לאורה ריבלין

לאורה ריבלין
	לאורה ריבלין בתפקיד קייט בהצגה "כולם היו בניי" בתיאטרון חיפה, 2011
לידה	18 בנובמבר 1944 (בת 79); פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	מ-1956
פרסים והוקרה	פרס התיאטרון הישראלי; פרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר ;
	http://www.confia.co.il/LeoraRivlin
	פרופיל ב-IMDb

לְאוֹרה ריבלין (נולדה ב-18 בנובמבר 1944) היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה, מחזאית וזמרת-יוצרת ישראלית.

ראשית יצירתה

את הופעותיה בתיאטרון החלה ריבלין בגיל 12 בהצגה "חזיונות סימון משאר" מאת ברטולט ברכט שהועלתה בתיאטרון הבימה.^[1] בהמשך למדה באקדמיה למוזיקה ולאמנויות הדרמה של לונדון ונמנתה עם מייסדי "במת השחקנים" בסוף שנות ה-60, שהצטרפה ב-1970 לתיאטרון חיפה. הם העלו מחזות בהם "נפש יהודי" ו"פלשתינאית" מאת יהושע סובול ובבימוי גדליה בסר (שני המחזות הועלו גם בפסטיבלים בינלאומיים).^[2]

קולנוע

ריבלין החלה להופיע בקולנוע בתפקידים קטנים בראשית שנות ה-70, בין השאר ב"התרוממות" של אורי זוהר, ב"השמלה" של יהודה נאמן וב"התמהוני" של דן וולמן (1970). ב-1980 שיחקה בסרט "טרנזיט". שנים אחר כך הופיעה ב"הינשוף" (1988), סרטו של אמנון רובינשטיין ובכיכובו של אסי דיין. בשנת 1989 שיחקה לצד שלמה תרשיש בסרט "האדונית והרוכל" המבוסס על ספרו של ש"י עגנון. ב-1995 כיכבה ב"לילה לבן", סרטו של ארנון צדוק, לצד שרון אלכסנדר.

ב-2013, שיחקה בסרט "ההיא שחוזרת הביתה" לצד טלי שרון ואלון אבוטבול, עליו קיבלה שבחים ממבקרי הקולנוע ועליו זכתה בפרס אופיר כ-"שחקנית המשנה הטובה ביותר".

ב-2015 לקחה חלק גם בסרט הילדים "אבוללה" בתור מנהלת בית הספר. בשנת 2017 שיחקה בסרט "בית בגליל" בבימויו של אסף סבן. ב-2019 שיחקה בסרטים "מראות שבורות" של אביעד גבעון ואמרי מטלון ו"אלוהי הפסנתר".

טלוויזיה

את עיקר פרסומה בראשית דרכה כשחקנית השיגה ריבלין בסדרה "קרובים קרובים" של הטלוויזיה החינוכית, בין השנים 1983–1986, שכתב אפרים סידון. בהמשך הופיעה בסדרה קומית נוספת שלו, שעסקה בתנ"ך, בשם "חצי המנשה" (1996). ריבלין שיחקה תפקיד ראשי בסרט הדרמה הטלוויזיוני באורך מלא "קוראים לי דנה ואני אלכוהוליסטית" ב-1983. בשנת 1989 שיחקה בעיבוד הטלוויזיוני שהפיק הערוץ הראשון על פי ספרו של ש"י עגנון "האדונית והרוכל", בו גילמה את האדונית, לצד שלמה תרשיש בתפקיד הרוכל.

ריבלין השתתפה בסדרת הדרמה הקומית "אסתי המכוערת". בשנת 2006 ובשנת 2007 שיחקה בעונה השלישית ובעונה הרביעית של הסדרה המצליחה "השיר שלנו" לצד בתה, נינה קוטלר, ובשנת 2007 שיחקה בסדרה "המקום" בערוץ 10 לצד יונתן סגל.

בשנת 2015 שיחקה בקומדיה "השוטר הטוב" ב-yes, בתפקיד אמו של גיבור הסדרה דני קונפינו (יובל סמו). ב-2016 שיחקה בסדרה "אורי ואלה" לצד שלמה בראבא ב-HOT3, וב-2017 חזרה לעונה השנייה של "השוטר הטוב". בשנת 2018 השתתפה בסדרת הטלוויזיה הישראלית "שטוקהולם". באותה שנה שיחקה גם בסדרה "המנצח", בה גילמה את גרטה, ואילו ביתה נינה שיחקה באותה סדרה בתור גרטה הצעירה.

