יחסי יפן–מיאנמר
| יחסי יפן–מיאנמר | |
|---|---|
|
|
| |
| יפן | מיאנמר |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 377,915 | 676,578 |
| אוכלוסייה | |
| 123,480,343 | 54,646,763 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 4,212,945 | 64,815 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 34,118 | 1,186 |
| משטר | |
| מונרכיה חוקתית | דמוקרטיה נשיאותית |
יחסי יפן–מיאנמר (ביפנית: 日緬関係; בבורמזית: မြန်မာ-ဂျပန်နိုင်ငံဆက်ဆံရေး) הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין יפן לבין הרפובליקה של איחוד מיאנמר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה].svg)
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיאנמר (בורמה דאז), החלה את המאה ה-20 כקולוניה של האימפריה הבריטית. עם התקדמות המאה, החל מתחילת שנות ה-30, החלה לפעול במקום מחתרת אזרחית לאומית למען עצמאות המדינה; המחתרת הונעה, בין השאר מהתנגדות לכובשים הבריטים. יפן מצידה, החלה את המאה בברית עם האימפריה הבריטית, שזכתה לשם הברית האנגלו-יפנית ונועדה למנוע מהאימפריה הרוסית התבססות באסיה. הברית נחתמה ב-1902, הוארכה ב-1905 ו-1911 ובוטלה באופן רשמי בשנת 1923. עליית כוחם של אנשי הצבא ביפן, כמו גם השאיפות האימפריאליות של המדינה וההתייצבות של האימפריה הבריטית ויפן בשני צדדים שונים במלחמת העולם השנייה, פתחו פתח לשיתוף פעולה בין המחתרת הבורמזית לבין יפן.
האימפריה היפנית פלשה לבורמה הבריטית בינואר 1942. המטרה העיקרית הייתה לחסום את דרך בורמה שדרכה העבירו בעלות הברית אספקה לכוחות הסיניים של צ'יאנג קאי שק אשר לחמו ביפנים במסגרת מלחמת סין–יפן השנייה, וכן לספק בסיס איתן להגנה על השטחים הכבושים במלאיה ובאיי הודו המזרחיים. כמו כן היפנים קיוו להשתלט על מינרלים ומוצרים כמו אורז ושמן. האימפריה היפנית, יחד עם צבא מתנדבים שהורכב מתומכי עצמאות בורמזים, הצליחה להשתלט על מיאנמר תוך חודשים ספורים. ב-1943 הוקמה מדינת בורמה, מדינת בובה בורמזית של יפן. המדינה הונהגה בידי בה מאו שכיהן כראש ממשלה וכנשיא כאחד ונוכחות הצבא הקיסרי היפני במקום הורגשה.
מנהיג הבורמזים, אונג סן, הבין כי היפנים לא מתקיימים להעניק עצמאות אמיתית לבורמה, ופנה לקשרים חשאיים עם ארגונים שונים שבסופו של דבר אוחדו במסגרת הארגון האנטי-פשיסטי בהנהגת תאקין סו. הבורמזים הצליחו לייצר מגעים עקיפים עם הבריטים, ובדצמבר 1944 הציעו לבצע התקוממות כללית בשיתוף פעולה עם צבא העצמאות הבורמזי. הבריטים דחו את התוכנית, והיא החלה במרכז בורמה רק בתחילת 1945, בתחילה ללא השתתפות צבא העצמאות הבורמזי. ב-27 במרץ 1945, צבא העצמאות הבורמזי צעד דרך עיר הבירה ראנגון, במטרה לסייע לצבא היפני כנגד בעלות הברת המתקדמות אל מרכז בורמה. אז פתח אונג סן במרד גלוי, השתלט על עיר הבירה, ולאחר משא ומתן קצר עבר רשמית לצד בעלות הברית. ללא תמיכת הצבא, ובשל העובדה שהיפני היו שקועים בקרבות קשים ובכל רחבי הארץ, קרסה מדינת בורמה, ובה מאו נמלט לתאילנד ואז ליפן.
אחרית דבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]יפן ומיאנמר כוננו באופן רשמי יחסים דיפלומטיים רשמיים בנובמבר 1954. קיימת קהילה בורמזית בולטת ביפן, וקיימת קהילה יפנית במיאנמר. בין שתי המדינות מתקיים סחר משמעותי בקנה מידה של מיליארדי דולרים מדי שנה.
ביקורים רמי דרג
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיפן למיאנמר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ממיאנמר ליפן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קין ניונט, ראש ממשלת מיאנמר (2003)
- תיין סיין, ראש ממשלת מיאנמר ונשיא מיאנמר (2009, 2012, 2013, 2015)
- טין צ'ו, נשיא מיאנמר (2017)
נציגויות דיפלומטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יפן מיוצגת במיאנמר בדרג השגרירות באמצעות שגרירות רשמית שהיא מחזיקה ביאנגון.[1]
- מיאנמר מיוצגת ביפן בדרג השגרירות באמצעות שגרירות רשמית שהיא מחזיקה בטוקיו, בירת המדינה.[2] מיאנמר מיוצגת ביפן גם בדרג הקונסולרי באמצעות קונסוליה רשמית שהיא מחזיקה בעיר קובה.[3]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחסי יפן–מיאנמר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- יחסי יפן–מיאנמר, באתר משרד החוץ של יפן
