כריס וייר
 | |
| לידה |
28 בדצמבר 1967 (בן 56) אומהה, ארצות הברית  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום מגורים |
נברסקה, אואק פארק |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת טקסס באוסטין, Brownell-Talbot School |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| תקופת הפעילות |
1988–2009 (כ־21 שנים) |
| הושפע מ |
פרנק קינג, וינזור מקיי, ג'וזף קורנל |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
פרנקלין כריסטנסון וייר (באנגלית: Franklin Christenson Ware; נולד ב-28 בדצמבר 1967) הוא קומיקסאי אמריקאי עטור פרסים.
בין יצירותיו המוכרות הן סדרת הקומיקסים שלו "Acme Novelty Library" (אנ') וספר הקומיקס "ג'ימי קוריגן - הילד הכי חכם בעולם" (אנ'). הוא נולד באומהה, נברסקה ומתגורר היום (2006) באוק פארק, אילינוי.
סגנון ציור והשפעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]וייר מציין שהושפע רבות מאמנות הרישום, הריאליזם והשימוש המופתי בפרספקטיבה של וינזור מקיי ביצירתו "נמו הקטן"; האופן בו פועל פרנק אוסקר קינג (אנ') ב"Gasoline Alley" לתיעוד של חיי היומיום האמריקאים; "Krazy Kat" של ג'ורג' הרימן (אנ'), פינאטס מאת צ'ארלס שולץ, וסופרמן מאת ג'רי סיגל וג'ו שוסטר.
עם הקווים הברורים שלו, וייר עוקב סגנונית אחרי "ligne claire" של ארז'ה. העובדה שהוא (כמו ארז'ה) מעניק לדמויותיו גבול שחור ברור ומרכיב בקפידה את צבעי איוריו הופך אליבא דוייר את הקומיקס שלו לדומה לזיכרון, בעזרתו מסווגים את הדברים ו"מגלים איך הכל משתלב זה בזה."[1] שיטה זו גם מעניקה לאיורים איכות מעט פחות מקוררת ומרוחקת, שוייר מצר עליה אבל לא יכול לשנות לחלוטין.
לפני שהגיע לסגנון המוכר של "ג'ימי קוריגן", וייר ערך ניסויים עם סגנונות ציור שונים, הנעים בין פאנלי-קומיקס מסורתיים ועד פרסומות וצעצועי נייר לחיתוך. הרישומים המדויקים והגאומטריים שלו מזכירים ציורים שצוירו באמצעות מחשב, אך למעשה וייר עובד בעיקר עם עיפרון, סרגל ומחק ורק צובע את האיורים במחשב; הוא גם עושה שימוש בצילומים ובשקפים ככלי עזר. וייר מוכר גם בזכות הטיפוגרפיה הייחודית המופיעה ביצירותיו.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רצועות הקומיקס המוקדמות ביותר של וייר הופיעו בסוף שנות השמונים בעמוד הקומיקס של העיתון "Daily Texan", עיתון הסטודנטים של אוניברסיטת טקסס באוסטין. בנוסף לרצועות יומיות רבות שפרסם וייר תחת כותרות שונות, הייתה לו בעיתון גם סדרת מדע בדיוני סאטירית שבועית בשם Floyd Farland: Citizen of the Future. סדרה זו יצאה לאור בשנת 1988 במהדורת אספנים בהוצאת Eclipse. במהלך שנת הלימודים השנייה שלו באוניברסיטת אוסטין, וייר תפס את תשומת ליבו של הקומיקסאי, המו"ל והמעצב ארט ספיגלמן, שהזמין אותו לפרסם קומיקס במגזין המשפיע RAW. מכאן הדבר הוביל להכרה רחבה יותר של עבודותיו, ובסופו של דבר לקשר של וייר עם הוצאת Fantagraphics. סדרת Acme Novelty Library שלו שיצאה ב-Fantagraphics פרצה מוסכמות בכל מהדורה. הסדרה הכילה שילוב של חומר חדש עם גרסאות חדשות של יצירות שיוצרו במקור עבור "Daily Texan" (למשל "קווימבי העכבר") ועבור השבועון של העיר שיקגו, "Newcity" (ולאחר מכן "Chicago New Reader"). מאז הגיליון ה-16 של Acme Novelty Library, וייר מפרסם את הסדרה בהוצאה עצמית, תוך שמירה על שיתוף פעולה עם Fantagraphics עבור אחסון והפצה.
בשנים האחרונות וייר עבד גם על עריכה ועיצוב של ספרים וסדרות ספרים שונות, כולל למשל הדפסה מחודשת של Gasoline Alley בהוצאת Drawn and Quarterly בשם Walt and Skeezix; המהדורה המחודשת של "Krazy Kat" בהוצאת Fantagraphics; ואת המהדורה השלוש עשרה של Timothy McSweeney's Quarterly Concern, המוקדשת לקומיקס. בנוסף, וייר צייר בסך הכל 25 תמונות שער (נכון לאפריל 2019) למגזין הניו יורקר מאז 1999, בעריכה אמנותית של פרנסואה מולי.
