כנסיית יאן מנפומוק
 | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע כללי | |||||||
| סוג |
אתר צליינות קתולי  | ||||||
| על שם |
יאן מנפומוק | ||||||
| כתובת |
זלנה הורה | ||||||
| מיקום |
Žďár nad Sázavou 2 | ||||||
| מדינה |
צ'כיה | ||||||
| מבקרים בשנה | 20,246 (נכון ל־2021) | ||||||
| הקמה ובנייה | |||||||
| תקופת הבנייה | ?–1719 | ||||||
| תאריך פתיחה רשמי |
1719 | ||||||
| אדריכל |
יאן סנטיני אייכל | ||||||
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות הבארוק | ||||||
| מידות | |||||||
| שטח |
627.9 הקטאר | ||||||
| קואורדינטות | 49°34′48″N 15°56′31″E / 49.58°N 15.94194°E | ||||||
| אתר רשמי | |||||||
  | |||||||
כנסיית העלייה לרגל של יאן מנפומוק (צ'כית Kostel svatého Jana Nepomuckého) בגבעת זלנה הורה (Zelená Hora) שבעיר הצ'כית ז'דאר נאד סאזבו (Žďár nad Sázavou), באזור הגבול שבין בוהמיה למוראביה, היא יצירת המופת האחרונה של יאן סנטיני אייכל, שהיה אדריכל צ'כי ששילב בין הבארוק הבורומינסקי לבין אלמנטים גותיים בבנייה ובקישוטים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1719 הורה הארכיבישוף של פראג לחקור את שרידיו של הקדוש הנוצרי יאן מנפומוק לאחר שהתברר כי לשונו של יאן שרדה בשלמותה, דבר המעיד על היותו אדם קדוש. כתוצאה מכך יאן מנפומוק זכה לפרסום רב, ובעיקר במנזר הציסטרציאני שבז'דור נאד סוז'בו. מנזר זה מילא את מקומו של המנזר בזלנה הורה שנהרס במהלך המלחמות ההוסיטיות, היכן שיאן קיבל את חינוכו המוקדם. נזירים מזלנה הורה הקימו את המנזר החדש. וצ'לב ויימלובה, שהיה אחד ממעריציו של יאן מנפומוק ושימש בתפקיד אב המנזר בין 1705 ל-1738, החליט לבנות כנסייה לכבודו של יאן מנפומוק.
מטרתה של הכנסייה הייתה לשמש כאתר עלייה לרגל. העבודות החלו בשנת 1719, שלוש שנים לפני שמעמדו של יאן כקדוש נוצרי זכה לאישור הסופי. האדריכל שהופקד על הבנייה היה יאן סנטיני אייכל, שעבד עבור אב המנזר על מגוון פרויקטים מאז 1706. שני האנשים שיתפו פעולה בעיצוב הכנסייה, והתבססו בין השאר על המשמעות הסמלית של לשונו של יאן מנפומוק, ועל המשמעות הנומרולוגית של הספרות 5 ו-3 (יאן מנפומוק מת בגיל 53).
הכנסייה קודשה ב-16 במאי 1720 למרות שבנייתה לא הסתיימה, כיוון שתאריך זה היה יום המרטירדום של יאן מנפומוק. בנייתו של החלק העיקרי הסתיימה ב-1721, ושנה אחת לאחר מכן קודשו הרהיטים והקישוטים בטקס נוסף. אולם, בניית הקלויסטרים והמבנים המשניים הסתיימה רק ב-1727. בשנים שלאחר מכן הוספו אלמנטים שונים כגון המזבח הראשי והמזבח המשני, דוכן דרשה, ומספר פסלים.
הכנסייה שימשה כאתר עלייה לרגל חשוב עד לביטול המנזרים ב-1784. השימוש בה נמשך מאז, ובמהלך המאה ה-19 החלו להשתמש בקלויסטר כבית קברות.
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכנסייה, ביחד עם הריהוט שעוצב על ידי סנטיני עצמו, ידועה בשל מאפייניה הגותיים והסימבוליות המורכבת שלה, שהיו חריגים ביחס למקובל באותה תקופה. בנימוקי ההכרזה של אונסק"ו נאמר כי מטרתם של היחסים בתוכניתו של סנטיני הייתה "יצירת מציאות מרחבית עצמאית", כאשר "המספר 5 דומיננטי במתאר ובפרופורציות" של הכנסייה. לדוגמה, בקלויסטר יש 10 קווים מעגליים הנפגשים במרכז הכנסייה, ולפיהם נקבע המיקום של הקפלות והשערים. לצד החיצוני של הכנסייה יש מראה של גוף אנכי מרכזי המעוצב בצורת כוכב מחומש. המורפולוגיה של הצד החיצוני איננה מורכבת, והאלמנטים הגותיים עשויים מסטוקו, כך שהרושם הראשוני של גאומטריית המבנה הבסיסי מתחזק. לפתחי הפורטיקו והחלונות יש קמרונות מחודדים ומסגרות פסים פשוטות, המפשטים את האלמנטים הגותיים.
הרושם העיקרי של פנים הכנסייה הוא של פאר רב וכיווניות כלפי מעלה. חלל הכנסייה מחולק לשני חלקים על ידי הגלריה שבסיס הקמרון. החלל המרכזי מתחלק לחמש גומחות, ארבע מתוכן מופרדות זו מזו על ידי מחיצות אופקיות, כאשר המזבח הראשי נמצא בגומחה החמישית והמזרחית ביותר.
רוב הריהוט המקורי של הכנסייה השתמר מאז בנייתה, והוא כולל בין השאר את המזבח הראשי שתוכנן על ידי סנטיני ומייצג את הגעתו של יאן מנפומוק לגן עדן, וכן את ארבעת המזבחות הצדדיים שתוכננו גם כן על ידי סנטיני ומייצגים את ארבעת האוונגליסטים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של כנסיית יאן מנפומוק
