לדלג לתוכן

יי סון-סין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יי סון-סין (Yi Sun-sin)
이순신
הכיתוב בתמונה: "忠武公李舜臣像", תמונה של יי סון-סין, אדון המעלה הנאמן
הכיתוב בתמונה: "忠武公李舜臣像", תמונה של יי סון-סין, אדון המעלה הנאמן
לידה 28 באפריל 1545
אולג'ירו-דונג (אנ'), סיאול, ג'וסון
נהרג 16 בדצמבר 1598 (בגיל 53)
אי נמחא (אנ'), מחוז גיאונסאנג (אנ'), ג'וסון
מקום קבורה Asan עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה קוריאה (שושלת ג'וסון)
בת זוג גברת באנג, גברת או, גברת בואנדאק
צאצאים

חוקיים: 3 בנים, בת

לא חוקיים: 2 בנות ו-2 בנים
השתייכות צבא וצי קוריאה
תקופת הפעילות 1576–1598 (כ־22 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה אדמירל
פעולות ומבצעים
בין היתר: קרב אוקפו, קרב סנצ'און (1592), קרב האי הנסן, קרב בוסן (1592), קרב מיאונגיאנג, קרב נוריאנג
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יי סון-סין (בקוריאנית: 이순신;‏ 28 באפריל 1545 – 16 בדצמבר 1598)[1] היה אדמירל ומצביא קוריאני הידוע בזכות ניצחונותיו על הצי היפני במהלך מלחמת אימג'ין בתקופת ג'וסון של ההיסטוריה הקוריאנית.

המספר המדויק של אירועים ימיים שהוביל האדמירל יי נגד היפנים נתון בוויכוח היסטורי,[2] אך סבורים רבים שהוא ניצח ב-23 קרבות ימיים במהלך המלחמה. ברוב הקרבות הללו, הוא היה נתון בנחיתות מספרית ובמחסור של אספקה נחוצה.[3][4] ניצחונו המפורסם ביותר היה קרב מיונגניאנג (אנ'), שבו הוביל בהצלחה צי קוריאני של 13 ספינות מול צי יפני של לפחות 133.[5] יי מת מפציעת ירי בקרב נוריאנג (אנ'), הקרב הגדול האחרון במלחמת אימג'ין, ב-16 בדצמבר 1598.[6]

יי נחשב לאחד ממצביאי הצי הגדולים ביותר בהיסטוריה, אשר פרשנים משבחים את חזונו האסטרטגי, המודיעין, החידושים והאישיות שלו. הוא אחת הדמויות ההיסטוריות הידועות ביותר בקוריאה,[7] עם מספר נקודות ציון הנצחה, פרסים ועיירות בקוריאה הנקראות על שמו והן סרטים עלילתיים ודוקומנטריים רבים אודות פעילותו. רשימותיו האישיות על שבע שנות המלחמה, המאוגדות בשם נאנג'ונג אילג'י (אנ'), הן חלק מיוזמת זיכרון העולם של אונסק"ו.[8]

חייו המוקדמים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יי נולד ברחוב גאונצ'אונ-דונג (건천동;乾川洞), Hanseong (היום אינהייאון-דונג, מחוז יונג, סיאול). כילד צעיר, יי שיחק משחקי מלחמה עם נערים מקומיים אחרים, הפגין כישרון מנהיגות מצוין מגיל צעיר, ובנה את הקשת שלו וירה את חיציו כנער. לאחר שנות התבגרותו ובגרותו המוקדמת עבר את הבחינה הצבאית באָסָן (אנ'), מקום מגוריהם של קרובי אימו.

משפחתו הייתה חלק משבט Deoksu Yi. סבו יי באק-רוק (이백록), פוליטיקאי לשעבר, פרש כאשר הרפורמטור הנאו-קונפוציאני ג'ו גוואנג-ג'ו (אנ') הוצא להורג בטיהור המשכילים השלישי של 1519 (אנ') ועבר לכפר ליד המקום שבו ג'ו נקבר. אביו של יי סון-סין, יי ג'אונג התאכזב אף הוא מהפוליטיקה ולא נכנס לשירות ממשלתי כמצופה ממשפחת (אצולה) יאנגבן. היסטוריונים קוריאנים רבים החזיקו באמונה עקבית שיי סון-סין חוה ילדות קשה בגלל הקשרים של משפחתו עם ג'ו גוואנג-ג'ו (אנ') (כפי שמתואר בסדרת הטלוויזיה מערכת השידור הקוריאנית האדמירל האלמותי יי סון-סין (אנ')). למרות זאת, מחקרים אחרונים מצביעים על כך שאין זה נכון, ומשפחתו של יי לא נרדפה פוליטית.[9][10]

אחד האירועים החשובים ביותר בחייו המוקדמים היה פגישתו והתיידדותו עם ריו סאונג-ריונג (אנ'), מלומד בולט בתפקיד המפתח הרשמי של דוכאכאלסה שפקד על הצבא במהלך הפלישות היפניות לקוריאה (1592–1598).

קריירה צבאית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1576, יי עבר את הבחינה הצבאית (אנ'). הוא הרשים את השופטים בחץ וקשת, אך שבר רגל בנופלו מהסוס[11] ולכן לא הצליח לעבור את המבחן הפרשים. לאחר שנבחן מחדש, הוא הוצב ב-Bukbyeong (צבא הגבול הצפוני) במחוז המגיאונג (אנ'). הוא היה הקצין הזוטר המבוגר ביותר בגיל שלושים ושתיים. שם חווה יי קרבות בהגנה על יישובי הגבול מול שודדי יורכן (אנ') ושמו יצא במהרה בשל כישוריו האסטרטגיים ובמנהיגותו.

העיכובים והנסיגות בקריירה שלו נבעו מסירובו להעניק פרוטקציה למקורבים ולהיות מעורב בשחיתות - עניינים שהיו לעזר כה מהותי להתקדמות בצבא. הוא סירב "לשחק את המשחק". יכולתו וכושר העמידה המוסרית החזק שלו יביאו לו מספר אויבים לאורך השנים, במיוחד בקרב קצינים בכירים מושחתים וחסרי כישורים שעבורם היה יושרו מאיים.[12]

ב-1583 פיתה את יורכן (אנ') לקרב, הביס את השודדים ולכד את ראשם, מו פאי נאי. על פי מסורת בת זמנו, היה יי שלוש שנים מחוץ לצבא לאחר שמות אביו נודע לו. לאחר שובו לקו החזית, יי הוביל שורה של מבצעים מוצלחים נגד היורכן.[13]

ההישגים המבריקים שלו מוקדם כל כך בקריירה גרמו לקנאת הממונים עליו, ואלה האשימו האשמות כזב בעריקה במהלך הקרב. את הקשר נגדו הוביל גנרל יי איל (אנ'), שלימים לא הצליח להדוף את הפלישה היפנית בקרב סנג'ו (אנ'). נטייה זו לחבל ולהפליל יריבים מקצועיים הייתה נפוצה מאוד בשנים האחרונות של הצבא והממשלה של ג'וסון. ליי נשללה דרגתו והוא נכלא ועונה. לאחר שחרורו הורשה יי להילחם כחייל פשוט. אולם לאחר תקופה קצרה, הוא מונה למפקד המרכז לאימונים צבאיים של סיאול ולאחר מכן הוצב כשופט הצבאי במחוז קטן.[13]

מאמציו של יי בקוריאה הצפונית זכו לתגמול כאשר הוא הוצב כמפקד מחוז ג'אולה (אנ') השמאלי של חיל הים.[א] בטווח של כמה חודשים בסוף 1590, הוא קיבל ארבעה מינויים צבאיים, ברצף מהיר, כאשר כל מינוי נושא באחריות גדולה יותר מהקודמו: מפקד חיל המצב קוסאריג'ין במחוז פיונגאן (אנ'), מפקד חיל המצב של מנפו, גם במחוז פיונגאן, ומפקד חיל המצב וונדו, במחוז ג'אולה (אנ'), לפני שלבסוף קיבל את המינוי למפקד מחוז הימי השמאלי ג'אולה. [א][13]

החצר המלכותית הייתה במצב של בלבול בעניין המלחמה האפשרית עם יפן, שהייתה מאוחדת בעת הזו תחת שלטונו של טויוטומי הידיושי, והמצב הלא יציב במנצ'וריה שבו מנהיג יורכן (אנ') צעיר בשם נורהאצ'י צבר כוח.[ב][14]

