יעקב חייט (6 באוגוסט1939 – 13 בנובמבר2018) היה צייר ישראלי, חבר באגודת הציירים והפסלים תל אביב ובין התורמים להכרה ולהתפתחות של האמנות בישראל. בשנת 1964 נישא יעקב לציירת, הפסלת, המשוררת והסופרת שושי לבית גולדמן (שושי חייט) (1947-2011) ולזוג שתי בנות, ריקי ומיכל. הצייר גר ויצר בסטודיו שלו בעיר חולון.
חייט נולד בבגדאד שבעיראק ובשנת 1951 עלה לישראל. הוריו נשלחו למעברתאשקלון והוא נשלח לקיבוץ דפנה במסגרת עליית הנוער. על תקופה זו העיד שהייתה היפה ביותר בחייו ובה למד להכיר ולאהוב את ישראל. סביבת מגוריו, בקרבה לכנרת, העניקה לו את ההשראה להכניס ביצירותיו את נופי הגליל, הכנרת, את הציפורים והדמויות שפגש בדרכיו.
את שירותו הצבאי עשה בחיל האוויר ולאחר שרותו השתקע במרכז ישראל.
ביקוריו של חייט מעת לעת בירושלים צרבו בתוכו את הזיכרון ההיסטורי-הקולקטיבי הקשור בחשיבות העיר ועל כן רבות מיצירותיו, לאורך השנים, מתייחסות אל העיר ואל אתרי הקודש בה. כמו כן חייט שילב לא אחת ביצירותיו דמויות תנ"כיות שמעוררות בו עניין רב.
ביום שלישי, ה-13 בנובמבר 2018, הלך לעולמו בגיל 79.
חייט למד אמנות וגרפיקה במכונים הטכנולוגים בתל אביב ובשנות ה-60 עד לשנות ה-80 עבד, במקביל לעיסוקו כצייר, כגרפיקאי וכמאייר בבית דפוס. את יצירותיו הגרפיות עשה במלאכת יד.
ההכרה הציבורית הראשונה של חייט הייתה לאחר שהקריקטוריסט הישראלי דוש נחשף ליצירתו בתערוכתו הראשונה שהוצגה בשנת 1967 ב'גלריה 220' בתל אביב. דוש סיפר אודות הצייר לדן בן אמוץ וזה מיהר להזמין את חייט להתראיין אצלו בתוכנית הבימתית שיצר אודות אמני ישראל.
חייט הרבה לשלב מגוון סגנונות וטכניקות של ציור ונמנע מלהגדיר תחום וסגנון בלעדי. בתפיסת עולמו האמנותית צריך היוצר ללכת עם התקופה, עם הזמן ועם הסביבה ובהתאם לכך להשתנות ולהתפתח כל העת. לפיכך תערוכותיו הרבות שונות האחת מקודמתה והציגו פנים ותחומי עניין מגוונים של היוצר.
בשנים 1989 עד 1994 הפיק חייט את שלושת הכרכים "ארט 2000" הסוקרים את אמני ישראל ומובילים להכרתם ברבים. את המבוא לספר כתב מבקר האמנות הישראלית, הד"ר גדעון עפרת ובו ציין שמטרתה העיקרית של הסדרה היא לקדם אמנים ולשמש להם במה שבאמצעותה יתוודעו אל קוראיהם ויציגו עבודה או שתיים פרי יצירתם וזאת על פי בחירתם האישית.