יוסי גרבר
 | |
| לידה |
2 בנובמבר 1933 תל אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
19 בפברואר 2016 (בגיל 82) באר יעקב, ישראל |
| מקום קבורה |
בית הקברות מנוחה נכונה כפר סבא |
| סוגה מועדפת | תיאטרון |
| מדינה |
ישראל |
| תקופת הפעילות | 1946–2016 (כ־70 שנה) |
| מקום לימודים | |
| פרסים והוקרה | מפורט בהמשך |
| האתר של יוסי גרבר | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
יוסי גְרָבֶּר (2 בנובמבר 1933 – 19 בפברואר 2016) היה שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ומדבב ישראלי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גרבר נולד לציפה ולבן-ציון, וגדל בשכונת מחלול בתל אביב. כילד אהב לצפות בהצגות תיאטרון המטאטא. למד בבית הספר העממי "נס ציונה" (כיום גרץ), ובתיכון חדש, לצד אילנה רובינא ואמנון מסקין. בילדותו למד גם בסטודיו למחול של מיה ארבטובה, ועסק בריקוד עד גיל 40.
במהלך לימודיו בבית הספר שיחק תפקידים מרכזיים בתיאטרון הילדים "בָּמָתֵנוּ". למשל: ב-1946 גילם את הנסיך רוע-פרוע בהצגה "הרפתקאות הנסיך עומר" שביים אליעזר אנסקי. באותה תקופה השתתף בתסכיתים ובתוכניות הילדים של קול ירושלים ולאחר מכן בקול ישראל.
בצה"ל שירת בחיל המודיעין. במהלך שירותו הצבאי למד תיאטרון אצלניסן נתיב.
ב-1953, לאחר שחרורו מצה"ל, הצטרף לתיאטרון הקאמרי. לאחר מכן עבר לשחק בתיאטראות "הבימה", "האהל" ו"המטאטא", אך פוטר מכולם. בעקבות אי הצלחתו להשתלב בתיאטרון הישראלי נסע לאנגליה ללמוד משחק באקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה בלונדון. במהלך לימודיו שם עבד כקריין במחלקה העברית של ה-BBC. לאחר שסיים את לימודיו בהצטיינות, חזר לארץ ושיחק במשך כשנה בקאמרי, עד שפוטר בעקבות מרד שחקנים נגד יוסף מילוא. בעקבות פיטוריו עבד במשך כארבע שנים כדייל אוויר בחברת התעופה "אל על". כשמנהל האקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה שמע זאת, הפגיש אותו עם במאי תיאטרון אנגלי בדרום אפריקה. בעקבות כך, עזב גרבר את אל-על ושיחק בתיאטרון האנגלי של דרום אפריקה במשך שנתיים. ההצלחה הייתה גדולה, כתבו על כך בעיתונים בישראל, ויוסף מילוא קרא לו לחזור ארצה. במהלך שהותו בדרום אפריקה, הכיר את התפאורן והבובנאי אריק סמית, שהפך מאוחר יותר לבן זוגו והגיע איתו לישראל. גרבר נעזר בגיסו יוסף הרמלין, ראש השב"כ אז, שהציע לסמית עבודה כמעצב תערוכת צה"ל.
בשנת 1964 חזר לישראל וקיבל תפקידים מרכזיים בתיאטרון חיפה. ב-1965 שיחק שוב במשך שנה בתיאטרון הקאמרי. משם עבר לתיאטרון גיורא גודיק, שם גילם את המלך בהצגה "המלך ואני" (התחיל לגלם תפקיד זה כמחליף של אריק לביא) וגילם את ד"ר קארסקו בהצגה "איש למנשה". ב-1967 שיחק במשך שנה בתיאטרון חיפה, ובשנת 1968 חזר לתיאטרון הקאמרי.
ב-1973 לקח חופשה מהתיאטרון הקאמרי, והקים יחד עם אריק סמית את תיאטרון הבובות "בובות העץ של אריק"; הם נסעו עם התיאטרון לדרום אפריקה למשך שנה.
מאז חזר לקאמרי ושם שיחק עד לפטירתו.
קריירה בתיאטרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתיאטרון האהל שיחק ב-1948 בהצגה "בפרברי ניו יורק" מאת אלמר רייס שביים משה הלוי; וב-1961 גילם את התפקיד הראשי בהצגה "טופז" מאת מרסל פניול שביים ניסן נתיב.
