כל ישראל חברים
 | |
| תבליט עץ עם סמל "כל ישראל חברים" על דלת בית הכנסת במקוה ישראל – מפעלה של החברה בארץ ישראל | |
| תחום |
חינוך  |
|---|---|
| מדינה |
צרפת |
| מייסדים |
אדולף כרמיה |
| תקופת הפעילות |
1860–הווה (כ־165 שנים) |
|
www | |
| קואורדינטות | 48°51′05″N 2°18′36″E / 48.851334°N 2.309947°E |
 | |
  | |
_%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D.jpg)
כֹּל יִשְׂרַאֵל חֲבֵרִים (בראשי תיבות: כי"ח, ניתן לכתוב גם כיא"ח, "כול ישראל אחים". בצרפתית: Alliance Israélite Universelle – "אליאנס") הוא ארגון יהודי עולמי הפועל לקידום חברה יהודית ערכית ושוויונית. מושב ההנהלה העולמית הוקם בפריז והוא שם עד היום. ארגון כל ישראל חברים פועל בשלושה מישורים עיקריים: הוא מעודד מצוינות חינוכית בפריפריה, תוך חיזוק זהות ומנהיגות מקומית. בנוסף, הארגון יוצר חיבורים למסורת יהדות ספרד, ומטפח קשר מיוחד ליהדות צרפת. מטה הנציגות הישראלית של הארגון, עמותת "כל ישראל חברים", שוכן במקוה ישראל.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקמת הארגון ומטרותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארגון הוקם על ידי קבוצת נכבדים יהודים צרפתים במאי 1860, כדי לענות על הצורך בפעולה יהודית משותפת, נגד אפליה ורדיפת יהודים, בעיקר במזרח אירופה והמזרח התיכון[1]. יהודי צרפת זכו לשוויון זכויות ואמנציפציה בעקבות המהפכה הצרפתית; והם ביקשו להילחם על זכויות היהודים גם במקומות אחרים. בין השאר ב-1840 פעלו אדולף כרמיה ומשה מונטיפיורי למען העצורים בעלילת הדם בדמשק[1]. את הרעיון להקמת ארגון של יהודים מכל ארצות העולם הגה לראשונה המהנדס היהודי מפריז ז'ול קארוואלו ב-1853, ההצעה לא יצאה לפועל אך בסיוע פעילים אחרים מקרב יהודי פריז, בתוכם אדולף כרמיה (שב-1848 מונה לשר המשפטים הצרפתי) הוא הוגשם במהלך 1860. בפברואר פורסם קול קורא הראשון לייסוד הארגון ובמאי התכנס לראשונה ועד הארגון, שכלל את: איזידור כאהן, נרסיס לוון (מזכירו של אדולף כרמיה), ז'ול קארוואלו (אנ'), אז'ן מנואל (אנ') ואלי-אריסטיד אסטרוק (צר')[1].
כפי שהראה ההיסטוריון מיכאל גרץ שחקר את הארגון, מקימיו התלבטו במשך שנים רבות האם בכלל להקים ארגון כזה, שכן משמעותו הוא שהיהודים – בניגוד לעמדת "יהודי האמנציפציה" שראו עצמם כאזרחי מדינותיהם וכבני העם המקומי – מהווים עם[2]. הקבוצה, בתמיכת אישים מהממשל הצרפתי, החליטה לקחת על עצמה להיות עבור היהודים מרכז של תמיכה מורלית, אחווה תרבותית ודתית וכן הגנה על אלה הסובלים בשל היותם יהודים.
מטרות הארגון בעבר היו:
- להיאבק בכל מקום למען שחרורם ושיקומם של היהודים
- להגיש סיוע יעיל לכל הסובלים מתוקף היותם יהודים
- לעודד כל פרסום העשוי להביא לתוצאות אלו[3].
משמעות הדברים בפועל: הגנה על זכויות היהודים, הפצת תרבות מערבית בכל מקום, הוראת מקצועות מודרניים (כמו מתמטיקה, גאוגרפיה, ועוד) ושיפור מעמדם החברתי והפוליטי של היהודים.
