לדלג לתוכן

יחס הנפגעים בין בלתי מעורבים לחמושים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
עריכה - שיחה
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

בסכסוכים מזוינים, יחס הנפגעים בין בלתי מעורבים לחמושים הוא היחס בין הנפגעים מקרב האוכלוסייה האזרחית לבין הנפגעים מקרב הלוחמים. המדד יכול לחול על נפגעים בזירה אחת של הלחימה או על נפגעים בלחימה בכללותה. המדדים מתייחסים בדרך כלל הן למתים והן לפצועים. בחלק מהחישובים נכללים מקרי מוות כתוצאה מרעב ומגפות.

החל משנות ה-80, נטען לא פעם ש-90 אחוז מהקורבנות של המלחמות המודרניות הם אזרחים.[1][2][3][4] טענות אלו חזרו על עצמן בפרסומים אקדמיים עד 2014. אולם אף שטענה זו נכונה ביחס למלחמות מסוימות, היא אינה נכונה כהכללה ביחס לרוב המכריע של המלחמות המודרניות.

במונוגרפיה משנת 1991 של אוניברסיטת אופסלה נכללים במניין הנפגעים גם פליטים ועקורים. במונוגרפיה של רות לגר סיווארד משנת 1991 נכתב כי "בעשור של שנות השמונים, שיעור ההרוגים האזרחיים זינק ל-74 אחוזים, ובשנת 1990, נראה שהוא היה קרוב ל-90 אחוז".[5]

מחקר רחב היקף על מקרי מוות במלחמת אזרחים מ-1700 עד 1987 מאת ויליאם אקהרדט קבע כי "בממוצע, מחצית ממקרי המוות שנגרמו כתוצאה ממלחמה, אירעו לאזרחים, שרק חלקם נהרגו ברעב הקשור במלחמה... אחוז האזרחים במקרי המוות הקשורים למלחמה נותר על כ-50% ממאה למאה".[6]

המהפכה המקסיקנית (1910–1920)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שמעריכים כי יותר ממיליון בני אדם מתו במהפכה המקסיקנית, רובם מתו ממחלות ורעב כתוצאה עקיפה מהמלחמה. לפי אקהרדט, מקרי המוות שקרו ישירות מהקרבות עומדים על כ-250,000, כאשר מתוכם 125,000 מקרי מוות היו של אוכלוסייה אזרחית ו-125,000 מקרי מוות של לוחמים, מה שיצר יחס של 1:1 בקרב מקרי המוות בקרבות.[7][8]

מלחמת העולם הראשונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ההערכות, כ-7 מיליון לוחמים משני הצדדים מתו במהלך מלחמת העולם הראשונה, יחד עם מספר המוערך בכ-10 מיליון שאינם לוחמים, כולל 6.6 מיליון אזרחים[דרושה הבהרה]. יחס הנפגעים האזרחיים באומדן זה עומד על כ-59%. בוריס אורלאניס ציין כי קיים חוסר בנתונים אודות אובדן חיי אזרחים באימפריה העות'מאנית, אך מעריך שמדובר על כ-8.6 מיליון חיילים הרוגים וכ-6 מיליון אזרחים הרוגים ומתים במדינות הלוחמות האחרות.[9] יחס הנפגעים האזרחיים באומדן זה עומד על כ-42%. רוב מקרי המוות האזרחיים נבעו כתוצאה מרעב, טיפוס או שפעת ספרדית ולא מפעולות לחימה. היחס הנמוך יחסית של נפגעים אזרחים במלחמה זו נובע מכך שקווי החזית בחזית הקרב הראשית - החזית המערבית - היו סטטיים במשך רוב המלחמה, כך שאזרחים הצליחו להתחמק מאזורי הלחימה.

