יצהרוניים
 יצהרוניים
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | ורדנאים |
| משפחה: | יצהרוניים |
| שם מדעי | |
 Elaeagnaceaeז'יסייה, 1789 | |
| תחום תפוצה | |
| |
יצהרוניים (שם מדעי: .Elaeagnaceae Juss, שם קודם: עץ השמן) היא משפחה קטנה של שיחים או עצים נשירים או ירוקי-עד מסדרת הוורדנאים, המשפחה מונה 3 סוגים ו-102 מינים וקרויה על שם הסוג הגדול בה, יצהרון (Elaeagnus) שכולל 92 מינים. תפוצתה של המשפחה משתרעת באזורים בעלי אקלים ממוזג והסובטרופי של חצי כדור הארץ הצפוני שכולל אירופה, אסיה ואמריקה הצפונית כמו גם באזורים טרופיים כגון אוסטרליה[1][2][3]. שני נציגים ממשפחה זו בצמחיית הבר והתרבות של ישראל. האחד הוא המין הנדיר יִצְהָרוֹן מַכְסִיף (עֵץ-הַשֶּׁמֶן הַמַּכְסִיף) בעיני חלק מהבוטנאים הוא נחשב פליט תרבות הגדל גם כעץ נוי ותועלת בצפון מישור החוף (חוף הגליל, ועמק עכו) ובחרמון. השני, יצהרון מנוקד (Elaeagnus pungens), הוא עץ תרבות ונוי שמוצאו דרום-מרכז סין ודרום-מזרח, יפן, קוריאה וטדז'יקיסטן[4][5].
מינים רבים במשפחה מתאימים לאקלים מדברי ולהשקיה מליחה.
כל המינים מקיימים סימביוזה מיוחדת עם החיידק (Frankia) היוצר פקעיות שורש על השורשים ומאפשר קיבוע חנקן בקרקע וטיובה ואולי פלישה. המשפחה קרויה על שם הסוג יצהרון והופיעה לראשונה לפני 20 מיליון שנה בתקופת המיוקן.
3 סוגים במשפחת היצהרוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- היפופיאה (Hippophae) - צמחים דו-ביתיים, פרחים חד מיניים; התפרחות מופיעות לפני עלים. העלים יושבים או בעלי פטוטרת יושבים ומסורגים. עוקץ הפרח קיים או נעדר, הגביע בעל 2 אונות, צינור הפרח לא בולט ומספר האבקנים 4.
- יצהרון (Elaeagnus) - צמחים פוליגמיים, פרחים דו מיניים וחד מיניים. התפרחות מופיעות אחרי העלים. העלים בעלי פטוטרת ומסורגים. עוקץ הפרח קיים, הגביע בעל 4 אונות, צינור הפרח בולט ומספר האבקנים 4.
- שפרדיה (Shepherdia) - צמחים דו-ביתיים, חד מיניים. תפרחות המופיעות בדרך כלל אחרי עלים (למעט Shepherdia argentea). העלים בעלי פטוטרת ונגדיים. עוקץ הפרח נעדר, הגביע בעל 4 אונות, צינור הפרח בולט ומספר האבקנים 8.
היסטוריה של השמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]השם "עץ שמן" ניתן למין יצהרון מכסיף (Elaeagnus orientalis) במילון "ילקוט הצמחים" (הערה 519) משנת 1930 על סמך דעותיהם של מומחים רבים[6] ואושרר כשם הסוג והמשפחה במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 בסעיף 330 בשם עֵץ-הַשֶּׁמֶן[7].
בשנת 2002 השם חודש ושונה ליצהרון, משום שבוודאי מין זה אינו עֵץ-שֶׁמֶן שבא במקרא, במשנה ובתלמוד[8]. ונסמך בין השאר על הפסוק: "צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי-זַיִת וַעֲלֵי-עֵץ שֶׁמֶן, וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת" (נחמיה, ח', ט"ו). זיהוי זה נראה לא סביר לאור כך שקרוב לוודאי שעץ זה הובא ארצה רק בתקופה הצלבנית ובכל מקרה זהו עץ נדיר שאיננו בולט בין עצי הבר של ארץ ישראל. מניחים שהפרטים המצויים בישראל הם פליטי תרבות. קוטר גזע העץ קטן יחסית וקשה להניח שניתן היה להשתמש בו כעץ לבנייה כאמור בפסוק " "ויעש בדביר שני כרובים עצי שמן עשר אמות קומתו... ואת פתח הדביר עשה דלתות עצי שמן האיל מזוזות חמישית" (מלכים א ו כ"ג-ל"א). השם שחודש על ידי האקדמיה ללשון העברית - יִצְהָרוֹן - משמר את המשמעות בשם המדעי הקשורה לשֶׁמֶן[9].