בתיאטרון הבימה שיחק ב-1955 בהצגה "המלך ליר" מאת שייקספיר שביים יוליוס גלנר.
בתיאטרון חיפה גילם ב-1964 את אוברון בהצגה "חלום ליל קיץ" מאת שייקספיר שביים יוסף מילוא; כן שיחק בהצגה "פרנק החמישי" מאת פרידריך דירנמאט.
ב-1965 גילם את דונלד מקלרן בהצגה "ערב מאושר בפארק אווניו" מאת יגאל מוסינזון ופיטר דאנוויר שביים דוד לוין. ב-1967 גילם את האל, התפקיד הראשי בהצגה "המצוד המלכותי של השמש" מאת פיטר שאפר שביים פירס האגארט; וגילם את התפקיד הראשי בהצגה "חכמים הזהרו בטפשותכם" מאת ניקולאי אוסטרובסקי שביים יוסי יזרעאלי.
בתיאטרון גיורא גודיק גילם ב-1966 את המלך בהצגה "המלך ואני" (התחיל לגלם תפקיד זה בתור מחליף של אריק לביא).
ב-1967 גילם את ד"ר קארסקו במחזמר "איש למנשה" - מחזמר על פי ספרו של מיגל דה סרוואנטס "דון קישוט" עם תמליל מאת דייל וסרמן, שירים מאת ג'ו דריון ומוזיקה מאת מיץ' לי.
ב-1997 שיחק במחזמר "פינוקיו" שכתב פיני עדן (על פי קרלו קולודי) וביימה דניאלה מיכאלי, בהפקה פרטית בבית החייל תל אביב.
ב-1998 גילם את ג'ק סמית במחזמר "חסמבה" שכתבו בן ואסף לוין (על פי סדרת ספרי חסמבה מאת יגאל מוסינזון) שגם ביים, שעלה בהיכל התרבות תל אביב בהפקת טבת סרטים, טורנר, וטדי הפקות.
בתיאטרון הקאמרי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1953 שיחק בהצגה "תעלולי נאסר א-דין" מאת ליאוניד סולוביוב שביים יוסף מילוא. ב-1957 שיחק בהצגה "רומיאו ויוליה" מאת שייקספיר שביים יוסף מילוא[1]. ב-1965 גילם את פרופסור טלר בהצגה "פרשת אופנהיימר" מאת היינר קיפהרט שביים לאונרד שך, וגילם את גולדברג בהצגה "מסיבת יום הולדת" מאת הרולד פינטר שביים לאונרד שך.
ב-1970 שיחק ברביו הסאטירי "מלכת אמבטיה" מאת חנוך לוין שביים דוד לוין[2]. מחזה שעורר סערה ציבורית וירד מהבות לאחר חודש וחצי[3]. ב-1973 שיחק בהצגה "כטוב בעיניכם" מאת שייקספיר שביים פיטר ג'יימס. ב-1980 שיחק בהצגה "הסוחר מוונציה" מאת שייקספיר שביים בארי קייל. ב-1982 שיחק ב"טוב" מאת ססיל פיליפ טיילור שביים אילן רונן. ב-1984 שיחק בהצגה "שקרים" מאת יו וויטמור שביים אילן רונן. ב-1985 שיחק ב"קידוש" שכתב וביים שמואל הספרי.
ב-1986 שיחק בהצגה "יאקיש ופופצ'ה" שכתב וביים חנוך לוין[4]. ב-1988 שיחק בהצגה "נוצות" שכתב וביים שמואל הספרי (על פי ספרו של חיים באר). ב-1989 שיחק ב"אחרי החגים" שכתב שמואל הספרי (על פי ספר בעל אותו שם מאת יהושע קנז) וביים אהרון אלמוג.
ב-1990 שיחק בהצגה "הכיסאות" מאת אז'ן יונסקו שביימה רנה ירושלמי[5], ובהצגה "ראש משוגע" שעיבד וביים דן רונן. ב-1992 שיחק ב"מפעל חייו" שכתבה שולמית לפיד וביים אורי פסטר. ב-1993 שיחק בהצגה "מלאכים באמריקה" שכתב טוני קושנר וביים שמואל הספרי. ב-1993 שיחק ב"מבקר המדינה" שכתב אילן חצור (על פי רביזור מאת גוגול) שביים אילן רונן.