נשק כימי היה בשימוש נרחב על ידי כל הצדדים במהלך הסכסוך, והרוח נשאה לעיתים קרובות גז רעיל לעיירות סמוכות שבהן לא הייתה לאזרחים גישה למסכות גז או למערכות אזהרה. על פי ההערכות, בין 100,000-260,000 נפגעים אזרחים הושפעו משימוש בנשק כימי במהלך הסכסוך, ועשרות אלפים נוספים מתו מהשפעותיו של נשק כזה בשנים שלאחר סיום הסכסוך.[10][11]

גרמניה ספגה 750,000 אזרחים הרוגים במהלך המלחמה ואחריה, עקב רעב שנגרם על ידי המצור של בעלות הברית. רוסיה וטורקיה ספגו אבדות אזרחיות במיליונים במלחמת האזרחים הרוסית ובפלישה לאנטוליה בהתאמה. ארמניה סבלה עד 1.5 מיליון אזרחים הרוגים ברצח העם הארמני.[12]

מלחמת העולם השנייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי רוב המקורות, מלחמת העולם השנייה הייתה המלחמה הקטלנית ביותר בהיסטוריה העולמית, עם כ-70 מיליון הרוגים בשש שנים. יחס ההרוגים בין אזרחים ללוחמים במלחמת העולם השנייה נע בין 3:2 ל-2:1, או מ-60% ל-67%. היחס הגבוה של נפגעים אזרחים במלחמה זו נבע בין היתר מהיעילות והקטלניות ההולכת וגוברת של כלי נשק אסטרטגיים אשר שימשו למטרות פגיעה במרכזי תעשייה או אוכלוסייה של האויב, ומרעב שנגרם כתוצאה מפגיעה כלכלית.[13] לפי ההערכות, 2.1-3 מיליון הודים מתו ברעב הבנגלי של 1943 בהודו במהלך מלחמת העולם השנייה. מספר ניכר של אזרחים במלחמה זו נהרגו בכוונה על ידי מדינות הציר כתוצאה מרצח עם כמו השואה, בה נהרגו כ-6 מיליון יהודים, או מסעות טיהור אתניים אחרים.[14]

מלחמת וייטנאם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת וייטנאם, ממשלת וייטנאם העריכה את מספר האזרחים שנהרגו במלחמה בשני מיליון, ואת מספר ההרוגים של צבא העם של וייטנאם והוייטקונג ב-1.1 מיליון.[15] לפי נתונים אלו, יחס מקרי המוות בין אזרחים ללוחמים עומד על כ-2:1, או 67%. נתונים אלה אינם כוללים אזרחים שנהרגו בקמבודיה ובלאוס. עם זאת, לפי ההערכה הנמוכה ביותר של 411,000 אזרחים שנהרגו במהלך המלחמה (כולל אזרחים שנהרגו בקמבודיה ובלאוס) יחס מקרי מוות אזרחים-לוחמים הוא כ-1:3, או 25%. לפי ההערכה הנמוכה ביותר של מקרי מוות צבאיים וייטנאמים, 400,000, היחס הוא בערך 1:1.

מלחמת לבנון הראשונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1982 פתחה ישראל במלחמת לבנון הראשונה, במטרה מוצהרת להרחיק את אש"ף מגבולותיה הצפוניים. המלחמה הגיעה לשיאה בהפצצה ימית, אווירית וארטילרית ישראלית בת שבעה שבועות על בירת לבנון, ביירות. ההפצצה הגיעה בסופו של דבר לסיומה עם הסדר בתיווך בינלאומי שבו ניתן לכוחות אש"ף מעבר בטוח לפינוי מהמדינה.[16]

לפי נתוני הצלב האדום הבינלאומי, עד סוף השבוע הראשון של המלחמה לבדו, נהרגו כ-10,000 בני אדם, בהם 2,000 לוחמים, ו-16,000 נפצעו, יחס מוות אזרחי-לוחם של 4:1. מקורות ממשלת לבנון העריכו מאוחר יותר כי עד סוף המצור על ביירות נהרגו בסך הכל כ-18,000, כ-85% מהם אזרחים. כלומר יחס נפגעים בין אזרחים לצבא של בערך 6:1.[17][18]