הארגון פעל רבות למען יהודים במקומות שונים, ובעיקר במזרח אירופה ובארצות האסלאם שם הקהילות היהודיות היו במצוקה. הארגון השפיע במהלך השנים על החלטות של ממשלות וכן של כינוסים דיפלומטיים בין-לאומיים, ובכך קידם את מצבם של היהודים בארצות שונות בעולם. אחת הפעולות הראשונות של הארגון הייתה בפרשת אדגרדו מורטארה, שבה נחטף ילד יהודי על ידי משטרת האפיפיור[1].
ב-1869 למשל, סייע הארגון למהגרים יהודים מרוסיה ומרומניה שעזבו את ארצותיהם בגלל גילויי אנטישמיות.
הקמה ופיתוח של רשת החינוך של הארגון
[עריכת קוד מקור | עריכה]כבר ב-1862 החל הארגון לעסוק בחינוך כשיסד את בית הספר הראשון בתטואן שבמרוקו, השני — בטנג'יר בשנת 1864 ובאותה השנה הוקמו על ידה בתי ספר בדמשק ובבגדאד[4]. בשנת 1865 פנה הארגון בקול קורא אל יהודי העולם לתרום למען הקמת רשת שלמה של בתי ספר, "שתוציא את אחינו במזרח ממצב של חוסר השכלה והתבדלות מן התרבות הכללית". בהדרגה נבנתה רשת של מוסדות, שמנתה לא רק בתי ספר יסודיים וגני ילדים כי אם גם בתי מדרש למורים ולמורות, בית מדרש לרבנים, בתי ספר תיכון למלאכה ולחקלאות. הברון מוריס הירש תרם לכי"ח מיליון פרנק בשנת 1873 "לשם שיפור מצבם של היהודים במדינת העות'מאנים על ידי השכלה וחנוך"; האימפריה העות'מאנית כללה אז את כל ארצות חבל הבלקן, את צפון אפריקה, את אסיה הקטנה, כל ארצות ערב וארץ ישראל[4].
ב-1898 הוקם בית הספר הראשון של כי"ח באיראן, בבירה טהראן, ובהמשך נפתחו שם עוד 10 בתי ספר[5][6]. ב-1890 נפתח בית ספר בעיר טריפולי שבלוב, וכעבור כמה שנים נפתחו שם שני בתי ספר נוספים. ב-1912 היו ברחבי האימפריה העות'מאנית 72 בתי ספר, ובמרוקו 14 בתי ספר של כי"ח. בערב מלחמת העולם השנייה היו לכי"ח יותר ממאה בתי ספר, ובהם כארבעים אלף תלמידים[4].
ייחודיות בתי הספר של כי"ח הייתה בכך שנלמדו בהם גם מקצועות כלליים (שאינם יהדות), נושאי לימוד שהיו חריגים על רקע בתי הספר היהודיים המסורתיים, לצד מלאכות שונות כדי להקנות לחניכים מקצוע ופרנסה. הממשלות בארצות השונות תמכו בבתי הספר של כי"ח כל עוד רמתם של היהודים לא עלתה על זו של המוסלמים. ב-1955 היו 85 בתי ספר של אליאנס במרוקו, בהם למדו 28,143 תלמידים.
לאחר מלחמת העולם השנייה ובתום מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל נקלע הארגון לקשיים כלכליים בגלל הגירה המונית של יהודי צפון אפריקה לישראל ולצרפת. בעקבות כך הגביר כי"ח את פעילויותיו החינוכיות בקהילות יהודי צפון אפריקה שהיגרו לצרפת. ב-1968 היו בצרפת 64 בתי ספר של ארגון כי"ח ובהם למעלה מ-20,000 תלמידים.
לאחר מלחמת העולם השנייה ובתום מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל נקלע הארגון לקשיים כלכליים בגלל הגירה המונית של יהודי צפון אפריקה לישראל ולצרפת. בעקבות כך הגביר כי"ח את פעילויותיו החינוכיות בקהילות יהודי צפון אפריקה שהיגרו לצרפת. ב-1968 היו בצרפת 64 בתי ספר של ארגון כי"ח ובהם למעלה מ-20,000 תלמידים.
