מפלגת המרכז הליברלי
 | |
| מדינה |
ישראל  |
|---|---|
| אפיון | מפלגת מרכז ליברלית |
| כנסות | הכנסת האחת עשרה |
| נוצרה מתוך | המפלגה הליברלית |
| התמזגה לתוך | שינוי-מפלגת המרכז |
| מיקום במפה הפוליטית | מרכז |
  | |
המרכז הליברלי הייתה מפלגת מרכז ליברלית שהוקמה בתחילת 1986 על ידי גורמים יוניים יחסית מהמפלגה הליברלית הישראלית שביקשו לנתק את הקשר עם תנועת החרות. המפלגה הייתה חלק מרשימת "המרכז שינוי" בבחירות לכנסת ה-12, אך ללא נציג במקום ריאלי.
תולדות המפלגה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות ה-70 וה-80 התגבשו שתי סיעות גדולות בכנסת: הליכוד והמערך. גורמים שונים דברו על הקמת גוש מרכזי חילוני, אך כל הניסיונות להקים גוש כזה כשלו. התנועה הדמוקרטית לשינוי אמנם זכתה ל-15 מנדטים בבחירות לכנסת התשיעית, אך היא התפוררה במהירות.
במחצית הראשונה של שנות ה-80, המפלגה הליברלית הישראלית הייתה מסוכסכת מבפנים ונחשבה בציבור הישראלי לסרח עודף בתוך הליכוד אשר חבריו נכנסים לכנסת על חשבון הפופולריות של חרות. בשנת 1985 התקיימו שיחות בליכוד על איחוד מלא של חרות והמפלגה הליברלית למפלגה אחת. גורמים יוניים יחסית במפלגה הליברלית לא היו מרוצים מהיבלעות בתוך הליכוד, שבה חרות הייתה גורם דומיננטי, והחליטו בסוף 1985 להקים את "המרכז הליברלי"[1], בתקווה שהוא יתפוס את המקום של גוש מרכז חילוני בכנסת. המפלגה הוכרזה רשמית בינואר 1986, ובראשה עמדו שלמה להט, יצחק ברמן, אריה דולצ'ין, יחזקאל הרמלך, יחזקאל פלומין, יצחק כספי, אלי הללי, ראש עיריית דימונה[2], דרור זייגרמן וישראל סחרוב[3]. זמן קצר לאחר הקמת המפלגה מונה יוסף לפיד למזכ"לה[4] ושלמה אהרונסון ויצחק יצחקי הצטרפו למפלגה[5]. במאי 1986 קיימה המפלגה את ועידת הייסוד שלה[6].
אנשי המפלגה ביקשו ליצור חזית רחבה לריצה משותפת יחד עם ליברלים עצמאיים, מפלגת שינוי ואומץ[2], ובתחילה דיברו על כך שהם יובילו את הרשימה המשותפת[7]. אולם הסקרים לא היטיבו עם המפלגה[8]. לטענת אנשי המפלגה היה זה בגלל תקדים התנועה הדמוקרטית לשינוי. סכסוכים בין חלקי המפלגה נתגלעו כבר בוועידת הייסוד. בספטמבר 1986 הודיע שלמה להט, שהיה אמור לעמוד בראש הרשימה לכנסת, על פרישה מראשות הרשימה[9]. בתחילת 1987 פרש יוסף לפיד מפעילות במפלגה. לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה הוקמה רשימה משותפת בהובלת שינוי ובהשתתפות הליברלים העצמאיים והמרכז הליברלי, כאשר הנציג הבכיר של המרכז הליברלי ממוקם במקום השביעי והלא ריאלי. בבחירות זכתה הרשימה בשני מנדטים בלבד, שניהם אנשי שינוי.
מצע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנקודות המרכזיות במצע המפלגה היו[10]:
- חוץ וביטחון
- לעם ישראל הזכות על ארץ ישראל בגבולותיה ההיסטוריים שירושלים השלמה היא בירתה הנצחית
- עיצובה של מדינת ישראל כמדינה יהודית וקביעת גבולות השלום בהתאם לכך ועל פי שיקולי ביטחון
- בתקופת המעבר יקום ביו"ש ובחבל עזה משטר של אוטונומיה
- לא תוקם מדינה נוספת בין ישראל וירדן
- חברה
- משטר נשיאותי
- עדיפות עליונה למניעת ירידה ולמלחמה בפשיעה הגואה
- חופש מלא לבני כל הדתות
- מעמד שווה לכל הזרמים ביהדות
- כלכלה
- הגבלת תקציב המדינה ליכולת המשק
- קשר בין שכר לתפוקה
- עידוד יוזמה פרטית והפרטה
- חיזוק התשתית הכלכלית של עיירות הפיתוח
- סבסוד למעוטי יכולת בלבד
- הורדת נטל המס
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יוחנן בדר, למי דרוש איחוד הליכוד?, מעריב, 24 בדצמבר 1985
- ^ 1 2 אבי בטלהיים, אנו לא חבורת הרפתקנים ולא בוגדים - אומרים הפורשים מהליברלים, מעריב, 16 בינואר 1986
- ^ אבי בטלהיים, חבלי לידה, מעריב, 21 במאי 1986
- ^ הנינג'ה הישראלי, מעריב, 4 באפריל 1986
- ^ אבי בטלהיים, מפולת ד"ש מלווה אותנו כצל, מעריב, 16 במאי 1986
- ^ אבי בטלהיים, השיער הלבן בלט ב"הבימה" שם הוכרזה מפלגה ליברלית חדשה, מעריב, 19 במאי 1986
- ^ אבי בטלהיים, אישים במרכז הליברלי לאנשי שינוי, מעריב, 18 במאי 1986
- ^ הסערות בחרות לא שינו המפה הפוליטית, מעריב, 4 באפריל 1986
עלייה קלה למערך, מעריב, 2 בנובמבר 1986 - ^ יצחק בן חורין ומנחם רהט, צ'יץ: התפטרתי כי לא הצלחתי, מעריב, 29 בספטמבר 1986
- ^ המרכז הליברלי, מעריב, 13 בפברואר 1986