לפי ריצ'רד א' גבריאל, בין 1,000 ל-3,000 אזרחים נהרגו במערכה הדרומית. הוא קובע כי 4,000 עד 5,000 אזרחים נוספים מתו מהפעולות של כל הצדדים הלוחמים במהלך המצור על ביירות, וכי כ-2,000 חיילים סורים נהרגו במהלך המערכה בלבנון ו-2,400 לוחמי גרילה נוספים של אש"ף נהרגו אף הם. מתוכם, 1,000 לוחמי אש"ף נהרגו במהלך המצור. לפי גבריאל, היחס בין מקרי מוות אזרחיים ללוחמים במהלך המצור היה כ-6 ל-1 אך יחס זה כולל מקרי מוות אזרחים מכל הפעולות של כל הצדדים.

מלחמות צ'צ'ניה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ההערכות, במהלך מלחמת צ'צ'ניה הראשונה, כ-4,000 לוחמים בדלנים וכ-40,000 אזרחים מתו, מה שמעניק יחס אזרחים-לוחמים של 10:1. המספרים של מלחמת צ'צ'ניה השנייה הם 3,000 לוחמים ו-13,000 אזרחים, ביחס של 4.3:1. היחס המשולב לשתי המלחמות הוא 7.6:1. אמנם מספרי הנפגעים בסכסוך זה אינם אמינים. ההערכות של ההרוגים האזרחיים במהלך מלחמת צ'צ'ניה הראשונה נעות בין 20,000 ל-100,000, כאשר המספרים הנותרים אינם אמינים באופן דומה. הטקטיקות שהפעילו הכוחות הרוסיים בשתי המלחמות זכו לביקורת חריפה מצד ארגוני זכויות אדם, שהאשימו אותם בהפצצות חסרות הבחנה והפגזות של אזורים אזרחיים ופשעים אחרים.[19][20][21]

נאט"ו ביוגוסלביה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999, נאט"ו התערב במלחמת קוסובו במסע הפצצות נגד כוחות יוגוסלביים, שניהלו מסע טיהור אתני. ההפצצה נמשכה כחודשיים וחצי, עד שאילצה את נסיגת הצבא היוגוסלבי מקוסובו.

ההערכות למספר הנפגעים כתוצאה מההפצצה משתנות מאוד בהתאם למקור. נאט"ו העריך באופן לא רשמי כי 5,000 לוחמי אויב נהרגו בהפצצה. ממשלת יוגוסלביה, לעומת זאת, טענה כי 638 מכוחות הביטחון שלה נהרגו בקוסובו. ההערכות לגבי מספר ההרוגים האזרחיים משתנות באופן דומה. ארגון Human Rights Watch מנה כ-500 אזרחים שנהרגו מההפצצה; ממשלת יוגוסלביה העריכה בין 1,200 ל-5,000.[22]

על פי נתוני נאט"ו, היחס בין ההרוגים האזרחיים ללוחמים בהפצצות היה כ-1:10, על פי נתוני ממשלת יוגוסלביה, לעומת זאת, היחס היה בין 4:1 ל-10:1. על פי האומדנים השמרניים ביותר מהמקורות הנ"ל, היחס היה סביב 1:1.

לפי ההיסטוריון הצבאי ושגריר ישראל בארצות הברית מייקל אורן, על כל חייל סרבי שנהרג על ידי נאט"ו ב-1999 (התקופה בה התרחש מבצע "כוח הברית" ) מתו ארבעה אזרחים, יחס נפגעים בין אזרחים ללוחמים של 4:1. אורן מביא את הנתון הזה כעדות לכך ש"אפילו הצבא המוסרי ביותר יכול לעשות טעויות, במיוחד בלוחמה עירונית צפופה".[23]

מלחמת אפגניסטן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי מכון ווטסון לעניינים בינלאומיים וציבוריים באוניברסיטת בראון, נכון לינואר 2015 נהרגו כ-92,000 בני אדם במלחמת אפגניסטן, מתוכם למעלה מ-26,000 אזרחים, ביחס אזרחי ללוחם של 1:2.5.