הפעילות החינוכית של הארגון בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הניסיון הראשון של כי"ח לפעול בשדה החינוך בארץ ישראל נעשה בשנת 1867 בירושלים. הסופר והמתרגם יוסף קריגר פנה בהצעה בנדון אל הארגון, הוא נענתה מיד ונוסד בית ספר שלמדו בו כחמישים תלמידים. אולם הוא עורר התנגדות מצד רבני היישוב הישן, וכעבור שלוש שנים הוא נסגר. בית הספר אליאנס נפתח שוב בירושלים רק בשנת .1882 אך בינתיים נוסד, בהובלתו של קרל נטר, בית הספר החקלאי הראשון בארץ ישראל, בית הספר מקוה ישראל. ושנתיים קודם לכן נוסד ביפו בית ספר יסודי לבנים. בחיפה נוסד בית ספר בשנת ,1881 בצפת ב-1897 ובטבריה ב-1898[4]. בית ספר כי"ח (אליאנס) בחיפה היה בבעלות הארגון עד 2023, אז עבר לבעלות עיריית חיפה[7].
בית הספר אליאנס בירושלים היה בית הספר המודרני הראשון בעיר. מטרתו הייתה "תורה ומלאכה" – שילוב של לימודי דת בצד הקניית מקצועות כמו חייטות, נגרות, סנדלרות ועוד, כדי להעניק לתלמידים יכולת להרוויח את לחמם בלא להזדקק לכספי החלוקה דאז. מנהליו הראשונים של בית הספר היו נסים בכר ואברהם אלברט ענתבי. הרבנים האשכנזים בעיר התנגדו לבית הספר מחשש שיפגע בחינוך החרדי, וטענו שתוכנית הלימודים בו היא "כפירה ושמד"[4]. בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 נהרס בית הספר המקורי ובמקומו נבנה בניין כלל; במקומו נבנה בית-ספר חדש - בית הספר רנה קסין בצפון העיר[8].
בצפת ייסד הרופא ד"ר בליידן ב-1887 בית ספר קטן שהיה שייך לכי"ח, בתחומי הרובע היהודי. בית הספר עורר התנגדות חריפה והתנכלויות מצד רבני העיר, אך למרות זאת גדל מספר תלמידיו ותלמידותיו[9]. ב-1912, בסיוע תרומת משפחת רוטשילד, נבנה בניין חדש ומרווח מחוץ לרובע היהודי הישן, מול בית החולים רוטשילד "הדסה"[10]. לימים, בשנות השישים של המאה ה-20 נסגר בית הספר כי"ח, ובאותו מבנה נפתח "בית הספר התיכון העיוני בצפת". בשנות השבעים עבר הבניין לשמש כקמפוס של "המכללה האקדמית צפת". הוא שופץ והורחב ומהווה אכסניה לחוג לעבודה סוציאלית, ועוד.
בירושלים קיימים גם בית הספר המסורתי על שם ז'ול בראונשוויג, וכן בית הספר כי"ח לילדים חרשים – המשותף ליהודים ולערבים[11]. בשנת 1984 ביחד עם עיריית ירושלים הוקמה עמותה שכיום פעולת תחת השם לביא - העמותה העירונית לפיתוח החינוך בירושלים.
שני בתי ספר התקיימו במקוה ישראל – תיכון ממלכתי ותיכון ממלכתי דתי, ועליהם נוסף ב-2007 בית ספר משותף צרפתי-ישראלי, פרויקט משותף של ממשלות צרפת וישראל. מלבד הללו הקים ארגון כי"ח ב-1974 את "מכון כרם" להכשרת מורים.
