יצירה נגזרת

בדיני זכויות יוצרים, יצירה נגזרת (באנגלית: Derivative Work) היא יצירה שמתבססת באופן מהותי על יצירה אחרת, הכוללת מרכיבים עיקריים המוגנים בזכויות יוצרים של יצירה מקורית ראשונה שנוצרה בעבר (היצירה הבסיסית). היצירה הנגזרת הופכת ליצירה שנייה, נפרדת, עצמאית מהראשונה. ההתמרה (שינוי הצורה), ההתאמה או עיבוד של היצירה חייבים להיות מהותיים ולשאת את טעמו האישי של היוצר במידה מספקת כדי להיות מקורית ובכך מוגנת בזכויות יוצרים. תרגומים, עיבודים קולנועיים ועיבודים מוזיקליים הם סוגים נפוצים של יצירות נגזרות. למשל, השינוי יכול להיות מדיום אחר, פורמט אחר, שינוי גודל או צורה, או שימוש חלקי ביצירה. למשל, תרגום של יצירה ספרותית משפה אחת לשנייה, צילום של ציור או ציור של צילום, פסל שנעשה על בסיס ציור או צילום, הפיכת טקסט כתוב למחזה, הקטנה של צילום לצילום ממוזער, דיגיטיזציה של טקסט וכדומה.

הזכות להכין יצירה נגזרת נתונה באופן בלעדי לבעלי זכות היוצרים ביצירה המקורית, בהנחה שהיצירה המקורית מוגנת בזכויות יוצרים. הזכות היא מרכיב אחד באגד הזכויות שניתן לבעלי היצירה הראשונה. משמעות הדבר היא שמי שמכין יצירה נגזרת ללא רשות בעלי היצירה המקורית, מפר את זכות היוצרים של היוצר המקורי.

היצירה הנגזרת, למרות שמבחינת תוכנה היא מבוססת על יצירה אחרת, היא יצירה עצמאית מבחינה משפטית, ובעליה זכאי לכל ההגנות האפשריות הנתונות לו בדין, בתנאי שהיצירה מקורית, וכפוף לחריגים והגנות הקבועות בדין.

מקור ההגנה על יצירות נגזרות הוא באמנת ברן (1886), להגנה על יצירות ספרותיות ואומנותיות, כפי שתוקנה במהלך השנים. ישראל, כמו מרבית מדינות העולם, מחויבת לאמנת ברן וקלטה אותה לתוך דיני זכויות יוצרים.

בדיני זכויות יוצרים בישראל, עד מאי 2008, מועד שבו נכנס לתוקף חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, לא הוכרה זכות כללית להכין יצירה נגזרת. חוק זכות יוצרים משנת 1911 הכיר במפורש בזכות נגזרת בקשר לתרגומים ובקשר לדרמטיזציה של מחזה. עם זאת, בתי המשפט ראו ביצירה הנגזרת משום העתקה של היצירה המקורית, למרות שמדובר בהעתקה תוך כדי שינוי.

חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, קובע במפורש את הזכות ליצירה נגזרת בסעיף 11(6), ומגדיר, בסעיף 16, כך: "עשיית יצירה נגזרת היא עשיית יצירה מקורית, המבוססת באופן מהותי על יצירה אחרת, כגון תרגום או עיבוד".