כלב-מעופף

כלב-מעופף
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	עטלפים
תת־סדרה:	דמויי עטלפי פרי
משפחה:	עטלפי פרי
סוג:	כלב-מעופף
מינים
	7
שם מדעי
	Cynopterus; ‏קיוויה, 1824

כלב-מעופף (שם מדעי: Cynopterus) הידוע גם כעטלף פירות פני-כלב או עטלף פירות קצר-חוטם, הוא סוג של עטלף קטן-בינוני במשפחת עטלפי הפירות, שכולל 7 מינים הנפוצים בדרום ודרום-מזרח אסיה. הסוג הוקם בשנת 1824 על ידי הזואולוג הצרפתי פרדריק קיוויה ומשמעות שמו המדעי היא ״כלב עם כנפיים״ בהתייחס לאנטומיה של הגולגולת.

תיאור ואנטומיה

לכלב המעופף גוף קטן, גוצי ומוצק, גולגולת רחבה וקצרה דמוית כלב קטן, וחרטום מחודד. האוזניים קירחות ומעוגלות, וגודלן משתנה בין המינים. העיניים גדולות במיוחד ומותאמות לראיית לילה. האף גדול ורחב והנחיריים בולטים וצינוריים. השפה העליונה שסועה עם תלם אנכי. הזנב קצרצר וקרום התעופה האחורי מסתכם ברצועה קטנה לאורך פנים הרגליים.

אורך הראש והגוף של מיני הכלב המעופף 8–10.2 ס״מ, אורך הזרוע 5–9 ס״מ, אורך האוזן 2.3–1.5 ס״מ ואורך הזנב 2-0.5 ס״מ. משקלם 30–100 גרם.

הפרווה של הכלב המעופף קצרה וצפופה עם מרקם משי רך. צבעה הכללי משתנה בהתאם למין ולאזור הגאוגרפי, ונע בין חום אפרורי לחום זית, בז׳, אוכרה, קינמון, זהוב, אדמדם, חום שוקולד כהה או אפרפר. אצל רוב המינים, יש סביב הכתפיים והצוואר צווארון או גלימה בולטת בצבע כתום עז, צהוב או אדמוני; הגלימה בולטת ושומנית יותר אצל הזכרים. הראש עשוי להיות כהה או חיוור משאר הגוף. על העיניים, שולי הכנפיים והאוזניים יש לעיתים כתמים בהירים. הכנפיים שחרחרות-סגלגלות, והזרועות והרגליים בצבע ורוד או בורדו. אישוני העיניים בצבע אדום, כתום או אוכרה.

תפוצה וביולוגיה

מיני הכלב המעופף מצויים ברחבי בדרום ודרום-מזרח אסיה בשפלות וחופים עד רכסים הרריים ברום 1,850 מטר מעל פני הים; טווח התפוצה של הסוג כולל את מזרח פקיסטן, הודו, סרי לנקה, בורמה, לאוס, וייטנאם, קמבודיה, תאילנד, דרום סין העממית, מלזיה, אינדונזיה, מזרח טימור והפיליפינים. הסוג נוכח ברוב איי סונדה, כולל: סומטרה, בורניאו, ג'אווה, סולאווסי, באלי, טימור, סומבאווה, סומבה, פלורס, לומבוק וקומודו.

בית הגידול של הכלבים המעופפים מגוון למדי, וכולל יער גשם טרופי, יער עננים, יער מנגרובים, יער גדותיים, יער סובטרופי יבש, סוואנה טרופית, בתה חופית, ואפילו אדמות חקלאיות, מטעים ואזורי מגורים.

כיתר העטלפים, הכלבים המעופפים פעילים בשעות הלילה ומסתייעים בחושי הראיה והשמיעה המצוינים שלהם כדי למצוא את מזונם; את שעות היום הם מבלים במערות מוארות למחצה, עצים חלולים, תחת חופת יער צפופה או במבנים נטושים. המינים בסוג עשויים לבנות לעצמם מחסה באמצעות נבירה בתוך אשכולות תמרים או חיתוך חלקי של כפות דקל. הכלבים המעופפים חיים בבדידות או בקבוצות קטנות של 5–20 פרטים. הארגון החברתי מתחלק לשלושה: קבוצות הרמון שמורכבות מזכר וכ-4 נקבות, קבוצות נקבות עד 20 פרטים וזכרים צעירים או מבוגרים החיים בגפם.

התזונה של הכלבים המעופפים מורכבת מפירות, צוף ואבקנים; בין הפירות המועדפים על הסוג ניתן למנות מנגו, גויאבה, ליצ'י, ספודילה, תאנה, בננה, אפרסק, אבוקדו, תמר, ועוד. הכלבים המעופפים צורכים בדרך כלל את העיסה הרכה של הפרי ומוצצים את המיץ. הרגלי האכילה שלהם הופכים אותם מחד למזיקים משמעותיים למטעים, ומאידך למפיצי זרעים ומאביקים חשובים בדרום-מזרח אסיה.

הרבייה מתרחשת לאורך השנה ללא עונה קבועה, ולרוב הנקבה ממליטה פעמיים בשנה. ההיריון נמשך 4-3.5 חודשים ולאחריהם נולד גור יחיד - לרוב בתקופה של שפע בפירות. הזכר והנקבה נושאים יחדיו בטיפול והנקת הצאצא, שכן גם לזכר יש בלוטות חלב זהות לנקבה. תוחלת החיים של המינים בסוג עד 30 שנה. הכלבים המעופפים ניצודים לעיתים קרובות לבשר או עבור שימוש בחלקי גופם ברפואה העממית באסיה.

חלק מהמינים בסוג משמשים כחיית מאגר עבור דלקת המוח היפנית ונגיף הקורונה מהסוג ״Betacoronavirus״.