דמויות וסיפורים חוזרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קווימבי העכבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]קווימבי העכבר (באנגלית: Quimby the Mouse) היא אחת הדמויות המוקדמות ופורצות הדרך של וייר, דמות קומיקס בסגנון דמויות מצוירות כמו פליקס החתול, שלה מאפיינים אוטוביוגרפיים משותפים עם וייר. לקווימבי התוסס יש מערכת יחסים בעייתית וחיבה לסירוגין עם ראש חתול בלתי נידח בשם ספארקי, שנמצא חסר אונים ונתון לחסדיו של כל מה שקווימבי עושה לו. בפרקים אחרים, קווימבי מופיע בדמות תאומים סיאמיים (Quimbies the Mouse) בעל 2 ראשים (המייצגים את וייר ואת סבתו) וכיחיד זר מתוך קבוצת עכברים זהים למראה (Quimby the Mice). וייר צייר את הקומיקסים של קווימבי בפאנלים קטנים מאוד היוצרים אפקט כמו של זואטרופ, ואכן וייר תכנן זואטרופ חתוך שהקורא, בהתאם להוראותיו, יכול להשתמש בו כדי לצפות בסרט אילם של קווימבי. במקביל, וייר פיתח את סגנון הדיאגרמה האופייני שלו ב-Quimby Comics, בו עמוד המגזין אינו מייצג רצף פאנלים ליניארי, אלא מורכב ממרכיבי תמונה רבים, רב שכבתיים, הקשורים זה בזה.
ראסטי בראון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראסטי בראון (באנגלית: Rusty Brown) הוא ילד-מגודל מנברסקה אשר (בניגוד לחבריו) אינו נפרד בבגרותו מהאובססיות שלו לאקשן פיגרז, מארזי אוכל עם מדבקות ואלמנטים אחרים של ילדות. כדרכו של וייר, הרבה מהסיפורים של ראסטי בראון סוטים לסיפור ראשית חייו של אביו, סופר מדע בדיוני בשנות ה-50 ולסיפור חייו של חברו הטוב ביותר צ'וקי וייט. החלק הראשון של סיפורי ראסטי בראון פורסם ב-2019 בהוצאת פנתיאון.
בניין סיפורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]סדרת סיפורי "בניין סיפורים" (באנגלית: Building Stories) יצאו לאור לראשונה באופן חודשי בכתב העת Nest Magazine ומאז הופיעו במספר עיתונים אחרים, בהם הניו יורקר, Kramer's Ergot, ומגזין ניו יורק טיימס (מ-18 בספטמבר 2005 ועד אפריל 2006). בניין סיפורים מגולל את סיפורם של תושבי שלוש דירות בגורד שחקים בשיקגו ב-24 חלקים: אישה כבת 30 שלא מצאה (עדיין) בן זוג, זוג שנמצא במשבר זוגי ובעלי הבית, אישה מבוגרת. כל הסיפורים יצאו במהודרת קופסה אחת ב-2012 בהוצאת פנתיאון[2].
השבת האחרונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרויקט האחרון של וייר "השבת האחרונה" (באנגלית: The Last Saturday), נובלת קומיקס, החל להופיע ברשת בכל יום שישי באתר העיתון הבריטי "הגרדיאן", החל מספטמבר 2014. הסיפור עוקב אחר מספר אנשים בסנדי פורט, מישיגן: פוטנאם גריי, ילד צעיר ששקוע בפנטזיות מדע בדיוני שלו; סנדי גרגנס, ילדה צעירה וחברה לכיתה שמתעניינת בפוטנאם; רוזי ג'נטרי, נערה צעירה וחברה לכיתה שאיתה מתאהב פוטנאם; מר וגברת גריי וגברת גריינז. הרצועה מופיעה גם במגזין סוף השבוע המודפס של העיתון. כעת הסדרה הסתיימה ככל הנראה לאחר 54 חלקים. בפינה הימנית התחתונה של העמוד האחרון הופיעה הערה שמעידה על סוך החלק הראשון ("END, PART ONE"), אך נכון לשנת 2020, נראה כי אין שום אינדיקציה מצד הגרדיאן או וייר כי יהיה חלק שני.
מעבר לקומיקס
[עריכת קוד מקור | עריכה]וייר אוסף אביזרי רגטיים ומפרסם מגזין מוזיקה שנתי בשם The Ragtime Ephemeralist. הוא מנגן בבנג'ו ובפסנתר. וייר יצר כרזות ועטיפות אלבומים עבור מוזיקאים שונים. הוא גם עיצב סרטים מצוירים (כולל עבור This American Life) ועטיפות ספרים (כולל העטיפה לקורות הציפור המכנית של הרוקי מורקמי).
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כריס וייר זכה במספר פרסי אייזנר ופרסי הארווי, כולל כלטרר ועבור הסדרה הטובה ביותר עם Acme Novelty Library.
ספר הקומיקס "ג'ימי קוריגן - הילד הכי חכם בעולם" זכה בפרס הספר הראשון של הגרדיאן 2001; זו הייתה הפעם הראשונה שסיפור קומיקס זכה באחד מפרסי הספרים הגדולים בבריטניה. בשנת 2003 זכה וייר באות הספר הטוב ביותר עם ג'ימי קוריגן בפסטיבל הקומיקס הבינלאומי של אנגולם. ב-2013 זכה בפרס לינד וורד עבור "בניין סיפורים" והיה מועמד לפרס יאן מיכלסקי ולפרס הלוס אנג'לס טיימס לספרות.
וייר הוא אמן הקומיקס הראשון שהוזמן להציג בביאנלה של ויטני בניו יורק (2002). במאי 2006 הציג תערוכה במוזיאון לאמנות עכשווית בשיקגו. יחד עם ויל אייזנר, ג'ק קירבי, הארווי קורצמן, רוברט קראמב וגארי פאנטר, היה וייר אחד מאמני הקומיקס שהופיעו בין ספטמבר 2006 לינואר 2007 בתערוכת Masters of American Comics במוזיאון היהודי בעיר ניו יורק.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כריס וייר, ברשת החברתית Goodreads
כריס וייר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
כריס וייר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
כריס וייר, באתר Discogs (באנגלית)- כריס וייר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כריס וייר באתר הניו יורקר (באנגלית)
- כריס וייר באתר למביק (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Chris Ware Interview with Rebecca Bengal for P.O.V.
- ^ Building Stories (Press Release), Penguin Random House