בשנת 2023 גילמה את ארנונה בסדרה "שישה אפסים" ששודרה בכאן 11.

בשנת 2024 שיחקה בסדרה "ברלין בלוז" ששודרה ב-Yes הטלוויזיה בלוויין.

תיאטרון

ריבלין הופיעה במגוון רחב של הצגות, ובהן "הופס והופלה" מאת חנוך לוין, "העלמה והמוות" מאת אריאל דורפמן ו"מקבת'" מאת שייקספיר בתיאטרון הבימה, "ציפור הנעורים המתוקה" ו"פרנסיס הפנטסטי" בתיאטרון חיפה, "המורדים" בתיאטרון הקאמרי, ו"חילופים אינטימיים", "אונור" לצד עודד קוטלר ו"התאונה" מאת הלל מיטלפונקט בבית ליסין, תפקיד שהעניק לה את פרס שחקנית המשנה בטקס פרסי התיאטרון הישראלי 2004. היא נמנתה עם ראשוני תיאטרון אנסמבל הרצליה, שם שיחקה בהצגות "גברת קליין" ו"איזון עדין" מאת אדוארד אלבי, שזכתה לשבחים בסוף 2004. בצוותא הופיעה ב"סטריפטיז אחרון", "פסדובלה" ובמופע מוזיקלי משירי דליה רביקוביץ' והעלתה הצגת יחיד בשם "לפו", שאתה הופיעה בבוסטון ובישראל.

בשנת 2011 שיחקה במחזה "כולם היו בניי" בתיאטרון הקאמרי. בשנת 2013 שיחקה בתפקיד האם במחזה "לילה טוב אמא" מאת מרשה נורמן, ולצידה שיחקה בתהּ נינה קוטלר, בתפקיד הבת ג'סי. ההצגה הועלתה באנסמבל הרצליה.^[3] ביולי 2014 עלתה בתיאטרון בית לסין בכורת המחזה של ג'סי אייזנברג "סיפור ישן־חדש", שנקרא במקור The Revisionist ("הרוויזיוניסט"), בו גילמה את מריה.^[4]

ב-2016 עלה בתיאטרון בית לסין המחזה "חוף דייטונה" מאת אוליבר קוטון, בו מגלמת ריבלין את אלי. ב-2017 שיחקה לראשונה ביידיש בתיאטרון יידישפיל שגילמה את דמותה של המשוררת קדיה מולודובסקי במחזה "בישראל ובחזרה". ב-2018 החלה לשחק בתיאטרון חיפה את התפקיד הראשי במחזה "מהוללת" מאת פיטר קוולטר המבוסס על סיפורה של הזמרת פלורנס פוסטר ג'נקינס.^[5] על הופעתה של ריבלין בהצגה נכתב:

"לאורה ריבלין היא מתמודדת רצינית לתפקיד שחקנית התיאטרון הטובה ביותר בארץ. חיים שלמים רואים לה בעיניים. ריבלין נותנת פייט רציני למריל סטריפ ברגישות האינסופית שהיא מעצבת את פלורנס, עד הניואנסים הכי קטנים של האינטונציות הייחודיות והמפתיעות שלה.^[6]"

בשנת 2022 שיחקה בקומדיה "צניחה חופשית" שהועלתה בתיאטרון חיפה לצד ציפי שביט ובבימויו של משה נאור. באותה השנה שיחקה במחזה "מותו של סוכן" מאת ארתור מילר ובבימויו של יאיר שרמן בתיאטרון הקאמרי.

בשנת 2023 גילמה את דמותה של ראש הממשלה גולדה מאיר במחזה "הגברת הראשונה" שהועלה בתיאטרון הבימה.

בשנת 2024 גילמה תפקידים שונים במופע "מי שלא נולד - מפסיד" בתיאטרון הקאמרי, לציון 80 שנה להולדתו של חנוך לוין.

מוזיקה

ריבלין התארחה במופעים מוזיקליים מיוחדים של שירי משוררים עם הזמרת והיוצרת שילה פרבר. בשנת 2006 העלו השתיים מופע משירי המשוררת תרצה אתר, בשם "בגלל הלילה". בשנת 2019 העלו השתיים מופע משירי המשורר נתן אלתרמן.

ב-2019 יצאה ריבלין עם המופע "אישה נוסעת", בו היא שרה על האנשים הדמיוניים שחיים בתוכה ומתייחסת לחייה ולעבודתה כשחקנית. את שירי המופע כתבה ריבלין, הלחין בנה שאול בסר וערכה נורית זרחי. ניהול אמנותי ומוזיקלי: ימי ויסלר.