ב-1994 גילם את שיילוק בהצגה "הסוחר מוונציה" מאת שייקספיר שביים עמרי ניצן. ב-1995 גילם את הרפגון בהצגה "הקמצן" מאת מולייר שביים גאבור ז'אמבקי, ושיחק בהצגה "פולארד" מאת מוטי לרנר שביים אילן רונן. ב-1996 שיחק ב"תיקון חצות" שכתבו אמנון לוי ורמי דנון שגם ביים. ב-1997 שיחק בהצגה "אדון וולף" שכתב הלל מיטלפונקט (על פי "וולפונה" מאת בן ג'ונסון וביים אילן רונן. ב-1999 שיחק בהצגה "המפקח" מאת ג'ון בוינטון פריסטלי שעיבד וביים שמואל הספרי.
ב-2001 החל לגלם במשך 6 שנים את מר גרין בהצגה "מר גרין" מאת ג'ף ברון בבימויו של אלון אופיר[6], שנבחרה להצגת השנה לשנת 2001 בטקס פרס התיאטרון הישראלי[7]. על משחקו בהצגה זו זכה בפרס התיאטרון הישראלי לשחקן השנה, ובפרס איש השנה בתיאטרון בטקס אנשי השנה[8].
ב-2003 שיחק בהצגה "האישה בשחור" שכתבו סטיבן מאלאטראט וסוזן היל וביים ארתור קוגן[9]. ב-2004 שיחק בהצגה "הצמה של אבא" שכתבו אמנון לוי ורמי דנון שגם ביים[10]. ב-2005 שיחק בהצגת היחיד "לנסקי" שכתבו ריצ'רד קרוולין וג'ון בולוניה וביים יואל זילברג[11]. ב-2006 שיחק בהצגה "הבן הטוב" על פרשת מרכוס קלינגברג שכתבו יוסי מלמן ורמי דנון שגם ביים[12], ובהצגה "אנטיגונה" מאת סופוקלס שעיבד וביים חנן שניר בשיתוף עם תיאטרון הבימה[13].
ב-2007 שיחק בהצגה "היה או לא היה" מאת עדנה מזי"א שביים עמרי ניצן[14]. ב-2009 גילם את מורי בהצגה "ימי שלישי עם מורי" מאת ג'פרי הטשר ומיטש אלבום שביים משה נאור[15], וגילם את אליק בהצגה "משפחה חמה" מאת ענת גוב שביימה עדנה מזי"א[16].
ב-2010 גילם את דב בר בהצגה "מכולת" שכתב וביים הלל מיטלפונקט בשיתוף תיאטרון בית ליסין[17]. ב-2012 גילם שיחק ב"ריצ'רד השני" וב"ריצ'רד השלישי" - שתיהן מאת שייקספיר שביים ארתור קוגן[18]. ב-2013 שיחק ב"איש קטן מה עכשיו?" מאת הנס פאלאדה שביים איתי טיראן[19].
ב-2014 שיחק בהצגה "כולם רוצים לחיות" מאת חנוך לוין שביים אודי בן-משה. ב-2015 שיחק בהצגה "אופרה בגרוש" מאת ברטולט ברכט שביים גלעד קמחי.
קריירה בטלוויזיה ובקולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1967 שיחק בסרט "הוא הלך בשדות" שכתב וביים יוסף מילוא (על-פי הספר "הוא הלך בשדות" של משה שמיר).
ב-1971 גילם את מנהל הבנק בסרט "חסמבה ונערי ההפקר" שכתב יגאל מוסינזון וביים יואל זילברג; גילם את האמרגן יוצא הקיבוץ מישקה חודורוב בסדרת הטלוויזיה "חדווה ושלומיק" שכתבו אונה ספקטור ויהונתן גפן (על-פי ספרו של אהרן מגד) וביים שמואל אימברמן וגילם מנהל בנק בסרט "בלומפילד" שכתב יוסף גרוס וביימו אורי זוהר וריצ'רד האריס.
ב-1973 גילם את יאנוש הסנדלר בסרט "קזבלן" שכתבו חיים חפר ומנחם גולן (על-פי המחזה "קזבלן" מאת יגאל מוסינזון (1954) ומחזמר מאת יגאל מוסינזון ויואל זילברג (1966)) שגם ביים.
ב-1974 גילם את תמרי בסדרת הטלוויזיה "הצריף של תמרי" שכתב אריק סמית וביים חגי מאוטנר.
ב-1975 שיחק בסרטו של מנחם גולן, "יהלומים".