מלחמת עיראק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הערכה משנת 2010 של ג'ון סלובודה, כוחות אמריקאים וכוחות הקואליציה הרגו לפחות 28,736 לוחמים וכן 13,807 אזרחים במלחמת עיראק, מה שמצביע על יחס אבדן בין אזרחים ללוחמים של 1:2. עם זאת, בסך הכל, נתונים של ספירת גופות בעיראק מ-20 במרץ 2003 עד 14 במרץ 2013 מצביעים על כך שמתוך 174,000 הרוגים רק 39,900 היו לוחמים, מה שהביא לשיעור נפגעים אזרחיים של 77%.

המלחמה נגד המדינה האסלאמית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת הקואליציה העולמית נגד המדינה האסלאמית, משנת 2014, הובילה ל-50,000 קורבנות של לוחמי דאעש עד סוף 2016. Airwars חישבה כי 8,200–13,275 אזרחים נהרגו בתקיפות האוויריות של הקואליציה, בעיקר עד סוף התקיפות האוויריות של הקואליציה ב-2017, עם שיעורי נפגעים גבוהים במיוחד במהלך קרב מוסול. תחקיר של Associated Press מצא שבקרב מוסול, מבין יותר מ-9,000 ההרוגים, בין 42% ל-60% היו אזרחים.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההערכות לגבי נפגעים אזרחים במסגרת הסכסוך הישראלי-פלסטיני שונות. דו"ח משנת 2007 של משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) קובע כי "מאז ספטמבר 2000 נהרגו 5,848 בני אדם בסכסוך - 4,228 היו פלסטינים, 1024 היו ישראלים ו-63 היו זרים". הדו"ח מצא כי מבין ההרוגים באותה תקופה, 69% מהישראלים היו אזרחים, בעוד שהדו"ח העריך ש-59% מההרוגים הפלסטינים היו אזרחים.

תקיפות אוויריות של ישראל על רצועת עזה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש השב"כ דיווח לקבינט הישראלי כי מתוך 810 הפלסטינים שנהרגו בעזה בשנים 2006 ו-2007, 200 היו אזרחים (יחס של כ-1:3). בעיתון "הארץ" העריכו כי מדובר בהערכת חסר של נפגעים אזרחיים. לטענת ארגון בצלם, 816 פלסטינים נהרגו בעזה במהלך תקופת השנתיים, מתוכם 360 אזרחים. העיתונאי עמוס הראל כתב ב"הארץ" כי היחס בין מטרות צבאיות לאזרחים היה 1:1 בשנים 2002–2003, כאשר מחצית מהנפגעים בהתקפות אוויריות על רצועת עזה היו אזרחים. הוא ייחס זאת לתרגול של חיל האוויר הישראלי של תקיפת חמושים גם כאשר הם הסתתרו בכוונה באזורים מאוכלסים בצפיפות. היחס השתפר ליחס של 1:28 בסוף 2005, כלומר אזרח אחד נהרג על כל 28 לוחמים. עם זאת, הוא ירד ל-1:10 ב-2006. ב-2007 היחס היה הנמוך ביותר אי פעם, יותר מ-1:30. נתונים המציגים שיפור מ-1:1 ב-2002 ל-1:30 ב-2008 צוטטו גם על ידי עיתונאי הג'רוזלם פוסט, יעקב כץ. עם זאת, בפעולות בעזה מאז 2008, היחס ירד שוב, עד ל-3:1 במהלך מבצע צוק איתן.

יגיל לוי, סוציולוג ישראלי הכותב ב"הארץ ", ניתח בסוף 2023 את שיעורי הנפגעים האזרחיים בחמישה מבצעים אוויריים ישראלים: עמוד ענן; מבצע שומר החומות; מבצע עלות השחר; מבצע מגן וחץ; והחודשיים הראשונים של מלחמת חרבות ברזל, בהתבסס על דיווחי מרכז המידע למודיעין וטרור של מאיר עמית. הוא חישב את שיעורי ההרוגים האזרחיים עבור אלה באופן הבא: 40%, 40%, 42%, 33% ו-61%.