יי נכנס לתפקידו החדש ביאוסו (אנ') ב-13 במרץ 1591.[15]

אף שלא היה לו ידע בלוחמה ימית הוא נעזר בספר על טקטיקות צבאיות של ידידו יו סונג-ניונג מהממשל בסיאול אשר נקרא "אסטרטגיית הגנה על ידי הגדלת הפסד האויב, תוך מתן הסברים על קרבות יבשה וים עם התקפות 'אש ' לניצחון בטוח." לאחר שנה אחת בלבד של לימוד אינטנסיבי, קצין היבשה לשעבר הזה יהיה לטקטיקן הימי המוביל בקוריאה.[16]

הוא בנה את הצי האזורי שיתעמת מאוחר יותר עם כוח הפלישה היפני. לאחר מכן הוא חיזק את הצי המחוזי על ידי שורה של רפורמות שכללו בין היתר בניית ספינות צבים.[17]

פלישות יפניות לקוריאה (1592–1598)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמוד ראשי
 ראו גם – הפלישות היפניות לקוריאה (1592–1598)

יי זכור בזכות ניצחונותיו הרבים בלחימה ביפנים במהלך הפלישות היפניות לקוריאה (1592–1598). בין עשרים ושלושה ניצחונותיו, קרב מיונגניאנג (אנ') וקרב האי הנסן (אנ') הם הקרבות המפורסמים ביותר.[18]

בשנת 1592, טויוטומי הידיושי הורה לפלוש לקוריאה ולהשתמש בה כבסיס קדמי לכיבושה של סין שהייתה בשליטתה של שושלת מינג. לאחר שהיפנים תקפו את פוסאן, יי החל את פעולותיו הימיות מהמפקדה שלו ביאוסו (אנ'). למרות שמעולם לא פיקד על קרב ימי הוא ניצח במהירות בקרבות אוקפו (אנ'), סכאון (אנ') ועוד כמה קרבות אחרים ברצף. שורת ניצחונותיו גרמה לחשש פתאומי של הגנרלים היפנים מהאיום החדש בים.[19]

הידיושי היה מודע לגמרה לצורך בשליטה ימית במהלך הפלישה. לאחר שלא הצליח לשכור שני גליאונים פורטוגליים כעזרה, הוא הגדיל את הצי שלו ל-1700 כלי שיט כדי שיוכל להכניע את הצי ג'וסון על ידי עליונות מספרית.

ארבעת הקמפיינים של 1592

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפת המבצעים הימיים של אדמירל יי סון-סין – 1592

כוח פלישה יפני נחת בפוסאן ובדאדג'ין, ערי נמל בקצה הדרומי של ג'וסון. היפנים, בהיעדר כל התנגדות ימית, כבשו במהירות את הנמלים הללו והחלו בצעדת בזק צפונה. הם הגיעו לסיאול תוך תשעה עשר ימים בלבד, ב-2 במאי 1592, וזאת עקב חוסר היעילות של צבא ג'וסון, במיוחד בקרב סנג'ו (אנ') והכישלון בהגנה על מעבר ג'וריונג (אנ').

לאחר שכבשו את האנסונג ופיונגיאנג, תכננו היפנים לחצות את נהר יאלו לשטח סיני, ולהשתמש במים ממערב לחצי האי הקוריאני לאספקה לצבאם אך ליי סון-סין היה מודיעין מעודכן על כל פעילויות האויב.

קמפיין ראשון
[עריכת קוד מקור | עריכה]

יי מעולם לא למד לוחמה ימית באופן רשמי בזמנו המוגבל באקדמיה הצבאית, ולא היה לו או לפיקודיו ניסיון בלחימה ימית לפני הפלישה היפנית.[20]

ב-13 ביוני 1592, אדמירל יי ואדמירל יי אוק-ג'י (אנ'), מפקד הצי הימני של ג'אולה, הפליגו עם 24 פאנוקסאונים (אנ'), 15 ספינות מלחמה קטנות, ו-46 ספינות דיג קטנות והגיע למימיו של מחוז גיונגסאנג עד השקיעה.[21] למחרת הפליג צי ג'אולה למקום מוסכם שבו אמור היה לפגוש אותם האדמירל וון גיון (אנ'), ואכן פגש את האדמירל ב-15 ביוני. המשט המוגדל של 91 ספינות[22] החל אז להקיף את האי ג'וג'ה (אנ'), לכיוון האי גאדאוק, אך ספינות צופים זיהו 50 ספינות יפניות בנמל אוקפו.[21] לאחר שראו את הצי הקוריאני המתקרב, חלק מהיפנים שהעסיקו את עצמם בביזה חזרו לאניותיהם והחלו לברוח.[21] הצי הקוריאני הקיף את הספינות היפניות והשמיד אותן בהפגזות ארטילריות.[23] הקוריאנים הבחינו בחמישה כלי שיט יפניים נוספים באותו לילה, והצליחו להשמיד ארבעה מהם.[23] למחרת, הקוריאנים התקרבו ל-13 ספינות יפניות בג'וקג'ינפו, לפי דווח המודיעין שלהם.[23] בדומה להצלחה הקודמת באוקפו, השמיד הצי הקוריאני 11 ספינות יפניות - והשלים את קרב אוקפו (אנ') ללא אובדן של אף ספינה.[23]

קמפיין שני
[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשלושה שבועות לאחר קרב אוקפו,[24] הפליגו האדמירל יי והאדמירל ון עם סך של 26 ספינות (23 מתוכן של אדמירל יי) לעבר מפרץ סכאון לאחר קבלת מודיעין על נוכחות יפנית.[25] אדמירל יי הותיר מאחור את ספינות הדיג שלו שהיוו את רוב הצי שלו לטובת ספינת הצבים שלו שהושלמה לאחרונה.[24] אדמירל יי הורה לצי להעמיד פנים של נסיגה ובכך גרם ליפנים לרדוף במרץ אחר הצי הקוריאני עם 12 כלי השיט שלהם.[24] כשהספינות היפניות עזבו בשל כך את מבטחו של הנמל, הצי הקוריאני החל להשיב מלחמה, ובהובלת המתקפה על ידי ספינת הצבים השמידו את כל 12 הספינות היפניות.[24] אדמירל יי שרד פגיעה בכתפו השמאלית.[24]

ב-10 ביולי 1592, הצי הקוריאני השמיד 21 ספינות יפניות בקרב דנגפו (אנ') וב-13 באותו החודש - 26 ספינות מלחמה יפניות בקרב דנגאנגפו (אנ').

קמפיין שלישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתגובה להצלחת הצי הקוריאני, טויוטומי הידיושי החזיר אליו שלושה אדמירלים מפעילות יבשתית: וואקיזאקה יאסוהארו (אנ'), קאטו יושיאקי (אנ') וקוקי יושיטאקה (אנ'). הם היו היחידים בעלי האחריות הימית בכל כוח הפלישה היפני.[26] האדמירלים הגיעו לפוסאן תשעה ימים לפני שהפקודה של הידיושי ניתנה בפועל, והקימו שייטת ללחימה בצי הקוריאני.[26] כאשר סיים אדמירל וואקיזאקה את הכנותיו, גרמה להיטותו לזכות בכבוד צבאי לצאת מיד למתקפה נגד הקוריאנים מבלי להמתין לאדמירלים האחרים.[26]

הצי הקוריאני המשולב של 70 ספינות[27] בפיקודו של האדמירלים יי סון-סין ויי אוק-ג'י החלו במבצע של חיפוש והשמדת ספינות יפניות מכיוון שהחיילים היפנים ביבשה התקדמו למחוז ג'אולה (אנ')[26] אשר היה השטח הקוריאני היחיד שלא נפגע מפעולה צבאית גדולה, ואף שימש בסיס לשלושת האדמירלים ולכוח הימי הקוריאני היחיד הפעיל.[26] האדמירלים חשבו שעדיף להשמיד את התמיכה הימית של היפנים על מנת להפחית את יעילותם של חיילי הקרקע של האויב.[26]