ב-1977 גילם את יעקב רביב בסרט "מבצע יונתן" שכתב וביים מנחם גולן, ואת מר קלוצמן בסרט "בדרנית בחצות" שכתב וביים ג'ורג' עובדיה. ב-1980 גילם את אבא של סוזי (דליה שימקו) בסרט "פצעי בגרות 80" שכתב וביים זאב רווח.
ב-1987 גילם רופא בסרט "חימו מלך ירושלים" שכתבה עדנה מזי"א (על פי ספרו של יורם קניוק) וביים עמוס גוטמן[20]. באותה שנה גילם את ראש העבריינים (לצד אשר צרפתי ואלברט אילוז) בסרט "בובה" שכתב וביים זאב רווח. בנוסף גילם את צדקיהו בסדרה "מאש"ה" שביים ניל וייסברוד, המספרת על משרד ממשלתי לשיפור תדמיתי (משרד איחוי שברי העם).
ב-1989 הופיע כנמתח בסרט המתיחות "על הפנים" שביימו הדסה דגני ודליה חוברס, וגילם את זינס בסרט "ברלין ירושלים" שכתב וביים עמוס גיתאי. ב-1990 גילם מנהל תיאטרון בתוכנית הטלוויזיה לילדים "מסיבת גן" שביים שוקי לרר. ב-1991 גילם את רפפורט בסרט "מעבר לים" שכתב חיים מרין וביים ינקול גולדווסר.
ב-1998 גילם את ענוגה זעפני, המורה המרושעת בסדרת הנוער "זבנג!" שכתבו יואש בן אליעזר וקובי מחט (על פי סדרת ספרי "זבנג!") וביימו יואב גורפינקל ושי כרמלי פולק. בין השנים 1996–1999 גילם עורך דין חלקלק בסדרת הטלוויזיה "כסף קטלני". ב-1998 גילם את הסבא בסדרה "ארבעה בעקבות החג" שכתב פיני עדן וביימה שירלי שטרן.
ב-1999 גילם את שפילמן בסדרה "מנדל וגורנשטיין חקירות בע"מ" שכתבו גיא מרוז ויוני להב וביים מיקי בהגן. ב-2000 גילם את "ד"ר שוץ" בסדרת הטלוויזיה "שמש", וגילם את אלי בסדרה "ארבעה בעקבות החג" שביימה שירלי שטרן. ב-2002 גילם את מנהל בית החולים בסדרה "טיפול נמרץ" שביימה רוני קיי.
בשנת 2003, גילם איש דת נוצרי בסרט הנבל הכחול סרט קולנוע חרדי שיצרו מוטי גל ושוקי בן פורת.
ב-2005 גילם את מר אלוני בסרט "איזה מקום נפלא" שכתב וביים אייל חלפון.
ב-2013 גילם את ג'ק סמית - החיפושית האדומה בסדרת הטלוויזיה "חסמבה דור 3" שביים דני סירקין, ושיחק בסרט "החיים בינתיים" שכתבה אורית קימל וביים ענר פרמינגר ושיחק בסרט "הורה 79" שכתב וביים אלי כהן.
כמו כן הופיע בהפקות קולנוע זרות. לדוגמה: "מזימות בירושלים" (1976), גילם את משה דיין בסרט הטלוויזיה "אישה ושמה גולדה" (1982) וסרטי הקולנוע לילדים "היפה והחיה" (1987), "החתול במגפיים" (1988) ו"המומיה".
דיבב במספר סדרות טלוויזיה מצוירות כגון "נילס הולגרסון" (רוסט והננס-מכשף) ו"מסיפורי המלך בבר" (בזיל).
שימש גם כעורך ומגיש בתוכניות רדיו, כמו מגזין אינטרנט ומוזיקה ברדיו 88FM ומגזין תרבות ברדיו לב המדינה.
פרסים בהם זכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גרבר זכה בפרסים רבים על מפעלו בתיאטרון. להלן כמה מהבולטים שבהם:
- כינור דוד בשנת 1977 על עיצוב דמות המכשפה בהצגה "שלושה הוצמך".
- פרס משה הלוי מטעם עיריית תל אביב בשנת 1988.
- פרס גוטליב וחיה רוזנבלום מטעם עיריית תל אביב בשנת 1992, על מגוון תפקידים.
- פרס המשחק על שם אברהם בן יוסף בשנת 1998.
