ז'ול בראונשוויג
 | |
| לידה |
יוני 1908 סנט-מארי-או-מארי, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
19 באוקטובר 1993 (בגיל 85) ירושלים |
| מדינה |
צרפת |
| השכלה |
|
| תפקיד |
נשיא |
| פרסים והוקרה |
מפקד בלגיון הכבוד |
  | |
ז'ול בראונשוויג (בצרפתית: Jules Braunschvig, 21 ביוני 1908–19 באוקטובר 1993) היה תעשיין צרפתי. בראונשוויג היה פעיל מרכזי בארגון "כל ישראל חברים" לאחר מלחמת העולם השנייה מ-1946 עד 1976, והיה נשיא הכבוד שלו מ-1985 ועד מותו[1].
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בראונשוויג נולד בעיירה סנט-מארי-או-מאן (אנ'), במחוז או-רן שעל גבול גרמניה. אביו, ז'ורז' בראונשוויג (איש עסקים אביר לגיון הכבוד), נולד בליון ב-1870 ומת בפריז ב-1928. אמו, לור סימון, הייתה מסנט-מארי-או-מאן, שם נולדה ב-1877. היא מתה בלה-באולה ב-1916. דודתה פאני בראונשוויג גידלה אותו.
ז'ול בראונשוויג למד בבית הספר התיכון היוקרתי "Lycée Janson-de-Sailly" בפריז, שם התיידד עם חברים שישפיעו עליו בהמשך חייו, בהם ז'אק בינגן, ממנהיגי תנועת ההתנגדות הצרפתית, ז'אק לינדון, שלימים יהיה אחד מנשיאי בית המשפט החוקתי של צרפת, וגיום גונדי, בכיר הרפובליקה הרביעית לעתיד. אחר כך למד בפקולטה למשפטים בפריז ובמכון למדע המדינה פריז.
כשאביהם נפטר ב-1928, ז'ול בראונשוויג ואחיו הגדול פול לקחו על עצמם את האחריות על העסק המשפחתי במרוקו, שנוסד ב-1888 בטנג'יר על ידי סבם, בנימין בראונשוויג.
במלחמת העולם השנייה שימש כקצין בחזית לורן, והשתתף במערכה על צרפת ועל ארצות השפלה בשנים 1939–1940. אומץ ליבו במהלך קרבות מאי 1940 זיכה אותו בעיטור, אך הוא נלקח כשבוי מלחמה לגרמניה שם שהה עד 1945.
לאחר ששוחרר ב-1945, הקדיש את מרצו לפעילות בארגון "כל ישראל חברים". הוא גם היה חבר בוועד המנהל של ועידת התביעות בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20[2]. במסגרת פעילותו ב"כל ישראל חברים" פעל רבות לשיפור תנאי החיים של יהודי צפון אפריקה, לא רק בתחום החינוך אלא גם לשיפור תנאי הדיור שלהם[3]. הוא היה סגן נשיא הארגון בשנים 1946–1976, ולאחר מכן נשיא הארגון בשנים 1976–1985. הוא שימש נשיא הכבוד שלו מ-1985 ועד מותו ב-1993.
ב-1947 התחתן עם גלדיס טולדנו, בת למשפחה ותיקה מטנג'יר שחיה בארצות הברית במשך דור. לבי הזוג נולד שלושה ילדים: דניאל, מהנדס ואיש עסקים, המתגורר בירושלים ; מרים, פילוסופית ואמנית, ודייוויד, עורך דין, שמתגוררים שניהם בארצות הברית.
ז'ול בראונשוויג היה, בין השאר, יו"ר מועצת המנהלים של ה- École normale israélite orientale (ENIO), ועבד בשיתוף פעולה הדוק עם מנהלו, הפילוסוף עמנואל לוינס,
בשנת 1973 הקים יחד עם מרקוס כהן את מכון כרם בירושלים, שנועד להכשיר מורים ברוח היהדות ההומניסטית[4].
ז'ול בראונשוויג פרש לגמלאות ב-1985 והתיישב בירושלים, שם נפטר ב-19 באוקטובר 1993.
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אביר לגיון הכבוד ב-1951[5], קצין לגיון הכבוד ב-1966, מפקד לגיון הכבוד ב-1984.
- דוקטור לשם כבוד בית המדרש לרבנים באמריקה בניו יורק ב-1978.
- עיטור יקיר ירושלים (אזרח כבוד של ירושלים) ב-1988[6].
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מותו נקרא בית הספר התיכון המסורתי בירושלים על שמו. בית ספר שהוקם בירושלים בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 על ידי ארגון "כל ישראל חברים" וקרן "תגבור לימודי יהדות (תל"י)" ופעל תחילה בבנין בית הספר אליאנס שברחוב כי"ח, ליד שוק מחנה יהודה. בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 עבר למבנה חדש שנבנה עבורו בשכונת תלפיות, אז הוחלט לקרוא לו על שם בראונשוויג.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "נשיא חדש לארגון "כל ישראל חברים", במערכה, 15 ביוני 1985
- ^ Claims Conference Pays Tribute to Praesidium, Negotiators, Jewish Telegraphic Agency, 29 September 1952
Jewish Leaders from Various Countries Arrive in New York for Parley, Jewish Telegraphic Agency, 11 January 1956 - ^ Alliance Israelite Universelle Gets New School Buildings in Five Moroccan Cities, Jewish Telegraphic Agency, 2 November 1950
French to Undertake Slum Clearance Program in Casablanca Ghetto Proposed by "alliance", Jewish Telegraphic Agency, 13 October 1949 - ^ יונית נעמן , דווקא החזקים צריכים לשכב על הגדר, באתר "העוקץ", 25 באוקטובר 2019
- ^ Jules Braunschvig, North African Jewish Leader, Decorated by French Government, Jewish Telegraphic Agency, 3 August 1951
- ^ אריה בנדר, עיטור הכבוד יקיר ירושלים יוענק היום ע"י העיריה ל־4ו אישים, מעריב, 23 במאי 1988