ב-13 באוגוסט 1592, נודע לצי הקוריאני שהפליג מהאי מירוק בדאנגפו ממקורות מקומיים שצי יפני גדול נמצא בקרבת מקום.[26] למחרת בבוקר, הצי הקוריאני הבחין בצי היפני של 82 כלי שיט שעוגנו במצר גיאונאריאנג.[26] בגלל צרותו של המיצר והסכנה שנשקפה מהסלעים התת-מימיים, שלח אדמירל יי שש מספינותיו לפתות 63 כלי שיט יפניים אל לצאת מהמייצר אל הים הרחב,[27] והצי היפני אכן התפתה לעקוב אחריהן.[26] בים הפתוח מצא הצי היפני עצמו מוקף על ידי צי הקוריאני במערך חצי עיגול שהאדמירל יי קרא "כנף העגורים".[26] עם לפחות שלוש ספינות צבים (ששתיים מתוכן הושלמו זה עתה) מובילות את ההתנגשות, ירו כלי השיט הקוריאניים מטחי תותח אל תוך המערך היפני.[26] ואז הספינות הקוריאניות ערכו קרב חופשי עם הספינות היפניות, תוך שמירת מרחק מספיק כדי למנוע מהיפנים לעלות על ספינות יפניות; האדמירל יי התיר קרב קירבה רק נגד ספינות יפניות שניזוקו קשות.[26]

הקרב על האי הנסן (אנ') הסתיים בניצחון קוריאני, עם אבדות יפניות של 59 ספינות - 47 הושמדו ו-12 נשבו.[28] כמה שבויי מלחמה קוריאנים חולצו במהלך הקרב. אדמירל וואקיסאקה הצליח להימלט בגלל מהירותה של ספינת הדגל שלו.[28] כאשר ידיעת התבוסה הגיעה לטויוטומי הידיושי, הוא הורה לכוחות הפלישה היפניים להפסיק את כל הפעולות הימיות.[26]

ב-16 באוגוסט 1592, יי סון-סין הוביל את הצי לקרב בנמל אנגולפו (אנ'), שם עגנו 42 כלי שיט יפניים. בקרב זה השמיד הצי הקוריאני 100 ספינות יפניות.[29]

קמפיין רביעי
[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1592, עזב יי את בסיסו באי הנסן ותקף את היפנים בנמל בוסאן (אנ'). יי סון-סין הצליח להשמיד למעלה מ-100 ספינות יפניות ונסוג עם אבדות מינימליות.[30] יי לא הוציא את כוחותיו למרדף יבשתי אחרי היפנים בנמל פוסאן לאחר הקרב עקב משידע שאיכות חייליו לא משתווה לסמוראיים היפנים ביבשה. בנוסף, מלחי ג'וסון היו מותשים ממסעות ימיים וקרבות ארוכים, והיו בנחיתות מספרית גדולה מאוד ביבשה. עד לאותו שלב, יי נלחם עם ספינות ותותחים וניצל את כוח האש העדיף שלו כדי לחפות על החסרונות במספר החיילים. ליפנים היו גם פרשים מאומנים היטב, וזה היה חיסרון נוסף לצבא ג'וסון. יי איבד את אחד מהקצינים היקרים שלו, בשם וון.

מלכתחילה התכוון יי סון-סין להשמיד את כל הכוח הכוח היפני הימי הנותר, אולם הוא הבין שכך ילכוד למעשה את החיילים היפנים בחצי האי הקוריאני, שם הם יתקדמו פנימה לחצי האי וישחטו את התושבים הקוריאנים. לכן, השאיר יי בכל זאת מספר קטן של ספינות יפניות שלמות על מנת שיהיה ליפנים על היבשה לאן לחזור והסיג את הצי. בדיוק כפי שחזה, עלו החיילים היפנים הנותרים בחסות החשיכה על הספינות הנותרות ונסוגו.

תוצאות של ארבעת הקמפיינים של 1592
[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1593, אדמירל יי מונה לפקד על הציים המשולבים של שלושת המחוזות הדרומיים עם התואר מפקד הצי של שלוש המחוזות ובכך קיבל את הפיקוד על הציים הימניים והשמאליים של מחוז ג'אולה, [א] הציים הימניים והשמאליים של מחוז גיונגסאנג, והצי של מחוז צ'ונגצ'ונג.

ספינות צבים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אוניית צב
ציור של ספינת צב מהמאה ה-16

אחד ההישגים הגדולים ביותר של יי היה להחזיר לשימוש ולשפר את ספינת הצבים. עם מוחו היצירתי ותמיכתם של הכפופים לו, יי הצליח לתכנן את הגאובוקסון, או ספינת הצבים. בניגוד לאמונה הרווחת, ספינת הצבים לא הומצאה בפועל על ידי אדמירל יי; הוא רק שיפר עיצוב ישן יותר מתקופת שלטונו של המלך טאיג'ונג.[31]

ספינות צבים שימשו לראשונה בקרב סנצ'און (אנ') ב-1592 והיו בשימוש כמעט בכל קרב עד התבוסה הקוריאנית הקשה בקרב של צ'ילצ'ונריאנג (אנ'), כאשר כל הספינות, כולל ספינת צבים הוטבעו. רק 13 פאנוקסאונים (אנ') שרדו את הרקב הזה. ספינות הצבים לא הופיעו שוב בקרב עד לקרב נוריאנג (אנ').

ספינות צב שימשו בעיקר כמובילות התקפות. השימוש המיטבי שלהם היה באזורים צמודים וסביב איים ולאו-דווקא בים הפתוח.

פיטורי יי סון-סין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגלים יפנים הוליכו שולל את המלך סונג'ו (אנ') בטענה הכוזבת שהגנרל היפני האכזרי, קאטו קיומאסה (אנ'), יפליג מהאי היפני צושימה לנמל פוסאן, שהיה מעוז האויב היפני בג'וסון. עקב כך הורה המלך סונג'ו, הנואש לניצחונות שירפו את האחיזה היפנית מממלכתו, ליי סון-סין להמשיך אל הים הפתוח ממש מחוץ לנמל פוסאן כדי לנסות ללכוד את גנרל האויב המפורסם. יי סון-סין סירב לעשות זאת מכיוון שידע שהפקודה של המלך מבוססת על מידע שקרי ושקרים.[32]

אויביו של האדמירל בחצר המלכות המליצו לעצור את אדמירל יי ומיהרו לעמוד על החלפתו בגנרל וון גיון (אנ'), לשעבר מפקד הצי המערבי של מחוז גיונגסאנג ומפקד כוחות היבשה של מחוז ג'אולה.[33]

כתוצאה מכך, בשנת 1597, ניטל מיי הפיקוד והוא נעצר ונלקח בשלשלות לכלא ועינויים בסיאול. המלך Seonjo רצה להוציא את יי להורג, אך תומכי האדמירל בחצר המלכות, ובראשם השר ג'ונג טאק (קו') (1526–1605), שכנעו את המלך להימנע מכך בשל שירותו עבר.[34] ראש הממשלה,ריו סאונג-ריונג (אנ'), שהיה חבר ילדותו של יי ותומכו העיקרי, שתק בעת הקטלנית הזו. לאחר שניצל מעונש המוות, ניטלו מאדמירל יי שוב דרגותיו וחזר להיות חייל חי"ר רגיל תחת פיקודו של הגנרל גוון יול (אנ'). עונש זה היה גרוע ממוות עבור הגנרלים של ג'וסון באותה תקופה, מכיוון שהכבוד היה העיקר עבורם. עם זאת, יי הגיב להשפלה זו כצייתן ביותר, תוך שהוא עשה את עבודתו בשקט כאילו דרגתו ופקודותיו החדשים מתאימים אך למרות דרגתו הנמוכה התייחסו אליו בכבוד קצינים רבים, שכן ידעו שהאדמירל לא עשה דבר רע. יי נשאר בפיקודו של הגנרל גוון יול לזמן קצר עד למותו של וון גיון בקרב צ'ילצ'ונריאנג (אנ') שהוביל להחזרתו לתפקיד.[13]

תבוסה של ג'וסון בצ'ילצ'ונריאנג והשבתו של אדמירל יי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהמעמד של יי נשלל והמשא ומתן עם היפנים התפוצץ ב-1596, הורה היידיושי לחזור ולבתקיף את ג'וסון. הפלישה היפנית השנייה יצאה לפועל בחודש הראשון של 1597 עם כוח של 140,000 איש שהובלו ב-1000 ספינות. בתגובה, סין בהנהגת שושלת מינג שלחה אלפי אנשים כסיוע לג'וסון. בעזרתם, הצליח צבא ג'וסון לעצור את מתקפת היפנים ולדחוק אותם אחורה במהלך חורף 1597, לפני שהיפנים הצליחו להגיע לבירת ג'וסון של הנסונג.

