יקותיאל פדרמן

יקותיאל פדרמן
	אין תמונה חופשית
לידה	14 בנובמבר 1914; קמניץ, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	18 בינואר 2002 (בגיל 87)
מדינה	ישראל

יקותיאל פדרמן (14 בנובמבר 1914 - 18 בינואר 2002) היה איש עסקים בין לאומי, תעשיין ומלונאי. מייסד רשת מלונות דן.

ביוגרפיה

יקותיאל פדרמן נולד בשם קסיל פדרמן בקמניץ במדינת סקסוניה שבגרמניה לדוד אהרון וציפורה פדרמן, הוא ומשפחתו היו חסידי תנועת ההשכלה, אח לשמואל פדרמן (יליד 1916). אביו היה בעל מאפיה בעיר והנחיל ציונות לילדיו כך שבאופן טבעי החל פדרמן להיות פעיל בתנועות הציוניות החלוץ ודרור. למד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטת ברלין. ב-1933 עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון והתחזקות ההתנכלות ליהודים החליטה המשפחה לעזוב את גרמניה וב-1936 היגרו לבלגיה כשהאחים יקותיאל ושמואל נשארו מאחור על מנת להמשיך את פעילותם בארגונים הציוניים. לאחר ליל הבדולח ב-1938 החליטו גם האחים לעזוב את גרמניה ובסופו של דבר עזב יקותיאל רק באוגוסט 1939 ועבר לאנגליה^[1].

ב-1940 עלה פדרמן ארצה ועבד תקופה קצרה בקיבוץ. למד וקיבל רישיון טיס ואף ניסה להתקבל לצבא הבריטי אך נדחה בגלל מוצאו. עבר לחיפה והחל לעבוד כמלצר במסעדת "ירדניה"^[1]. בשל היותה פופולרית בקרב החיילים האנגלים שהוצבו בארץ התבקש פדרמן, על ידי ארגון ההגנה, להאזין לשיחות האנגלים ולהעביר ידיעות חשובות למפעיליו. במקביל היה פעיל ברכש ואספקת ציוד למחנות הצבא הבריטי ועם סיום המנדט רכש סחורה רבה שמכרו הבריטים ממחנותיהם^[2]. ב-1946 היה אחד היזמים שהקימו את חוף גליה בקריית ים כ"מפעל מרחצאות עברי של חיילים משוחררים".

ב-1945 רכש פדרמן, יחד עם אחיו שמואל, את פנסיון קטה דן שברחוב הירקון בתל אביב מידי בעליו קטה דניאלוביץ. ב-1953 הקימו במקום את מלון דן וב-1964 הרסו את המבנה והקימו מלון מפואר יותר הקיים עדיין. מלון זה היווה את תחילת הקמתה של רשת מלונות דן שמונה כ-16 מלונות ברחבי הארץ.

במקביל לפעילות בתחום המלונאות עסק פדרמן גם בתחומי התעשייה, הנדל"ן, הבנייה, הטכנולוגיה, האלקטרו-אופטיקה וקידוחי הנפט^[3]^[4]^[5]. את פעילותו העסקית הרחיב פדרמן לארצות נוספות באירופה (אנגליה, שווייץ), אפריקה (ניגריה, חוף השנהב, דהומיי, קונגו, גאבון), צפון אמריקה (ניו יורק), המזרח הרחוק (בורמה) ועוד^[6].

בשנת 1959 רכש ב-49% ממניות בנק פויכטוונגר^[7] ובהמשך רכש את בנק המשכנתאות "אוניקו"^[8].

פדרמן עתיר הנכסים נהג לתרום מכספו למטרות שונות, בעיקר בתחום החינוך, ולשם כך הקים קרנות והיה שותף בחבר הנאמנים של מוסדות חינוך רבים (כמו האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת תל אביב, מכון ויצמן, אוניברסיטת חיפה, הטכניון, והאוניברסיטה הפתוחה). פדרמן ייסד קרן נאמנות לסיוע לחיילי צה"ל בתחומי השיקום, החינוך, התרבות והבריאות^[9].

ב-1989 פרשו האחים פדרמן מניהול רשת המלונות והעבירו את הניהול למיקי פדרמן (בנו של יקותיאל) ולעמי פדרמן (בנו של שמואל)^[10].

משפחתו

ב-31 באוגוסט 1939 נשא פדרמן את בלה ריינר. הנישואין נערכו בלונדון ולזוג נולדו 2 ילדים: מיכאל (מיקי) פדרמן ואירית פדרמן-לנדאו (אמה של השחקנית אלכסיה לנדאו (אנ')).

