לדלג לתוכן

יצחק גזית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יצחק גזית
יצחק גזית מפקד בסיס חיפה 1970
יצחק גזית מפקד בסיס חיפה 1970
לידה 10 במאי 1928
כ' באייר ה'תרפ"ח
תל אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה 15 באפריל 1994 (בגיל 65)
ד' באייר ה'תשנ"ד
חיפה, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי "סמברג"
השתייכות ההגנה
פלי"ם
צבא הגנה לישראל
חיל הים הישראליחיל הים הישראלי חיל הים הישראלי
תקופת הפעילות 19421973 (כ־31 שנים)
דרגה אלוף-משנה (ים) אלוף-משנה
תפקידים בשירות
מפקד בסיס חיפה ה־1
מרץ 1965אוגוסט 1971
(כ־6 שנים)
תחת מפקד זרוע הים שלמה אריאל
אברהם בוצר
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
עיטורים
עיטור לוחמי המדינה
עיטור לוחמי המדינה
תפקידים אזרחיים
מנהל נמל אשדוד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יצחק גזית (10 במאי 192815 באפריל 1994) היה קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה, שירת כמפקד בסיס נמל חיפה בחיל הים. אחר שיצא לגמלאות מהשירות הצבאי ניהל את נמל אשדוד.

משפחה וילדות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוריו של יצחק גזית, רחל ויוסף סמברג, עלו לארץ ישראל בשנת 1926 מהעיירה חלם בפולין והתיישבו בחיפה. יצחק נולד בחיפה למד בבית הספר הריאלי ועבר לבסמ"ת אותו סיים במגמת חשמל. בגיל 12 הצטרף לפעילות הימית של הפועל בחיפה.

שירות ביטחוני במדינה בדרך

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 18 הצטרף גזית לפלמ"ח לחם בחטיבת הנגב בקבוצה שהקימה את קיבוץ פלמחים. יצחק סמברג היה פעיל בפלי"ם והשתתף בפעולות הסיוע להורדת מעפילים:[1] בעת פריקת המעפילים מהאנייה שבתאי לוז'ינסקי (אוניית מעפילים) בחוף ניצנים, נתפס על ידי הבריטים ונשלח יחד עם מעפילים למחנות המעצר בקפריסין. שם ישב במחנה 550 ליד פמגוסטה יחד עם אנשי הפלמ"ח האחרים עסק בהדרכת הנער הלקראת השירות בצה"ל. לאחר 4 חדשים חזר לארץ ישראל. בעת מלחמת העצמאות ליווה שיירות לנגב הנצור. וכן גם נלחם נגד העיראקים באזור מענית.

כשהוקמה תוך כדי המלחמה יחידת הנחיתה של חיל הים צורף אליה גזית. והשתתף בפשיטה לפיצוץ פסי הרכבת לאל עריש. לאור ניסיונו בסירות הפועל קיבל פיקוד על קורס מפקדי סירות בשנת 1949[2]

הנחתות בשנים 1953–1955 שימש גזית מונה למפקד שייטת הנחתות ולמעשה היה מפקדה הראשון.
בשייטת הגדולה גזית עבר לשייטת הגדולה ומונה למפקד הפריגטה אח"י משגב (ק-30) ב-26 בנובמבר 1956 יצאה הפריגטה בעקבות אחיותיה אח"י מזנק (ק-32) ואח"י מבטח (ק-28) בדרך לאילת סביב אפריקה. ב-18 בדצמבר 1956 בקרבת קייפטאון קיבלה הוראה לחזור לחיפה. משיקולים בעקבות החלטת מועצת הביטחון על נסיגת כוחות צה"ל מסיני בוטלה הצטרפות אח"י משגב לכח הימי בים האדום. הפריגטה הגיעה חזרה לנמל חיפה 26 ב-16 בינואר 1957.

