כרוניקות רוסיות ישנות
כרוניקות רוסיות ישנות (ברוסית: Древнерусские летописи, באוקראינית: Давньоруські літописи) הן מקורות כתובים מן האזור של רוס שחוברו מן המאה ה-11 ועד לשלטון פיוטר הגדול במאה ה-18. כותבי הכרוניקות היו בעיקר אנשי כנסייה שישבו במנזרים, בחצר הקניאז (מאוחר יותר בחצר הצאר) ובמקום מושבו של הארכיבישוף המטרופוליטני.
רוב הכרוניקות המקוריות לא השתמרו אך העתקים שלהן הכוללים עיבוד חלקי נותרו. ההעתקים מכונים ברוסית רשימה (список) ונוצרו החל מן המאה ה-14. מספר העותקים הכולל ששרד נאמד ב-5,000.
הכרוניקות היו הסוגה המובילה של כתיבת ההיסטריה הסלאבית המזרחית עד תקופת איואן האיום, באמצע המאה ה-16. בתקופה זו נכנס סוג היסטורי שונה שנקרא ברוסית: כרונוגרף (хронограф), אך המונח כרוניקה עשוי להתייחס לשניהם.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכרוניקות השונות מתארות אירועים החל מן המאה ה-9 ועד המאה ה-16. הן מסודרות לפי שנים ואירועים ופותחות לרוב במילים "בשנת" (שנה לפי ספירת הנוצרים, שנה מבריאת העולם לפי הלוח הביזנטי). בשונה מספרי שנים (annales), הכרוניקות הרוסיות לא כוללות רק תמצית עובדתית, אלא גם ציטוטים מכרוניקות קודמות, תיאורים סיפוריים ומסורות שבעל פה. לרוב כל ערך הוא תיאור עובדתי קצר, אך לאירועים ההיסטוריים המשמעותיים ביותר השתמש הכותב בנאראטיב ספרותי. בערך השנה עצמה שולבו דברים ודיאלוגים של הנסיכים, אפיתטים ואמצעים ספרותיים שונים.
הכרוניקות מתמקדות בעיקר במעשי הנסיכים (קניאז) ובששולותיהם, ומקפידות לבסס את הלגיטמיות של השליט באמצעות ההדגשה "ישב על כיסא אביו" וכדומה. דמותם של הנסיכים מוצגת כמנהיג מקודש ונבחר האל, בדומה לתיאורים הפגאניים הקדומים.
בעקבות הפילולוג אלכסיי שחמאטוב, אבי הטקסטולוגיה הרוסית, מקובל על החוקרים שכמעט כל כרוניקה היא למעשה אסופה (סְבוׁד свод) של כרוניקות קודמות שעברו שינויים, קיצורים או הוספות אליהן צירף הכותב את האירועים של תקופתו (עד עשרות שנים אחורה). ניכר שמדובר בהעתקה מאוספים קודמים משום שמוצאים בכרוניקות שונות קטעים דומים מאוד, ואף משפטים שהועברו מגרסה אחת לגרסה אחרת. ניתן למצוא יחידות כרונולוגיות שלמות שמופיעות בכתבי יד שונים בצירוף ליחידות אחרות בכל אחד מהם, ולהניח כי מדובר בכרוניקה קדומה (או חלק ממנה) שלא שרדה בפני עצמה. על פי מקום הכתיבה ומקום האירועים המתוארים חולקו הרשימות לקטגוריות: (קייב, נובגורוד, פסקוב, מוסקבה, סיביר וכו'). לעיתים הכרוניקות של מקום אחד סותרות את אלה של מקום אחר הן בעובדות והן בהערכת האירועים.