בים הפתוח וון גיון, יורשו של יי, לא הגיב לדיווחים מהסיירים שלו ואפשר ללא התנגדות ליפנים להנחית תגבורת קריטית בנמל סוסאנג למתקפה היבשתית שלהם. ללא סיור או תכנון הולם, וון גיון החליט לתקוף כשכל הכוח הימי של ג'וסון עומד לרשותו; צי המורכב מ-150 ספינות מלחמה אשר הוכנו בקפידה והיו מאוישות ב-30,000 איש שאומנו על ידי אדמירל יי. וון גיון הרים עוגן ביאוסו (אנ') עם הצי והפליג למים שהיו ידועים בסלעים בוגדניים שבהם ארבו היפנים לצי ג'וסון בקרב צ'ילצ'ונריאנג (אנ') ב-28 באוגוסט 1597. ללא ידיעת כוחו וטבעו של האויב, וון נדהם לגלות צי יפני של 500 עד 1000 ספינות שסגרו על הצי הקוריאני מיד לקרב קירבה, דבר שמנע מאוניות ג'וסון את היתרונותיהן בימאות מעולה ובאש תותחים. מלחי ג'וסון המותשים הצטמצמו ללחימה במעבר יפנים אל אוניותיהם בעודם בנחיתות רבה במספרם ולכן נטבחו בהמוניהם.[35]

צי ג'וסון הושמד ורק 12 ספינות מלחמה בפיקודו של האדמירל ביי סאול שרדו היות שנמלט לפני שהקרב היה בעיצומו כדי להציל את ספינותיו. לאחר השמדת צי ג'וסון, וון ג'יון ויי אוק-ג'י (אנ'), מפקד אחר של ג'וסון, נמלטו לאי אחר עם חבורת ניצולים אך נהרגו על ידי חיילים יפנים שהמתינו במבצר הסמוך. כאשר נודע למלך סונג'ו (אנ') ולחצר המלוכה על התבוסה הקטסטרופלית, הם מיהרו לחון את האדמירל יי ולהחזירו כמפקד צי ג'וסון שהצטמצם מאוד בעקבות התבוסה.[36]

קרב מיונגניאנג

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמירל יי איתר 12 ספינות המלחמה וגייס את 200 המלחים ששרדו. יחד עם ספינת הדגל שלו, כל הצי של אדמירל יי הסתכם ב-13 ספינות, שאף אחת מהן לא הייתה ספינת צב. מתוך אמונה שצי ג'וסון לעולם לא יהיה בר שחזור, המלך סונג'ו (אנ') שלח צו לאדמירל יי לנטוש את ספינות המלחמה ולקחת את אנשיו להצטרף לכוחות הקרקע תחת הגנרל גוון יול. אדמירל יי השיב במכתב " ...לעבדך עדיין יש שתים עשרה ספינות מלחמה בפיקודו והוא עדיין בחיים, שהאויב לעולם לא יהיה בטוח הים הצהוב (גוף המים הקרוב ביותר להנסונג)."[13]

מלאי ביטחון עצמי ונועזים לאחר ניצחונם בצ'ילצ'ונריאנג, האדמירלים היפניים קורושימה מיצ'יפוסה, טודו טקאטורה, קאטו יושיאקי (אנ') ו - וואקיסאקה יאסוהארו הפליגו מנמל פוסאן עם צי של למעלה מ-300 ספינות, בטוחים ביכולתם להביס את האדמירל יי. חיסול צי ג'וסון יאפשר תנועה חופשית של אספקה ותגבורת מיפן עבור ההתקפה היבשתית לכיוון הנסונג והלאה.

כדי להפיק את המקסימום מהכוח הצנוע הזה, נאמר כי אדמירל יי הורה לצייד את כל כלי השיט שלו כמו ספינות צבים, עם דפנות עץ חזקות וגגות דוקרניים כדי להגן על הצוותים בפנים. בהתחשב בזמן המועט ובמשאבים המוגבלים הזמינים, עבודת זו כנראה הותירה את ספינותיו נראות כמו מבצרים צפים חצובים.[37]

לאחר סקירה מדוקדקת של אזורי קרב פוטנציאליים, פיתה באוקטובר 1597 האדמירל יי את הצי היפני לתוך מיצר מיונגניאנג (אנ'),[38] על ידי שליחת ספינת מלחמה מהירה ליד בסיס הצי היפני ופיתיונו לצאת מהמעגן. היפנים הניחו שזו ספינת סיור של ג'וסון ושהרדיפה אחריה תוביל למיקומו של אדמירל יי ובכך להזדמנות השמדת שרידי הצי של ג'וסון.הם לא ידעו זה שמפתים אותם לתוך מלכודת שתוכננה למופת.

היו כמה סיבות לכך שאדמירל יי החליט על מיקום זה לקרב. למיצר מיונגניאנג (אנ') היו זרמים ומערבולות חזקות כל כך שרק מספר קטן של ספינות יכלו לעבור בבטחה בכל פעם. זרימת הגאות והשפל מצפון לדרום התהפכה כל שלוש שעות, והגבילה את הזמן שהיפנים יכולים לצאת למתקפה. המיצר היה צר דיו כדי לא לאפשר ליפנים לאגף או לעקוף את צי ג'וסון שהיה נחות מבחינה מספרית. הצללים העמוקים של הגבעות שמסביב סיפקו לספינות ג'וסון הסתרה. באותו היום היה גם ערפל כבד, שהפחית באופן דרמטי את הראות לטובת צי ג'וסון. לכן, למרות הנחיתות של ציו, ניצל אדמירל יי את ההגבלות הגאוגרפיות לנטרול את היתרון המספרי המדהים של הצי היפני.[13]

"אנחנו תחת פקודות המלך," אמר יי באחת משיחות הדירבון רבות עם אנשיו. "מכיוון שכלו כל הקיצין, עלינו להחליט למות ביחד. הנהסס לפאר את השפע המלכותי עם מותנו המפואר? רק ברירה אחת לנו: ניצחון או מוות!" לאחר שעורר את רוח הלחימה של אנשיו, יי הישביע אותם שבועה חגיגית: יביסו את היפנים או ימותו בניסיון לעשות כך.[37]

יי סון-סין זימן את קברניטיו לפקד עליהם לקראת מה ההתנגשות המכרעת שידע שתהיה למחרת. "לפי עקרונות האסטרטגיה," הוא אמר, " 'המוכן למות יחיה, המחפש לחיות ימות.' שוב, האסטרטגיה אומרת, 'אם מגן אחד יעמוד על משמרתן בשער חזק הוא יכניס אימה עמוק ללב האויבים המונים עשרת אלפים.' אלו הן אמירות זהב עבורנו. מכם, הקברניטים, מצופה למלא אחר פקודותיי בקפדנות ולא - אפילו הטעות הקטנה ביותר לא תסלח אלא תיענש בחומרה ע"פ חוק צבאי."[39]

הצי היפני של כ-333 ספינות (133 ספינות מלחמה ולפחות 200 ספינות תמיכה לוגיסטית) נכנס למיצר מיונגניאנג (אנ') בקבוצות. הספינות היפניות שעברו פגשו את 13 ספינות מלחמה של ג'וסון המוסתרות על ידי צל הגבעות שמסביב, מוכנות עם קשתים ותותחים, והיפנים הרגילים להסתערות בקפיצה על אוניה (אנ') מצאו עצמם מנועים מלהילחם ביעילות ולפרוץ את אש המטווח המעולה של ג'וסון. הזרם הבלתי צפוי גרם לבסוף להרס של הצי היפני; ספינותיהם מצאו את עצמן ללא יכולת תמרון והתנגשו זו בזו ונתקעו בזמן התהפכות הגאות ובכך הפכו מטרה מושלמת לארטילריה הימית של ג'וסון. באופן פלאי הצליח האדמירל יי להדוף כוח עדיף ביחס ספינות של 25 ל-1. כ-31 מתוך 333 הספינות היפניות שנכנסו למיצר מיונגניאנג הושמדו או ניזוקו.[40] אבידות ג'וסון לעומת זאת היו בסביבות עשרה לוחמים נפגעים ואף ספינות לא אבדו. קשתים של ג'וסון הרגו את קורושימה מיכיפוסה (אנ') על ספינת הדגל שלו; גופתו בשריון המעוטר נמשתה מהמים וראשו הכרות הוצג לראווה כדי להוריד לצי היפני את המורל עוד יותר.[41]

קרב אחרון ומותו של אדמירל יי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפה המציגה את תנועות חיל הים בקרב.

