ליברלים עצמאיים
 | |
| מדינה |
ישראל  |
|---|---|
| מנהיגים | משה קול, גדעון האוזנר, יצחק ארצי |
| תקופת הפעילות |
16 במרץ 1965 – 1984 (כ־18 שנים) |
| אפיון | מפלגת מרכז ליברלית |
| אידאולוגיות |
ליברליזם חברתי, קידמה, חילוניות |
| כנסות | 5 - 9, 11 |
| ממשלות |
13, 14, 15, 16, 17, 21*, 22* *הייתה חברה בקואליציה; העבודה חברתה לסיעה המשותפת המערך יוצגה בממשלה |
| אותיות | לע |
| שיא כוחה | 7 מנדטים (כסיעת פורשים, הכנסת החמישית) |
| שפל כוחה | לא עברה את אחוז החסימה (הכנסת העשירית) |
| נוצרה מתוך | יוצאי המפלגה הפרוגרסיבית שבמפלגה הליברלית הישראלית |
| התמזגה לתוך | מפלגת העבודה ולאחר מכן התפצלו ממנה ולבסוף התמזגו למפלגת שינוי |
| מיקום במפה הפוליטית | מרכז |
  | |
ליברלים עצמאיים או בראשי תיבות ל"ע, הייתה מפלגת מרכז בעלת השקפה ליברלית שהתפצלה מהמפלגה הליברלית הישראלית בשלהי הכנסת החמישית, לאחר שזו האחרונה חברה לתנועת החרות בהקמת גח"ל (גוש חרות ליברלים, במסגרתו התמודדו שתי המפלגות במשותף לכנסת). שמה המלא של המפלגה היה המפלגה הליברלית העצמאית לישראל. רוב חברי המפלגה החדשה היו חברים לפני-כן במפלגה הפרוגרסיבית. המפלגה הייתה מיוצגת בכנסות החמישית עד התשיעית. ובכנסת ה-11 כחלק מרשימת המערך. והייתה חברה קבועה בממשלות מפלגת העבודה עד המהפך.
חברים בולטים במפלגה: משה קול, אשר שימש כשר הפיתוח ושר התיירות, גדעון האוזנר - שימש כשר בלי תיק בממשלה ה-16 וה-17, יהודה שערי - שימש כסגן שר הפיתוח וכסגן שר התיירות, יצחק גולן, נסים אליעד.
תולדות המפלגה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שרי המפלגה נהגו להתפטר מהכנסת עם התמנותם לשרים בממשלה, כדי להכניס את הבאים אחריהם ברשימת המתמודדים לכנסת. כך עשה קול בהתמנותו לשר בממשלת ישראל השלוש עשרה לאחר הבחירות לכנסת השישית, ובעת מינויו לשר בממשלת ישראל החמש עשרה לאחר הבחירות לכנסת השביעית וכך עשו קול וגדעון האוזנר בעת מינוים לשרים בממשלת ישראל השש עשרה לאחר הבחירות לכנסת השמינית.
בבחירות לכנסות ה-6–8 הייתה התמיכה במפלגה יציבה והיא זכתה ל-4–5 מנדטים, בדומה לתמיכה לה זכתה המפלגה הפרוגרסיבית. אולם, בבחירות לכנסת התשיעית קיבלו הליברלים העצמאיים מנדט יחיד, לאחר שרוב מצביעיהם עברו להצביע עבור התנועה הדמוקרטית לשינוי[1]. בעקבות המהפך נותרה המפלגה באופוזיציה. בינואר 1978 העלה גדעון האוזנר, נציג המפלגה בכנסת, את ההצעה לבחון הצטרפות לקואליציה, ומשה קול שהיה אז יו"ר הנהלת המפלגה התנגד לה[2] והביא לדחייתה ברוב של 48 נגד 30[3]. בעקבות זאת נוצרה מתיחות בין קול והאוזנר שהתאחתה לאחר חודשים ספורים[4]. מספטמבר 1978 עד אוגוסט 1979 התקיימו דיונים בין הליברלים העצמאיים ומפלגת שינוי על איחוד[5], שלא יצא אל הפועל. בבחירות לכנסת העשירית לא הצליחה המפלגה לעבור את אחוז החסימה ובבחירות לכנסת האחת עשרה התמודדה במסגרת המערך עם מפלגת העבודה ומפ"ם וזכתה לנציג אחד בכנסת - יצחק ארצי. בבחירות לכנסת השתים עשרה התמודדה מפלגת הליברלים העצמאיים ברשימה משותפת יחד עם מפלגת שינוי ומפלגת המרכז הליברלי תחת השם "מפלגת המרכז - שינוי", אך מכיוון שהרשימה המשותפת זכתה לשני מנדטים בלבד ואילו נציג הליברלים העצמאיים מוקם במקום השלישי לא זכתה המפלגה לייצוג בכנסת זו[6]. לקראת הבחירות לכנסת השלוש עשרה התמזגה מפלגת הליברלים העצמאיים לתוך מפלגת העבודה ומועמדה צבי ניר מוקם במקום ה-49 ברשימת מפלגת העבודה לכנסת[7][8].
