את ניהול בית האופרה המלכותית, קובנט גארדן בשנת 1888, ומינה את מנצ'ינלי למנצחו הראשי, משרה בה התמיד עד 1905.^[6] תוך זמן קצר העלה את הרמה המוזיקלית. שבועות ספורים מכניסתו לתפקיד, ציין מבקר צרפתי, "תחת שרביטו של מסיה מנצ'ינלי, השיגה תזמורתו את ההומוגניות שחסרה לה קודם; עכשיו היא ראויה לקובנט גארדן".^[7] כשהאריס ומנצ'ינלי תפסו את מקומותיהם בקובנט גארדן, נודע הבית באופן רשמי כ"בית האופרה האיטלקית המלכותית", ואופרטות מכל לאום שהוא הושרו בו באיטלקית - חליל הקסם עלתה כ"Il flauto magico", וכן הלאה. בהדרגה השתנתה המדיניות כך שבדרך כלל הושרו אופרות בשפה שבה נכתבו במקור. בשנות ה-90' של המאה ה-19 ניצח מנצ'ינלי על האופרות "פאוסט" ו"רומיאו ויוליה" של שארל גונו בצרפתית ועל " לוהנגרין" בגרמנית, אם כי את אמני השירה מנירנברג המשיכו לבצע בתרגום לאיטלקית עד 1899, שאז ויתר מנצ'ינלי במידה רבה על הרפרטואר הגרמני ומסר אותו לידי מנצחים אורחים מגרמניה, במקרה זה קארל מוק. בין הבכורות הבריטיות בניצוח מנצ'ינלי הייתה האופרה האחרונה של ג'וזפה ורדי, פלסטף, במאי 1894. בהפקה זו נכללו שינויים שוורדי עשה בפרטיטורה מאז הבכורה העולמית שמילאנו ששנה קודם לכן, אבל כמה משינויי הטמפו של מנצ'ינלי הביאו להרמת גבות ביקותית.^[8]

מנצ'ינלי כיהון כמנצח ראשי באופרה של מדריד בשנים 1887–1893, ובמטרופוליטן אופרה בניו יורק בשנים 1893–1903. במטרופוליטן ניצח בעיקר על אופרות איטלקיות או צרפתיות, בהן כמה אופרות שאינן מושמעות תכופות, יחסית, כגון "סמירמידה" של ג'ואקינו רוסיני, "אורפיאו ואאורידיצ'ה", לוצ'יה די למרמור ו"האפריקנית".^[9] ברפרטואר הגרמני, ניצח מנצ'ינלי על "לוהנגרין", "אמני השירה מנירנברג" ו"טנהויזר" (כולן בשפה האיטלקית, בהתאם לנוהג המקובל במטרופוליטן באותה תקופה). כמו בקובנט גארדן, הציג מנצ'ינלי את "פלסטף", אבל עם צוות כוכבים מרשים יותר מאשר בלונדון, כולל ויקטור מור בתפקיד הראשי ואמה איימס וצלי דה לוסאן כאליס וננטה פורד. הוא ניצח על הביצוע הראשון במטרופוליטן של מה שהתקבל ככפל-אופרות בכרטיס אחד, אבירות כפרית וליצנים, אם כי באותה הזדמנות הוצגה "ליצנים" ראשונה. אופרות אחרות שהבכורה שלהן במטרופוליטן הייתה בניצוח מנצ'ינלי הן חליל הקסם, דון ג'ובאני ולה בוהם.

מנצ'ינלי ניצח על אופרה באיטליה עד 1911 ובמהלך עונות בתאטרו נציונל דה סאו קרלוס, ליסבון, מ-1901 עד 1919–1920. ב-1905 היה באופרה של ריו דה ז'ניירו ובמאי 1908 ניצח על "אאידה" בחנוכת תאטרו קולון החדש בבואנוס איירס. הוא חזר לשם ב-1909, 1910 ו-1913.

חיים אישיים

בשנת 1881 נשא מנצ'ינלי לאישה את לואיזה קורה, בטורינו.^[10]

מנצ'ינלי מת ברומא ב-2 בפברואר 1921, בן 72.