השם המדעי של הסוג Elaeagnus ושל המשפחה: Elaeagnaceae נגזר מיוונית: elaia – "עץ זית", agnos - טהור, צנוע.
שמות עממיים באנגלית: silverberry or oleaster.
מורפולוגיה - מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיחים או עצים נשירים או ירוקי-עד קוצניים או לא קוצניים. רוב החלקים בעלי קשקשים תריסניים אופייניים, כסופים או חומים ו/או שערות כוכבים, לפעמים הענפים מסתיימים בחוד קוצני[10].
הלוואים נעדרים, פטוטרת קיימת בדרך כלל, לפעמים קצרה.
העלים פשוטים, מסורגים נגדיים או דוריים והם פשוטים ומכוסים בשערות כוכביות או קשקשים תריסניים (דמוי תריס) מכסיפים או חומים-זהובים[10].
טרף העלה לעיתים קרובות נוקשה, לעיתים רחוקות קרומי, פשוט, השוליים תמימים או כמעט תמימים, שעירים, פניהם מכוסים בצפיפות בשערות כוכביות או בקשקשיים (לפעמים קירח בצד העליון ביצהרון רחב-עלים או יצהרון מנוקד). העורקים מנוצים.
התפרחות הן אשכולות קצרים (בלתי מסוימות), אגודות, לעיתים רחוקות הפרחים חיקיים בודדים או זוגות[11]. החפים חסרים.
הפרחים נכונים, בעלי עטיף פשוט, (בעלי סימטריה רדיאלית), דו-מיניים או חד-מיניים (צמחים דו-ביתיים) ובעלי צינור פרח, שבקודקודו ערוכות אונות הגביע[12][11]. צינור הפרח הוא מבנה שנוצר מהתערות (אחוי) של מצעית הפרח, בסיס עלי הגביע, עלי הכותרת והאבקנים. לעיתים הוא נראה כגביע הפרח.
צינור הפרח של הצמחים הדו-מיניים והנקביים הוא דמוי צינור פחות או יותר מעל השחלה שמסתיים ב-2 עד 6 אונות של הגביע, לעיתים רחוקות 8. במינים של הסוג היפופיאה צינור הפרח של פרחים הזכריים דמוי גביע ובעל 2 אונות קרומיים.
כותרת אין.
האבקנים 4 עד 8, כפליים ממספר עלי העטיף בפרחים זכריים או כמספר עלי העטיף בפרחים דו-מיניים והם מסורגים ביניהם. הזירים מפורדים ומעורים לצינור הפרח. המאבק מתחבר מבסיסו אל הזיר (basifixed anther) או מתחבר מגבו אל הזיר באזור צר יחסית (dorsifixed anther)[13].
השחלה עילית אבל סגורה בחוזקה מכל צדדיה בחלק הבסיסי המובחן של צינור הפרח והיא נראית כשחלה תחתית. השחלה בת עלה שחלה אחד, מגורה אחת, ועמוד שחלה מוארך וצר, השיליה בסיסית, וביצית אחת ישרה (הקודקוד של גוף הביצית בקו ישר עם העוקץ שלו ובהמשכה) והיא נישאת בבסיס השחלה.
הפרי בית גלעין מדומה שאינו נפתח, מכיל אגוזית מכוסה מכל צדדיה בצינור הפרח.
הפרי מכיל זרע אחד, חסר אנדוספרם. העובר זקוף ולו 2 פסיגים מורחבים ובשרניים.
תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
יצהרון מנוקד דו-גוני או מגוון -
פרי בשל של יצהרון מנוקד -
פרי מאוס של יצהרון מנוקד
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ .Elaeagnaceae Juss, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ .Elaeagnus Tourn. ex L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ .Elaeagnaceae Juss, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 18-4-2022
- ^ יצהרון מכסיף, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ דרור מלמד, משפחת היצהרוניים, באתר צמח השדה
- ^ ילקוט הספרים, 1930, עמ' 31
- ^ צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים, 1946, עמ' 22
- ^ זוהר עמר, צמחי המקרא, ירושלים: הוצאת ראובן מס, 2012, עמ' 166
- ^ למד לשונך 41, באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ 1 2 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 305-306
- ^ 1 2 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל כנה ירושלים 1998, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 438
- ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 291-292
- ^ ELAEAGNACEAE Jussieu, Flora Of North America, 2-12-2022
