יונה בן אמיתי

יונה בן אמיתי
יוֹנָה

הנביא יונה, אפרים משה ליליאן
לידה	גת חפר
מדינה	ממלכת ישראל
תקופת הפעילות	? – 720 לפני הספירה
אב	אמיתי
אם	האישה מצרפת
תפקידים נוספים	נביא

יונה. ציור מעשה ידי מיכלאנג'לו, הקפלה הסיסטינית

לויתן (1983). ציור של מיכאל סגן-כהן, אוסף מוזיאון ישראל, ירושלים

יוֹנָה בֶן-אֲמִתַּי הוא דמות מקראית. נביא, גיבור ספר יונה. הסיפור המקראי אומר כי אלוהים ציווה את יונה ללכת ולקרוא על העיר נינוה "כִּי-עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי".

משפחתו ומקום מוצאו

בפרקי דרבי אליעזר יונה בן אמיתי היה בנה של האישה הצרפתית. בירושלמי מופיע גם דיון על מוצאו, האם היה משבט זבולון או משבט אשר:

מעשה, ר' לוי ויהודה בר נחמן היו נוטלים בשכרם שני סלעים על שהיו אוספים את הקהל לבית הכנסת ודורשים שם לפניהם עד שיבוא לשם ר' יוחנן, כדי שעד שיגיע לא ימתינו האנשים בחינם או ילכו לבתיהם; קם ר' לוי ודרש: יונה בן אמיתי - מאשר היה, דכתיב: 'אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן' (שופטים, א', ל"א), וכתיב: 'קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן' (מלכים א', י"ז, ט'). קם ר' יוחנן ודרש: יונה בן אמיתי מזבולון היה, דכתיב: 'וַיַּעַל הַגּוֹרָל הַשְּׁלִישִׁי לִבְנֵי זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחֹתָם... וּמִשָּׁם עָבַר קֵדְמָה מִזְרָחָה גִּתָּה חֵפֶר עִתָּה קָצִין' (יהושע, י"ט, י'–י"ג), וכתיב: 'יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר' (מלכים ב', י"ד, כ"ה). בשבת הבאה ביקש ר' לוי מיהודה בן נחמן שיניח לו לדרוש שנית קודם ר' יוחנן, ונתן לו את שני הסלעים כשכר, ודרש לפני הקהל: יפה לימדָנו ר' יוחנן, אמו מאשר ואביו מזבולון.

— תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, פרק ה', הלכה א' (דפוס וילנא: דף כ"ב, עמוד ב')

זיהויו

נביא בשם זהה מופיע בספר מלכים כנביא בימי המלך ירבעם בן יואש (המכונה ירבעם השני), ואשר מוצאו בגת החפר. לפי הכתוב בסדר עולם רבה, נביא זה המוזכר בספר מלכים, משח את יהוא למלך. מחלוקת קיימת לגבי זמנו של ספר יונה, האם הוא שייך לאותו הנביא שהופיע במלכים או שהספר נכתב בתקופת בית שני והשתמש לעיצובו בדמותו של יונה. גם על לשון הספר קיים ויכוח האם הוא שייך ללשון של בית ראשון (קויפמן) או לעברית של בית שני (זקוביץ).

אזכורים במקרא ובספרות חז"ל

בספר מלכים

בספר מלכים נכתב, שירבעם בן יואש מלך ישראל ”הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה, כִּדְבַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר. כִּי רָאָה ה' אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד, וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל.”(מלכים ב,יד' כה') וראו להלן על אודות נבואה זו בספרות חז"ל.

ספר יונה

יונה בצל הקיקיון, בסדרת מועדים לשמחה תשכ"ד "ויהי סער גדול בים", בסדרת מועדים לשמחה תשכ"ד יונה במעי הדג, בסדרת מועדים לשמחה תשכ"ד ישנן 3 תמונות בגלריה. ניתן להקיש על תמונה להגדלתה

ספר יונה מוקדש לתיאור דמותו ומשימתו של יונה בן אמיתי הנביא.