מבצע עופרת יצוקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה אנליסטים ניסו לחשב את יחס הנפגעים האזרחיים של צבא ההגנה לישראל במבצע עופרת יצוקה. כולם ציינו כי היחס שונה באופן משמעותי בהתאם לנתונים המשמשים לגבי סך הנפגעים וזהותם. מערכות הנתונים העיקריות הן אלו שפרסם צה"ל, מאוששות בעיקרן על ידי ארגון הטרור חמאס השולט בעזה, מחד גיסא; ואלה שפרסם בצלם מנגד. הדו"ח הסופי של צה"ל זיהה 709 חמושים מתוך סך של 1,171 הרוגים בעזה, עם עוד 162 שלא ניתן היה לאשר את מעמדם (300 זוהו כאזרחים). בצלם טוענים כי 1,391 פלסטינים נהרגו, מתוכם 759 לא השתתפו בפעילות החבלנית בעוד 350 כן השתתפו בפעילות זו, 248 היו שוטרים שנהרגו בתוך תחנות משטרה, ולא ידוע אם 32 שנהרגו אכן השתתפו בפעילות החבלנית.

דו"ח גולדסטון על המבצע הגיע למסקנה כי בעוד שהיו שוטרים בודדים בעזה שהיו חברים בקבוצות מיליטנטיות, כוחות משטרת עזה היו כוח משטרה אזרחי ו"לא ניתן לומר שהם נטלו חלק ישיר בפעולות האיבה ובכך לא הפסידו חסינותם האזרחית מפני התקפה ישירה כאזרחים".

העיתונאי יעקב כץ קובע ב"ג'רוזלם פוסט" כי היחס הוא 1:3 לפי נתוני ישראל ו-60% אזרחים (3:2) לפי נתוני בצלם. כץ מתאר את יחס הנפגעים האזרחיים של צה"ל במבצע עופרת יצוקה ובשנה שקדמה לו כנמוך.

כץ אומר כי למעלה מ-81% מ-5,000 הטילים שהטיל צה"ל ברצועת עזה במהלך המבצע היו פצצות חכמות, אחוז שלדבריו חסר תקדים בלוחמה המודרנית. העיתונאית והפרשנית אוולין גורדון כתבה ב-Commentary כי יחס הנפגעים האזרחיים במבצע עופרת יצוקה עמד על 39 אחוזים (2:3), תוך שימוש בהערכות ישראליות ראשוניות בלבד, אך 56 או 74 אחוזים היו אזרחים לפי נתוני בצלם, תלוי אם 248 שוטרי חמאס נחשבים לוחמים או אזרחים; ו-65 או 83 אחוזים לפי נתוני המרכז הפלסטיני לזכויות אדם. גורדון אומרת כי כל היחסים הללו, גם על פי המחמירים יותר, נמוכים מיחס ההרוגים הרגיל בין אזרחים ללוחמים במלחמות במקומות אחרים, כפי שניתן על ידי הצלב האדום, וקובעת כי מההשוואה עולה כי צה"ל מצליח לצמצם את הפגיעה באזרחים באופן חריג.

13 ישראלים נהרגו במבצע, בהם 10 חיילי צה"ל (4 נהרגו מדו"צ), מה שנותן יחס נפגעים אזרחיים לכוחות הפלסטינים של 24% או 3:10.

מבצע צוק איתן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיווחים על נפגעים במבצע צוק איתן הועברו על ידי מגוון מקורות. רוב כלי התקשורת השתמשו בנתונים שסיפק משרד הבריאות בעזה, המנוהל על ידי חמאס, או ארגונים לא ממשלתיים. מתודולוגיות שונות הביאו לדיווחים מגוונים הן על מספר ההרוגים הכולל והן על יחס הנפגעים האזרחיים.

