לאו השמיני
 | |||||
| לידה |
915 כנראה רומא, מדינת האפיפיור  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
מרץ 965 רומא, מדינת האפיפיור | ||||
| מקום קבורה |
בזיליקת פטרוס הקדוש | ||||
| דת |
הכנסייה הקתולית | ||||
| |||||
  | |||||
האפיפיור לאו השמיני (בלטינית: Leo VIII; מת ב-1 במרץ 965) היה אנטי-אפיפיור מ-23 בדצמבר 963 עד 26 בפברואר 964, ואפיפיור מ-23 ביוני 964 ועד מותו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאו נולד ברומא באזור שסביב קליבוס ארג'נטאריוס, והיה בנו של ג'ובאני שהחזיק במשרת פרוטוניארי, וחבר במשפחת אצולה מפוארת. הוא היה פרוטוסקריניוס (או מפקח על בתי-הספר הציבוריים הרומאיים לסופרים) בבית-המשפט האפיפיורי בתקופת האפיפיור יוחנן השנים עשר. בשנת 963 הוא נכלל במשלחת שנשלחה על ידי יוחנן אל הקיסר הגרמני, אוטו הראשון, בעת שהוטל עליו מצור על ידי ברנגאר השני, מלך איטליה. ההוראות שלו היו להרגיע את הקיסר, ולדווח לו כי האפיפיור נחוש בדעתו לתקן את העוולות של בית האפיפיור, כמו גם מחאה על מעשיו של אוטו בדרישה כי ערים במדינות האפיפיור נשבעו לאוטו במקום לאפיפיור.
כהונתו כאנטי-אפיפיור
[עריכת קוד מקור | עריכה]הברית לא נמשכה זמן רב. כמעט ברגע שאוטו עזב את רומא, הוא הצהיר את ההכרזה הפולמוסית שלו, Ottonianum Privilegium (הפריבילגיה של אוטו), שבה ציווה שהאפיפיור חייב להישבע לציית לקיסר.[1] יוחנן, אולי מתוך רגשות הזעם שנבעו מהיותו 'רק נתין של הקיסר החדש',[2] תכנן לבגוד בו. הוא שלח שליחים אל אדלברט (בנו של ברנגריוס) לנסות לכרות ברית איתו.[3] בנוסף הוא גם שלח מכתבים למנהיגים שונים ברחבי אירופה, לעודד אותם להתקומם נגד אוטו.[3] מכתבים אלה נתפסו על ידי חייליו של אוטו. לאחר שיוחנן קיבל את אדלברט ברומא בטקס מפואר, הבישופים והאצילים ברומא שהיו נאמנים לאוטו והתנגדו להתנהגותו של יוחנן, ארגנו הפיכה נגד האפיפיור.[4] ב-2 בנובמבר 963, כשצבאו של אוטו כמעט הגיע לרומא, יוחנן ברח, לאחר שהוא ביזה את בזיליקת פטרוס הקדוש בבזיזת כל הזהב שהוא היה יכול לשאת,[5] וביקש מקלט בהרי קמפניה.
לאחר שהוא נכנס וכבש את רומא, המלך אוטו כינס "סינוד" של חמישים בישופים מאיטליה וגרמניה, וערך רשימה ארוכה של האשמות פוליטיות ואישיות נגד האפיפיור יוחנן, כולל חילול הקודש, מעילה בקודש, שבועת שקר, רצח, ניאוף וגילוי עריות.[6] הסינוד שלח שלושה מכתבים ליוחנן, בדרישה להופיע אישית כדי להתגונן מפני ההאשמות כנגדו. יוחנן הגיב בהצהרה זועמת של נידוי (Ferendai Sententia) כלפי כמרים שהשתתפו בסינוד או ששיתפו פעולה עם אוטו למנות אפיפיור חדש.[6] בארבעה בדצמבר 963, הסינוד של המלך אוטו הדיח את יוחנן בשל ניסיון המרידה נגד אוטו ובשל התנהגות בלתי ראויה, והמועצה החליפה את יוחנן בלאו שנבחר לאפיפיור.[6][7] לקראת סוף אותה שנה, מתוך שורה של הצלחות צבאיות, המלך אוטו שלח הביתה את רוב צבאו, ויצא מרומא.[8] זו הייתה שגיאה. רבים ברומא התמרמרו כי האפיפיור החדש, לאו, היה הדיוט ובובה על חוטים של הקיסר.[8] יוחנן חזר לרומא עם צבאו, כבש מחדש את העיר ונקם בכמרים שהדיחו אותו: יוחנן חתך את יד ימינו של הקרדינל - דיקון ג'ון והצליף בבישוף אוטגר משפייר.[9] בפברואר 964, יוחנן כינס סינוד חדש, ובו הוא ביטל את כל ההצהרות של הסינוד הקודם, השיב את עצמו לכס האפיפיור, והכריז על לאו כפולש.[10][11]
כהונתו כאפיפיור
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאי 964 מת יוחנן השנים עשר, ובמקומו נבחר בנדיקטוס החמישי לאפיפיור, על ידי אצילי רומא. עד מהרה כבש אוטו הראשון את רומא, והחזיר את לאו לכס האפיפיורות, תוך שבנדיקטוס החמישי הודח מכל תפקידיו, למעט מתפקיד הקרדינל. לאו תמך בקיסר אוטו הראשון, ואף הוציא בולה אפיפיורית שבה העניק לקיסרים הגרמנים את הזכות לבחור את יורשיהם בממלכת איטליה ואת הזכות למנות את האפיפיור.
ב-1 במרץ 965 מת לאו ברומא, ויוחנן השלושה עשר מונה למחליפו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לאו השמיני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Britannica, Pope John XII, Ibid.
- ^ Bury, Medieval, p. 137
- ^ 1 2 Norwich, Popes, p. 78
- ^ Simon Sebag Montefiore, Titans of History, (Quercus Publishing, 2015), p. 114.
- ^ Bury, Medieval, p.138.
- ^ 1 2 3 The Entry “Pope John XII”, Catholic Encyclopedia, Volume 8, p. 429, 1913 Edition.
- ^ Britannica, Pope John XII,.
- ^ 1 2 Bury, Medieval, p. 139.
- ^ Catholic Encyclopedia, Pope John XII, ibid.
- ^ Bury, Medieval, p. 140.
- ^ Montefiore, Titans, p. 115.
| הקודם: בנדיקטוס החמישי |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: יוחנן השלושה עשר |