בריחת יונה

האל מצווה על יונה ללכת לעיר נִינְוֵה, בירת אַשּׁוּר, ולבשר לתושביה כי עשו הרע בעיני האלוהים. יונה, בצעד חריג לאנשי הנבואה, מסרב לשליחות האל ובורח דרך נמל יפו לתרשיש. ככל הנראה, הכוונה היא לטרסוס שבאסיה הקטנה ויש הסוברים כי מדובר בעיר בעלת שם דומה בחצי האי האיברי).

בתחילה, הסיפור המקראי מתאר את בריחת יונה ללא הסבר באשר למניעי הסירוב שלו. אך בהמשך הספר קורא יונה, ”עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה, כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה.” מדברים אלו משתמע כי יונה חשש מכך, שעקב נבואתו על פורענות אנשי נינוה יתעוררו תושבי נינוה לשוב בתשובה. אך לא מוסבר במקרא מדוע חשש מכך יונה.

חז"ל מסבירים, שיונה חשש כי אם ישובו בני אשור בתשובה יתעורר בכך קטרוג על ישראל, אשר על אף כל נביאיהם שהוכיחום השכם והערב לא שבו בתשובה, ומרוב אהבתו לישראל לא הסכים ללכת להתנבא על נינוה. עוד כתוב במדרש שם, ”שפעם ראשונה שלחוֹ [ה'] להשיב את ערי ישראל ועמדו דבריו, שנאמר: 'והוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר יי אלקי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר'. פעם שניה שלחוֹ לירושלים, כיון שעשו תשובה עשה הקב"ה ברוב רחמיו ונחם על הרעה ולא החריבה, והיו ישראל קורין אותו נביא שקר. פעם שלישית שלחוֹ לנינוה להחריבה, דן יונה דין בינו לבין עצמו ואמר: יודע אני שהגוים קרובי תשובה הם [שבים מחטאתם מהר, וכן שבים לסורם מהר], עכשיו עושים תשובה - והקדוש ברוך הוא שולח רוגזו על ישראל [כי יתעורר בזה קטרוג עליהם]; ולא די שישראל קורין אותי נביא שקר, אלא אף עובדי אלילים קורין אותי נביא השקר? הריני בורח לי למקום שאין כבודו שם.”.

עוד סיבה לבריחת יונה הייתה חששו שכאשר ימחל ה' לאנשי נינוה, ולא תהפך עירם, יתחלל בזה שם ה' ולא יאמינו עוד בכוחו, כמו שמסביר המדרש: "אמר לו הקב"ה [ליונה]: אתה חסת על כבודי וברחת מלפני לים, אף אני חסתי על כבודך והצלתיך מבטן שאול".

סיבה נוספת מצויה בפירוש האברבנאל לספר יונה, ולפיה ידע יונה שבעתיד יבוא סנחריב מלך אשור ויגלה את ישראל מארצם, ולכן לא רצה שיחוס עליהם ה'. חיזוק אפשרי להבנה זו מצוי בספר מלכים, שם נזכר יונה כנביא שליווה ותמך בהתעצמותה של ממלכת ישראל בימי ירבעם השני. התעצמות זו אכן הגיעה לקיצה לאחר שהאימפריה האשורית שבה למעורבותה באזור בימי תגלת פלאסר השלישי.

לגבי יעד הבריחה, על פי חז"ל, יונה ידע כי "אין השכינה שורה ונגלית בחוצה לארץ", ולכן ברח לתרשיש. ומוסיפה הגמרא כי יונה לא מצא אף אניה שתקחנו למחוז חפצו, ושילם ארבע מאות אלף דינרי זהב כדי לכסות הוצאות הפלגה שלֵמה לתרשיש.

בלב ים נקלע כלי השיט עליו היה יונה לסערה. רב החובל מוצא את יונה ישן בירכתי הספינה בעוד המלחים זועקים איש לאלוהיו, ובהמשך מטילים את משא הספינה כדי להצילה, ושואלו: "מַה לְּךָ נִרְדָּם, קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ, אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד". המלחים מחליטים להפיל גורלות כדי לברר מי האשם בהתפרצות הסערה, והגורל נופל בחלקו של יונה. לאחר שנחשף, יונה מספר לצוות שהוא בן לעם העברי וירא את ה', וממנו הוא בורח. המלחים שואלים אותו מה עליהם לעשות כעת כדי שישקוט הים, והוא משיב שעליהם להטילו למים. יונה מעדיף למות ולא לבצע את שליחותו. המלחים מנסים בכל זאת לחתור אל החוף, ומשנכשלו טוענים חז"ל כי ניסו להשליך את יונה אל הים רק למחצה, אך לשווא: "הטילוהו עד טבורו, עמד הים מזעפו. העלו אותו אצלם, והים הולך וסוער. הטילוהו עד צווארו, ועמד הים מזעפו. ומיד העלו אותו אצלם, והים הולך וסוער עליהם; הטילוהו כולו".

