יושר פוני

יושר פּוּנִי (בלטינית: Punica fides) היה ביטוי נפוץ ברפובליקה הרומית לתיאור אי-אמינות של אדם או קבוצה. מקור הביטוי במלחמות הפוניות: הרומאים כינו את בני קרתגו (שמוצאם מהפיניקים) "פונים", ובמהלך המלחמות הפוניות נתפסו בעיניהם הפונים כרמאים ונוכלים. הביטוי היה פופולרי במיוחד אצל היסטוריונים וסופרים כגון טיטוס ליוויוס, פוליביוס, סלוסטיוס, קיקרו, ופלוטרכוס.

מקור הביטוי

שורשי הביטוי נעוצים במצביא הקרתגי חניבעל. במהלך המלחמה הפונית השנייה חצה חניבעל את האלפים והנחיל לרומאים תבוסות בסדרה של קרבות. חניבעל נתפס איפוא בעיני הרומאים כסמל לשחיתות ולצביעות. טיטוס ליוויוס כותב בספרו:

אכזריות לא אנוש הייתה בו, וכחש גדול מן הכחש הפוני. לא יראה מפני האמת, ולא מפני קדושה, ולא מפני האלים. לא שבועה ולא חובה.

— טיטוס ליוויוס, "מיום ייסודה של עיר"

חוקרים מודרניים שבדקו את דמותו של חניבעל הגיעו למסקנה שליוויוס הגזים בתיאורו את חניבעל. תיאודור מומזן כותב:

בני דורו ניסו להטיל כמה כתמים בתכונתו, בעיני הרומאים נראה כאכזר, ובעיני בני קרת חדשה- כרודף בצע, ואף על פי כן אם כי נכתבו תולדותיו מתוך שנאה, קנאה ושפלות- אי אפשר היה להן להעכיר את דמותו הגדולה והטהורה

— תיאודור מומזן, "דברי ימי רומא"

למרות זאת חניבעל אכן פעל בעורמה לעיתים קרובות. הוא נהג לזייף מכתבים שנשלחו כביכול בידי מפקדים או בוגדים, וכך לטמון מלכודות לאויביו. כאשר שהה בכרתים, חשד שאנשי האי מנסים לגזול ממנו את כספו. לכן הטמין אותו כביכול בתוך כדים והניח לאנשי האי לגזול אותם, בעוד שלמעשה החביא את הכסף בתוך פסלונים.

השימוש בביטוי

השימוש בביטוי היה נפוץ מאוד. ליוויוס מתייחס אל "היושר הפוני" כאל מובן מאליו. גם פלוטרכוס ופוליביוס היוונים משתמשים מדי פעם בביטוי. גאיוס סאלוסטיוס קריספוס משתמש בביטוי גם כלפי לא-קרתגים, לדוגמה:

דעתי שלי היא, כי בשל ישרות פונית (Punica fides) יותר מבשל הטעמים שהגיד, השלה בוככוס את הרומאי....

— גאיוס סאלוסטיוס קריספוס, "מלחמת יוגורתה"

ראו גם

• שלום קרתגו

לקריאה נוספת

• Prandi, L. (1979) "La 'fides punica' e il Pregiudizio Anticartaginese". CISA 6, 90-97.