יהושע סובול
 | |
| יהושע סובול | |
| לידה |
24 באוגוסט 1939 (בן 85) תל מונד, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| תקופת הפעילות | מ-1965 |
| עיסוק | מחזאי, במאי וסופר |
| מקום לימודים | |
| בן או בת זוג |
עדנה סובול |
| צאצאים |
יהלי סובול, נטע סובול |
| פרסים והוקרה |
פרס התיאטרון הישראלי דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
יהושע סוֹבּוֹל (נולד ב-24 באוגוסט 1939) הוא מחזאי, במאי תיאטרון, תסריטאי, סופר, עיתונאי ופזמונאי ישראלי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סובול גדל בתל מונד. למד בתיכון חדש בתל אביב. באמצע שנות ה-60 כתב סיפורים שהתפרסמו בכתב העת "קשת". שלח מחזות לתיאטרוני ישראל, אך לא זכה לכל תגובה מצדם. למד ספרות והיסטוריה בסמינר אורנים ופילוסופיה בסורבון בפריז. כשלמד בפריז שמע על עלילת דם שהתפתחה נגד סוחרים יהודים בעיר. הוא כתב על הנושא וכתוצאה מכך החל להיות כתב "על המשמר" בפריז. כשחזר לארץ כעבור שנה החל לעשות כתבות שטח לאותו עיתון. כתבותיו על שכונות מצוקה בשנות ה-70, שימשו מאוחר יותר כחומר רקע לכתיבת המחזה "קריזה"[1].
מחזהו הראשון היה "הימים הבאים" (1971) בתיאטרון חיפה. לאחר מכן עבד שם כמחזאי וכעוזר למנהל האמנותי של התיאטרון. בשנת 1984 נבחר למנהל האמנותי של תיאטרון חיפה ובעקבות זאת פרש מכתיבה עיתונאית והחל בפרסום מאמרים פובליציסטיים. מחזהו "גטו" מ-1983 זכה להצלחה בינלאומית. המחזה תורגם לעשרים שפות, הוצג בתיאטראות המובילים בעשרים וארבע מדינות, כולל הפקות של התיאטרון המלכותי הלאומי בלונדון[2], בברודוויי בניו יורק[3], בבריסל ובפריז[4][5], וזכה לביקורות משבחות ובשלל פרסים[6].
ב-1988 לאחר המחאה הציבורית שעורר מחזהו "סינדרום ירושלים", התפטר מתפקידו כמנהל אמנותי של תיאטרון חיפה והחל להתמקד יותר בכתיבת מחזות ובבימוי[7].
בשנים 1995–2000 עבד באירופה, בין השאר על המחזות "אלמה" ו"פלקו" שזכו להצלחה.
כתב מספר פזמונים להצגותיו, בהם "ילדים זה שמחה" ו"אצלנו בכפר טודרא" בביצוע להקת הברירה הטבעית (למחזה "קריזה"), ו"השיר על הארץ" אותו ביצעה נורית גלרון, המוחה על אובדן ערכי החברה ("איפה הארץ ההיא שקראו לה קטנטונת? ..איפה אותם החיים עם שמחת הפשטות?"). בנוסף, שירו "והחיים" הולחן על ידי ערן צור והוקלט לאלבומו "חותך בחתך הזהב" בשנת 2006.
בשנת 2006, בגיל 67, עלה סובול לראשונה על הבמה כשחקן במחזהו של אנטון צ'כוב[8].
בשנת 2007 כתב את התסריט לסרט "אסקימוסים בגליל"[9]. באותה שנה גם כתב עבור אלכס אנסקי את הצגת היחיד שלו "אני לא דרייפוס"[10], שהועלתה גם בבבולגריה[11].
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא נשוי למעצבת הבמה עדנה סובול. בנו הוא הזמר יהלי סובול, ובתו נטע סובול הייתה שחקנית וכיום מרצה לפילוסופיה. מתגורר בתל אביב.
פעילות פוליטית ודעותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]סובול כתב מאמרים פובליציסטים רבים בעיתונות, בעיקר בנושאים חברתיים וכנגד השליטה הישראלית בשטחים.