במים נבלע יונה על ידי דג, ושהה בקרבו שלושה ימים ולילות; תיאור זה הביא למחלוקת בין הפרשנים המסורתיים, אשר רובם טענו שהאירוע קרה בפועל, לבין פרשנים אחרים כמו רבי יוסף כספי שכתב בשם "יש אומרים" שהאירוע לא התרחש אלא במראה הנבואה. גם בין המצדדים בכך שהאירוע אירע בפועל יש הטוענים (כדוגמת האברבנאל) שהוא בלתי אפשרי בלא נס. גם בעת החדשה היו בין המצדדים באמיתות האירועים כלשונם, אשר הביאו תיאורים של מקרים דומים אשר אירעו בזמנם - כגון אחד הכותבים בעיתון "הלבנון", שהביא תיאור של אירוע בו ילד נפל מאניה, נבלע על ידי דג, והמלחים הצליחו להרוג את הדג ולהוציא ממנו את הילד בחיים. חז"ל הוסיפו כי יונה נבלע בתחילה על ידי דג, ולאחר מכן על ידי נקבת דג - "דגה".

הנבואה על נינוה

לאחר ששהה בבטן הדג שלושה ימים ושלושה לילות, פונה יונה אל האל בתפילת הודיה ובתחינה לסליחה, והאל אכן מוחל ליונה עם צאתו ממעי הדג ופונה אליו בשנית כדי שילך לנינוה וינבא עליה. יונה מגיע אל נינוה ומוסר לתושבי העיר שמקץ ארבעים ימים תהפך עירם; תושבי העיר, ובראשם המלך, שבו בתשובה, חדלו מחטאיהם, צמו והתפללו לאל, ואכן ה' מחל להם. בשומעו על המחילה מבקש יונה מהאל להמיתו - על פי מדרשי חז"ל, כעס יונה על כך שנבואתו הוצגה ככלי ריק, כשלא התגשמה, ושעתה יאמרו עליו שהוא נביא שקר, או כי בני אשור עתידים להתאנות לישראל בעתיד.

יונה בונה סוכה ב-"מִקֶּדֶם לָעִיר"(נינוה). ה' הצמיח שיח מדברי, קיקיון, המזוהה כיום עם הקיקיון המצוי, ששימש כצל ליונה, ולאחר מכן העלה תולעת שאכלה את הקיקיון. שוב ביקש יונה את מותו, מתעלף מחום השמש; אז פנה אליו ה' והסביר לו: ”אַתָּה חַסְתָּ עַל-הַקִּיקָיוֹן, אֲשֶׁר לֹא-עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ, שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה וּבִן-לַיְלָה אָבָד. וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְהֵמָה רַבָּה?”.

המדרש מוסיף, כי אכן לאחר ארבעים היום שבו אנשי נינוה לחטוא, אף יותר מאשר לפני כן, כפי ששיער יונה.

בגמרא דורש רבי עקיבא כי מאז לא נתגלתה עוד שכינה ליונה הנביא, אך האמורא רבינא מסביר כי כוונתו לומר שעל עסקי נינוה לא נתגלתה לו עוד שכינה, אך לנבואות אחרות - כן, כדוגמת נבואתו על ירבעם השני; לעומתו מפרש רב נחמן בר יצחק כי הנבואה על ירבעם השני אין זו נבואה של יונה עצמו, אלא כוונת הפסוק שם לומר כי כשם שגורל נינוה נהפך מרעה לטובה בזמן יונה, כך נהפך דין ישראל בימי ירבעם השני.

יונה בנצרות

בפרסקו שלו יום הדין האחרון, העמיד מיכלאנג'לו את ישו מתחת יונה (IONAS)

בברית החדשה יונה מוזכר במתי 12: 38-41 ו-16: 4 ובלוקס 11: 29-32.

