יחסי דרום אפריקה – הולנד
| יחסי דרום אפריקה – הולנד | |
|---|---|
|
|
| |
| דרום אפריקה | הולנד |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 1,219,090 | 41,543 |
| אוכלוסייה | |
| 64,255,651 | 18,268,447 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 377,782 | 1,118,125 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 5,879 | 61,205 |
| משטר | |
| דמוקרטיה פרלמנטרית | מונרכיה חוקתית |
יחסי דרום אפריקה–הולנד הם היחסים הנוכחיים וההיסטוריים בין רפובליקת דרום אפריקה להולנד. שתי המדינות חולקות קשרים היסטוריים ומנהלות מערכת יחסים ארוכת שנים, בין השאר בגלל מושבת הכף ההולנדית, הדמיון הלשוני בין הולנדית לאפריקאנס והתמיכה הנחרצת של הולנד במאבק נגד האפרטהייד.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קולוניזציה הולנדית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1652, החליטה חברת הודו המזרחית ההולנדית להקים מושבה בשם כף התקווה הטובה (בקייפטאון של היום) שתשמש כבסיס למסחר הולנדי עם אסיה, במיוחד עם המושבה אינדונזיה. כמה שנים לאחר הגעתם של ההולנדים בכף, החלו מלחמות הולנד–חויכו בשנת 1659 ונמשכו עד 1677. לאחר המלחמות החלו ההולנדים להתרחב פנימה. זמן קצר לאחר מכן, החקלאים ההולנדים (המכונים בורים – Bores) החלו להגיע לאזור כף והפכו לאבות אבותם של האפריקנרים.
בשנת 1795 הפכה מושבת הכף ההולנדית למושבה בריטית לאחר שבריטניה פלשה למושבה. לאחר שצרפת סיפחה את הולנד, לקחו הבריטים את מושבת קייפ. בשנת 1802, החזירו הבריטים את מושבת הכף להולנדים לאחר חתימת חוזה אמיין. אולם בשנת 1806, במהלך המלחמות הנפוליאניות, כבשה בריטניה את המושבה מחדש והיא נותרה מושבה בריטית. בשנת 1814 ממשלת הולנד מסרה רשמית את הריבונות על הכף לבריטים, בתנאי האמנה האנגלו–הולנדית.
יחסים במהלך האפרטהייד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1931 בעקבות קבלת חוק וסטמינסטר בפרלמנט הבריטי, הפכה דרום אפריקה לאומה עצמאית. בשנת 1938 הולנד ודרום אפריקה כוננו רשמית יחסים דיפלומטיים. במהלך מלחמת העולם השנייה (1939-1945) לחמו שתי המדינות כחלק מבעלות הברית.
בשנת 1948 הקימה ממשלת דרום אפריקה, באותה עת חלק קטן מהאוכלוסייה, מערכת של הפרדה גזעית קפדנית אותה כינתה אפרטהייד (נפרדות), מערכת שהתחילה להתגבש לראשונה בדרום אפריקה תחת האימפריה ההולנדית בסוף המאה ה-18. בתחילה, ממשלת הולנד הייתה נייטרלית כלפי ממשלת האפרטהייד בדרום אפריקה. דרום אפריקה הייתה אחת מקומץ המדינות באו"ם שתמכו בעמדה ההולנדית לגבי דה-קולוניזציה של אינדונזיה ושל גינאה החדשה ההולנדית, שלבעיות אופי "מקומי" ולאו"ם אין זכות להתערב בהן. בשנת 1949, במהלך ביקורו של ראש ממשלת דרום אפריקה דניאל פרנסואה מאלאן בהולנד, מלכת הולנד יוליאנה וילהלמינה אמרה כי "לעולם לא תדרוך רגלה במדינתו, כל עוד האפרטהייד ישלוט". למרות זאת בשנת 1959 נמנע הנציג ההולנדי באו"ם מלהצביע על החלטה נגד האפרטהייד, בטענה כי האפרטהייד היא "נושא פנימי" של דרום אפריקה.
בשנת 1960 בעקבות טבח שארפוויל (בו שוטרי דרום אפריקה ירו והרגו 69 בני אדם) היחסים בין הולנד לדרום אפריקה הפכו למתוחים. בשנת 1961, הולנד הייתה המדינה המערבית היחידה שהצביעה בעד החלטה נגד האפרטהייד באו"ם. עד מהרה תנועות הולנדיות נגד האפרטהייד החלו לערוך הפגנות ולקבל חתימות למחאה גד ממשלת דרום אפריקה בהולנד. אירועים נוספים בדרום אפריקה הביאו את ממשלת הולנד לנקוט בצעדים דרסטיים יותר כמו למשל לבקש שכל החברות ההולנדיות יפסיקו לסחור עם דרום אפריקה (עם זאת, של המשיכה לפעול בדרום אפריקה). בשנת 1983 הטילה ממשלת הולנד דרישות ויזה לאזרחי דרום אפריקה המבקרים בהולנד.
ביוני 1990 ביקר נלסון מנדלה בהולנד. ובאוקטובר 1990 ביקר נשיא דרום אפריקה בהולנד. חקיקת האפרטהייד בוטלה באמצע 1991 וב-27 באפריל 1994 קיימה דרום אפריקה את הבחירות הדמוקרטיות לחלוטין הראשונות ומנדלה נבחר לנשיא.
יחסים עכשוויים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספטמבר 1996 ביקרה מלכת הולנד ביאטריקס ביקור רשמי בדרום אפריקה ונפגשה עם הנשיא מנדלה. בשנת 1999 ערך הנשיא מנדלה ביקור רשמי בהולנד. שתי המדינות מקיימות יחסים לבביים ועובדות יחד בארגונים בינלאומיים וחתמו על הסכמים דו-צדדיים רבים בשיתוף פעולה פוליטי, כלכלי, תרבותי וחברתי. ישנן טיסות ישירות בין שתי המדינות דרך KLM.