ב-2021 יצאה במופע חדש "בעיר זרה", שיתוף פעולה נוסף עם בנה, שאול בסר ועם ימי ויסלר. המופע כולל שירים פרי עטה לצד גרסאות כיסוי לשירים מוכרים: "הלילה" של הכל עובר חביבי, "אהבה אסורה" של זהבה בן ו"אני שוכב לי על הגב" של אריאל זילבר.^[7]^[8]

פרסים

ריבלין היא אחת השחקניות הבודדות שזכו במהלך הקריירה ב-3 הפרסים החשובים בתעשיית התרבות: פרס האקדמיה לטלוויזיה, פרס התיאטרון הישראלי ופרס אופיר. כן זכתה ב-2019 בפרס מפעל חיים של איגוד אמני ישראל.^[9]

בפרס אופיר זכתה בפברואר 2014 על משחקה כשחקנית משנה בסרט "ההיא שחזרה הביתה".^[10] ב-1987 זכתה בפרס רובינא למשחק ובפרס כינור דוד על משחקה ב"פלשתינאית" ובסדרה "קרובים קרובים".^[11] ב-2009 זכתה בפרס השחקנית הטובה בפסטיבל בינלאומי לסרטים קצרים בקנדה בסרט "פעמוני רוח".^[12]

במאי 2024 זכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה לשחקנית ראשית בסדרת קומית לשנת 2023.

חיים פרטיים

ריבלין גרה בהרצליה. היא נשואה לבעלה השני, הבמאי והשחקן גדליה בסר, איתו השתתפה במספר פרויקטים בעבר. בנם, שאול בסר, הוא מוזיקאי. בעלה הראשון היה השחקן והבמאי עודד קוטלר, ולשניים תאומים: נינה קוטלר ואמנון קוטלר, צלם קולנוע. שיתוף הפעולה האמנותי בין השניים נמשך גם לאחר פרידתם, כאשר קוטלר כיכב לצדה בהצגות תיאטרון רבות, ובסדרה "אסתי המכוערת".

אחיה היה שעיה (ישעיהו) יריב, מייסד והבעלים של גלריה גורדון.

מחזות שכתבה

תמרה, הוצג בהבימה, הבמאי חנן שניר, מוזיקה ערן דינור, תפאורה מיקי בן-כנען, פברואר 2002. בכיכובה של דבורה קידר.
כוונות טובות, 2005, הועלה בתיאטרון אנסמבל הרצליה, ובפסטיבל אשה, בכיכובם של אורי גבריאל ואוהד קנולר.

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של לאורה ריבלין

לאורה ריבלין, ברשת החברתית פייסבוק
לאורה ריבלין, סרטונים בערוץ היוטיוב
לאורה ריבלין, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
לאורה ריבלין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
לאורה ריבלין, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
לאורה ריבלין, באתר ספר הקולנוע הישראלי
לאורה ריבלין, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
לאורה ריבלין, באתר ספוטיפיי
לאורה ריבלין, באתר MusicBrainz (באנגלית)
לאורה ריבלין, דף שער בספרייה הלאומית
לאורה ריבלין, בארכיון הבימה
לאורה ריבלין, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
פרטים על לאורה ריבלין בארכיון חנה מרון, בספרייה הלאומית
מידע על לאורה ריבלין בקטלוג הספרייה הלאומית
גלית עדות, קופצות למים עמוקים, באתר ynet, 15 בדצמבר 2004
טל פרי, ‏לאורה הכפולה, באתר גלובס, 12 באוקטובר 2009
רועי בהריר, תחנות רוח: התחנות התרבותיות של לאורה ריבלין, באתר nrg‏, 4 בפברואר 2012
יורם יובל, שיחת נפש עם לאורה ריבלין ובתה נינה קוטלר, הטלוויזיה החינוכית, 7 בדצמבר 2013
רן בוקר, "קרובים קרובים עזרה לי להרגיש שחקנית", באתר ynet, 10 במרץ 2015
מרב יודילוביץ', לאורה ריבלין: "השדים יצאו בשירים", באתר ynet, 1 בספטמבר 2015
מבמה לבמה: תחנות תרבות עם לאורה ריבלין, באתר nrg‏, 22 באוקטובר 2015
יובל אברמוביץ', יידיש אני מדברת אליך, באתר ישראל היום, 9 בפברואר 2017
שיר זיו, קרובות קרובות, באתר ישראל היום, 19 ביולי 2018