בה"ד חיל הים גזית מונה להיות מפקד בה"ד חיל הים, בתפקיד זה שימש גם כנציג חיל הים בדירקטוריון בית הספר לקציני ים עכו.

בסיס נמל חיפה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידו העיקרי שבגינו זכור גזית למרבית אנשי חיל הים הוא הפיקוד על בסיס חיפה. במחצית שנות הששים הוקם רציף עגינה לצוללות ושייטת המשחתות ופלגת הטרפדות 914 עברו לעגינה אל שובר הגלים הראשי. שער הנמל המערבי נעשה שער הבסיס ומחנה הבסיס הוקם במערב הנמל.
גזית היה מעורב באופן מלא בפעילות הבסיס שסיפק שירותי עגינה תחזוקה ואספקה כולל ומגורים לצוותים. היה מפקדם הישיר של יחידה 707 פלגת השליטה שהפעילה תחנות מכ"ם ופלגת המעגן שהפעילה גוררות.

גזית נחשב כמפקד המייסד של בסיס חיפה במתכונתו כיום. בתפקיד זה היה אחראי גם לפעילותה של יחידה 788 שבפעילה נחתות משמר בכנרת. היחידה עמדה בקו האש מול פעילות רבה של הסורים ותקריות אש. עד מלחמת ששת הימים. בתקופת פיקודו עברה פלגת הטרפדות 914 עברו לעגינה ליד שובר הגלים. בתי המלאכה וארגון הלוגיסטיקה של הבסיס אפשרו לקבוע שכל יציאה לים יהיו מוכנות למלחמה.
יחידה 707 – ביזמת דב שפיר מפקד שייטת 13 הוקמה בבסיס חיפה יחידה שתבצע את עבודות הצלילה ההגנתית. מעורבותו של גזית. בהקמתה הייתה רבה. ברציפי העגינה ובניני המגורים נעשה בינוי רב היקף והבסיס היה מוכן לקראת קליטתה של שייטת ספינות הטילים.

בשנת 1973 פרש גזית מצה"ל והוזמן לאגף הספנות והנמלים לנהל את הרשות לחינוך והכשרה ימיים בעכו. לאחר מספר חודשים של עבודה מאומצת לשיפור תפקוד המכון. הועלתה דרישה מחיים לסקוב, ראש רשות הנמלים, לנהל את נמל אשדוד.[דרוש מקור] גזית מונה בסוף יוני 1973 למנהל נמל אשדוד.[3] הנמל היה בתקופה שוועד עובדים חזק בראשות יהושע פרץ זכה לתמיכה של יו"ר ההסתדרות יצחק בן-אהרון הפריע לעבודה הסדירה ועיכב התייעלות. לגזית היו מאבקים קשים וממושכים כדי לוודא ניהול תקין ורווחי.[4]

ביולי 1977, לאחר ארבע שנים, סיים את תפקידו בנמל אשדוד,[5] וניהל חברת בת של צים.

משפחה ושאירים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גזית נישא לרות מבית קויפמן מקרית חיים ובמלחמת העצמאות שירתה כחובשת במחנה חיל הים בדור. ולזוג נולדו ארבעה ילדים. עתליה גזית הייתה קצינה בחיל הים ומורה לערבית שנשאה לירון מגל. נמרוד גזית בוגר הפנימיה הצבאית מחזור 1972, שנהרג בטנק הצוערים, בקרבות החווה הסינית, במלחמת יום הכיפורים. בעז גזית בוגר קורס בחובלים ושירת כקצין מכונה באח"י קשת. ושי גזית שנעשה עורך דין.

בשנת 1976, נישא גזית פעם שנייה למאירה מנוחין, עובדת בנמל אשדוד, ונולדה להם בת משותפת.

ב-15 באפריל 1994, ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל, נפטר גזית, שעד סוף ימיו הביע את יגונו על נפילת בנו נמרוד במלחמת יום הכיפורים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יצחק גזית בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]