- פרס התיאטרון הישראלי בשנת 2002 כשחקן השנה. כמו כן נבחר כאיש השנה בתיאטרון מטעם ידיעות אחרונות וערוץ 2.
- פרס מטעם בית ציוני אמריקה ועיריית תל אביב על תרומתו להומור היהודי.
- פרס קרן תרבות אמריקה ישראל ע"ש רפאל קלצ'קין - 2002.
- יקיר העיר תל אביב יפו, 2010[21].
- פרס מפעל חיים בטקס פרס התיאטרון הישראלי 2012[22].
- נובמבר 2012 אות הוקרה על תרומתו לתרבות הישראלית לאורך השנים מטעם איגוד אמני ישראל.
חייו האישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחותו של גרבר, שרה (שריקה) גרבר, הייתה יקירת העיר תל אביב ואלמנתו של יוסף הרמלין, ראש השב"כ לשעבר.
בין השנים 1954– 1958 גרבר היה נשוי ליהודית קורן. לאחר גירושיו מקורן גרבר יצא מהארון.
מ-1964 עד 1974 גרבר היה בזוגיות עם אריק סמית.
משנת 1983 גרבר היה בזוגיות עם השחקן רפי ויינשטוק, הצעיר ממנו ב-33 שנים, ושיחק איתו גם בסדרת הטלוויזיה "טיפול נמרץ"[23].
ב-16 בפברואר 2016 לקה בשבץ מוחי, וכעבור שלושה ימים נפטר והוא בן 82[24]. לבקשתו, נקבר בבית העלמין האזרחי מנוחה נכונה כפר סבא.
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתו ברחוב הירקון 174.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוסי גרבר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
יוסי גרבר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- יוסי גרבר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- יוסי גרבר, באתר ספר הקולנוע הישראלי
- יוסי גרבר, באתר שירונט
יוסי גרבר, באתר MusicBrainz (באנגלית)- יוסי גרבר, דף שער בספרייה הלאומית
- יוסי גרבר, בארכיון הבימה
- מילים לשירים של יוסי גרבר, באתר "שירונט"
- טל פרי, יוצא מהצריף, באתר מאקו, 16 בנובמבר 2008
- טל פרי, "אני האדם שרציתי להיות", באתר גלובס, 9 בפברואר 2010
- אבי יופה, אחד חולה באמת והשני בכאילו – אבל שניהם מתים על החיים, באתר nrg, 26 באפריל 2010
- לילך גביש, יום שישי עם יוסי גרבר, ראיון באתר "הבמה", 12 באוגוסט 2010
- דורון חלוץ, ענייני פנים - יוסי גרבר, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2011
תום שגב מראיין את יוסי גרבר בתוכנית "היו ימים" של ערוץ הכנסת, באתר YouTube, 19 באוגוסט 2012- יונתן ריגר, משחק על עיוור: יוסי גרבר על הבמה, באתר מאקו, 21 בספטמבר 2015
.svg){kind=logo}
בעקבות מותו:
- יאיר אשכנזי, השחקן יוסי גרבר מת בגיל 82, באתר הארץ, 19 בפברואר 2016
- חכמת הפרצוף: יוסי גרבר אחד - אך פנים רבות לו, באתר nrg, 19 בפברואר 2016
- מיכל זילברמן, "אתה לא יכול לשחק טוב אם לא עברת חוויות - חשוב שתטעם את טעם החיים", באתר וואלה, 20 בפברואר 2016
- מרב יודילוביץ', חיית עד הקצה ומעבר: פרידה מיוסי גרבר, באתר ynet, 20 בפברואר 2016
- דני ספקטור, "שלום, תודה רבה, עשיתי את שלי", הראיון האחרון עם יוסי גרבר, רדיו תל אביב, 21 פברואר 2016
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ד. ארבל, "רומיאו ויוליה" בתיאטרון הקאמרי, קול העם, 29 בנובמבר 1957
חיים גמזו, אמש בתיאטרון <<רומיאו ויוליה>>- ב<<קאמרי>>, הארץ, 21 בנובמבר 1957