בבשורה על פי מתי, ישו מזכיר את יונה הנביא כאשר הסופרים והפרושים מבקשים ממנו לראות אות. הוא עונה להם שהאות היחיד שיראו הוא ״אות יונה הנביא״:

”הֵשִׁיב וְאָמַר לָהֶם: "דּוֹר רַע וּמְנָאֵף מְבַקֵּשׁ אוֹת, וְאוֹת לֹא יִנָּתֵן לוֹ מִלְּבַד אוֹת יוֹנָה הַנָּבִיא. כְּמוֹ שֶׁהָיָה יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת, כָּךְ יִהְיֶה בֶּן־הָאָדָם בְּלֵב הָאֲדָמָה שְׁלוֹשָׁה יָמִים וּשְׁלוֹשָׁה לֵילוֹת. אַנְשֵׁי נִינְוֵה יָקוּמוּ בַּמִּשְׁפָּט עִם הַדּוֹר הַזֶּה וְיַרְשִׁיעוּהוּ, כִּי חָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה בִּקְרִיאַת יוֹנָה; וְהִנֵּה גָּדוֹל מִיּוֹנָה כָּאן.” (הבשורה על פי מתי 12: 39-41)

ישו מזכיר את סיפור יונה בשני הקשרים:

האחד הוא נבואה על הדרך בה ימות ויקום לתחייה. השני הוא על עניין החזרה בתשובה.

שלושה ימים בבטן הדג

על פי המתואר בברית החדשה בהמשך, ישו מת ונקבר, וביום השלישי קם לתחיה (לוקס 24: 6-7)

יונה שהה בבטן הדג למשך שלושה ימים ושלושה לילות עד אשר אלוהים הורה לדג להקיא אותו. ישו מזכיר את יונה בתור אות לאשר עתיד לקרות.

המושג ״שלושה ימים״ שהוא מספר טיפולוגי בתנ״ך חוזר שוב בהמשך ספר יונה: ״וְנִינְוֵה, הָיְתָה עִיר-גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים--מַהֲלַךְ, שְׁלֹשֶׁת יָמִים״ (פרק ג׳, פסוק ג׳)

יונה אשר שהה בבטן הדג במשך שלושה ימים ושלושה לילות הוא פרה-פיגורציה לישו שמת ושהה שלושה ימים בקבר. הקאתו של הדג את יונה ליבשה מושווית לתחייתו של ישו ביום השלישי.

גם בתפילתו של יונה בעודו בבטן הדג שמזכיר את השאול: ״מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי״ (יונה פרק ב׳, פסוק ג׳) שואבת התאולוגיה הנוצרית את הנבואה לתחייתו של ישו אחרי מותו.

קריאה לחזרה בתשובה

ההקשר השני הוא הקריאה לחזרה בתשובה.

באופן יוצא דופן בתנ״ך, על פי המסופר בספר יונה, אנשי נינוה שמעו את תוכחתו של יונה וחזרו בתשובה על מעשיהם הרעים. זאת בניגוד לבני ישראל ויהודה ששמעו את תוכחות הנביאים ולא הקשיבו.

ישו מוכיח את בני דורו ומשווה אותם לתושבי נינווה. היהודים בני זמנו של ישו אינם רואים כי לפניהם עומד מי שהוא גדול מיונה. הם אינם מזהים אותו ולכן יורשעו במשפט.

סיפור יונה, שבו גויים (אשורים) הם אלה שחזרו בתשובה מדגיש את הביקורת הנוצרית כלפי היהודים שלא הכירו את ישו ולא חזרו בתשובה.

הקריאה לגויים

ההקבלה החשובה ביותר של ישו ליונה היא הקריאה לגויים. יונה מתייחד בכך שבין כל הנביאים, נקרא על ידי אלוהים לא לבני ישראל אלא דווקא לגויים, ויותר מכך לאויבי ישראל, האשורים. בקרב תאולוגים נוצרים החלה להתפתח ההקבלה הזאת והשימוש ביונה כפרה-פיגורציה לישו.