בשנת 2005 יצא לאור ספרו "ויסקי זה בסדר" וב-2006 יצא ספרו "כאן ועכשיו - עמיר פרץ והמצב הישראלי", בו ניתח סובול את המצב החברתי הקשה בישראל דרך סיפורם של אנשי מעמד הפועלים בימינו ודרך סיפורו של עמיר פרץ, בו הביע תמיכה. הספר יצא לאחר מסע במפעלים ובערי הפריפריה ובו מותווה עמיר פרץ כתקווה הגדולה של השמאל הישראלי. בשנת 2008 הצטרף להנהגה הרעיונית של מפלגת אור[12]. בעשור הראשון של המאה ה-21 נמנה עם העותרים לשינוי הלאום שלהם מ"יהודי" ל"ישראלי", עתירה שנדחתה בבית המשפט העליון בפסק דין עוזי אורנן נגד משרד הפנים. בשנת 2010 נמנה עם החותמים על עצומת השחקנים ויוצרי התיאטרון שטענו כי יסרבו להופיע בעיר אריאל "כמו גם בכל התנחלות אחרת". ביוני 2018 אמר שאם היה ילד פלסטיני ברצועת עזה גם הוא היה משלח עפיפוני תבערה על ישראל.[13]
סובול הוצב במקומות סמליים ברשימת מפלגת מרצ לכנסת, בבחירות לכנסת ה-19 במקום 107, ובבחירות לכנסת ה-20 במקום ה-111. הוא חבר במועצה הציבורית של יש דין.
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סובול זכה בפרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים בטקס שהתקיים במאי 2010[14].
במרץ 2022 זכה באות יקיר העיר תל אביב-יפו.
ב-13 ביוני 2023 קיבל סובול תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים[15].
מחזותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אפיון המחזות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחזותיו של סובול עוסקים בשלושה נושאים עיקריים:
- ביקורת חברתית: המחזה "קריזה" (1976) עוסק בקיפוח המזרחי, בעוני ובאנשי ישראל השנייה; "סינדרום ירושלים" (1987) עוסק בפונדמנטליזם הדתי דרך אנלוגיה בין ההווה הישראלי לסוף ימי בית שני; "גיבור מעמד הפועלים" (2006) מבוסס על מקרה אמיתי בו שבתו נהגי אוטובוס בבאר-שבע לאחר שהחברה שהעסיקה אותם הופרטה.
- אירועים שהתרחשו בהיסטוריה של העם: שלושה מחזות בטרילוגית השואה: המחזה "גטו" (1983) מבוסס על קבוצת התיאטרון שפעלה בגטו וילנה ובדילמות של אנשי היודנראט שם, שני המחזות הנוספים בטרילוגיה הם "אדם" ו"במרתף"; "ליל העשרים" ו"כפר" עוסקים בראשית ההתיישבות בארץ.
- נגיעות אקטואליות: "עד ראייה" (2003) עוסק בנושא הסרבנות בצבא, דרך סיפור חייו של פרנץ יגרשטטר, אוסטרי שסירב לשרת בצבא הוורמכט; "זמן אמת" (2005), עוסק בפקודה בלתי חוקית בעליל. "החיים הקסומים" (2007, עלה בווינה), עוסק בקבוצת מדענים שהתכנסו על מנת לנסות על עצמם תכשיר שיעילותו מוטלת בספק ונועד להאריך חיים בהנדסה גנטית.
רשימת המחזות שכתב
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הימים הבאים, הוצג בתיאטרון חיפה, 1971
- המושבה שלנו (עיבוד עברי למחזה "העיירה שלנו" מאת תורנטון ויילדר), הוצג בתיאטרון חיפה, 1972[16].
- סטטוס קוו ואדיס, הוצג בתיאטרון חיפה, 1973
- סילווסטר 1972, הוצג בתיאטרון חיפה, 1974
- ג'וקר, הוצג בתיאטרון חיפה, 1975
- ליל העשרים, הוצג בתיאטרון חיפה, 1976, בבימוי נולה צ'לטון[17]. בהבימה, בספטמבר 1990, בבימוי אופירה הניג.
