לאוניד ברנשטיין

לאוניד ברנשטיין
Леонид Ефимович Беренштейн

לאוניד ברנשטיין
לידה	15 ביולי 1921 שפיקיב, פלך פודוליה, ברית המועצות
פטירה	31 במרץ 2019 (בגיל 97) קריית אתא, ישראל
מדינה	הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, ישראל, ברית המועצות
השכלה	הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת קייב
דרגה	לוטננט בכיר
פעולות ומבצעים
החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה
עיטורים
עיטור הדגל האדום מדליה לפרטיזן במלחמה הפטריוטית הגדולה עיטור הידידות בין העמים מדליה על ההצטיינות בקרב מדליית הנצחת קרב מעבר דוקלה עיטור מלחמת המולדת מדליה להנצחת 70 שנים לניצחון במלחמת המולדת הגדולה 1941-1945 עיטור הכוכב האדום מדליה על הגנת סטלינגרד מדליית העוז מסדר למען העוז מדליה על שחרור פראג מסדר ההצטיינות האוקראיני, דרגה 3 צלב הגבורה מדליה להנצחת 65 שנים לניצחון במלחמת המולדת הגדולה 1941-1945 מדליה להנצחת 50 שנים לניצחון במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945 דרגה שנייה במסדר המלחמה הפטריוטית עיטור הדגל האדום של העמל עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה דרגה ראשונה עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה דרגה ראשונה עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה דרגה ראשונה מדליה להנצחת 60 שנים לניצחון במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945 מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945 מסדר בוגדן חמלניצקי, דרגה 3 מדליה להנצחת 40 שנים לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941־1945 מדליית "פרטיזן במלחמה הפטריוטית" דרגה 1 אות הלוחם בנאצים מסדר הגבורה, דרגה 1 מדליית "אחים לנשק" בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה

לאוניד יפימוביץ' ברנשטיין (ברוסית: Леонид Ефимович Беренштейн; ‏15 ביולי 1921 – 31 במרץ 2019) היה מפקד יחידת פרטיזנים בתקופת מלחמת העולם השנייה שפעלה בשטחי אוקראינה, פולין וצ'כוסלובקיה. אלוף אוקראינה באיגרוף לנערים.

קורות חיים

לאוניד ברנשטיין נולד בעיירה שפיקיב שבמחוז ויניצה באוקראינה, ברית המועצות, בן לחיים ורבקה. כשהיה בן חמש, נפטר אביו. אמו עברה עם הילדים לקייב, שם התחתנה בשנית. לאוניד למד בבית ספר יסודי ולאחר מכן עבר ללמוד בפנימיה צבאית. היה ספורטאי מצטיין - אלוף אוקראינה באיגרוף לנערים במשקל קל. בשנת 1939 גויס לצבא האדום, ולמד בבית הספר לקציני חיל רגלים. במאי 1941 הוסמך לקצונה, ונשלח לשרת בגדוד מקלעים שהוצב באזור פשמישל.

כבר ביומה הראשון של הפלישה הנאצית לברית המועצות לקח חלק בקרבות. בהמשך נסוג עם יחידתו מזרחה. במהלך הקרבות באזור מחוז צ'רקסי נפל בשבי. נמלט מן השבי, נתפס ושוב נמלט. הוסתר על ידי האוכלוסייה המקומית. בעזרת אחד התושבים הצליח להשיג תעודה של תושב מקומי לא יהודי. עבד כפועל בתחנת הרכבת, שם יצר קשר עם מחתרת מקומית. לקח חלק בפעולות חבלה שביצעה המחתרת במסילת הברזל באזור. בתחילת 1942, ביחד עם חברו למחתרת, עזב את תחנת הרכבת ויצא למסע חיפוש פרטיזנים ביערות הסביבה. בסופו של דבר הצליח למצוא אותם והצטרף לשורותיהם. בהתחלה היה חלק מצוות החבלה של היחידה - עסק בהטמנת מוקשים בקווי רכבת ופיצוץ רכבות. בהמשך הפך למפקד כוח הסיור של יחידתו.