• השם יונה הוא גם שם של ציפור - מקביל לדמות רוח הקודש היורדת על ישו: "יֵשׁוּעַ נִטְבַּל וְעָלָה מִיָּד מִן הַמַּיִם. אוֹתָהּ עֵת נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וְהוּא רָאָה אֶת רוּחַ אֱלֹהִים יוֹרֶדֶת כְּיוֹנָה וּבָאָה עָלָיו. 17 וְהִנֵּה קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם אוֹמֵר: "זֶה בְּנִי אֲהוּבִי אֲשֶׁר בּוֹ חָפַצְתִּי." (מתי 3: 16-17)
• יונה נרדם באוניה בזמן סערה. גם ישו נרדם בסירה בכנרת בזמן הסערה: "הוּא נִכְנַס לַסִּירָה וְתַלְמִידָיו נִכְנְסוּ אַחֲרָיו. 24 וְהִנֵּה סְעָרָה גְּדוֹלָה הִתְחוֹלְלָה בַּיָּם עַד אֲשֶׁר כִּסּוּ הַגַּלִּים אֶת הַסִּירָה, אַךְ הוּא הָיָה יָשֵׁן. 25 נִגְּשׁוּ אֵלָיו וְהֵעִירוּ אוֹתוֹ בְּאָמְרָם: "אֲדוֹנֵנוּ, הַצֵּל אוֹתָנוּ, אֲנַחְנוּ טוֹבְעִים!" (מתי 8: 23-25)
• יונה נצליח לגרום להשתקת הסערה על ידי הודאתו והשלכתו למים. ישו משתיק את הסערה בכנרת: ״אָמַר לָהֶם: "לָמָה אַתֶּם פּוֹחֲדִים, קְטַנֵּי אֱמוּנָה?!" הוּא קָם וְגָעַר בָּרוּחוֹת וּבַיָּם וְנִשְׂתָּרְרָה דְּמָמָה עֲמֻקָּה. 27 תָּמְהוּ הָאֲנָשִׁים וְאָמְרוּ: "מִי הוּא זֶה שֶׁגַּם הָרוּחוֹת וְהַיָּם נִשְׁמָעִים לוֹ?" (מתי 8: 26-27)
• יונה קורא לגויים לחזרה בתשובה. גם ישו מתחיל את השליחות בקרב הגויים מייד לאחר השתקת הסערה. הוא מגיע על הגויים אשר בצד השני של הכנרת ומשחרר אדם משדים רבים ששכנו בתוכו. "הֵם בָּאוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם, אֶל אֶרֶץ הַגֵּרָשִׁיִּים. 2 אַךְ יָצָא מִן הַסִּירָה וְהִנֵּה בָּא לִקְרָאתוֹ אִישׁ מִבֵּין הַקְּבָרִים וְרוּחַ טְמֵאָה בּוֹ." (מרקוס 5: 1-2) "שָׁאַל אוֹתוֹ יֵשׁוּעַ: "מַה שִּׁמְךָ?" הֵשִׁיב לוֹ: "שְׁמִי לִגְיוֹן, כִּי רַבִּים אֲנַחְנוּ." 10 הֵן הִפְצִירוּ בּוֹ מְאֹד שֶׁלֹּא יִשְׁלַח אוֹתָן אֶל מִחוּץ לָאֵזוֹר. 11 עֵדֶר גָּדוֹל שֶׁל חֲזִירִים הָיָה רוֹעֶה שָׁם סָמוּךְ לָהָר, 12 וְהֵן בִּקְשׁוּ מִיֵּשׁוּעַ: "שְׁלַח אוֹתָנוּ אֶל הַחֲזִירִים וְנִכָּנֵס לְתוֹכָם." 13 הוּא הִרְשָׁה לָהֶן. יָצְאוּ הָרוּחוֹת הַטְּמֵאוֹת וְנִכְנְסוּ בַּחֲזִירִים, וְהָעֵדֶר הִסְתָּעֵר מִמּוֹרַד הָהָר אֶל הַיָּם. כְּאַלְפַּיִם רֹאשׁ טָבְעוּ בַּיָּם." (מרקוס 5: 9-13)
• הקריאה לכל העמים, ולא רק לישראל, מתחזקת בעיקר לאחר מותו ותחייתו של ישו: "אָמַר לָהֶם: "לְכוּ אֶל כָּל הָעוֹלָם וְהַכְרִיזוּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה לְכָל הַבְּרִיאָה."