- קריזה (במקור "עצבים"), הוצג בתיאטרון חיפה, 1976[18]
- חזרה בתשובה, הוצג בתיאטרון צוותא, 1977
- גוג ומגוג שואו, הוצג בתיאטרון חיפה, 1977
- דיירים, הוצג בתיאטרון חיפה, 1978
- הביתה, הביתה, בימוי עמרי ניצן, מוזיקה פולדי שצמן, תפאורה אלי סיני, הוצג בתיאטרון הבימה, 1978. ההצגה הועלתה 163 פעמים.
- ליל כלולות, מתוך "ימי בית קפלן", טרילוגיה. במאי עמרי ניצן, תפאורה אלי סיני, הוצג בתיאטרון הבימה, 1978, ההצגה הועלתה 76 פעמים.
- ויהי חור, צוותא, 1979 (נכתב עם הלל מיטלפונקט)
- סטריפטיז אחרון , צוותא, 1980 (נכתב עם הלל מיטלפונקט).
- אחרון הפועלים, הוצג בתיאטרון בית לסין, 1980
- מלחמות היהודים, הוצג בתיאטרון החאן, 1981
- נפש יהודי, הוצג בתיאטרון חיפה, 1982
- עמוד העץ, צוותא, 1983 (נכתב עם הלל מיטלפונקט)
- מרד הימאים, תיאטרון בית לסין, 1983[19]
- גטו, הוצג בתיאטרון חיפה, 1984[20]
- פאסודובלה, הוצג בתיאטרון צוותא, 1984
- הפלשתינאית, הוצג לראשונה בתיאטרון חיפה, 1985 בכיכובם של סלווה נקארה וליאורה ריבלין[21]. המחזה הוצג שוב בתיאטרון הטכניון ב-1998 והפקה זו הופיעה בפסטיבל בקלן באותה שנה. המחזה הוצג פעמים רבות במדינות שונות באירופה, ביפן ובארצות הברית. לרוב בבימויו של יהושע סובול.
- ספירה לאחור, הוצג בתיאטרון צוותא, 1986
- מלך ישראל, הוצג בתיאטרון חיפה, 1986
- סינדרום ירושלים, הוצג בתיאטרון חיפה, 1987[22]
- אדם, הוצג בתיאטרון הבימה, 1989.
- במרתף, הוצג ב-Yola Rep (ארצות הברית), 1991
- סולו, הוצג בתיאטרון הבימה, 1991.
- אלף בית, הוצג בדורטמונד (גרמניה), 1991
- עין בעין, הוצג במנהיים (גרמניה), 1994
- טוני היפה, הוצג בתיאטרון החאן, 1994
- אהבה בגרוש, הוצג בתיאטרון יידישפיל, 1994
- שניידר ושוסטר, הוצג בבזל (שווייץ), 1994
- מושל פולין, הוצג בווינה (אוסטריה), 1995
- חתום בדם, הוצג בווינה (אוסטריה), 1996
- כפר, הוצג בתיאטרון גשר, 1996
- אלמה, הוצג בווינה (אוסטריה) ב-1996, וב-2009 בירושלים[23].
- לצלצל פעמיים, אוסלו (נורווגיה), 1996
- דבש, הוצג בתיאטרון חיפה, 1977
- מה ני מה ממה, הוצג בתיאטרון צוותא, 1977
- זרים, 1999. הוצג בהבימה, במאית נולה צ'לטון, תפאורה עדנה סובול, מוזיקה שלמה יידוב, מאי 1999
- נשף מסיכות, הוצג בתיאטרון חיפה, 2001[24]
- עד ראייה, הוצג בתיאטרון הקאמרי ב-2003 ואחר כך ברחבי העולם[25]
- מחזה לילה, פסטיבל תיאטרון קצר, 2003[26]
- כל נדרי, הוצג בתיאטרון הרצליה, 2005[27], ובתיאטרון הקאמרי ב-2020[28]
- זמן אמת, הוצג בתיאטרון הבימה, 2005[29]
- גיבור מעמד הפועלים, הוצג בתיאטרון הקאמרי, 2006[30]
- 17 גג, הוצג בתיאטרון בהולנד ב-2001[31], ובמסגרת החוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה, 2006
- חיים כפולים, הוצג בתיאטרון תמונע, 2007[32]
- שעתו האחרונה של קול, הוצג בתיאטרון תמונע, 2008[33]. עובד ב-2019 לסרט על ידי דורון ערן[34].