נציגי המפלגה בכנסת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה
|
|---|
 |
| כנסת | חברי כנסת | הערות |
|---|---|---|
| הכנסת החמישית (1961) | 7 מנדטים: יצחק גולן, יזהר הררי, רחל כהן-כגן, בנו כהן, משה קול, פנחס רוזן, יהודה שערי | הסיעה נוצרה ב-16 במרץ 1965 עם פרישת חבריה מהמפלגה הליברלית, על רקע איחודה של זו עם חרות במסגרת גח"ל. |
| הכנסת השישית (1965) | 5 מנדטים: פנחס רוזן, משה קול, יזהר הררי, גדעון האוזנר, יהודה שערי, יצחק גולן, נסים אליעד | |
| הכנסת השביעית (1969) | 4 מנדטים: משה קול, גדעון האוזנר, יהודה שערי, יצחק גולן, נסים אליעד | ב-15 בדצמבר 1969 פרש מהכנסת משה קול. החליף אותו נסים אליעד. |
| הכנסת השמינית (1973) | 4 מנדטים: משה קול, גדעון האוזנר, יהודה שערי, הלל זיידל, נסים אליעד, יצחק גולן | |
| הכנסת התשיעית (1977) | מנדט אחד: גדעון האוזנר |
|
| מועמדי המפלגה לכנסת העשירית (1981) | יצחק ארצי, נסים אליעד, יצחק בר-לבב | |
| הכנסת ה-11 (1984) במסגרת המערך | מנדט אחד (מתוך 44 לרשימה כולה): יצחק ארצי | ארצי פרש מהמערך ב-15 במרץ 1988 והצטרף למפלגת שינוי. |
| מועמדי המפלגה לכנסת ה-12 (1988) במסגרת "מפלגת המרכז - שינוי" | צביקה ניר |
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דרור זייגרמן, המהפך הליברלי: מיזוגים פוליטיים: חקר המפלגה הליברלית בישראל, הוצאת שוקן, 2013. (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סיעת ליברלים עצמאיים בכנסת החמישית, באתר הכנסת
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שבח וייס, שלטון, אופוזיציה ואלטרנטיבה, עם עובד, 1981, עמוד 50
- ^ משה מייזלס, איפה יישב האיש הבודד, מעריב, 12 בינואר 1978
- ^ משה מייזלס, אתה זיידל? שאל קול את האוזנר, מעריב, 13 בינואר 1978
- ^ משה מייזלס, כנס העצמאות המתארגנת, מעריב, 14 באפריל 1978
- ^ ש"י ול"ע דנים על הצהרת כוונות משותפת, מעריב, 15 בספטמבר 1978
משה מייזלס, ש"י ול"ע דנים על מרכז ליברלי, מעריב, 22 בספטמבר 1978
אברהם תירוש, מפלגות ש"י ול"ע דנות באיחוד ביניהן, מעריב, 13 באוגוסט 1979 - ^ רשימת "מפלגת המרכז - שינוי" לכנסת השתים עשרה באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה- https://www.idi.org.il/media/6827/כנסת-12-שינוי.pdf
- ^ רשימת מפלגת העבודה לכנסת השלוש עשרה באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה - https://www.idi.org.il/media/6675/כנסת-13-מערך.pdf
- ^ בנימין נויברגר, ממשל ופוליטיקה - המפלגות בישראל, עמ' 164-167
| סיעות הכנסת התשיעית | ||
|---|---|---|
| קואליציה | הליכוד (חרות • המפלגה הליברלית • לע"ם) • ד"ש • מפד"ל • שלומציון • אגודת ישראל • התנועה הדמוקרטית • ח"כ יחיד: משה דיין | |
| אופוזיציה | המערך (העבודה • מפ"ם) • חד"ש (הפנתרים השחורים • רק"ח) • פיתוח ושלום • מחנה של"י • רצ • ליברלים עצמאיים • פועלי אגודת ישראל • הרשימה הערבית המאוחדת | |