כושית

כושית
Une Négresse

מידע כללי
מאת	סטפאן מלארמה
שפת המקור	צרפתית
סוגה	פואמה
הוצאה
תאריך הוצאה	המאה ה־19

דיוקנו של מלארמה מאת אדואר מאנה, 1876

כושית (בצרפתית: Une Négresse) הוא שיר ארוטי מאת המשורר הצרפתי סטפאן מלארמה שנכתב בטורנון בשנת 1864 או 1865.

השיר מתאר אקט יחסי מין בין אישה שחורה לילדה לבנה ועוסק בבוטות ובישירות בנושאים של לסביות, פדופיליה וסקופופיליה.

רקע

מלארמה כתב בפריז של ימי האסכולות האמנותיות המהפכניות המודרניסטיות של מפנה המאה: הקוביזם, פוטוריזם, דדאיזם, וסוריאליזם. הוא היה מראשי תנועת הסימבוליזם וצוטט כיוצר הסבור כי "יש לתאר לא את הדבר כשלעצמו אלא את האפקט שהוא יוצר." מלארמה, שהיה מיודד עם הצייר אדואר מאנה, ייסד סלון ספרותי-אמנותי נודע ונחשב שבין פוקדיו נמנו ויליאם בטלר ייטס, ריינר מריה רילקה, פול ורלן.

גרסה נוספת, שונה במעט, של השיר פורסמה בעיתון תחת השם תמונה גרוטסקית (שפתיים ורודות) (צרפתית: (Image Grotesque (Les Lèvres roses).

בשל נועזותו הרבה, "כושית" נערך החוצה מספר השירים של מלארמה שפורסם לאחר מותו של המשורר בשנת 1899 ולא נכלל בו.

השיר

אולימפיה, אדואר מאנה, 1863

כּוּשִׁית כּוּשִׁית שֶׁדִּבּוּק שֵׁדִי אֲחָזָהּ, רוֹצָה לִטְעוֹם יַלְדָּה עֲצוּבָה – לֹא בָּשְׁלוּ פֵרוֹתֵיהָ, גַּם נִפְשָׁעִים הֵם תַּחַת בְּלוֹיֵי שִׂמְלָתָהּ; חֲזִירָה זוֹ זוֹמֶמֶת-מְתַכְנֶנֶת אֶת תַּכְסִּיסֵיהָ; אֶל בִּטְנָהּ, מְאֻשֶּׁרֶת, הִיא מְחַכֶּכֶת דָּדַיִם, וְכֹה גָבֹהַּ, עַד שֶׁיָּדָה שָׁמָּה לֹא מַגִּיעָה, בְּרַגְלֶיהָ נוֹקֶשֶׁת בָּעֲמִימוּת-מַגָּפַיִם, כִּבְלָשׁוֹן שֶׁבְּעִנּוּגִים אֵינָה רְגִילָה. לְנֹכָח מַעֲרוּמֵי אַיָּלָה מְפֻחֶדֶת שֶׁרוֹעֶדֶת, הִיא כְּמוֹ פִּיל מְשֻׁגָּע עַל גַּבָּהּ מִתְהַפֶּכֶת, מַמְתִּינָה וּגֵאָה נִלְהֶבֶת, וְצוֹחֶקֶת בְּשִׁנֵּיהָ הַתַּמּוֹת לַיַּלְדָּה; וּבֵין יְרֵכֵיהָ, שָׁם הַקָּרְבָּן שְׁקוּעָה, עוֹלֶה עוֹר שָׁחוֹר פָּעוּר בַּשֵּׂעָר שֶׁשָּׁם, וְחִכּוֹ שֶׁל הַפֶּה הַמוּזָר נִגְלָּה, חִוֵר וּוָרֹד כְּקוֹנְכִיָּה מֵהַיָּם. תרגם מצרפתית: אמיר שומרוני

Une Négresse Une négresse par le démon secouée Veut goûter une enfant triste de fruits nouveaux Et criminels aussi sous leur robe trouée, Cette goinfre s’apprête à de rusés travaux; À son ventre compare heureuses deux tétines Et, si haut que la main ne le saura saisir, Elle darde le choc obscur de ses bottines Ainsi que quelque langue inhabile au plaisir. Contre la nudité peureuse de gazelle Qui tremble, sur le dos tel un fol éléphant Renversée elle attend et s’admire avec zèle, En riant de ses dents naïves à l’enfant; Et, dans ses jambes où la victime se couche, Levant une peau noire ouverte sous le crin, Avance le palais de cette étrange bouche Pâle et rose comme un coquillage marin.