על פי ההערכות העיקריות, בין 2,125 ל-2,310 עזתים נהרגו ובין 10,626 ל-10,895 נפצעו. 66 חיילים ישראלים, 5 אזרחים ישראלים, ואזרח תאילנדי אחד נהרגו, ו-469 חיילי צה"ל ו-261 אזרחים ישראלים נפצעו. משרד הבריאות בעזה, האו"ם וכמה ארגוני זכויות אדם דיווחו כי 69-75% מהנפגעים הפלסטינים היו אזרחים; פקידים ישראלים העריכו שכ-50% מההרוגים היו אזרחים. על פי נתונים אלו יחס ההרוגים בין אזרחים למחבלים בקרב הפלסטינים עומד על בין 1:1 ל-3:1.

במרץ 2015, OCHA דיווח כי 2,220 פלסטינים נהרגו בעימות, מתוכם 1,492 אזרחים, 605 חמושים ו-123 במעמד לא ידוע, מה שמקנה לכוחות הישראליים יחס של 3:1.

מקור סך כל ההרוגים אזרחים חמושים לא מזוהה אחוז אזרחים עודכן לאחרונה הערות
משרד הבריאות בעזה, המנוהל על ידי חמאס (GHM) 2,310 ≈1,617 ≈693 — 70% 3 בינואר 2015 מגדיר כאזרח כל מי שאינו מוצהר כחבר בפלג טרור.
HRC של האו"ם 2,251 1,462 789 — 65% 22 ביוני 2015 סך ההרוגים התייחס למידע מ-GHM. מידע מוצלב מ-GHM עם מקורות אחרים לאחוז אזרחי
MFA ישראל 2,125 761 936 428 36% מסך

45% המזוהים

14 ביוני 2015 משתמשת בדיווחי המודיעין שלה, כמו גם במקורות פלסטינים ובדיווחים בתקשורת כדי לקבוע מקרי מוות של מחבלים.

מלחמת חרבות ברזל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 באוקטובר 2023 הוביל חמאס מתקפה על ישראל שבה נהרגו 1,140 ישראלים, מתוכם נרצחו 695 אזרחים ישראלים במספר אירועי טבח המונים, בהם הטבח בפסטיבל נובה, בו נטבחו 347 אזרחים ונהרגו 17 שוטרים, במה שהיה לפיגוע הגדול בתולדות מדינת ישראל ומהגדולים בעולם. כמו כן נהרגו 373 חיילים מתפקידי צבא שונים ו-71 אזרחים זרים, יחס של 2:1 בין אזרחים ללוחמים. נכון לאוגוסט 2024, דיווח צה"ל דיווח על מעל 300 חיילים שנהרגו במהלך הלחימה ברצועת עזה.