יצירותיו

אף כי בני תקופתו של מנצ'ינלי ראו בו מנצח שגם הלחין, הוא עצמו התייחס ליצירותיו ברצינות רבה, והתאכזב מן ההשפעה הזעומה שהייתה להן על הקהל. ה"טראגיקה ליריקה" שלו, "ארו וליאנדרו", שהשמעת הבכורה שלה הייתה בפסטיבל נורוויץ' ב-1896, בוצעה בהמשך במדריד, לונדון, ניו יורק וכמה ערים איטלקיות, אבל לא תפסה את מקומה ברפרטואר. מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים גורס, כי היעדר הצלחתו של מנצ'ינלי כמלחין:

נבע כנראה בחלקו מטמפרמנט דרמטי שעמד בניגוד בוטה לזרמים ששלטו אותה עתה באופרה האיטלקית, כפי שבאו להיטוי באסכולת הוריזמו ואצל פוצ'יני. דבר זה ניכר גם בטיפולו המופשט למדי בדמויותיו, נטייה שהובלטה ביתר שאת בחוסר המיומנות שלו ביצירת מלודיות קליטות.

אופרות

"אזורה די פרובנצה" (3 מערכות, א. צאנארדיני; בולוניה, 1884)
"ארו וליאנדרו" (3 מערכות, אריגו בויטו; פסטיבל נורוויץ', 1896)
"פאולו ופרנצ'סקה" (מערכה 1, ארטורו קולאוטי; בולוניה, 1907)
"סוניו די אונה נוטה ד'אסטאטה" (3 מערכות, פאוסטו סלווטורי; (1919)

יצירות בימה אחרות

"מסאלינה" (פרלוד ואינטרמצו לדרמה מאת פייטרו קוסה, 1876)
"קלאופטרה" (אינטרמצי סימפוניים לדרמה מאת פייטרו קוסה, 1877
"טיציאנלו" (חמישה קטעים לקומדיה מאת א. לומברוזזו, 1880
"ישעיהו" (קנטטה, מילים מאת ג'וזפה אלביני (1887)

פסקולי סרטים

"פראטה סולה" (נכתב למקהלה ותזמורת על פי סיפור מאת מריו קורזי, סרטי-טספי, רומא; 1918)
"ג'וליאני ל'אפוסטאטה" נכתב למקהלה ותזמורת על פי סיפור מאת אוגו פאלנה, סרטי-ברניני, רומא; (1920)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לואיג'י מנצ'ינלי בוויקישיתוף

לואיג'י מנצ'ינלי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
לואיג'י מנצ'ינלי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
לואיג'י מנצ'ינלי, באתר Discogs (באנגלית)

הערות שוליים

^ "Mancinelli, Luigi דניס וג'וליאן בודן, מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2001. (דורש מינוי)
^ =גרוב
^ =גרוב
^ "Petit Courrier de l'Exposition" לה פיגארו, 9 ביולי 1878, עמ' 2]
^ =גרוב
^ =גרוב
^ Correspondance Anglaise" לה פיגארו, "מנצ'ינלי קורספונדציה אנגלית" 13 ביוני 1888, עמ' 3
^ "האופרה המלכותית", הטיימס, 21 במאי 1894, עמ' 7; "פלסטף" של ורדי, המיוזיקל סטנדרד', 26 במאי 1894, עמ' 431-2; ו",פלסטף' בקובנט גארדן", הסאטרדיי רביו, 26 במאי 1894, עמ' 552-3
^ http://archives.metoperafamily.org/archives/frame.htm "Mancinelli", ארכיבי מטרופוליטן אופרה. (קישור ישיר לדף איננו זמין: שימוש באפשרות "Key word search" בדף השער מעלה את האינפורמציה המבוקשת.)
^ [https://archive.org/details/whoswhoinamerica02marq/page/746/mode/2up MANCINELLI, Luigi "מי ומי באמריקה", מהדורת 2–1901, באמצעות archive.org

[1] "Mancinelli, Luigi דניס וג'וליאן בודן, מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2001. (דורש מינוי)

[2] =גרוב

[3] =גרוב

[4] "Petit Courrier de l'Exposition" לה פיגארו, 9 ביולי 1878, עמ' 2]

[5] =גרוב

[6] =גרוב

[7] Correspondance Anglaise" לה פיגארו, "מנצ'ינלי קורספונדציה אנגלית" 13 ביוני 1888, עמ' 3

[8] "האופרה המלכותית", הטיימס, 21 במאי 1894, עמ' 7; "פלסטף" של ורדי, המיוזיקל סטנדרד', 26 במאי 1894, עמ' 431-2; ו",פלסטף' בקובנט גארדן", הסאטרדיי רביו, 26 במאי 1894, עמ' 552-3

[9] ttp://archives.metoperafamily.org/archives/frame.htm "Mancinelli", ארכיבי מטרופוליטן אופרה. (קישור ישיר לדף איננו זמין: שימוש באפשרות "Key word search" בדף השער מעלה את האינפורמציה המבוקשת.)

[10] [https://archive.org/details/whoswhoinamerica02marq/page/746/mode/2up MANCINELLI, Luigi "מי ומי באמריקה", מהדורת 2–1901, באמצעות archive.org

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]