אחרי מותו של טויוטומי הידיושי ועקב הכישלון בניסיונם השני לכבוש את קוריאה, רצה הצי יפני לחזור הביתה, אך יי סון-סין היה נחוש לא לאפשר זאת ותחת זאת להשמידו.[42] ב-15 בדצמבר 1598, צי יפני ענק בפיקודו של שימאזו יושיהירו (אנ'), נאסף במפרץ סשאון (אנ'), בקצה המזרחי של מיצר נוריאנג. המטרה של שימאזו הייתה לשבור את המצור של כוחות הברית של קוריאה וסין[43] על קונישי יוקינאגה (אנ'), לצרף את שני הציים ולהפליג הביתה ליפן. אדמירל יי, בינתיים, ידע בדיוק היכן נמצא שימאזו, לאחר שקיבל דיווחים מצופים ודייגים מקומיים.

בשלב זה, צי ג'וסון כלל 82 ספינות ושלוש ספינות צבים, עם 8,000 חיילים תחת אדמירל יי.[44] צי סין של שושלת מינג כלל שישה ג'ונקות מלחמה גדולות, 57 ספינות משוטים קלות יותר[45] ושני פאנוקסאונים שניתנו לצ'ן לין (אנ') על ידי אדמירל יי, עם 5,000 חיילי מינג משייטת גואנגדונג ו-2,600 נחתי מינג הלוחמים על סיפונן של ספינות ג'וסון.[45][46]

הקרב החל בשעה שתיים לפנות ב-16 בדצמבר 1598. כמו הקרבות הקודמים של אדמירל יי, היפנים לא הצליחו להגיב ביעילות לטקטיקות של הקוריאנים. מיצר נוריאנג הצרים מנעו תנועה לצדדים, ותמרוניו של יי מנעו מהצי היפני לקפוץ ולהסתער רגלית על כלי השיט של אויביהם - הטקטיקה הימית העיקרית שלהם.[47]

כשהיפנים החלו לסגת, הורה האדמירל יי על מרדף נמרץ. במהלך הזמן הזה, כדור ארקבוז תועה מספינת אויב פגע באדמירל יי,[48] ליד בית השחי השמאלי.[49] כשהוא חש שהפצע קטלני ומחשש לחזור על התבוסה של קרב צ'ילצ'ונריאנג, הורה האדמירל לאחיינו וי וואן: "המלחמה בשיאה - לבש את השריון שלי והכה בתופי המלחמה שלי. אל תודיע על מותי."[48] הוא מת רגעים ספורים לאחר מכן.[50]

רק שני אנשים היו עדים למותו: יי הו, בנו הבכור של יי, וי וואן, אחיינו.[48] בנו ואחיינו של אדמירל יי התאמצו להשיב לעצמם את קור רוחם ונשאו את גופת האדמירל אל תאו לפני שאחרים ישימו לב לנפילתו. בכל שארית הקרב, יי וואן לבש את השריון של דודו והמשיך לתופף בתוף המלחמה כדי לעודד את המרדף.[48]

החבר צ'ן לין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל אף חילוקי דעות התחלתיים אם לאפשר ליפנים לברוח[42],האדמירל צ'ן לין, מפקד הצי הסיני, ויי סון-סין היו חברים ובני ברית שעזרו וחילצו זה את זה מספר פעמים במהלך הקרב. כך למשל תקפו ספינותיו של יי סון-סין את הספינות היפניות שצרו על ספינתו של צ'ן ופתחו בהסתערות פנים אל פנים.[51] כשצ'ן לין בא לאדמירל יי להודות לו על כך פגש אותו יי וואן והודיע שדודו מת.[52] מספרים שצ'ן עצמו היה בהלם עד כדי כך שהוא נפל ארצה שלוש פעמים, הכה בחזהו בבכי.[53] הידיעה על מותו של אדמירל יי התפשטה במהירות בכל הצי של קוריאה וסין. המלחים של ג'וסון ומינג ולוחמים התייפחו ביגון.[52] מאוחר יותר דיווח צ'ן לין את החדשות על מות יי לואן-לי, קיסר סין אשר העניק מתנות והספדים לצ'ן ויי סון-סין. מאז, יי וצ'ן הונצחו כגיבורים לאומיים בקוריאה. בשל תרומתו של צ'ן לין בהבסת היפנים והחברות שלו עם יי סון-סין התקבלו צאצאיו של צ'ן בברכה מאוחר יותר בקוריאה והקימו את שבט גוואנגדונג ג'ין (אנ').

גופתו של אדמירל יי הובאה להיקבר ליד אביו, יי ג'ונג, בעיר הולדתו באָסָן (אנ') (בהתאם למסורת הקוריאנית). מקדשים, רשמיים ובלתי רשמיים כאחד, נבנו לכבודו בכל רחבי הארץ.[54]

מורשת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערכה צבאית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש אומרים ש-יי הוא מופת להתנהלות הן עבור הקוריאנים ואפילו עבור היפנים.[7]

כמה היסטוריונים צבאיים כמו ג'וזף קאמינס וג'ורג' אלכסנדר באלארד מציבים את יי בשורה אחת עם האדמירל הורציו נלסון כאחד ממפקדי הצי הגדולים בהיסטוריה.[55][56]

"אלה שמוכנים למות יחיו, ואלו שמוכנים לחיות ימותו." (必死卽生, 必生卽死) – אדמירל יי.

אדמירל ג'ורג' אלכסנדר באלארד (אנ') מהצי המלכותי השווה את יי ללורד נלסון של אנגליה:

תמיד קשה לאנגלים להודות שהיה לנלסון מישהו המשתווה לו, אך אם אדם כלשהו זכאי להיחשב כך, הרי זה צריך להיות המפקד הימי הגדול האסייתי הזה שמעולם לא ידע תבוסה ומת בנוכחות אויב; את תנועותיו ניתן להרכיב ע"י תרשים מסומן בהריסות של מאות ספינות יפניות הנחות עם צוותיהן האמיץ בקרקעית הים, מול חופי חצי האי הקוריאני... ולמען האמת, נראה שאין הגזמה לטעון שמהתחלה ועד הסוף מעולם לא טעה, שכן עבודתו הייתה כה מושלמת בכל מגוון נסיבות עד כדי התנגדות לכל ביקורת... אפשר לסכם את הקריירה שלו כולה באמירה שלמרות שלא הייתה לו היסטוריה לשמש לו מדריך, הוא לחם על הים כפי שצריך כדי להניב תוצאות ברורות, וסיים בהקרבה העליונה של מגן של ארצו.

— השפעת הים על ההיסטוריה הפוליטית של יפן, עמ' 66–67.

אדמירל טוגו ראה באדמירל יי כנעלה ממנו. במסיבה שנערכה לכבודו, טוגו הסתייג מנאום שהשווה את לורד נלסון ויי סון-סין.

אולי ראוי להשוות אותי לנלסון, אבל לא ליי סון-סין של קוריאה, שאין לו אח ורע.

— מלחמת האימג'ין, מאת סמואל האולי, עמ' 490

לפני קרב צושימה ב-1905, נזכר סגן מפקד קאוואדה איסאו בזיכרונותיו כי:

... אך טבעי הוא שלא יכולנו שלא להיזכר ביי סון-סין של קוריאה, מפקד הים הראשון במעלה בעולם, שאישיותו, האסטרטגיה, ההמצאה, יכולת הפיקוד, האינטליגנציה והאומץ שלו היו כולם ראויים להערצה שלנו.

— מלחמת האימג'ין, מאת סמואל האולי, עמ' 490

אדמירל טסוטארו סאטו (אנ') מהצי היפני הקיסרי הזכיר את האדמירל הקוריאני בספרו שפורסם ב-1908:

לאורך ההיסטוריה היו מעט גנרלים המצטיינים בטקטיקות של התקפה חזיתית, התקפה פתאומית, ריכוז והתרחבות. ניתן להחשיב את נפוליאון, ששלט באמנות כיבוש החלק עם השלם, כגנרל כזה, ובקרב האדמירלים ניתן למנות שני גאונים טקטיים נוספים: במזרח, יי סון-סין של קוריאה, ובמערב הוריישו נלסון של אנגליה. ללא ספק, יי הוא מפקד ימי נעלה גם על בסיס הספרות המצומצמת של מלחמת שבע השנים, ולמרות שאומץ ליבו והברק שלו אינם ידועים למערב, שכן איתרע מזלו להיוולד בתקופת ג'וסון. כל מי שאפשר להשוות ליי צריך להיות טוב יותר ממיכיל דה רויטר מהולנד. נלסון נמצא הרחק מאחורי יי מבחינת אופיו ויושרתו. יי היה הממציא של ספינת המלחמה המכוסה הידועה בשם ספינת הצבים. הוא היה מפקד גדול באמת ואמן בטקטיקת הצי של לפני שלוש מאות שנה.

