כרכום חורפי

כרכום חורפי
	כרכום חורפי
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	חד-פסיגיים
סדרה:	אספרגניים
משפחה:	אירוסיים
סוג:	כרכום
מין:	כרכום חורפי
שם מדעי
	Crocus hyemalis; ‏בואסייה & Blanche, 1859

כַּרְכֹּם חורפי (שם מדעי: Crocus hyemalis) הוא גאופיט בעל פקעת ממשפחת האירוסיים. עלי הכותרת לבנים ובמרכז צהובים, עם פסים דקים סגולים מצדם החיצוני. האבקנים בצבע ארגמן עד שחור. אונות הצלקת מפוצלות לזרועות דקיקות. עלי הצמח ירוקים וישנו פס בהיר במרכז העלה. לכרכום פקעת המתחדשת מדי שנה. ההאבקה נעשית על ידי חרקים. הפרי מתבקע מעצמו והוא בעל זרעים רבים. הצמח נפוץ באזור הים-תיכוני של ישראל ופורח בחודשים אוקטובר עד פברואר.

מקור השם

המילה "כרכום" מקורה בפרסית ופירושה "צהוב". שם זה ניתן לסוג כי ממנו מופק תבלין הזעפרן שצבעו צהוב. שם המין מתאר את עונת הפריחה שהיא תחילת החורף אחרי הגשמים הראשונים. בשפות שמיות אחרות, השורש קיים גם כן: באכדית: kurkanu; בארמית: כֻּרְכְּמָא ובערבית: כֻּרְכֻּמ.

שם הסוג המדעי הוא הצורה הלטינית של השם הפרסי העתיק של הצמח המתאר צבע צהוב. שם המין פירושו "חורפי".

הכרכום

הכרכום נזכר בתנ"ך כצמח בושם. מופיע במשנה ובתלמוד כצמח תבלין ורפואה. הכרכום שימש להפקת חומר צבע למזון, אריגים ולצביעת גוף האישה. המלה כרכום הפכה סמל לצבע צהוב. הביטוי נתכרכמו פניו משמעותו שפניו צהובות ומביעות כעס. הרמב"ם מציין את קרן (צלקות) הכרכום כאחד מגווני הצבע האדום שמטמא טומאת נידה:

כקרן כרכום כיצד (בודק): יביא כרכום לח בגוש האדמה שעליו, ולוקח מן הברור שבו הקנה האמצעי שלו, שכולו כמו קנה הוא, ובכל אחד ואחד שלושה קנים, ובכל קנה שלושה עלים; ומקיף הדם לעלה האמצעי שבקנה האמצעי, ורואה בו.

— ספר קדושה: הלכות איסורי ביאה. פרק ה' הלכה ט'

הכרכום הוא צמח מוגן שאסור לקטוף אותו. ערביי ישראל מוציאים את הפקעות הקטנות של הכרכום החורפי מהאדמה וקולים אותן ברמץ של מדורה. הפקעות נאכלות צלויות באש או מבושלות. התבלין המופק מצלקות פרחים של סוג אחר של כרכום נקרא בשם זעפרן.