יעקב קורץ
יעקב קוּרְץ (1893 – 30 במרץ 1952) היה עד ראייה לשואה אשר פרסם את הספר הראשון בארץ ישראל על אודותיה. הספר יצא לאור בתרגום לעברית בשנת 1944 בשם "ספר עדות".
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בפולין, לאברהם קורץ שהיה סוחר אמיד. הוא היה איש ציבור בעיר פיוטרקוב, ציר לקונגרס הציוני ובשנת 1920 עלה לארץ ישראל.
בשנת 1922 נסע לווינה כדי לפגוש את ארוסתו שהגיעה מפולין, נשא אותה לאשה ושניהם חזרו לארץ. היה קבלן בניין בתל אביב ובנה בה בתים רבים. בשנת 1926 הקים מוסך לתיקון כלי רכב בתל אביב, שהיה המוסך השני שהוקם בעיר. קורץ הכניס למוסך כלים ואביזרים שהיו משוכללים בזמנם. ראש העיר מאיר דיזנגוף נהג לתקן במוסך זה את מכוניתו.
הנסיעה לפולין
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1938 נסע קורץ לפולין כדי לנסות ולהעביר את רכוש משפחתו לארץ ישראל. בעת שהותו בפולין ארעה הפלישה הנאצית לפולין, וקורץ נשאר בפולין בעל כורחו והיה עד ראייה לגורלם של יהודי פולין תחת הכיבוש הנאצי. בעת הגירוש הציג עצמו קורץ בפני הנאצים כתושב ארץ ישראל, אף שלא היה בידו דרכון ארץ ישראלי, אלא שבדרכונו הפולני הייתה ויזה לארץ ישראל. הנאצים, שרצו לרכז יהודים, נתיני ארץ ישראל או תושביה, על מנת לבצע חילופים שלהם בטמפלרים גרמנים, צירפו את קורץ לקבוצה של 69 יהודים מ־13 ערים בפולין, נתיני ארץ ישראל או תושביה.
הקבוצה עזבה את פולין ב־28 באוקטובר 1942. היה זה כבר לאחר "האקציות" (פעולות ריכוז היהודים להשמדה) של קיץ וסתיו 1942, שאנשי הקבוצה היו עדים להן. הקבוצה הועברה לווינה, שם שהתה ימים אחדים, ואחר כך יצאה בדרכה לארץ ישראל.
החזרה לארץ ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקבוצה הגיעה לארץ ישראל, לתחנת הרכבת בעפולה, ב־14 בנובמבר 1942, ואנשיה הועברו למחנה המעצר בעתלית. במחנה נחקרו על ידי ארבעה מאנשי הסוכנות היהודית, בהם שני חברי הנהלת הסוכנות. עדויותיהם של אנשי הקבוצה נראו לחוקרים כמהימנות, אך הם התקשו להתנער מחוסר האמון בידיעות הקודמות, לנוכח עדויותיהם של אנשי קבוצה זו, שהיו כה קיצוניות ומזעזעות.
יעקב קורץ ניסה להבין את הקושי של אנשי הארץ לקבל את הידיעות על ההשמדה. לדבריו, גם יהודי פולין, שעל פניהם חלפו רכבות המוות ממרכז וממערב אירופה ובסביבתם הוכחדו המוני יהודים, סירבו להאמין בקיומם של מתקני ההשמדה והמשרפות, אך לאור העדויות שהביאו אנשי הקבוצה, שהיו כה קיצוניות ומזעזעות, התגברו אנשי הסוכנות על הקושי והחליטו כי העדויות מהימנות.
פרסומיו על שואת יהודי פולין
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשובו לתל אביב מסר קורץ דו"ח לפני אספה של פעילי ציבור, וערך דו"חות כתובים עבור נציגות עולי פולין וכן עבור הסוכנות היהודית, בצירוף מספרים ותאריכים. באותה עת ביקר בארץ סטניסלב קוט, השר לענייני המזרח התיכון בממשלת פולין הגולה בלונדון. קורץ הוזמן לשיחה עמו, והגיש לבקשתו של השר תזכיר ארוך ומפורט עבור ממשלתו.
במהלך שנת 1943 העלה קורץ את עדותו על הכתב ביידיש, והיא תורגמה לעברית על ידי משה בן-אליעזר וראתה אור כספר בהוצאת עם עובד בשנת 1944 בשם "ספר עדות". הספר בן 363 העמודים עורר הד רב ביישוב. פרסומו היה לאחר שכבר הצטברו ראיות נוספות ומוצקות על דבר ההשמדה, והוא התקבל כעדות אמינה. ככל הידוע, הספר הוא הספר הראשון שהופיע בעברית על אודות השואה, פרי עטו של ניצול שואה.
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]יעקב קורץ נפטר בשנת 1952. נקבר בבית העלמין קריית שאול.[1][2] הותיר אישה ושני בנים.
ספרו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ספר עדות: רשימותיו של יהודי מוצל מן הגיהנום הנאצי בפולין; תרגם מכתב-יד ביידיש מ' בן-אליעזר, תל אביב: עם עובד ('ספריה לדור'), תש"ד.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כתבי יעקב קורץ בפרויקט בן-יהודה
- יעקב קורץ, דבר, 31 במרץ 1952 (עם פטירתו)
- מ. ש., דברים לזכרו, דבר, 25 במאי 1952
- ברכה חבס, לזכר נעדרים: יעקב קורץ (שנה למותו), דבר, 23 במרץ 1953
- ענת ליבנה, עיצוב זיכרונות השואה של הניצולים בהשפעת מפגשם עם הארץ, יעקב קורץ וספר עדות, עמוד 326-323, אונ' תל אביב
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יעקב קורץ באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ יעקב קורץ באתר GRAVEZ
