יחסי אוקראינה–גאורגיה
| יחסי אוקראינה–גאורגיה | |
|---|---|
|
|
| |
| אוקראינה | גאורגיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 603,550 | 69,700 |
| אוכלוסייה | |
| 38,325,793 | 3,807,251 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 178,757 | 30,536 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 4,664 | 8,020 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה |
יחסי אוקראינה–גאורגיה הם היחסים בין גאורגיה לבין אוקראינה ובין הגאורגים והאוקראינים, יחסים שנמשכים מימי הביניים. מאז קבלת עצמאותן מברית המועצות, שתי המדינות רואות זו בזו כשותפות אסטרטגיות ויצרו יחסים פוליטיים ותרבותיים הדוקים.
קשרים מוקדמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקשר המשמעותי הראשון בין העם הגאורגי לאוקראיני התרחש במהלך המאה ה-18 על ידי משורר גאורגי מפורסם וקצין מכובד דוד גורמישווילי. גורמישווילי, משורר גרוזיני מצטיין, שחייו ויצירתו היצירתיים היו קשורים קשר הדוק עם אוקראינה: בשנת 1760 התיישב המשורר במירהורוד, שם התגורר עד סוף ימיו. יצירתו הספרותית של גורמישווילי החלה בגאורגיה, אך כישרונו הפואטי ניכר לחלוטין באוקראינה. שירים שנאספו אוטוביוגרפית Davitiani (1787), יצירתו הבולטת ביותר של המשורר, נוצרה באוקראינה. שירו הנוסף "אביב עליז" היה מלא אהדה לאיכרים ובעל צבע אוקראיני עז. מהגר נוסף שצוין, הנסיך ניקולאי צרטלב (צרטלי, 1790–1869). אף על פי שמקורו גרוזיני ורוסי בהשכלתו, הוא גדל באוקראינה ופיתח קשרים עמוקים לאנשיה, בהיותו אחד החובבים הראשונים של הפולקלור האוקראיני ופטריוט מקומי נאמן. [1]
המשוררת האוקראינית המפורסמת לסיה אוקראינקה התיישבה בגאורגיה בשנת 1913 עם בעלה קלימנט קוויטקה. היא נפטרה זמן קצר לאחר מכן בטביליסי. שיריהם של אוקראינקה וטאראס שבצ'נקו תורגמו לגאורגית בשנת 1922 (רוב שיריו של שבצ'נקו נלמדו בבתי הספר הגאורגיים לפני התקופה הסובייטית ובמהלכה). אוקראינים וגאורגים מצאו את עצמם עד מהרה באותה מציאות פוליטית. שתי המדינות התנגדו לשליטה רוסית והתנגדו לניסיונות הרוסיפיקציה של האימפריה הרוסית ומאוחר יותר רוסיה הסובייטית.
לאחר המהפכה והעידן הסובייטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר המהפכה הרוסית של 1917, גם גאורגיה וגם אוקראינה הכריזו על עצמאות כרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה והרפובליקה העממית של אוקראינה בהתאמה. שתי הרפובליקות העניקו זו לזו הכרה דה יורה ויצרו קשרים דיפלומטיים. ויקטור טבזיה היה השגריר הראשון של גאורגיה באוקראינה. שני העמים דוכאו על ידי הסובייטים בשנת 1921 ונקלטו בברית המועצות בשנת 1922. מאז 1936, גאורגיה ואוקראינה נודעו באופן רשמי כהרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה והרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית.
בשנת 1942, ראש UON סטפן בנדרה פנה לאומה הגאורגית בבקשה להצטרף למאבקו נגד השלטונות הסובייטים ולמען השחרור הלאומי. גאורגים רבים שעזבו את ארצם במהלך פלישת הצבא האדום לגאורגיה בשנת 1921 התיישבו בפולין. רבים מהם שעברו השכלה צבאית עברו לאוקראינה והצטרפו לצבא המורדים האוקראיני (Українська Повстанська Армія) נגד המשטר הסובייטי. בשנת 1943 הקים גנרל ה-UPA, רומן שוכביץ', את הגדוד הגאורגי של ה-UPA (Грузинська дивізія УПА) שפעל עד 1945.
בשנה האחרונה לקיומה של ברית המועצות, אוקראינה השתתפה במשאל העם לשימור ברית המועצות בצורה אחרת שהכין מיכאיל גורבצ'וב, ואילו גאורגיה (מלבד אבחזיה) לא עשתה זאת. בחודש הבא, ב-9 באפריל, הכריזה גאורגיה על עצמאותה מברית המועצות ואילו אוקראינה, הרפובליקה השנייה בגודלה מאחורי ה-SFSR הרוסית, עשתה זאת ב-24 באוגוסט לאחר ההפיכה הכושלת במוסקבה יומיים קודם לכן. בסופו של דבר, אוקראינה קיימה משאל עם שהתקיים ב-1 בדצמבר שבו הכריעו 90% בעד עצמאות. ההפרדה סיימה את הסיכויים שהאיחוד יישאר יחד, במיוחד בהיקף מצומצם. עצמאותן של שתי המדינות הוכרה על ידי ארצות הברית ב-25 בדצמבר 1991.