— היסטוריה צבאית של האימפריה (יפנית: 帝國國防史論), עמ'. 399

תארים ומחוות כבוד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שחצר המלוכה הקוריאנית התעלמה לעיתים קרובות מהצלחותיו בחייו, לאחר מותו הוענקו לו תארים ומחוות כבוד שונים, כולל התואר צ'ונגמוגונג (דוכס הנאמנות והלוחמה),עיטור באות מסדר הצטיינות צבאי מהשורה הראשונה בתקופת שלטונו של המלך סונג'ו (אנ'), ושני תפקידים לאחר מותו - סגן ראש הממשלה.[57] התואר שלו סמדו סוגון טונגיסה, שפירושו המילולי "מפקד הצי של שלושת המחוזות", היה התואר ששימש למפקד הצי הקוריאני עד 1896. התואר שלאחר מותו (אנ') של אדמירל יי, צ'ונגמוגונג, משמש עיטור הצבאי השלישי בחשיבותו בדרום קוריאה. לאחר מותו הוענק לו התואר נסיך דיוקפונג צ'ונגמורו. בצפון קוריאה, הצבא מעניק את מסדר האדמירל יי סון-סין (이순신장군훈장) לקציני ומפקדי הצי על מנהיגות יוצאת דופן.[58]

ירושה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
החרבות הארוכות של יי סון-סין (이순신 장검, 李舜臣 長劍)三尺誓天 山河動色'(אני נשבע לשמיים בחרב, ההרים והנהרות רועדים) 一揮掃蕩血染山河'(באבחה אחת הוא סוחף, הדם מכתים את ההרים.)שיר חרוט על כל חרב

יי סון-סין השאיר זוג חרבות ארוכות - חרבות יפניות שנעשו על ידי נפח חרבות יפני שנשבה על ידו. הן הוכרזו כאוצרות לאומיים של דרום קוריאה[59] והן מוצגות כעת במקדש Hyeonchungsa (קו').[60] יי סון-סין ציווה על הנפחים לייצר את החרבות כדי לוודא שהם אכן בעלי המקצוע הזה כטענתם. לחרבות הללו יש ערך היסטורי רב מכיוון שהם המשלבים אמנות עיצוב חרבות קוריאנית עם טכניקות יפניות.[59][61]

התקבלות ותהילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלת ג'וסון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמירל יי הביס שוב ושוב את כוח הפלישה היפני בקרב, תוך שמירה על חיי חייליו וכיבוד משפחותיהם. יי נתמך על ידי העם של ג'וסון לא רק בזכות ניצחונותיו, אלא גם בזכות טוב ליבו והכרת התודה שלו כלפי אלו שנפגעו מתלאות המלחמה. היה להם אמון רב באדמירל יי והוא נחשב ליותר מסתם אדמירל.[62]

לעומת זאת, המלך סונג'ו (אנ') לא השיג דבר. הוא לא הצליח להגן על ממלכתו ומנוסתו הפחדנית לאויג'ו (אנ') הרסה את המוניטין שלו. ממשלת ג'וסון הייתה נגועה בפלגנות המונעת על ידי קנאה; השרים בזו לאדמירל המצליח והמוסרי, ותמרנו את המלך סונג'ו לראות באדמירל יי בוגד פוטנציאלי. סביר להאמין שהמלך סאונג'ו וחצרו חששו באמת מהניצחונות והמוניטין של אדמירל יי בקרב העם כבסיס למרד[63] וזה גרם למלך סונג'ו לעוצרו ולענותו. הקונספירציות פעלו נגד אדמירל יי בכל הקשור להשגת כ"א, הציוד והחופש המבצעי הנחוצים להשמדה המלאה של כוח הפלישה היפני.

על פי מאמר שפורסם לאחרונה בצ'וסון אילבו (אנ'), גילו היסטוריונים רישומים ממשלתיים כתובים אודות תגובת ממשלת ג'וסון למותו של אדמירל יי. לפי הרישומים היה למלך סונג'ו מבע ריק, ללא סימנים לעצב או להלם. כמעט כל הציונים לכבוד האדמירל יי והישגיו הוענקו לו לאחר מותו.[64]

בדרום קוריאה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יי מפורסם ברבים בדרום קוריאה המודרנית כגדול הגנרלים בהיסטוריה הקוריאנית. בסקר משנת 2019 של גאלופ קוריאה נבחר יי סון-סין לאישיות הקוריאנית המכובדת ביותר וזכה ב-14% מהקולות. סג'ונג הגדול הגיע למקום השני עם 11% מכלל הקולות.[65]

פסל של אדמירל יי סאן-סין בכיכר גוואנגוואמון, סיאול

פסלים בולטים של אדמירל יי הוקמו באמצע שדרת סג'ונגנו (אנ') במרכז סיאול (פסל אדמירל יי סון-סין (אנ')) ובמגדל פוסאן בפוסאן. העיר צ'ונגמו בחוף הדרומי של קוריאה, ששמה שונה כעת לטונגיאונג (אנ'), נקראת לכבוד תוארו שקיבל לאחר מותו ואת מקום המטה שלו. בנוסף, רחוב במרכז העיר סיאול נקרא על שמו, וגשר יי סון-סין (אנ'), הגשר התלוי הארוך ביותר בקוריאה, הוקם ליד יאוסו ונפתח לתנועה ב-10 במאי 2012.

מטבע כסף דרום קוריאני 100 וון 1970 נטבע להנצחת האדמירל יי סון-סין

תמונת האדמירל יי מוצג בחזית המטבע של 100 וון דרום קוריאני.

המשחתת הימית KDX-II (אנ') של דרום קוריאה (הספינה המוזמנת הראשונה של מסוגה) נקראות צ'ונגמוגונג יי סון-סין.

מקדש המוקדש ליי עומד כעת באָסָן (אנ'), שם בילה את שנות התבגרותו.

דפוס טאקוונדו בסגנון ITF נקרא על שמו של יי לאחר המוות, צ'ונגמו.

בצפון קוריאה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצפון קוריאה היום זוכה יי לכבוד כפטריוט וגיבור בדיוק כמו בדרום קוריאה. עם זאת, מכיוון שיי נולד למשפחת יאנגבן מעשיו מיוחסים למלוכת ג'וסון ולמערכות המעמדיות (אנ') שלו. לפיכך, בהשוואה לדרום, מורשתו זוכה לפחות כבוד יחסית בשל העמדתה כמאבק להגנה על "כס המלכות הפיאודלי" ועל מעמד בעלי הבית היאנגבן.[66]

בתרבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע וטלוויזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייו תוארו בשני סרטי קולנוע בשם Seong-ung Yi Sun-sin ("הגיבור הקדוש יי סון-סין"). הראשון הוא סרט שחור-לבן משנת 1962, והשני, המבוסס על יומני המלחמה שלו, צולם בצבע ב-1971.

סרט קוריאני משנת 2005, חיילי השמים (אנ') בבימויו של מין ג'ון-קי (אנ'), תיאר את יי סון-סין הצעיר נלחם בשבטי יורכן (אנ'), יחד עם כפריים מקומיים וחיילים צפון ודרום קוריאנים שנסעו אחורה בזמן, מ-2005 עד 1572, עם השביט של האלי. באופן יוצא דופן, הסרט הציג את יי כצעיר ערמומי, מעט אקסצנטרי, ולא כגיבור מחמיר מכובד, כמה עשורים לפני מלחמת אימג'ין. כמה אירועים היסטוריים היו גם מעוותים: בעיקר המערכה של יי נגד היורכן, שלא התרחשה ב-1572 אלא כמה שנים מאוחר יותר, לאחר בחינתו הצבאית ב-1576. הסרט, שמומן בתקציב נוח בסטנדרטים קוריאניים (7–8 מיליון דולר), זכה להצלחה מסחרית יחסית ב-2005. הסרט משתמש בבירור בדמותו של יי, הנערץ כגיבור בשני חלקי קוריאה של ימינו, כדי לקרואלאיחוד מחדש של קוריאה.