תוארי כבוד

1974 - עמית כבוד, האוניברסיטה העברית, ירושלים.
1978 - עמית כבוד, הטכניון, חיפה.
1982 - יקיר העיר חיפה.
1986 - אות "איש השנה בתיירות" שהוענק לו על ידי נשיא המדינה חיים הרצוג^[11].
1988 - תואר "דוקטור לשם כבוד", האוניברסיטה העברית, ירושלים.
1989 - תואר "דוקטור לשם כבוד", הטכניון חיפה^[12].
1990 - תואר "עמית כבוד", האוניברסיטה הפתוחה תל אביב
1994 - תואר "עמית כבוד", מוזיאון ישראל, ירושלים.
1995 - עיטור המלונאות, על ידי התאחדות המלונות.
1996 - תואר "דוקטור לשם כבוד" - אוניברסיטת פרייברג.
1997 - אות הוקרה מיוחד, מטעם נשיא גרמניה.
2000 - תואר "עמית כבוד" מטעם מוזיאון תל אביב לאומנות.

הנצחה

כיכר "יקותיאל פדרמן" בכרמל הצרפתי בחיפה
קתדרה על שם "יקותיאל פדרמן" בפקולטה לחקלאות ברחובות (1994)
בית הספר למדיניות ציבורית וממשל על שם האחים "יקותיאל ושמואל פדרמן" באוניברסיטה העברית בירושלים (2006)^[13]

פרשת "ישאסבסט"

פדרמן נמנה עם הבעלים של מפעל "איתנית - ישאסבסט" ליד נהריה לייצור מוצרי אזבסט. המפעל נפתח ב-1952 וסיפק פרנסה לתושבי הגליל המערבי. עם השנים הראו מחקרים סטטיסטים עליה בתחלואה של סרטן מסוג מזותוליומה באזור הגליל המערבי, סרטן המקושר לנשימת סיבי אזבסט. על אף החשד הכבד לקשר בין המפעל ועליית התחלואה נמנעו הרשויות מלפעול כנגד המפעל. יש שטענו שהקשר בין הרשויות למשפחת פדרמן עלול היה להשפיע על שיקול הדעת של אותן רשויות (כמו מימון הוצאת פרסומים מקצועיים של משרד העבודה שאמור לפקח על המפעל, חברותו של מנכ"ל המפעל בוועדה הממשלתית לאבק מזיק שאף היא אמורה לפקח על המפעל ומימון מחקר שיוכיח שאין כל סכנה באזבסט)^[14]. בסופו של דבר עזר לחץ התושבים והמפעל נסגר סופית ב-1997 לא לפני שנמצא שכמויות גדולות של פסולת אסבסט רעילה נקברו בשטח המפעל בתקופת פעילותו.

פרשת וילי שליקר

וילי שליקר היה גרמני וחבר המפלגה הנאצית שמונה, בתקופת מלחמת העולם השנייה, למנהל מחלקה במשרד המלחמה בראשות אלברט שפר. לאחר המלחמה מצאו בית משפט "נושא באשמה קלה" (ובהמשך סווג כ"לא אשם"). פסיקה זו איפשרה לשליקר לחזור לעסוק בפיתוח התעשייה בגרמניה ולהתעשר (עד שפשט רגל ב-1962). במסגרת מומחיותו ייעץ שליקר לגופים שונים בעולם ובין השאר הפך ליועצו של פדרמן. בעקבות קשר זה הביאו פדרמן ארצה ואף דאג להפגישו בפברואר 1966 עם שר המסחר והתעשייה חיים יוסף צדוק ועם אנשי עסקים מקומיים^[15]. לאחר שנחשף עברו הנאצי של שליקר קם בארץ רעש רב ודרישה לבדוק מי התיר את ביקורו ומה טיב הקשרים שלו עם פדרמן^[16]^[17]. זה האחרון מיהר להסתייג מהקשר וניתק את קשריו עם הגרמני^[18]^[19].

קישורים חיצוניים

דוד תדהר (עורך), "יקותיאל פדרמן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך טו (1966), עמ' 4746
הלית ינאי לויזון, ‏הבונים יקותיאל פדרמן אבי אימפריית מלונות דן, באתר גלובס, 17 ביולי 2011
עירית רוזנבלום, מת יקותיאל פדרמן, מייסד רשת מלונות דן, באתר הארץ, 19 בינואר 2002
נפטר יקותיאל פדרמן - מייסד חברת מלונות דן, באתר TheMarker‏, 18 בינואר 2002
נפטר יקותיאל פדרמן - מייסד קבוצת מלונות דן, באתר News1 מחלקה ראשונה, 18 בינואר 2002
יקותיאל פדרמן הובא למנוחות, באתר גלובס, 20 בינואר 2002
יקותיאל פדרמן, חזרתי לליברלים העצמאיים - מחובתי לומר לכם מדוע, מעריב, 13 במאי 1977
יהודה עזריאלי, "האימפריה" של פדרמן, הצופה, 30 בדצמבר 1966
מליונר ישראלי בגודל טבעי, מעריב, 15 בנובמבר 1965
יעקב בן ארי, "מלך" בתי המלון בישראל על שגשוג עסקיו, על המשמר, 31 במאי 1961
יהושע משולח, יקותיאל פדרמן: צריך לדעת למכור 'ישראל', דבר, 21 באוגוסט 1959
רות בונדי, המזל צלצל פעמיים, דבר, 13 בדצמבר 1957