.svg)
.svg)
לאחר העצמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלחמה באבחזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
בשנת 1992, במהלך מלחמת אבחזיה, האספה הלאומית האוקראינית קראה למתנדבים להצטרף לכוח צבאי חדש שנוצר שלהם UNSO-Argo מתוך כוונה לסייע לצד הגאורגי נגד הגיבוי הרוסי לבדלנים האבחזים במהלך העימות.[2] UNSO-Argo (שלוחמיו נקראו לאחר מכן ארגונאוטים) עם 150 לוחמיו נפרסו באבחזיה במוצבים בערים Gulripshi, Shroma, Tamishi וסוחומי. במהלך המתקפה המלאה של הצד הרוסי והאבחזי באוגוסט 1993 על שרומה, הצליחו האוקראינים להדוף את ההתקפה אך איבדו שבעה מחברי הגדוד שלהם. עם זאת, ב-15 בספטמבר 1993 נסוג הגדוד האוקראיני משרומה לאחר שהובס בידי הקוזקים של קובאן. חלק מהלוחמים של UNSO-Argo קיבלו מדליות גאורגיות של מסדר וחטנג גורגסלי מדרגה ראשונה.
שנות התשעים ותחילת אמצע שנות האלפיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת אדוארד שוורדנדזה שמרה ממשלת גאורגיה על קשריה ההדוקים עם אוקראינה. עם זאת, היחסים התגברו עוד יותר לאחר מהפכת הוורדים בגאורגיה והמהפכה הכתומה באוקראינה. במהלך המהפכה הכתומה התארגנו גאורגים רבים בקייב לתמיכה בוויקטור יושצ'נקו. שתי המדינות שומרות על אוריינטציה פוליטית פרו-מערבית ושואפות להצטרף לנאט"ו ולאיחוד האירופי. הידידות ההדוקה בין הנשיאים מיכאיל סאקשווילי לוויקטור יושצ'נקו מילאה תפקיד חשוב גם באחדות הפוליטית האחרונה של שתי המדינות.
לאחר 2014
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2015 מינה נשיא אוקראינה פטרו פורושנקו את נשיא גאורגיה לשעבר מיכאיל סאקשווילי למושל מחוז אודסה, המחוז הגדול ביותר באוקראינה. לאחר מינויו התהדקו היחסים בין שתי המדינות (במשך כמה שנים לא היה לאוקראינה שגריר בגאורגיה).
בעקבות התפטרותו של סאקשווילי מתפקיד מושל אודסה בנובמבר 2016, היחסים הדו-צדדיים בין שתי המדינות החלו להשתפר.[3] במרץ 2017 הציעה אוקראינה, שהייתה באותה עת חברה זמנית במועצת הביטחון של האומות המאוחדות, החלטה התומכת בשלמותה הטריטוריאלית של גאורגיה. עם זאת, רוסיה השתמשה בכוחה כחברה קבועה במועצה כדי להטיל וטו על כל דיון נוסף בנושא.[4] גאורגיה ואוקראינה, יחד עם אזרבייג'ן ומולדובה, נשבעו גם לחדש את קשריהן הכלכליים באמצעות GUAM, ארגון כלכלי המורכב מארבע המדינות.[5] גאוריגה ואוקראינה שמרו גם על קשרים צבאיים. בשנת 2018, שתי המדינות השתתפו כל אחת במבצע נובל פרטנר 18, וחיילים גאורגים ונחתים אוקראינים ערכו יחד תרגילי מבצעים עירוניים.[6]
יחסי תרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנם אירועי תרבות רבים בשתי המדינות, החוגגים יחסים קרובים בין הגאורגים והאוקראינים. בשנת 2007 חשפו הגאורגים פסל לטאראס שבצ'נקו בטביליסי ואילו האוקראינים הקימו את פסלו של המשורר האפי של גאורגיה שוטה רוסטוולי בקייב.
נציגויות דיפלומטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Subtelny, Orest (2000), Ukraine: A History, p. 128. University of Toronto Press, ISBN 0-8020-8390-0.
- ^ Democratic Changes and Authoritarian Reactions in Russia, Ukraine, Belarus and Moldova (Democratization and Authoritarianism in Post-Communist Societies), Cambridge University Press, 1997, ISBN 0521597323 (page 349)
- ^ Rukhadze, Vasili (12 באפריל 2017). "Georgia and Ukraine Welcome New Thaw in Bilateral Relations". Eurasia Daily Monitor. 14 (51). נבדק ב-16 בדצמבר 2018.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Menabde, Giorgi (6 באפריל 2017). "Ukraine Invites Georgia to Act Together Against Russian Occupation". Eurasia Daily Monitor. 14 (47). נבדק ב-16 בדצמבר 2018.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Leaders Pledge to Reanimate GUAM". Civil Georgia. 28 במרץ 2017. נבדק ב-16 בדצמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Calvert, Thomas (3 באוגוסט 2018). "Georgian Army, Ukrainian Marines conduct urban ops training for Noble Partner 18". Defense Visual Information Distribution Service. נבדק ב-16 בדצמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה)
