לדלג לתוכן

ישי לנדא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרופ' ישי לנדא (2025)

ישי לנדא (נולד ב-1969) הוא פרופסור חבר להיסטוריה וחוקר של היסטוריה אירופית במחלקה להיסטוריה, לפילוסופיה ולמדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה. מחקריו מתמקדים בתרבות פופולרית ובאידאולוגיות הפוליטיות המודרניות הבולטות: מרקסיזם, ליברליזם ופשיזם.

נולד בחיפה לביאטריס לבית סקרויסקי ולואיס לנדא, פרופסור לספרות עברית וחקר הפולקלור באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. שני הוריו ילידי ארגנטינה שעלו לארץ במסגרת גרעין של השומר הצעיר והתיישבו בקיבוץ רשפים. ההורים עסקו גם בתרגום מספרדית ותרגמו לעברית מִספר ספרי מופת.[1][2] לנדא הוא האמצעי מבין שלושה אחים.

בנעוריו למד בחטיבת ביניים בבית הספר ליאו בק בחיפה ובשנת 1987 סיים את לימודיו התיכוניים בתיכון מקיף ו' בבאר שבע.

למד את תאריו בהיסטוריה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב: בשנת 1996 סיים תואר ראשון בהיסטוריה ובספרויות זרות ובלשנות. לאחר מכן למד במסלול ישיר לדוקטורט. בשנת 2004 סיים עבודת דוקטור בהיסטוריה. עבודה זו נכתבה בהנחייתם של פרופ' עדי פרוש (פילוסוף) ופרופ' פרנק שטרן (היסטוריון) (גר'), ועסקה בהרואיזם הניטשיאני בתרבות הפופולרית במאה ה-20.[3] מאוחר יותר התפרסמה עבודת הדוקטור גם כספר באנגלית.[4]

בשנים 2006–2008 שהה לנדא בעיר בראונשווייג בגרמניה, לאחר שזכה במלגת פוסט-דוקטורט של קרן מינרבה.[5]

בשנת 2009 לאחר סיום לימודיו, זכה במלגת אלון, הגיע כמרצה אורח לאוניברסיטה הפתוחה ולאחר שלוש השנים התקבל כחבר סגל.

בשנת 2012 התמנה למרצה בכיר ובשנת 2017 לפרופסור חבר.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי למריה גירלינגר-לנדא. אב לשתיים.

מתגורר בפתח תקווה.

לנדא עוסק בהיסטוריה מודרנית, תאוריה פוליטית ותרבות פופולרית.

כמו כן הוא עוסק בתהליכים של זיכרון קולקטיבי ובצרכנות המודרנית.

הוא עוסק ביחסי הגומלין בין הפשיזם לאידאולוגיות פוליטיות אחרות ובהן המרקסיזם והליברליזם.

ההוגים המרכזיים בהם ממוקד מחקרו הם קרל מרקס ופרידריך ניטשה. לנדא הִרבה לנתח את נקודות הדמיון והשוני ביחסם של הוגים אלה לסוגיות מפתח כגון: המודרניות, הקִדמה (פרוגרסיביזם), חברת ההמונים והקפיטליזם.

ספרים שכתב

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2018 ,Fascism and the Masses: The Revolt Against the Last Humans, 1848-1945, Routledge: New York and London
  • 2009 ,The Apprentice's Sorcerer: Liberal Tradition and Fascism, Brill: Leiden and Boston
  • 2007 ,The Overman in the Marketplace: Nietzschean Heroism in Popular Culture, Lexington: Maryland

אחדים מספריו תורגמו, לאחר שיצאו לאור באנגלית, לשפות זרות נוספות, בהן גרמנית וסרבו-קרואטית.

  • שורשי הפשיזם האירופי 1789–1945 (שני כרכים), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2015-2016

מבחר ממאמריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנדא פרסם יותר מ-20 מאמרים בכתבי עת ובספרים ערוכים. להלן מבחר מהם:

  • The Magic of the Extreme: On Fascism, Modernity, and Capitalism, The Journal of Holocaust Research, 33, 2019, pp. 43-63.
  • Aroma and Shadow: Marx vs. Nietzsche on Religion, Nature, Society, and Thought, Vol. 18, No. 4, 2006, pp. 461-499
  • Nietzsche, the Chinese Worker's Friend,New Left Review, 236, July-August 1999, pp. 3-23

עיסוקים נוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנדא הוא מוזיקאי חובב ומנגן בעיקר קטעי בלוז במפוחית פה ובגיטרה חשמלית.

באתר You-Tube, ב"ערוץ ישי לנדא", ניתן להאזין לעשרות קטעי נגינת בלוז בביצועו.[6]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מריו ורגס יוסה, תרגום: לואיס לנדא וביאטריס סקרויסקי-לנדא, דודה חוליה והכתבן, ירושלים: כתר, 1989
  2. ^ מיגל דה סרוואנטס, תרגום: לואיס לנדא וביאטריס סקרויסקי-לנדא, ההידאלגו החריף דון קיחוטה דה לה מאנצ'ה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1994
  3. ^ ישי לנדא, הירואיזם ניטשיאני בתרבות הפופולארית של המאה ה-20 (בהדרכת עדי פרוש ופרנק שטרן), באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2004
  4. ^ Ishay Landa, The Overman in the Marketplace: Nietzschean Heroism in Popular Culture, Maryland: Lexington, 2007
  5. ^ Post-doc fellowship with distinction: Gerhard Martin Julius Schmidt Minerva Fellowship, TU Braunschweig, Germany
  6. ^ Ishay Landa, YouTube