הערות שוליים

^ ליאורה ריבלין - זוהר יעקבסון, באתר זוהר יעקבסון, ‏9 במרץ 2015
^ לאורה ריבלין, באתר תיאטרון חיפה
^ ליאת רון, ‏לאורה ריבלין: "אף תיאטרון לא הציע לי חוזה ואני שמחה על כך", באתר גלובס, 14 ביולי 2013
^ יאיר אשכנזי, הערב הועלתה בכורת "סיפור ישן־חדש" של השחקן ג'סי אייזנברג, בנוכחותו, באתר הארץ, 25 ביולי 2014
^ מהוללת, באתר old.ht1.co.il
^ ניר סלונים, ‏"מהוללת": מדגישה את נחיצות התיאטרון בחיינו, באתר ‏מאקו‏, 1 באוגוסט 2017
^ שני ליטמן, לאורה ריבלין: "חיים שלמים את מסתירה את מה שהכי חשוב לך", באתר הארץ, 13 במאי 2020
^ לאורה ריבלין - בעיר זרה, באתר התיאטרון הקאמרי
^ לאורה ריבלין זכתה בפרס מפעל חיים, באתר רדיו 103FM, ‏2019
^ שלושה סרטים ישראלים במרץ, באתר סינמסקופ
^ תיאטרון חיפה למסע הופעות באירופה, באתר הספרייה הלאומית, ‏9 אפריל 1987
^ ליאורה ריבלין, באתר תיאטרון גשר

הקודם: 2003 - יהודה לוי ("יוסי וג'אגר")	פרס האקדמיה לטלוויזיה - שחקנית בדרמה, מיני סדרה או סרט טלוויזיה 2004 - לאורה ריבלין ("המסע הארוך")	הבא: 2005 - ריימונד אבקסיס ("חתה יסבח סבח")

הקודם: 2021–2022: אלונה סער (המפקדת)	פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה – שחקנית ראשית בסדרת דרמה קומית וקומדיית מצבים 2023: לאורה ריבלין (שישה אפסים)	הבא:

[1] ליאורה ריבלין - זוהר יעקבסון, באתר זוהר יעקבסון, ‏9 במרץ 2015

[2] לאורה ריבלין, באתר תיאטרון חיפה

[3] ליאת רון, ‏לאורה ריבלין: "אף תיאטרון לא הציע לי חוזה ואני שמחה על כך", באתר גלובס, 14 ביולי 2013

[4] יאיר אשכנזי, הערב הועלתה בכורת "סיפור ישן־חדש" של השחקן ג'סי אייזנברג, בנוכחותו, באתר הארץ, 25 ביולי 2014

[5] מהוללת, באתר old.ht1.co.il

[6] ניר סלונים, ‏"מהוללת": מדגישה את נחיצות התיאטרון בחיינו, באתר ‏מאקו‏, 1 באוגוסט 2017

[7] שני ליטמן, לאורה ריבלין: "חיים שלמים את מסתירה את מה שהכי חשוב לך", באתר הארץ, 13 במאי 2020

[8] לאורה ריבלין - בעיר זרה, באתר התיאטרון הקאמרי

[9] לאורה ריבלין זכתה בפרס מפעל חיים, באתר רדיו 103FM, ‏2019

[10] שלושה סרטים ישראלים במרץ, באתר סינמסקופ

[11] תיאטרון חיפה למסע הופעות באירופה, באתר הספרייה הלאומית, ‏9 אפריל 1987

[12] ליאורה ריבלין, באתר תיאטרון גשר

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

פרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר
1990–1999	מילי אביטל (1991) • אביטל דיקר (1992) • דבורה קידר (1993) • אורלי זילברשץ (1994) • אסתי זקהיים (1995) • דנה רז (1996) • אורלי פרל (1997) • אסי לוי (1998) • דליה פרידלנד (1999)
2000–2009	דלית קהן (2000) • לילי קוסאשווילי (2001) • מאיה מרון (2002) • ענת וקסמן (2003) • רונית אלקבץ (2004) • רבקה מיכאלי (2005) • רותם אבוהב (2006) • ענת וקסמן (2006) • אוולין הגואל (2008) • לבנה פינקלשטיין (2009)
2010–2019	רוזינה קמבוס (2010) • ריימונד אמסלם (2011) • עירית שלג (2012) • לאורה ריבלין (2013) • דאנה איבגי (2014) • דבורה קידר (2015) • רובא בלאל-עספור (2016) • מונא חוא (2017) • שירה האס (2018) • הדס בן ארויה (2019)
2020 ואילך	שירה האס (2020) • ריימונד אמסלם (2021) • ג'ואנה סעיד (2022) • תיקי דיין (2023)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: לאורה ריבלין
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לאורה ריבלין