בראשית מאה ה-21 חלה נקודת מפנה בפעילות החינוכית של כי"ח בישראל. מארגון המממן ומפעיל כמה בתי ספר ובנוסף גם מכון להכשרת מורים, הפך כי"ח לגוף הייזום הפעלת תוכניות חינוכיות. בשיתוף עם "קרן אבי חי", בין השאר ב-2000 הוקם בית המדרש "ממזרח שמש" למנהיגות יהודית חברתית במרחב הציבורי. ב-2001 הוקמה תוכנית "מורשה", הפועלת להנחלת "יהדות מרובת גוונים" בחינוך הפורמלי. בנוסף, ב-2001 הוקמה גם "שער", תוכנית הפועלת לצמצום פערים בבתי ספר בפריפריה, באמצעות הכנה לבגרות, סיוע לתלמידים לקויי למידה וקידום נערות בלימודי מדעים. תוכנית נוספת מסייעת בקליטת יהודי צרפת. בתוכניות כי"ח משתתפים מדי שנה עשרות אלפי אנשים. בנוסף מפעיל הארגון את אתר "החכם היומי", החושף בעיקר את הגותם של חכמי יהדות המזרח.
ב-2010 העבירה כי"ח את ניהול רוב בתי הספר שלה לרשת חינוך חדשה שהוקמה בשיתוף קרן רש"י - "דרכא", בין השאר את בית הספר רנה קסין בירושלים[12].
מ-2015 ועד 2019 הוקמה בארגון חטיבה נוספת, שלישית – חטיבה לרווחה וחוסן חברתי, הפועלת בקרב בני נוער במצבי סיכון ברחבי הארץ, ומכשירה מדריכים ומנחים בחינוך הבלתי פורמלי.
ראשי הארגון
[עריכת קוד מקור | עריכה]המזכיר הכללי הראשון של הארגון היה קרל נטר, שהוביל את הקמת בית הספר החקלאי הראשון בארץ במקוה ישראל.
יו"ר העמותה בישראל הוא מר סם פינטו, איש עסקים ופילנתרופ יוצא מרוקו. מנכ"ל הארגון בארץ הוא אלי ברקת.
נשיאי הארגון
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1860–1863 - לואי-ז'אן קניגסוורטר, נשיא האליאנס הראשון היה משפטן וכלכלן.
- 1863–1867 - אדולף כרמיה, מדינאי צרפתי יהודי שכיהן פעמיים כשר משפטים בצרפת
- 1867 - שלמה מונק, מזרחן, חוקר הפילוסופיה הדתית של ימי הביניים, מתרגם, בלשן ועסקן; נפטר בשנה בה מונה לתפקיד
- 1868–1880 - אדולף כרמיה - כהונה שנייה
- 1882–1898 - סלומון חיים גולדשמידט, בנקאי ואספן אמנות
- 1898–1915 - נרסיס לוון, עורך דין[13].
- 1915–1920 - ארנולד נטר אחיינו של קרל נטר
- 1920–1935 - סילביין לוי, מזרחן וחוקר דתות הודו[14]
- 1935–1941 - ז'ורז' לוון, בנו של נרסיס לוון[15]
- 1943–1976 - רנה קאסן[16], שכסגנו שימש הברון אדמונד אדולף דה רוטשילד[17].
- 1976–1985 - ז'ול בראונשוויג[18].
- 1985–2011 - עדי סטג[19]
- 2011 - נשיא העמותה הנוכחי הוא מרק אייזנברג שנבחר ב-10 במרץ 2011.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צבי גרץ, ההיסטוריה של היהודים, חלק שלישי, פרק XVIII, מצבם של יהודי אירופה (1840–1880) (בצרפתית)
- חיים סעדון (עורך), לשרת את עמם בדרכם: כי"ח וקידום הקהילות היהודיות בארצות האסלאם, מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, ירושלים 2021.
- יחזקאל גבאי, מפריס לירושלים : תולדות חברת כל ישראל חברים 1860–1985, הוצאת כי"ח ירושלים תשמ"ו.
- קציעה אביאלי-טביביאן, כל ישראל חברים, הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- אהרן רודריג, ההוראה בבתי הספר של "כל ישראל חברים" בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- טקסט מלא של הספר "חמישים שנות היסטוריה" על חמישים השנים הראשונות של "כל ישראל חברים", מאת נרסיס לוון, נשיא כי"ח
- התחלה ראשונה: "תורה ומלאכה" מאת גדעון אפרת – תיאור תולדות בית ספר כי"ח בירושלים
- יוסף לנג, נסיונו של יוסף קריגר לכונן בית ספר מודרני בירושלים, קתדרה 85, אוקטובר 1997
- 150 שנה לאליאנס. גיליון כתב העת "אות ברית קודש" כתב העת של יהודי מרוקו, גיליון 30, קיץ תשע"א, עורך: אשר כנפו.