תאולוגים נוצריים

תאולוגים נוצרים עסקו בסיפור יונה מראשית הנצרות. הירונימוס התייחס בחיוב לגישה הפטריוטית של יונה, שיותר מששונא את האשורים תושבי נינווה, דואג לגורל ישראל. לעומתו אוגוסטינוס ומרטין לותר השתמשו בסיפור יונה כדי להדגיש את תפיסותיהם האנטישמיות.

הם מתייחסים ליונה, שאינו שומע בקול אלוהים בתחילת הסיפור, ומתלונן על משפט אלוהים בסופו, כדוגמה לדמות היהודי הטיפוסי שהוא קנאי מטיבו ואינו שומע בקול אלוהים.

בימי הביניים נפוץ קובץ פרשנויות לתנ״ך ולברית החדשה - ״גלוסה אורדינריה״, אשר הייתה החיבור החשוב ביותר בימי הביניים המאוחרים שמפרש את התנ״ך. הפרשנות התאולוגית של דמותו של יונה כפרה-פיגורציה לישו ותפקידו בקריאה אל הגויים מודגשת מאוד בקובץ זה, ומשום כך הפכה דמותו של יונה לדמות אייקונית בכנסייה.

יונה באסלאם

יונה (בערבית: يونس, יונס או يونان, יונאן) הוא אחד מנביאי האסלאם המופיעים בקוראן. ייתכן כי צורת שמו בערבית הגיעה ממקור אתיופי או יווני. הוא מכונה גם "אדון הדג" (ذو النون, ד'ו א-נון).

יונה והדג, איור מתוך ג'אמע א-תואריח', תחילת המאה ה-14

סורה 10 בקוראן נקראת "סורת יונה" אף על פי שהוא נזכר בה רק בפסוק אחד (98). הקוראן מספר את סיפור יונה בקצרה במספר מקומות (סורה 21, פס' 87–88; סורה 37, פס' 139–148; סורה 68, פס' 48–50): יונה היה שליח האל. הוא ניסה להתחמק משליחותו וברח אל הים. הדג בלע אותו אך לאחר שהתפלל לאל, ניצל. הוא מילא את שליחותו אל האנשים ובזכותו ניצלו חייהם.

סיפורי הנביאים מילאו את החסר בסיפור יונה. אל-כסאאי מקדיש ליונה פרק נפרד המתחיל טרם לידתו.

מדרש שמו

מקורו של השם יונה הוא מהשורשים: י-נ-ה או א-נ-ה. בשפה האוגריתית, פירושו של השורש י-נ-ה הוא מלמול ונהי. שורש זה בתנ"ך נרדף לשורש א-ב-ל ומופעיו רבים בשירי קינה במקרא. היונה אשר על שמה קרוי הנביא יונה היא עוף אשר היה נהוג להעלותו לקורבן. היונה שימשה כחיה אשר מעלים לקורבן גם בתרבויות במזרח הקדום, כמו הפולחן לעשתרות. כמו כן נתגלו צלמיות עליהן חקוקות תמונות יונים. שם אביו של יונה, אמיתי, מגיע מהשורש א-מ-ת; ייתכן שהוא קיצור של שילוב של המילה "אמת" עם שם האל (כלומר, שם תאופורי), ומשמעותו שהאל דובר אמת, או נאמן לדבריו; צירוף דומה מופיע גם בספר תהילים, פרק ל"א, פסוק ו'.

קבר יונה

קבר יונה הנביא במשהד, המזוהה עם גת חפר; איור של הארי פן שהופיע לראשונה בסדרת ארץ ישראל הציורית, 1881

ישנן מספר מסורות מוסלמיות בדבר מקום קבורתו של יונה בן אמיתי. מסורת אחת מזהה את קברו במסגד בעיירה חלחול השוכנת מצפון לעיר חברון. המסורת היהודית דווקא מזהה במסגד זה את קבריהם של נתן הנביא וגד החוזה.

מסורת מוסלמית אחרת, שראשיתה עוד בתקופה הביזנטית, מזהה את קברו במסגד ביישוב משהד השוכן מצפון לנצרת. למסורת זאת מעט יותר משקל מהמסורות האחרות שכן גם החוקרים נוטים לזהות את מיקומה של גת חפר, עירו של יונה, בכפר זה.