- דארפור בבית, הוצג בתיאטרון אוניברסיטת תל אביב, 2009[35]
- קולות בלילה, הוצג בתיאטרון הקאמרי, 2009[36]
- חוזרים על סינדרום ירושלים, גרסה מעודכנת של "סינדרום ירושלים" שעלתה בתיאטרון תמונע, 2010[37]
- בעל למופת, עיבוד למחזהו של אוסקר ויילד, הוצג בתיאטרון הקאמרי, 2011[38]
- חוטאים, הוצג בתיאטרון הקאמרי, 2011[39]
- כוכבים תועים (על פי שלום עליכם), הוצג בתיאטרון יידישפיל, 2016[40]
- אהבות דוד, אופרה, הוצג בצוותא, 2022[41]
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחזותיו בספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "ליל העשרים", הוצאת במעגל, תל אביב 1978, הוצאת אור-עם 1990
- "נפש יהודי - הלילה האחרון של אוטו ויינינגר", הוצאת אור-עם, תל אביב 1982
- "גטו", הוצאת אור-עם תל אביב 1984
- "הפלשתינאית",הוצאת אור-עם תל אביב 1985
- "עד ראייה" (בהשראת פרשת פרנץ יגרשטטר) הוצאת אור-עם תל אביב 2004
- "גיבור מעמד הפועלים", הוצאת אור-עם תל אביב 2006
- "אני לא דרייפוס", (מונודרמה), הוצאת אור-עם תל אביב 2008
- "שעתו האחרונה של קול" (מונודרמה), הוצאת אור-עם תל אביב 2008
- "דבש : הלילה השלישי", הוצאת אור-עם תל אביב 2008
- "קולות בלילה" (Libera Me), הוצאת אור-עם תל אביב 2009
- "הביתה הביתה", הוצאת אור-עם תל אביב 2010
- "בעל למופת", הוצאת אור-עם תל אביב 2011 (בהשראת An Ideal Husband מאת אוסקר ויילד)[42]
- ״איש המאה״, הוצאת אור-עם תל אביב 2018
ספרות, רומנים, סיפורים, פוליטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "שתיקה", (רומן) הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה, 2000
- "ויסקי זה בסדר" (סיפור), הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה, 2005 בעריכת מנחם פרי
- "כאן ועכשיו : עמיר פרץ והמצב הישראלי" (מונוגרפיה), הוצאת ידיעות אחרונות, תל אביב, ספרי חמד, 2006
- "חופשת שחרור", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נורית נתנאל, "מראות נשברות - ייצוג הישראליות ועיצובה במחזותיהם של יהושע סובול והלל מיטלפונקט", הוצאת הקיבוץ המאוחד ומכון מופ"ת, 2012. (הספר בקטלוג ULI)
- יהושע סובול, גיבור מעמד הפועלים, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 249–255, הוצאת כרמל, 2017.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יהושע סובול, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
יהושע סובול, באתר AllMovie (באנגלית)
יהושע סובול, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- יהושע סובול, באתר שירונט
יהושע סובול, באתר MusicBrainz (באנגלית)- יהושע סובול, דף שער בספרייה הלאומית
- יהושע סובול, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- יהושע סובול, בארכיון הבימה
- יהושע סובול, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- יהושע סובול, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- יהושע סובול, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- מילים לשירים של יהושע סובול, באתר "שירונט"
- מירון רפופורט, המעריץ מספר 1 של עמיר פרץ, באתר הארץ, 14 בפברואר 2006
- ירעם נתניהו, שליפות עם יהושע סובול, באתר nrg, 10 ביולי 2007
