יוסף וולף (מיסיונר)

יוסף וולף
Joseph Wolff

לידה	1795 ויילרסבאך, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	2 במאי 1862 (בגיל 67 בערך) Isle Brewers, הממלכה המאוחדת
מדינה	ממלכת בריטניה הגדולה, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
השכלה	אוניברסיטת טיבינגן אוניברסיטת קיימברידג'
השקפה דתית	אנגליקניזם
בן או בת זוג	ליידי ג'ורג'ינה מרי וולפול (6 בפברואר 1827–?)
חתימה

יוסף וולף (1795 - 2 במאי 1862) היה מסיונר נודד. כתביו משמשים כמקור היסטורי על חיי היהודים באסיה.

ביוגרפיה

נולד בכפר קטן ליד במברג שבוואריה, אביו דוד היה רבה של קהילת ויילרסבאך (גר'). בהיותו ילד משפחתו עברה לבאד קיסינגן בשל הפלישה הצרפתית לבוואריה. בגיל צעיר מאוד החל לנדוד בגרמניה ובמקומות נוספים. בוויימאר פגש את גתה.

ב-1811, בהיותו בן 17, הוטבל לנצרות במנזר בנדיקיטי בפראג. ב-1816 הוצג לפני האפיפיור פיוס ה-7, שהתרשם ממנו וקיבל אותו לבית ספר לכמורה בוותיקן. בעקבות השמעת ביקורת על עקרון האלטעות הוא סולק מהכנסייה. לאחר סיבוב נוסף בגרמניה הוא עבר לאנגליה ונכנס לכנסיה האנגליקנית. באנגליה למד גם מזרחנות באוניברסיטת קיימברידג'.

ב-1822 עבר לארץ ישראל למטרות מיסיונריות, והיה אחד המיסיונרים הראשונים בירושלים. בירושלים הניח את התשתית לפעילותה של החברה המיסיונרית במקום. הוא התקבל באופן חיובי על ידי קהילת הפרושים בשל יחסה החיובי של הכנסייה האנגליקנית ליהודים – בשונה מהכנסייה הקתולית. וולף לא התערבב עם הציבור אלא ניהל דיונים רבים עם הרב מנחם מנדל משקלוב, הרב שלמה פ"ח ואחרים. רבנים ספרדים ניסו לסלקו מהעיר על ידי תקנת הרווקים, אך רמ"מ משקלוב שיכן אותו מחוץ לגבולות העיר. הרבנים הפרושים ניסו להחזירו בתשובה ולא עלה בידם.

ב-1823 עזב את ירושלים וחזר לאנגליה. שנה לאחר מכן פרסם את יומניו ורשמיו מירושלים. לאחר מכן החל לבקר עם אשתו במספר מדינות ותיאר את חיי היהודים באזור. הוא המשיך לנדוד בערי אסיה ועבר שם חוויות רבות. לדבריו, הוא ניצל ממוות פעמים רבות ואף חווה התגלות של ישו, שסיפר לו שבעמק קשמיר תקום ירושלים חדשה.

ב-26 בספטמבר 1837 קיבל תואר דיאקון בארצות הברית. בהמשך חייו קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטריניטי קולג' (דבלין), והוסמך לכמורה על ידי ריצ'רד מאנט . היה חבר בכנסייה הקתולית האפוסטולית . סיים את חייו ככומר כפרי בלינת'ווייט שבמחוז סומרסט.

סמוך לפטירתו הכתיב למספר אנשים את סיפור מסעותיו הכולל אוטוביוגרפיה עצמית. את החיבור הקדיש לבנג'מין דיזראלי. הוא הדגיש שהוא מזרע ישראל משבט לוי, והטיף לנצרות מהתמזה ועד לגנגס.

נפטר ב-2 במאי 1862.

חיים אישיים

ב-26 בפברואר 1827 נישא לג'ורג'ינה – בתו של הוריישו וולפול, הרוזן השני מאורפורד ונינתו של רוברט וולפול, הנישואים הקנו לו אזרחות אנגלית. לאחר פטירתה נישא בשנית ללואיזה דסימה.

בנו הוא הנרי דרומונד דיפלומט אנגלי. מנכדיו: לוקאס קליב סופרת, אלג'רנון קינגסקוט טניסאי, הנרי דרומונד פוליטיקאי.

כתביו

Missionary journal and memoir of the Rev. Joseph Wolff,[2] written by himself; revised and edited by John Bayford. London, J. Duncan, 1824. Further editions: 1827, 1829. Researches and missionary labours among the Jews, Mohammedans, and other sects. London, J. Nisbet & Co., 1835. Reprints:

כתביו מצוטטים במחקר. וולף מתאר באופן פרטני קהילות רבות באסיה. יהדות בוכרה, יהדות משהד ועוד. מספר חוקרים מפקפקים באמינות סיפוריו.

לקריאה נוספת

• אופיר ברובמרגר, העברי הנוסע, בתוך: משה גלעד (עורך), נוסעים גדולים, הוצאת מסע אחר, תל אביב 2005, עמ' 117–121 (ניתן לקריאה כאן)
• אריה מורגנשטרן, גאולה בדרך הטבע, הוצאת מאור, ירושלים תשנ"ז, פרק ז, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)

קישורים חיצוניים

• מדיה וקבצים בנושא יוסף וולף בוויקישיתוף

• מידע על וולף, יוסף, 1795-1862 בקטלוג הספרייה הלאומית
• "WOLFF, JOSEPH", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)