- אהרן רודריג, שחרור הנשים וחינוכן מחדש, (מקורות היסטוריים על תרומת כי"ח לשינוי מעמד האישה בארצות המזרח) באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח.
- מיכאל מ' לסקר, החינוך היהודי במרוקו, פעמים 9 תשמ"א 198, עמ' 78–99.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כל ישראל צרפתים, נאמן למקור, הספרייה הלאומית
אתר האינטרנט הרשמי של כל ישראל חברים (בצרפתית)
כל ישראל חברים, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- כל ישראל חברים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כל ישראל חברים (חברה), דף שער בספרייה הלאומית- אתר הארגון (בעברית)
- אתר החכם היומי
- מתיה קם, כל ישראל חברים, באתר "תרבות•il"
- Bulletin – ידיעון הארגון (1860–1913) באתר Jpress – מאגר עיתונות יהודית היסטורית
- עלון 150 שנה לכל ישראל חברים אליאנס 27 ינואר 2010, באתר התאחדות בולאי ישראל
- כל ישראל חברים, באתר הבנק אוצר התיישבות היהודים
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 אברהם יעקב ברור, מאה שנה ליסוד חברת <<כל ישראל חברים>>, הארץ, 21 בספטמבר 1960
- ^ מיכאל גרץ, הפריפריה הייתה למרכז, ירושלים 1984
- ^ עפ"י: א' רודריג, חינוך חברה והיסטוריה, ירושלים תשנ"א. עמ' 13.
- ^ 1 2 3 4 5 ש. שווארץ, בתי הספר של האליאנס ־ לאן ?, הד-המזרח, 26 בנובמבר 1948
- ^ כהן, אברהם. "יחסם של יהודי איראן להשכלה מודרנית." פעמים: רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח (1981): 43–58.
- ^ עזרא שפייזהנדלר (1974), יהדות איראן, קיומה ובעיותיה, המכון ליהדות זמננו, מדור שפרינצק, האוניברסיטה העברית. עמ' 25.
- ^ בית הספר אליאנס ובית הספר לתיירות ומלונאות עתיד יועברו לבעלות העירייה, באתר כלבו – חיפה והצפון, 15 במרץ 2022
- ^ ביה"ס אליאנס יוקם בגבעת התחמושת, הארץ, 4 בפברואר 1969
- ^ נתן שור, תולדות צפת, תל אביב: עם עובד – דביר, תשמ"ג, 1983, עמ' 227, 228
- ^ שלומית משולם (ע), צפת וכל נתיבותיה, ירושלים: יד בן צבי, 2006, עמ' 172, 191–193
- ^ ד"ר אליעזר איזמן, עוד על ביה"ס לחרשים אלמים של כי"ח, הארץ, 29 בדצמבר 1940
- ^ דרכא רנה קסין: הכירו את בית הספר המשלב למידה מעולה ותרבות ברמה הגבוהה בארץ, באתר כל העיר, 29 בדצמבר 2018
- ^ שמואל לופו, לזכר נרסיס לון, החרות, 26 במרץ 1915
- ^ סט"א, מות סילוין לוין, הירדן, 1 בנובמבר 1935
- ^ אברהם אלמליח, ג'ורג' לוין ז"ל - נשיא כל ישראל חברים - 1868–1941, הארץ, 21 באוגוסט 1941
- ^ בצלאל עמיקם, האיש ששנא שנאה, על המשמר, 6 באפריל 1976
- ^ היום פתיחת הכינוס העולמי של ידידי כי"ח, הארץ, 14 ביוני 1970
- ^ "נשיא חדש לארגון "כל ישראל חברים", במערכה, 15 ביוני 1985
- ^ פרופ' עדי סטג, הנשיא החדש של כי"ח (כל ישראל חברים) מבקר בישראל, במערכה, 15 ביולי 1985