יעקב פוזננסקי
 | |
| לידה |
26 ביולי 1890 לודז', האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
11 באוגוסט 1959 (בגיל 69) לודז', רפובליקת פולין |
| מדינה |
פולין |
  | |
יעקב פוזננסקי (בפולנית: Jakub Poznanski; 26 ביולי 1890, לודז', האימפריה הרוסית; 11 באוגוסט 1959, לודז', פולין) היה מהנדס, כימאי ורוקח ניצול השואה פולני-יהודי, שיומנו הוא אחד המקורות החשובים ביותר על החיים בגטו לודז' בתקופת השואה.
מוצא והשכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אביו עבד במפעל כותנה מקומי. בשנת 1906 עברה המשפחה מלודז' לקייב. יעקב סיים את בית הספר התיכון בקייב בשנת 1909. הוא התקבל למחלקה החקלאית של המכון לחקלאות ויערות בפולאווי. הוא עבר למחלקה הכימית של הפוליטכניון בחרקוב. הגיוס לצבא במהלך מלחמת העולם הראשונה (1918-1914) קטע את לימודיו, שאותם השלים בשנת 1918. משנת 1918 עד 1920 עבד במכון הראשי לתעשיית הסוכר בקייב. בשנת 1920 נסע לגרמניה. הוא קיבל דוקטורט מהאוניברסיטה הטכנית של שרלוטנבורג בנושא ייצור סוכר. ב-1922 חזר ללודז'. הוא התחתן עם פליציה טורונצ'יק, ולהם נולדה בת. הוא לא הצליח למצוא עבודה בתחום התמחותו בעיבוד סוכר, ועבד בתעשיית הטקסטיל המקומית. בשנת 1935, לאחר שנה של אבטלה, קיבל עבודה בלודז', בחברה של חברו הגרמני לבית הספר, אלפרד הסלר, עבודה בה עבד עד 1940.
בגטו לודז'
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי פולין היה פוזננסקי ראש המחלקה החקלאית ביודנראט. לאחר פירוק המחלקה, מצא עבודה במחלקת הנייר של הגטו. באוגוסט 1944 הסתתרו שלושת בני המשפחה בשטח הגטו. ב-19 בינואר 1945 שחרר הצבא האדום את אחרוני הניצולים מהגטו, בהם בני משפחת פוזננסקי. מ-4 באוקטובר 1941 עד 2 ביוני 1945 ניהל פוזננסקי יומן.
יומנו של פוזננסקי
[עריכת קוד מקור | עריכה]היומן מתעד את תצפיותיו של פוזננסקי על החיים, מאזן הכוחות בין גרמניה הנאצית לבין בעלות הברית, צעדי הדיכוי שנקטו הגרמנים כלפי הגטו, עבודת הכפייה, הגירושים, הפחדים, ההשערות והתקוות של תושבי הגטו. ברשימותיו השתמש המחבר גם במידע שלקח משידורי הרדיו הגרמניים. היה בבעלותו מקלט רדיו שהשתמש בו למרות האיסור.
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פוזננסקי שב לעבוד במפעל בו הועסק לפני פרוץ המלחמה. הבעלים לשעבר, אלפרד הסלר, ברח לגרמניה ולאחר מכן לשווייץ. פוזננסקי קודם לדרגת מנהל המפעל. הוא הפך לראש מחלקה באגודה המרכזית של תעשיית הטקסטיל, לימים תעשיית הסיבים הסינתטיים.
הנצחת רשימותיו של פוזננסקי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1960, לאחר מותו של פוזננסקי, עברה פליציה אשתו לוורשה. היא לקחה את 13 המחברות בהן כתב פוזננסקי את יומנו. ב-1960 יצא היומן לאור בפולין. במקומות רבים התערבה העורכת הורסי ספרין (Horacy Safrin) בטקסט המקורי. לאחר מותה של פליציה אבדו החוברות המקוריות. שש מהן נמצאו בשנת 2000. שבע האחרות לא נמצאו.
בשנת 2002 יצאה לאור מהדורה שנייה של היומן בפולין. היא התבססה על המחברות המקוריות, ולגבי אלה שהיו חסרות, השתמשה ההוצאה בטקסט של ההוצאה הפולנית הראשונה, משנת 1960.
בשנת 2010 יצאה לאור מהדורה עברית של היומן.[1]
גרסה גרמנית פורסמה בשנת 2011, אותה תרגם מפולנית אינגו לוזה (Ingo Loose), עובד המכון להיסטוריה עכשווית (אנ') במינכן.