הערות שוליים

^ ¹ ² נתן דונביץ, יקותיאל פדרמן, מליונר, הארץ, 29 בספטמבר 1955
^ "מלך" בתי המלון על שיגשוג עסקיו, על המשמר, 31 במאי 1961
^ קידוחי הנפט נעשו על ידי חברת "מחפשי נפט בישראל" בבעלות משותפת של פדרמן וחברת סולל בונה
^ ב-1955 היה פדרמן שותף בגילוי הנפט בקידוח בחלץ
^ המימון לפעולותיו נעשה בסיוע אנשי עסקים במיאמי איתם הקים פדרמן חברת מימון בשם "קבוצת ישראל-מיאמי"
^ יהודה עזריאלי, "האימפריה" של פדרמן, הצופה, 30 בדצמבר 1966
^ קבוצת פדרמן תרכוש חלק מבנק פויכטוונגר, הַבֹּקֶר, 2 בינואר 1959
^ מתרחבת פעילות בנק מש' "אוניקו", דבר, 12 בדצמבר 1977
^ יקותיאל פדרמן תורם חצי מליון לקרן ההתנדבות, מעריב, 5 בספטמבר 1976
^ יואב יצחק, חילופי דורות בניהול רשת מלונות דן, מעריב, 22 בפברואר 1989
^ אילן בכר, טקס איש השנה בתיירות, מעריב, 18 ביוני 1986
^ ד"ר למדעים טכניים, באתר אגודת דורשי הטכניון בישראל
^ לזכרם, אתר האוניברסיטה העברית
^ חיים ריבלין, ‏סופת אבק אסבסט: כך הפך הגליל המערבי לאזור מוכה סרטן ממאיר, באתר ‏מאקו‏, 11 במאי 2012
^ רפאל אלדור, ספק הפלדה לשעבר של הנאצים ביקר בישראל ונתקבל אצל צדוק, מעריב, 22 במאי 1966
^ אינגה דויטשקרון, מבררים מי נתן את האשרה לנאצי שליקר שנפגש עם צדוק, מעריב, 23 במאי 1966
^ יוסף חריף, שמו של שליקר נכלל ברשימת הנאצים הפעילים, מעריב, 31 במאי 1966
^ פדרמן:הודעתי לשוויץ להפסיק הקשר עם שליקר, הצופה, 17 ביוני 1966
^ אלי ניסן, פדרמן ניתק סופית את קשריו עם שליקר, דבר, 7 ביוני 1966

[דונביץ-1] ¹ ² נתן דונביץ, יקותיאל פדרמן, מליונר, הארץ, 29 בספטמבר 1955

[2] "מלך" בתי המלון על שיגשוג עסקיו, על המשמר, 31 במאי 1961

[3] קידוחי הנפט נעשו על ידי חברת "מחפשי נפט בישראל" בבעלות משותפת של פדרמן וחברת סולל בונה

[4] ב-1955 היה פדרמן שותף בגילוי הנפט בקידוח בחלץ

[5] המימון לפעולותיו נעשה בסיוע אנשי עסקים במיאמי איתם הקים פדרמן חברת מימון בשם "קבוצת ישראל-מיאמי"

[6] יהודה עזריאלי, "האימפריה" של פדרמן, הצופה, 30 בדצמבר 1966

[7] קבוצת פדרמן תרכוש חלק מבנק פויכטוונגר, הַבֹּקֶר, 2 בינואר 1959

[8] מתרחבת פעילות בנק מש' "אוניקו", דבר, 12 בדצמבר 1977

[9] יקותיאל פדרמן תורם חצי מליון לקרן ההתנדבות, מעריב, 5 בספטמבר 1976

[10] יואב יצחק, חילופי דורות בניהול רשת מלונות דן, מעריב, 22 בפברואר 1989

[11] אילן בכר, טקס איש השנה בתיירות, מעריב, 18 ביוני 1986

[12] ד"ר למדעים טכניים, באתר אגודת דורשי הטכניון בישראל

[13] לזכרם, אתר האוניברסיטה העברית

[14] חיים ריבלין, ‏סופת אבק אסבסט: כך הפך הגליל המערבי לאזור מוכה סרטן ממאיר, באתר ‏מאקו‏, 11 במאי 2012

[15] רפאל אלדור, ספק הפלדה לשעבר של הנאצים ביקר בישראל ונתקבל אצל צדוק, מעריב, 22 במאי 1966

[16] אינגה דויטשקרון, מבררים מי נתן את האשרה לנאצי שליקר שנפגש עם צדוק, מעריב, 23 במאי 1966

[17] יוסף חריף, שמו של שליקר נכלל ברשימת הנאצים הפעילים, מעריב, 31 במאי 1966

[18] פדרמן:הודעתי לשוויץ להפסיק הקשר עם שליקר, הצופה, 17 ביוני 1966

[19] אלי ניסן, פדרמן ניתק סופית את קשריו עם שליקר, דבר, 7 ביוני 1966

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]