לאו ויינר
 | |
| לידה |
16 באפריל 1885 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
13 בספטמבר 1960 (בגיל 75) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
| מקום קבורה |
בית הקברות קרפשי |
| מוקד פעילות |
הונגריה |
| מקום לימודים |
האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
הונגרית, גרמנית |
| כלי נגינה |
פסנתר |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
לאו ויינר (בהונגרית: Weiner Leó; 16 באפריל 1885 – 13 בספטמבר 1960) היה מלחין הונגרי-יהודי ומורה למוזיקה, בין המובילים בתחומו בהונגריה במחצית הראשונה של המאה ה-20.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לימודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויינר נולד בבודפשט. את שיעורי הפסנתר הראשונים שלו קיבל מאחיו, ובהמשך למד באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט. בתקופת לימודיו שם זכה בפרסים רבים, בהם מלגת פרנץ ליסט, פרס פולקמן ופרס ארקל, כולם על יצירה אחת: סרנדה, אופוס 3, פרס היינאלד על "אגנוס דאי" למקהלה, ופרס שונדה על "פנטזיה הונגרית" לטארוגאטו וצימבלום. פרס פרנץ יוזף איפשר לו לנסוע לווינה, מינכן, ברלין ופריז[1]
קריירת הוראה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1908 התמנה ויינר למורה לתאוריית המוזיקה באקדמיה למוזיקה של בודפשט. הוא היה לפרופסור להלחנה ב-1912 ולפרופסור למוזיקה קאמרית ב-1920. ב-1949 היה לפרופסור אמריטוס, אך המשיך ללמד עד סוף חייו. הוא מת בבודפשט. בין תלמידיו הרבים ידועי-השם פריץ ריינר, סר גאורג שולטי, פאל הרמן, אנה ואריאש, אנטל דוראטי ובלה שיקי ואישטוואן אנטל שהמשיכו את דרכו. ב-1928 ייסד באקדמיה תזמורת ללא מנצח שנגניה היו סטודנטים מוכשרים במיוחד.[2]
יצירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמלחין, הושפע ויינר בעיקר ממלחיני התקופה הרומנטית, מבטהובן עד מנדלסון, בגישתו המוזיקלית. נראה, שאת תחושת הצבע התזמורתי בכתיבתו קיבל מאותם מלחינים צרפתים שלא הושפעו באופן ניכר מריכרד וגנר, בייחוד ביזה. הגישה הרומנטית הזאת, סולידית ושמרנית, שימשה בסיס לסגנונו, שהושפע בהמשך מיסודות של מוזיקה הונגרית עממית. עם זאת, הוא לא חקר את תחום מוזיקת העם, כפי שעשו בני תקופתו בארטוק וקודאי, אלא התעניין בנושא ועשה שימוש בכמה יסודות של מוזיקה עממית בלי להשפיע על השפה ההרמונית שביסס בכתיבתו. אפשר לחלק את כתיבתו היוצרת לארבע תקופות: התקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה |(1913-1905), אחר תקופה נאו-קלאסית (1924-1918), התקופה שבה תפס החומר ההונגרי-עממי מקום ראשון במעלה בסגנונו (1951-1931), והתקופה האחרונה (1960-1952), שהיצירה המאפיינת אותה ביותר היא הפואמה הסימפונית "טולדי", אופוס 43.[3]
בהמשך הקריירה שלו קיבל בין השאר את פרס קולידג' (1922) על רביעיית המיתרים השנייה שלו, את פרס המדינה על הסוויטה אופוס 18 (1933) ושני פרסי קושוט בשנים 1950 ו-1960.[4]
בין יצירותיו הבולטות של ויינר שלישיית מיתרים, שתי סונאטות לכינור, חמישה דיברטימנטי לתזמורת, פואמה סימפונית ומספר רב של יצירות קאמריות וקטעים לפסנתר. רוב הפסנתרנים יזהו ללא קושי את "מחול השועל" מלא-החיים שלו.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Stanley Sadie|Sadie, Stanley. The new Grove dictionary of music and musicians, Macmillan, 1980.
- Darryl Lyman|Lyman, Darryl. Great Jews in Music, J. D. Publishers, 1986.
- Alfred Sendrey|Sendrey, Alfred . Bibliography of Jewish music, Columbia University Press, 1951.
- Leo Weiner Chamber Music sound-bites: String Trio,Op.6, String Quartet No.1, Op.4 & Divertimento No.2 for String Quartet, Op.24a
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאו ויינר, באתר ספוטיפיי- לאו ויינר, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
לאו ויינר, באתר AllMusic (באנגלית)
לאו ויינר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
לאו ויינר, באתר Discogs (באנגלית)- לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. לאו ויינר
- לאו ויינר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- לאו ויינר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ג'ון ס. וייסמן ומלינדה ברלאש, "לאו ויינר" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
- ^ גרוב
- ^ גרוב
- ^ גרוב