בעקבות שחמאטוב, הסברה המקובלת הייתה כי התיאורים ההיסטוריים היו כתובים בהתחלה בפרוזה היסטורית, ורק בשלב מאוחר סודרו האירועים לפי תאריכים. חוקרים חדשים חוזרים לתפיסה שהוצגה באמצע המאה ה-19, לפיה הטקסטים הראשוניים היו דווקא ספרי שנים שנכתבו באופן מתמשך בחצרות השליטים, כדוגמת אלה שהיו במערב, ורק בהמשך הם הורחבו והוכנסו אליהם תוספות סיפוריות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכרוניקה הקדומה ביותר שידועה היא הכרוניקה הרוסית הראשונה, שנערכה בין השנים 1110–1116 בקייב, בידי אב המנזר סילבסטר (אנ'), ושרדה בתוך הקודקס הלברנטי. גרסה ערוכה של אותה כרוניקה, משנת 1118, שרדה בתוך הקודקס ההיפאטי. לדעת רוב החוקרים, כרוניקה זו מבוססת על כרוניקה שנכתבה בשנות ה-90 של המאה ה-11 וגרסה זו מייוחסת בידי חלק מן החוקרים לנסטור הכרוניקן. בעבר היה מקובל לחשוב כי הגרסה של נסטור נכתבה בסביבות 1110–1113, ועדיין חלק מהחוקרים סבורים כך.[1][2]
שחמאטוב וחוקרים אחרים סבורים כי טקסט היסטורי ראשוני ("הכרוניקה הישנה") נכתב בסביבות 1037–1039 ונערך שוב בהמשך המאה.[2] לדעתם בגרסה שנכתבה בשנות ה-90 ("כרוניקת קייב הראשונה"), סודרו לראשונה האירועים לפי שנים, וגרסה זו מהווה את הבסיס לא רק לכרוניקה הרוסית הראשונה, אלא גם לכרוניקת נובגורוד הראשונה, שכתב היד הקדום ביותר שלה מתוארך לסוף המאה ה-13. לפי היפותזה זו, הכרוניקות מן המאה ה-11 השתמשו במקורות מקייב ומנובוגרוד במקביל, ורק במאה ה-12 נוצרו מסורות היסטוריות נפרדות.
מראשית המאה ה-12, ישנה כתיבת כרוניקות רציפה בשני מרכזים עיקריים - קייב והאזור הדרום מערבי, והנסיכויות הצפוניות של ולדימיר ונובוגרוד. בשתיהן נכתבו כרוניקות עבור המאות 12–13, שצורפו לכרוניקה הרוסית הראשונה:
- הקודקס ההיפאטי משקף את המסורת הדרומית מערבית, וכולל את הכרוניקה של קייב, שממשיכה את הכרוניקה הראשונית ומתארת מאורעות מ-1118 עד 1200, ואת הכרוניקה של גליציה-ווהלין שמספרת על אירועים בנסיכות האליץ'-וולין מ-1201 עד 1292. כתב היד הקדום ביותר של כרוניקות אלו ששרד, מתוארך לסביבות 1420.
- הקודקס הלברנטי כולל, לאחר הכרוניקה הראשונית, את הכרוניקות של הנסיכויות הצפוניות רוסטוב, ולדימיר (סוזדאל) וטבר עד תחילת המאה ה-13 (עם חוסרים). כתב היד נכתב ב-1377.
מאמצע המאה ה-15 והלאה החלו להכתב כרוניקות בנסיכות מוסקבה, והן מצנזרות ומשמיטות את האזכורים לעצמאות נובגורוד שזה עתה סופחה לשליטתם. בשנות העשרים של המאה ה-16נכתבה על בסיס הכרוניקות השונות במוסקבה כרוניקת ניקון (אנ') הנרחבת, שהורחבה עוד יותר תחת שלטונו של איוואן האיום מתוך מגמה פוליטית. איוון האיום גם יזם עבור הספרייה שלו את הפקת הכרוניקה המאויירת (אנ') סדרה היסטורית מאויירת שמכסה באופן נרחב את ההיסטוריה המקראית, ההיסטוריה של יוון, רומא וביזנטיון (כל אלו בארבעה כרכים) וממשיכה בהיסטוריה של רוסיה עד 1567 (בשישה כרכים). זו הייתה הכרוניקה הכוללת האחרונה, שכן סוגת הכרונוגרף החליפה אותה, והכרוניקות של המאות ה-17–18 היו טקסטים מקומיים.
במקביל נכתבו הכרוניקות של מערב רוס, שמכונות גם הכרוניקות הליטאיות (אנ'), כיוון שנכתבו באוקראינה ובלארוס תחת שלטון דוכסות ליטא. הגרסאות הראשונות שלהן, משנות ה-40 של המאה ה-15, נכתבו בסמולנסק, וגרסאות מאוחרות יותר מן המאה ה-16 כוללות גם מקורות דרומיים יותר.[3] ההתעוררות הלאומית באוקראינה בסוף המאה ה-16 ובמהלך המאה ה-17, משתקפת ברוח הפטריוטית והלוחמנית שמצויה בכרוניקות שנכתבו ונערכו בתקופה זו.[4]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ N. K. Chadwick, The Beginnings of Russian History: An enquiry into source, Cambridge 1946, p. 5
- ^ 1 2 Doroshenko's Survey of Ukrainian Historiography • Ukrainian Chronicles, penelope.uchicago.edu
- ^ Doroshenko's Survey of Ukrainian Historiography • "Lithuanian" or West Rus′ Chronicles, penelope.uchicago.edu
- ^ Doroshenko's Survey of Ukrainian Historiography • Ukrainian Chronicles of the XVII Century, penelope.uchicago.edu