נכון ליולי 2024, מספר דיווחים של סוכנויות ידיעות וארגונים לא ממשלתיים מצטטים מספר של יותר מ-40,000 בני אדם שנהרגו על ידי ישראל בעזה מאז 7 באוקטובר 2023, שהם כ-2% מכלל האוכלוסיה.[24] בנוסף מעריכים כי ישנן כ-10,000 גופות של נעדרים מתחת להריסות. לטענת משרד הבריאות הפלסטיני כ-70% מההרוגים הם נשים וילדים; המספרים הללו אושרו על ידי האו"ם וארגון הבריאות העולמי.[25][26] על פי ישראל, היחס בין מחבלים לאזרחים עומד על כ-1:1.[27] ישראל דיווחה על הריגתם של כ-14,000 לוחמי חמאס.[28][29] על פי ניתוח שנערך על ידי AP, במהלך המלחמה ירד שיעור הילדים והנשים שנהרגו: בעוד באוקטובר 2023 הוא עמד על מעל 60%, באפריל 2024 הוא ירד ל-38%.[30]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Graça Machel, "The Impact of Armed Conflict on Children", Report of the expert of the Secretary-General, 26 Aug 1996, p. 9.
  2. ^ Mary Kaldor, New and Old Wars: Organized Violence in a Global Era, Polity Press, Cambridge, 1999, p. 107.
  3. ^ Howard Zinn, Moises Samam, Gino Strada. Just war, Charta, 2005, p. 38.
  4. ^ James, Paul (2014). "Faces of Globalization and the Borders of States: From Asylum Seekers to Citizens". Citizenship Studies. 18 (2): 219. doi:10.1080/13621025.2014.886440. S2CID 144816686.
  5. ^ Sivard, R. L. (1991). World Military and Social Expenditures 1991. Washington DC, World Priorities, Inc. Vol. 14, pp 22-25.
  6. ^ Eckhardt, W. "Civilian deaths in wartime." Security Dialogue 20(1): 89-98. Also at [1]
  7. ^ Twentieth Century Atlas – Death Tolls. Users.erols.com. Retrieved 2010-11-28.
  8. ^ Missing Millions: The human cost of the Mexican Revolution, 1910–1930. Hist.umn.edu. Retrieved 2010-11-28.
  9. ^ Urlanis, Boris, War and Population, pp. 209 and 268, rounded off.
  10. ^ D. Hank Ellison (24 באוגוסט 2007). Handbook of Chemical and Biological Warfare Agents, Second Edition. CRC Press. pp. 567–570. ISBN 978-0-8493-1434-6. {{cite book}}: (עזרה)
  11. ^ Max Boot (16 באוגוסט 2007). War Made New: Weapons, Warriors, and the Making of the Modern World. Gotham. pp. 245–250. ISBN 978-1-5924-0315-8. {{cite book}}: (עזרה)
  12. ^ Urlanis, Boris, War and Population, p. 278
  13. ^ Sadowski, p. 134. See the World War II casualties article for a detailed breakdown of casualties.
  14. ^ Neiberg, Michael S. (2002): Warfare in World History, pp. 68-70, Routledge, ISBN 978-0-415-22954-8.
  15. ^ "20 Years After Victory"(הקישור אינו פעיל), Philip Shenon, clipping from the Vietnam Center and Archive website.
  16. ^ Hartley et al., pp. 91-92.
  17. ^ Washington Post, November 16, 1984
  18. ^ "The 1982 Israeli invasion of Lebanon: the casualties". Race & Class. 24 (4): 340–343. 1983-04-01. doi:10.1177/030639688302400404. S2CID 220910633.
  19. ^ Zürcher, Christoph (בנובמבר 2007). The post-Soviet wars: rebellion, ethnic conflict, and nationhood in the Caucasus. NYU Press. p. 100. ISBN 9780814797099. {{cite book}}: (עזרה)
  20. ^ "Russian Federation - Human Rights Developments", Human Rights Watch report, 1996.
  21. ^ Russian Federation 2001 Report (אורכב 14.11.2007 בארכיון Wayback Machine) Amnesty International
  22. ^ Larson, p. 65.
  23. ^ Michael Oren, UN report a victory for terror, Boston Globe 24-09-2009
  24. ^ ניר חסון, המספרים מראים: המלחמה ברצועת עזה היא אחת העקובות מדם מתחילת המאה, באתר הארץ, ‏14.8.24
  25. ^ A. B. C. News, Gaza death toll surpasses 40,000 in grim milestone, says Hamas-run Health Ministry, ABC News (באנגלית)
  26. ^ Gaza death toll: how many Palestinians has Israel's campaign killed?, רויטרס, ‏15.8.24
  27. ^ Lazar Berman, Netanyahu: Ratio of Hamas combatants to Gazan civilians killed in ongoing war is about 1:1, Times of Israel, ‏13.5.24
  28. ^ Matthew Mpoke Bigg, Israel Gives an Indication of the War’s Toll on Hamas, ניו יורק טיימס, ‏17.7.24
  29. ^ Daniel Byman, A War They Both Are Losing: Israel, Hamas and the Plight of Gaza, IISS, ‏4.6.24 (באנגלית)
  30. ^ Women and children of Gaza are killed less frequently as war’s toll rises, AP data analysis finds, AP News, ‏2024-06-07 (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יחס_הנפגעים_בין_בלתי_מעורבים_לחמושים&oldid=39545892"