עולי הרגל והמקורות היהודיים מזהים את מקום מנוחתו במשהד. זאב וילנאי כותב ב"מדריך הגליל" משנת 1954, כי קברו של יונה ידוע מהמאה ה-4. בימי הביניים היו יהודים רבים מבקרים בו ומשתטחים על קברו. רבי פתחיה מרגנסבורג ביקר במקום בשנת 1180 וכותב על שומר הקבר: "וכשהיהודים באים הוא מקבל אותם בסבר פנים יפות, ואומר להם: יונה בן אמיתי יהודי היה. לכך ראוי לכם לאכול משלו - ומאכיל הפירות ליהודים".

קבר יונה הנביא, 1933. בן ציון ישראל במסע לעיראק

הכפר נקרא "משהד", מהמילה "שאהיד" - שמובנה קדוש - על שם קברו הקדוש של יונה. בקרבתו חורבה בשם: חירבת א-זרע - מקומה של גת-חפר המקראית.

מסורת נוצרית ביזנטית שאומצה על ידי המוסלמים, ממקמת את קברו של יונה הנביא בגבעת יונה בצפון אשדוד, גבעה שנמצאת דרומית לשפך של נחל לכיש ומשקיפה על נמל אשדוד. קבר יונה מופיע כבר במפת מידבא מהמאה השישית לספירה. בראש הגבעה ישנה מצבה שאמורה לייצג את הקבר. על פי רוב הדעות אין קשר אמיתי בין המקום לקברו של יונה הנביא.

מסורות אחרות ממקמות את קבר יונה בן אמיתי דווקא מחוץ לגבולות ארץ ישראל. מסורת טוענת שיונה נקבר בעיירה הלבנונית צרפנד, הלא היא העיר צרפת מימי המקרא. חיזוק למסורת זאת הקושרת את אליהו לעיירה צרפנד ניתן למצוא דווקא בספרות המדרש היהודית, בילקוט שמעוני על ספר יונה מסופר שיונה הוא בנה של האישה מצרפת אשר לפי הכתוב בספר מלכים א' אליהו הנביא חולל עבורה נס ובו צפחת השמן של אותה אישה לא כלתה בכל עת ימי הבצורת בארץ ישראל. לאחר מכן מסופר שאליהו החיה את בנה אך לא ניתן להבין מהמדרש האם יונה הוא בנה של האישה הצרפתית שהחיה אליהו או שמדובר בבן אחר.

מסורת אחרת ממקמת את קברו של יונה בסמוך לעיר מוסול בצפון עיראק (לא רחוק מהעיר מוסול מצויים שרידיה של העיר נינוה אליה נשלח יונה). אחוזת הקבר ממוקמת הייתה ממוקמת במסגד בתל יונה ("נבי יונס"), הסמוך לשרידי החומה המערבית של העיר. המקום מקודש הן לערביי המקום והן ליהודי עיראק וליהודי כורדיסטן, כמקום קברו של יונה. ב-24 ביולי 2014 הרסו כוחות דאעש שהשתלטו על מוסול את מתחם הקבר והפכוהו לעיי חורבות.

ראו גם

• ספר יונה

לקריאה נוספת

• יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, "'אות יונה הנביא' – על סיפור יונה בספרי הבשורה של הברית החדשה", בתוך: גם כך לא כתוב בתנ״ך, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2009, פרק כו, עמ' 293–303.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יונה בן אמיתי בוויקישיתוף

• שהם סמיט, סיפור לילדים חכמים: הַנָבִיא שֶנִזְרַק אֶל הַיָם, באתר הארץ, 25 בינואר 2017
• מפה הולנדית של ארץ ישראל, ראשית המאה ה-יז, המציגה מול חופי יפו את יונה מושלך מן האוניה, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
• שלום קולין, יונה - סליחה לעצמו אך לא לאנשי נינווה? באתר דף פרשת השבוע אוניברסיטת בר-אילן
• רוחמה וייס, אל תהיו יונה הנביא: כשהאמת המוחלטת היא בעצם שקר מלא, באתר ynet, 17 בספטמבר 2021
• אפרים אלימלך אורבך, נבואת יונה - תשובת אנשי נינוה והוויכוח היהודי נוצרי, מחניים ל"ג, 1958, באתר "דעת"
• יונה בן אמתי הנביא, דף שער בספרייה הלאומית