מ-4 בספטמבר 2004 ועד 28 באוגוסט 2005 שודרה ב-KBS סדרת דרמה בת 104 פרקים. המופע, שכותרתו האדמירל יי סון-סין האלמותי (אנ'), עסק בעיקר באירועים הקשורים לפלישות היפניות לקוריאה, כמו גם בחייו של האדמירל. היא הפכה לדרמה פופולרית בסין ושודרה מחדש בערוצים אתניים מסוימים גם בארצות הברית. הדרמה זכתה לביקורת בשל החירויות האמנותיות הרבות שלקחה לעצמה, כמו הצגת יי כחלש ובודד בחייו המוקדמים ובקשר לאירועים סביב מותו. מצד שני, רבים החמיאו לאופן שבו הדרמה תיארה אותו במגעו האנושי. היא תיארה את האדמירל כאדם אמיתי שנאלץ להתגבר לבדו על סכנות וקשיים רבים לעיתים קרובות למדי ולא כגיבור שמימי. הדרמה הזו הייתה נושא לוהט באותה תקופה, מאחר שהיא חפפה את המתחים העולים בסכסוך המתמשך על סלעי ליאנקור ; הסדרה מתחה עוד יותר את היחסים בין דרום קוריאה ליפן בהתפרצות האחרונה של סכסוך.

במאי הסרט קים האן-מין (אנ') יצר טרילוגיית סרטים על קרבות בראשות יי סון-סין (אנ'). הסרט הראשון, "האדמירל: זרמים שואגים" (2014) נסוב סביב אירועי קרב מיונגניאנג (אנ') והוא הפך לסרט הנצפה ביותר בהיסטוריה של דרום קוריאה, ומשך אליו 17 מיליון צופי קולנוע. הסרט השני "הנסן: הדרקון המתעורר" (2022), מבוסס על קרב האי הנסן (אנ'). הסרט השלישי "נוריאנג הים הקטלני"(2023), מתאר את קרב נוריאנג (אנ').

פארק הא-איל (אנ') בתור יי סון-סין ב - הנסן: הדרקון המתעורר (2022)

שחקנים שגילמו את יי סון-סין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יי סון-סין גם היווה השראה ליצירות ספרותיות. בשנת 2001 זכה "שיר החרב", הרומן הראשון של קים הון (אנ'), העיתונאי שהפך לסופר, להצלחה מסחרית וביקורתית בדרום קוריאה. ספרו מתאר את יי עומד בכוונה בקדמת ספינתו בקרבו האחרון כדי להפוך עצמו למטרה עבור היפנים ולזכות בסיום את מכובד של חייו במקום להתמודד שוב עם עוד אינטריגות פוליטיות הצפויות לו בחצר המלוכה של ג'וסון לאחר המלחמה. על הנרטיב הפיוטי הזה בגוף ראשון מנקודת מבטו של יי, הוא קיבל את פרס דונגין לספרות, הפרס הספרותי היוקרתי ביותר במדינה.

קומיקס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יי מופיע כגיבור הכותרת של סדרת קומיקס בדיוני היסטורי (אנ'), שהופק על ידי Onrie Kompan Productions מאז 2009.

משחקי וידאו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אב: יי ג'ונג (이정; יולי 1511 - 15 בנובמבר 1583), הנסיך הפנימי דאוקיאון (덕연부원군)
    • סבא: יי באק-רוק (이백록 ; ל א ידוע – 1546)
    • סבתא: הגבירה בייון משבט Chogye Byeon (초계 변씨); בתו של בייון האם (변함)
  • אם: הגבירה בייון משבט צ'וגיה בייון (정경부인 초계 변씨; 1597–1515)
    • סבא: בייון סו-רים (변수림)
  • אחים:
    • אח גדול: Yi Hui-sin (이희신)
    • אח גדול: Yi Yo-sin (이요신)
    • אח צעיר: יי וו-סין (이우신)
  • נשים וצאצאים:
  1. אשתו: הגבירה בנג של שבט אוניאנג באנג (정경부인 온양 방 씨).
    1. בן: יי הוא (이회 ; 1 56 7–1625)
    2. בן: יי יאול (이열)
    3. בן: יי מיאון (이면 ; 1577 –1597)
    4. בת: הגבירה יי משבט דאוקסו יי (덕수 이씨)
  2. פילגש: הגבירה או משבט האאג'ו א וה (해주 오씨)
    1. בן: יי הון (이훈; נולד ב-1569)
    2. בן: יי סין (이신; נולד ב-1574)
    3. בת: הגבירה יי משבט דאוקסו יי (덕수 이씨)
    4. בת: הגבירה יי משבט דאוקסו יי (덕수 이씨)
  3. פילגש: הגבירה בואנדאק (부안댁) - בלי צאצאים.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • The Influence of the Sea on The Political History of Japan (1921) ISBN 0-8371-5435-9
  • War Diary (Nan Jung Il Gi), the autobiographical diary of Admiral Yi Sun-SinKatano, Tsugio Yi Sun-Sin and Hideyoshi (1996)
  • Hawley, Samuel 2005 The Imjin War: Japan's Sixteenth-Century Invasion of Korea and Attempt to Conquer China. Conquistador Press, August 12, 2014
  • Turnbull, Stephen. Samurai Invasion: Japan's Korean War 1592–1598 (2002) Cassell & Co., London. ISBN 0-304-35948-3

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יי סון-סין בוויקישיתוף

באורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 לצי ג'אולה היו שתי מפקדות: הצי השמאלי של ג'אולה והצי הימני של ג'אולה.
  2. ^ צאצאי נורהאצ'י יהיו לאדוני סין כמייסדי שושלת צ'ינג בעוד מספר עשורים, לאחר שפלישתם לקוריאה בפלישת שושלת ג'ין המאוחרת (אנ') ב-1927 ובפלישת שושלת צ'ינג (אנ') ב-1637