ניתוח היצירה

ציורו המפורסם של מאנה, שהיה מיודד עם מלארמה, 'ארוחת בוקר על הדשא' (צרפתית: Déjeuner sur l'herbe) מ-1863, תקופת חיבור השיר. תנוחת האישה ביחס לאחד הסועדים, מאפשרת לו להציץ למיניותה, ואילו היא מיישירה מבט אל הצייר המציצן. ברקע, במי הנהר רכונה שואבת המים, סמל ניגודי הפוך להדוניזם הבורגני של יתר הנוכחים. הציור עורר שערורייה לאחר שהוצג ב'סלון הדחויים' (Salon des refuses)

ציור עירום

גוסטב קורבה, מקורו של העולם, 1866

class=notpageimage|הצגה

אופי השיר

השיר הוא שיר ארוטי/פורנוגרפי עם סצנה סיפורית (בניגוד לתיאורית) – הכוללת תנועה, כאשר כל מהלך בשיר מנומק על ידי קודמיו. בשיר מופיעים נושאים שנויים במחלוקת רבים: סקופופיליה, יחסי מין לסביים, פדופיליה, מין אוראלי ויחסי מין בינגזעיים.

הדמויות בשיר

הדמויות בשיר הן הכושית, שבהתאם לסטריאוטיפים קולוניאליסטיים מתוארת כפראית ורחבת ממדים ובניגוד אליה הילדה הלבנה, היא הקרבן, שברירית, קטנה ובעלת גוף בוסרי. הילדה מתוארת כלובשת שמלה בלויה ומכאן ניתן להסיק כי היא אולי עניה, בת למעמדות נמוכים. היחסים בין השתיים כאמור ניגודיים. הכושית זרה וחייתית, בטוחה בעצמה, צוחקת ומשתעשעת, ומתנהגת כמי שמשתייכת למעמד חברתי גבוה יותר, שעה שהילדה הלבנה מקומית, מצייתת ומבצעת.

הדובר הגיבור בשיר

השיר כתוב ביד דובר אוקטוראלי, יודע כל, בעל מאפיינים של דובר עד. בשיר קיימת הערה סיטואציונית, המשקפת עמדה של צופה מהצד: "חזירה זו". הערה זו, ועוד מספר אלמנטים, מלמדים שהדובר אמנם חיצוני אך הוא צופה בסצנה מהצד, אולי מן המחבוא. לשיר אווירה של ריגוש ותאוות בשרים אקזוטית ואסורה. נימת הדובר בשיר רצופה בדימויים ושמות תואר רגשניים כגון 'איילה מפוחדת', 'פיל משוגע' ו'פה מוזר'. בנוסף, מדמה הדובר בשיר את איבר המין הנשי לקונכייה. דימוי זה, פסטורלי ועדין, הוא אנטיתיזה ל'חזירה' בתחילת השיר. שני הדימויים משקפים הערות סיטואציוניות של המספר, ושניהם נמצאים בשני קצות המנעד של קו השינוי שחל בצופה המציצן. עובדה זו ממצבת את הדובר כגיבור בשיר. גיבור ספרותי, פרוטגוניסט, הוא הדמות שבלעדיה סיפור המעשה לא מתקדם, הנושא על שכמו את המסר שהמחבר מבקש להעביר לקורא והוא הדמות המשתנה במהלך הסיפור או הסצנה. שתי הנשים אינן ממלאות את התנאים הללו ולכן הדובר המציצן הוא הגיבור האמיתי של השיר. הוא המספר, נקודת מבטו היא הקובעת, והוא הדמות המשתנה: הוא הופך מנסער למהופנט, מחסר ניסיון למנוסה. בתיאוריו הוא מציף את תופעת הסקופופיליה וקורא תיגר על ההגמוניה הבורגנית הלבנה בתקופת צרפת הקולוניאליסטית.

לקריאה נוספת

• Œuvres complètes de Stépane Mallarmé, éditions Gallimard, collection La Pléiade, édition établie et annotée par Henri Mondor et G. Jean-Aubry, 1945
• 'המתבונן', אלברטו מורביה (1990-1907) (L'uomo Che Guarda, 1985. עברית: 1993)

קישורים חיצוניים

• השיר באתר השירה Poésie Francaise (צרפתית)
• ניתוח של השיר (אורכב 06.06.2020 בארכיון Wayback Machine) ושירים נוספים מאת מלארמה באתר Literture102 (צרפתית)