רומיאו ויוליה - מאורע, למרחב, 15 בנובמבר 1957 - ^ שלום רוזנפלד, אמבטיית קצף, מעריב, 24 באפריל 1970
יורם קניוק, 'חכמים באמבטיה', דבר, 22 במאי 1970 - ^ רם עברון, "שום תיאטרון לא יוכל להתעלם מנסיון ה'אמבטיה'", למרחב, 22 במאי 1970
- ^ תום שגב, את ואני והזונה הבאה, כותרת ראשית, 12 במרץ 1986
- ^ שוש אביגל, תיאטרון (פסקה: "הכיסאות"), חדשות, 24 באוגוסט 1990
- ^ מיכאל הנדלזלץ, אמנות משפחת התיאטרון, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2001
- ^ ציפי שוחט, "מר גרין" של הקאמרי הוכתרה כהצגת השנה, באתר הארץ, 20 במרץ 2002
- ^ פרס ליוסי גרבר, באתר הארץ, 6 ביוני 2002
- ^ מיכאל הנדלזלץ, היה או לא היה, באתר הארץ, 24 בינואר 2004
- ^ ציפי שוחט, הצמה של אבא, באתר הארץ, 2 בפברואר 2004
- ^ עידוא דגן, זכרונות משנות השבעים, באתר גלובס, 30 במאי 2005
- ^ ציפי שוחט, מה קלינגברג היה חושב, באתר הארץ, 30 במרץ 2006
- ^ ירמי עמיר, יופי של טרגדיה, באתר גלובס, 7 בינואר 2007
- ^ מיכאל הנדלזלץ, היה, כמו שיכול היה להיות, באתר הארץ, 8 בינואר 2008
- ^ טל לוין, עכבר העיר, ימי שלישי עם מורי: יוסי גרבר שולט, באתר הארץ, 18 בפברואר 2010
- ^ מיכאל הנדלזלץ, משפחה חמה: הקהל אוהב, באתר הארץ, 5 ביולי 2009
- ^ טל לוין, עכבר העיר, "מכולת": יותר מדי רגעי שיא, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2010
איתן בר-יוסף, עכבר העיר תל אביב, מכולת: לא הכל צריך להסביר, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2010 - ^ טל לוין, עכבר העיר, חדשות במה: איתי טיראן הוא ריצ'רד השני והשלישי, באתר הארץ, 13 בפברואר 2012
- ^ יאשה קריגר, עכבר העיר, "איש קטן, מה עכשיו": הצגה שאינה נחה לרגע, באתר הארץ, 11 במרץ 2013
מיכאל הנדלזלץ, "איש קטן מה עכשיו": הצגה על יאוש ותקווה, באתר הארץ, 8 במרץ 2013 - ^ דני ורט, קולנוע - חבוט "חימו מלך ירושלים", במאי: עמוס גוטמן, שחקנים: אלונה קמחי, דב נבון, עמירם גבריאל, עופר שיקרצי, עמוס לביא, עליזה רוזן, יוסי גרבר, כל העיר, 16 באוקטובר 1987
- ^ יקירי העיר תל אביב-יפו לשנת 2010, עיריית תל אביב
- ^ מרב יודילוביץ', פרסי התיאטרון: מפעל חיים ליוסי גרבר, באתר ynet, 6 במרץ 2012
- ^ מרב יודילוביץ', רפי ויינשטוק: מאופרת רוק ל"צלילי המוזיקה", באתר ynet, 2 ביולי 2013
- ^ רותם אליזרע ורן בוקר, השחקן יוסי גרבר הלך לעולמו, באתר ynet, 19 בפברואר 2016
| הקודם: 2010 - עודד תאומי |
פרס התיאטרון הישראלי - פרס מפעל חיים 2011 - יוסי גרבר |
הבאה: 2012 - דבורה קידר |
- שחקני תיאטרון ישראלים
- שחקני קולנוע וטלוויזיה ישראלים
- מדבבים ישראלים
- בוגרי הסטודיו למשחק ניסן נתיב
- בוגרי בית הספר היסודי גרץ (תל אביב)
- בוגרי תיכון חדש
- שחקנים להט"בים ישראלים
- דיילי אל על
- שחקני תיאטרון המטאטא
- זוכי פרס התיאטרון הישראלי
- זוכי פרס משה הלוי
- זוכי פרס רוזנבלום
- זוכי פרס כינור דוד
- זוכי פרס קלצ'קין
- שחקני התיאטרון הקאמרי
- אישים הקבורים בבית הקברות מנוחה נכונה כפר סבא
- יקירי תל אביב-יפו לשנת 2010
- זוכי פרס התיאטרון הישראלי: מפעל חיים
- ישראלים שנולדו ב-1933
- ישראלים שנפטרו ב-2016
- שחקני קולנוע חרדי
- טקס אנשי השנה