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ In Lunar Calendar, Yi was born the 8th day of the 3rd month, 1545, and died on the 19th day of the 11th month, 1598
  2. ^ Choi, Jin-Sup (최진섭), "충무공 해전 전적은 ‘23전 23승’ 아닌 ‘62전 62승’" (in Korean), The JoongAng, 1 May. 2012
  3. ^ "Admiral Yi Sunsin: A brief overview of his life and achievements". Korean Spirit and Culture, Series I, Diamond Sutra Recitation Group.
  4. ^ "StartLogic". www.koreanhero.net. אורכב מ-המקור ב-20 ביוני 2006. נבדק ב-8 ביולי 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Yi Sunsin, Nanjung ilgi, p. 314
  6. ^ Veritable Records of Seonjo, Year 31, November 24, Article 4 (1598) 軍門都監啓曰: "卽者陳提督差官入來曰: ‘賊船一百隻捕捉, 二百隻燒破, 斬首五百級, 生擒一百八十餘名。 溺死者, 時未浮出, 故不知其數。 李總兵一定死了云。 敢啓。" 傳曰: "知道。"; "According to Chen Lin, Our army captured [approximately] 100 enemy ships, destroyed [approximately] 200 ships, beheaded 500 enemy soldiers, and caught 180-plus soldiers alive. The number of drowned enemy soldiers is unknown, because they have not all sunk.)"".
  7. ^ 1 2 Hawley, Samuel (2005). The Imjin War, Japan's Sixteenth-Century Invasion of Korea and Attempt to Conquer China. Seoul: The Royal Asiatic Society, Korea Branch. p. 490. ISBN 978-89-954424-2-5.
  8. ^ "Nanjung Ilgi : War Diary of Admiral Yi Sun-sin | Memory of the World". Cultural Heritage Administration. ארכיון מ-22 במרץ 2023. נבדק ב-16 בינואר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ 을파소. "Message" 이순신과 원균 바로보기(2)-이백록은 기묘사화의 피해자인가?. history21.egloos.com (בקוריאנית). ארכיון מ-23 בדצמבר 2018. נבדק ב-19 באוקטובר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Kim, Duk-su (김덕수), "이순신의 가문을 둘러싼 오해와 진실" (in Korean), jbnews(중부매일), April 12. 2012
  11. ^ Samuel Hawley, The Imjin War: Japan's Sixteenth-Century Invasion of Korea and Attempt to Conquer China, Conquistador Press, August 12, 2014, עמ' 156
  12. ^ Hawley, Samuel. The Imjin War: Japan's Sixteenth-Century Invasion of Korea and Attempt to Conquer China. Conquistador Press. עמ' 156
  13. ^ 1 2 3 4 5 6 Jong-dae Kim, Admiral Yi Sun-sin of Korea
  14. ^ Samuel Hawley, The Imjin War: Japan's Sixteenth-Century Invasion of Korea and Attempt to Conquer China, Conquistador Press, August 12, 2014, עמ' 107
  15. ^ Samuel Hawley, The Imjin War: Japan's Sixteenth-Century Invasion of Korea and Attempt to Conquer China, Conquistador Press, August 12, 2014, עמ' 157
  16. ^ Hawley, Samuel. The Imjin War: Japan's Sixteenth-Century Invasion of Korea and Attempt to Conquer China (p. 158). Conquistador Press.
  17. ^ Samuel Hawley, The Imjin War: Japan's Sixteenth-Century Invasion of Korea and Attempt to Conquer China, Conquistador Press, August 12, 2014, עמ' 158-160
  18. ^ Admiral Yi Sun-sin - A Korean Hero, KoreanHero.net, ‏5 May 2006 - 20 Nov 2023
  19. ^ Nussbaum, Louis-Frédéric. (2005). "Ōmi" in Japan Encyclopedia, pp. 993–994, p. 993, at Google Books
  20. ^ Samuel Hawley, The Imjin War: Japan's Sixteenth-Century Invasion of Korea and Attempt to Conquer China, Conquistador Press, August 12, 2014, עמ' 158
  21. ^ 1 2 3 Turnbull, Stephen. 2002, pp. 90–1.
  22. ^ Strauss, Barry. p. 11
  23. ^ 1 2 3 4 Turnbull, Stephen. 2002, pp. 90–92.
  24. ^ 1 2 3 4 5 Strauss, Barry. p. 12
  25. ^ Turnbull, Stephen. 2002, p. 93.
  26. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 Turnbull, Stephen. 2002, pp. 98–107.
  27. ^ 1 2 Strauss, Barry. p. 13
  28. ^ 1 2 Strauss, Barry. p. 14
  29. ^ Samuel Hawley, The Imjin War: Japan's Sixteenth-Century Invasion of Korea and Attempt to Conquer China, Conquistador Press, August 12, 2014, עמ' 239
  30. ^ Samuel Hawley, The Imjin War: Japan's Sixteenth-Century Invasion of Korea and Attempt to Conquer China, Conquistador Press, August 12, 2014, עמ' 250
  31. ^ Samuel Hawley, The Imjin War: Japan's Sixteenth-Century Invasion of Korea and Attempt to Conquer China, Conquistador Press, August 12, 2014, עמ' 159-160
  32. ^ ,Lee Nae Won, Seoul National University, BS Lee Joung Eun, University of Virginia School of Law, JD, A Brief Study of Yi Sun-sin, https://www.yisunsinworld.com/beginners/
  33. ^ Samuel Hawley, The Imjin War: Japan's Sixteenth-Century Invasion of Korea and Attempt to Conquer China, Conquistador Press, August 12, 2014, עמ' 522-527
  34. ^ Samuel Hawley, The Imjin War: Japan's Sixteenth-Century Invasion of Korea and Attempt to Conquer China, Conquistador Press, August 12, 2014, עמ' 529-530
  35. ^ Hawley, Samuel (2005), The Imjin War, The Royal Asiatic Society, Korea Branch/UC Berkeley Press, ISBN 89-954424-2-5 עמ' 450
  36. ^ Samuel Hawley, The Imjin War: Japan's Sixteenth-Century Invasion of Korea and Attempt to Conquer China, Conquistador Press, August 12, 2014, עמ' 559
  37. ^ 1 2 Hawley, Samuel. The Imjin War: Japan's Sixteenth-Century Invasion of Korea and Attempt to Conquer China. Conquistador Press. עמ' 583
  38. ^ War Diary (亂中日記), the autobiographical diary of Admiral Yi Sun-Sin
  39. ^ Hawley, Samuel. The Imjin War: Japan's Sixteenth-Century Invasion of Korea and Attempt to Conquer China (pp. 587-588).
  40. ^ Yi Sun-sin, Nanjung ilgi, p. 315
  41. ^ Hawley, Samuel. The Imjin War: Japan's Sixteenth-Century Invasion of Korea and Attempt to Conquer China. עמ' 587-592
  42. ^ 1 2 Hawley, Samuel. The Imjin War: Japan's Sixteenth-Century Invasion of Korea and Attempt to Conquer China Conquistador Press. עמ' 665.
  43. ^ Jong-dae Kim, Admiral Yi Sun-sin of Korea, עמ' פרק 5
  44. ^ Hawley (2005), p. 552
  45. ^ 1 2 Hawley (2005), p. 553
  46. ^ Choi (2002), p. 213
  47. ^ Hawley, Samuel. The Imjin War: Japan's Sixteenth-Century Invasion of Korea and Attempt to Conquer China Conquistador Press. Kindle Edition. עמ' 666
  48. ^ 1 2 3 4 Ha (1979), p. 237
  49. ^ Hawley (2005), pp. 549–550
  50. ^ Yi Sun-sin dies in the Battle of Noryang,《Mudeung Ilbo》, April 29, 2014
  51. ^ Hawley, Samuel. The Imjin War: Japan's Sixteenth-Century Invasion of Korea and Attempt to Conquer China Conquistador Press עמ' 668-9
  52. ^ 1 2 Choi (2002), p. 222
  53. ^ Hawley (2005), p. 555
  54. ^ Hawley (2005), p. 557
  55. ^ The Influence of the Sea on The Political History of Japan (1921), Admiral George Alexander Ballard, מסת"ב 0-8371-5435-9
  56. ^ Cummins, Joseph (2008). The War Chronicles: From Chariots to Flintlocks. Fair Winds. p. 275. ISBN 978-1616734039. ארכיון מ-11 באוגוסט 2023. נבדק ב-4 בנובמבר 2020. {{cite book}}: (עזרה)
  57. ^ "영의정(領議政), yeong-uijeong" (in Korean and English). The Academy of Korean Studies. Archived from the original on September 27, 2011. Retrieved 2009-01-29.
  58. ^ "ODM of North Korea: Order of Admiral Li Sun Sin". 8 March 2012. Retrieved 16 April 2016.
  59. ^ 1 2 https://www.cha.go.kr/newsBbz/selectNewsBbzView.do;jsessionid=JlQxjG7EqIa2a07n18aSwqtviGROHL1frh1AqJaxbeXdQJ1bzLGxV2t21SOZbUGS.cha-was01_servlet_engine1?newsItemId=155704286&sectionId=b_sec_1&pageIndex=42&mn=NS_01_02_02&strWhere=&strValue=&sdate=&edate=
  60. ^ 국가유산청 현충사 관리소, hcs.cha.go.kr
  61. ^ 환도는 예도의 일종으로 허리에 차는 칼로서, 전체 길이는 1m 정도이다. https://encykorea.aks.ac.kr/Article/E0064978
  62. ^ "Yi Sun-sin". yisunsinkr.prkorea.com. אורכב מ-המקור ב-19 באוקטובר 2019. נבדק ב-22 בפברואר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  63. ^ "광화문 충무공 이순신장군상". אורכב מ-המקור ב-9 באוקטובר 2007. נבדק ב-22 בפברואר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  64. ^ "사이버 외교사절단 반크 – 한국을 세계에 알리며 지구촌을 변화시켜나갑니다!". www.prkorea.com. ארכיון מ-23 במאי 2020. נבדק ב-22 בפברואר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  65. ^ 한국인이 좋아하는 40가지 [사람편 - 스포츠선수/가수/탤런트/영화배우/예능방송인·코미디언/소설가/역대대통령/기업인/존경하는인물 (2004-2019)], (in Korean), Gallup Korea(한국갤럽), polled May 25. 2019
  66. ^ Lee, Kyu-sang, [바로 보는 한반도 역사 ⑦이순신 장군에 대한 남북의 평가] (in Korean), Radio Free Asia(자유아시아방송), 23 March. 2010,
  67. ^ "Hero Intro". Mobile Legends Bang Bang. Shanghai Moonton Technology Co., Ltd. (Moonton). ארכיון מ-23 במאי 2018. נבדק ב-22 במאי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יי_סון-סין&oldid=39800612"