בתחילת 1943 עבר ליחידת פרטיזנים גדולה שכללה כ-1,500 לוחמים. ביחידה זו מונה לראש המטה וסגן מפקד היחידה. תכנן וביצע עשרות פעולות נגד הנאצים ומשתפי הפעולה המקומיים שלהם. השתתף בפעולות חבלה כנגד רכבות גרמניות - יחידתו פגעה והשמידה כ-50 רכבות. בסוף 1943 הצליחה יחידתו של ברנשטיין לתפוס שטח ברוחב של כמה קילומטרים על שתי גדותיו של נהר דנייפר, צפונית לעיר צ'רקסי. הפרטיזנים הצליחו להחזיק בשטח עד להגעת הכוחות של הצבא האדום. לאחר שהשטח, בו פעלה יחידתו, שוחרר על ידי הצבא האדום - פורקה יחידת הפרטיזנים.

ברנשטיין קיבל תפקיד חדש - הוטל עליו להקים יחידת פרטיזנים חדשה, אשר תפעל בשטחה של פולין. בפברואר 1944 הוצנח בראש לוחמיו בדרום מזרח פולין. יחידת הפרטיזנים בפיקודו של ברנשטיין פעלה בפולין עד אוגוסט 1944. עסקה בפעולות חבלה בקווי ההספקה של צבא גרמניה הנאצית ובתקיפת חילות מצב גרמנים. במהלך יוני 1944 גילו הפרטיזנים של ברנשטיין אתר ניסויים של טילי V-2 בקרבת העיר דמביצה. ברנשטיין שידר את מיקום האתר למפקדת הפרטיזנים במוסקבה. אתר הניסויים הושמד על ידי מטוסי חיל האוויר הסובייטי (המטוסים הוכוונו אל היעד על ידי פרטיזנים מיחידתו של ברנשטיין).

באוגוסט 1944 עבר יחידתו של ברנשטיין לשטחה של סלובקיה, שם המשיכה לפעול עד לתחילת 1945 (עד שהאזור, בו פעלה, שוחרר על ידי הצבא האדום).

על פועלו במהלך המלחמה עוטר ברנשטיין בעיטור הכוכב האדום, ארבעה עיטורי המלחמה הפטריוטית ומדליית הפרטיזן. כמו כן הוענקו לו עיטורים ומדליות על ידי הפולנים והצ'כוסלובקים.

לאחר המלחמה התגורר בקייב. בשנת 1946 התחתן עם אלכסנדרה (ששירתה במהלך המלחמה כקשרית ביחידה עליה פיקד ברנשטיין). נולדו להם בן ובת. ברנשטיין סיים לימודי משפטים באוניברסיטת קייב. בשנות ה-70 כתב שלושה ספרים על פעילותם של הפרטיזנים באוקראינה במהלך המלחמה.

בשנת 1993 עלה לישראל. התגורר בקריית אתא. היה פעיל באגודת יוצאי אוקראינה בישראל. בשנות חייו האחרונות התגורר בדלות, בדירה ללא מעלית, כשהוא נעזר בכסא גלגלים.

נפטר ב-31 במרץ 2019 ונטמן בבית העלמין ארץ החיים בקריית אתא. זמן קצר טרם מותו הושלמה הפקת סרט דוקו-דרמה על חייו בשם "ברנשטיין - הפרטיזן האחרון" בהפקת כאן 11.

לקריאה נוספת

• סימון שכטר, "לאוניד ברנשטיין – אחרון גדולי הפרטיזנים", בתוך יניב פרידמן (עורך), לוחמה יהודית במלחמת העולם השנייה, המחלקה להיסטוריה ומרכז דדו, 2021, עמ' 9–26.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לאוניד ברנשטיין בוויקישיתוף

• יהודה שוחט, הפרטיזן הגיבור: "לא צריכים אותי פה", באתר ynet, 27 באפריל 2014
• אחיה ראב"ד, איתר את ה-V2 הנאצי: נפטר המג"ד הפרטיזני האחרון, באתר ynet, 31 במרץ 2019
• עני, נשכח ובודד: מותו של הפרטיזן שלחם בנאצים באתר כאן חדשות, 5 באפריל 2019
• אורן שטרנברג, הקרנת בכורה ב-כאן 11 בערב יום השואה: "ברנשטיין הפרטיזן האחרון", באתר אייס, 29 במרץ 2021
• אתר הסרט "ברנשטיין" - על קורותיו במהלך מלחמת העולם השנייה
• ריאיון עם לאוניד ברנשטיין (ברוסית)
• ברנשטיין - הפרטיזן האחרון - הסרט המלא, באתר כאן - תאגיד השידור הישראלי