לאו אדלר
לידה |
8 באוקטובר 1891 קרץ', האימפריה הרוסית |
---|---|
פטירה |
6 באוגוסט 1962 (בגיל 70) עין חרוד, ישראל |
מקום לימודים | |
תחום יצירה | אדריכלות |
לאו אדלר (בגרמנית: Leo Adler; 8 באוקטובר 1891[1] – 6 באוגוסט 1962) היה תאורטיקן ומבקר אדריכלות, אדריכל ומחבר, חבר ורקבונד ואיגוד האדריכלים הגרמני.
היה אחד מ-450 האדריכלים, שחוקי נירברג אסרו עליו לעבוד.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאו אדלר, שמשפחתו הגיע מקונינגסברג (היום קלינינגרד ברוסיה), גדל והתחנך בקרץ' בחצי האי קרים. ב-1910 החל ללמוד אדריכלות באוניברסיטה הטכנית של ברלין, כאשר בסוף 1912 המשיך את לימודיו באוניברסיטה הטכנית של מינכן. לארח סיום לימודיו לחם במלחמת העולם הראשונה ונפצע קשות בורדן. לאחר השתקמות המשיך לדוקטורט אותו סיים ב-1920 תחת קורנליוס גורליט באוניברסיטה הטכנית של דרזדן בנושא "תרומות להיסטוריה של התפתחות האדריכלות". לאחר מכן עבד כתאורטיקן אדריכלי ומבקר, כעובד במרכז הרייך למחקר של השפעות הכלכלה של מבנים ודיור, מ-1926 ועד 1930 הוא עבד כעורך של מילון האדריכלות של הווסמוט (ערכים 1–4) בברלין ולאחר מכן ב-1932 הקים את מגזין אדריכלות Architectura, העסק בהיסטוריה ואסתטיקה של האדריכלות. באחד הפרקים, כעורך המגזין כתב: "זאת עובדה מעניינת שאין כיום מגזין המוקדש אך ורק להיסטוריה ותאוריה של האדריכלות. עובדה מוזרה שכיום אין מגזין המוקדש אך ורק להיסטוריה ותאוריה של האדריכלות. הדהוד החזק שתוכנית המגזין מצא בקרב מומחים הראה כי לרוב מצער על פער זה בכתבי האדריכלות".
ב-1933 ברח, יחד עם אשתו בתו ובנו, מהנאצים והשתקע בתל אביב, שם עבד כאדריכל וניסה כעורך מגזין האדריכלות "חבינאן במשראך הכרוב", כתב עת לארכיטקטורה, להמשיך את לימודיו באדריכלות. הוא פיתח את תאוריית הבנייה מנקודת מבט ללא נקודה מוגז (הנקודה אליה מתכנסים קווים מקבילים ויוצרים אשליית עומק) . בשנת 1952 עבר ליאו אדלר מתל אביב לבתו ורה בקיבוץ עין חרוד, שם התגורר עד מותו . משנת 1952 עד 1958 היה מורה לציור בבית ספר עין חרוד ומשנת 1955 עד 1958 מהנדס ראשי של אזור הגלבוע.
ליאו אדלר נפטר בשנת 1962 ,והובא למנוחות בבית העלמין של עין חרוד איחוד .
עבודותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בית רומנוב, תל אביב, 1924
- בית שלגמן, תל אביב, 1936
- מפעל שיני חרסינה, תל אביב
- 2-3 בנייני דירות, תל אביב
מאמרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- האופרה הממלכתית של ברלין ל 2500 במקום 1600 צופים, במגזין (The urbanism (1926, גיליון 6, עמ' 88, פסקה 6
- יחד עם ורנר הגמן: אזהרה מפני "אקדמיזם" ו"קלאסיזם ". כתבי העת החודשיים של ווסמוט לאדריכלות, נושא 11, 1927, עמ' 1–10
- דירות נטולות קומות. האדריכל אלכסנדר קליין, ברלין. המגזינים החודשיים של Wasmuth לארכיטקטורה 12 (1928),נושא 10, עמ' 454 23 איור
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרופ' אדריכלית ניצה סמוק, בית רומנוב, באתר האנציקלופדיה העירונית "תל.אביב.פדיה"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דייוויד מקאלו, 1776, עמ' 49: "על-פי לוח השנה הישן", 11 בפברואר 1732