- מרב יודילוביץ', התיאטרוק של קפלן וסובול, באתר ynet, 29 בדצמבר 2008
- יונתן אסתרקין, משחק טעון, באתר nrg, 24 בספטמבר 2009
- יונתן אסתרקין, חבר בחברת עצמו: יהושע סובול חוגג 70. ראיון, באתר nrg, 10 באוקטובר 2009
- יהלי סובול, עכבר העיר אונליין, יצירה, כיבוש, שואה, מרד ואבהות, באתר הארץ, 27 במרץ 2010
- יהושע סובול, המותג הקטלני: יהושע סובול על ההבדל בין הצגה חיה להצגה מתה, באתר גלובס, 19 ביולי 2010
- "תפקידה של הספרות הוא להעיד על פשע", באתר ynet, 5 בדצמבר 2010
- מרט פרחומובסקי, מה המחזאי מבין? – ריאיון עם יהושע סובול, באתר "במחשבה שנייה", 10 באוגוסט 2011, פורסם שבוע קודם לכן בטיים אאוט תל אביב
- קובי בן-שמחון, הסיבות שבגינן צריך להיפטר מאלוהים, באתר הארץ, 27 ביולי 2012
- איילת שני, אני בשיחה - למה יהושע סובול לא יורד מהארץ, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2012
- בן עופר, "המתנחלים שולטים במדינה, הפכנו לבני ערובה", באתר Xnet, 5 בדצמבר 2013
תום שגב מראיין את יהושע סובול בתוכנית "היו ימים" של ערוץ הכנסת, באתר YouTube, 29 ביוני 2014- אהרון ברנע מראיין את יהושע סובול בתוכנית "מחוץ לזמן" של ערוץ הכנסת, באתר יוטיוב, 22 בנובמבר 2015
- יואב גינאי משוחח עם יהושע סובול בתוכנית "לגעת ברוח", בערוץ ה-YouTube של רשות השידור
- ליאת רון, "השלטון משסה מגזרים זה בזה, וכשהשלטון משסה, האזרחים משתסים", באתר גלובס, 23 בפברואר 2017
- יהל פרג', "אם אלפי אנשים יגיעו לפת לחם, יפרוץ פה מרי אזרחי גדול", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 2 במאי 2020
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ציפי שוחט, העיתונאים מנסים את מזלם בתיאטרון, באתר הארץ, 10 בנובמבר 2010
- ^ ויקטור לוי, שבחים להפקה הבריטית של "גטו", חדשות, 30 באפריל 1989
- ^ הבכורה של "גטו" בברודוויי קיבלה ביקורות מעורבות, חדשות, 2 במאי 1989
- ^ ציפי רום, "גטו" – בשבת בכורה בבריסל, חדשות, 15 בדצמבר 1986
- ^ חיים נגיד, פריס אהבה את "גטו", מעריב, 18 במאי 1986
- ^ מיכאל הנדלזלץ, "גטו": הרשע בהתגלמותו, באתר הארץ, 23 במרץ 2010
- ^ ראובן בן-צבי, יהושע סובול וגדליה בסר התפטרו מתפקידיהם בתיאטרון חיפה, מעריב, 12 בינואר 1988
- ^ תמרה שרייבר, למה לי פוליטיקה עכשיו, באתר גלובס, 19 בדצמבר 2006
- ^ אורון שמיר, עכבר העיר, סבתא וסבא משתכשכים, באתר הארץ, 22 בפברואר 2007
- ^ טלי רבן-הכט, עכבר העיר, אלכס אנסקי מאשים, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2007
ציפי שוחט, הצגה חדשה: אני לא דרייפוס, באתר הארץ, 6 באוגוסט 2007 - ^ ציפי שוחט, "אני לא דרייפוס" של אלכס אנסקי תעלה בבולגריה, באתר הארץ, 17 במרץ 2008
- ^ ההנהגה הרעיונית והנהלת מפלגת אור
- ^ 103FM, יהושע סובול: "ירינו ב-120 פלסטינים שבאו להפגין מול הגדר", באתר מעריב אונליין, 6 ביוני 2018
- ^ שירות גלובס, פרס על מפעל חיים למחזאי יהושע סובול, באתר גלובס, 12 באפריל 2010
- ^ חבר הנאמנים העניק 11 תוארי דוקטור לשם כבוד לחוקרות, חוקרים ומנהיגים מהארץ ומהעולם
- ^ משה בן שאול, איילת-השחר עולה על באר-חיים, מעריב, 24 בפברואר 1972
- ^ חוה נובק, "ליל העשרים" בחיפה, דבר, 23 בינואר 1976
- ^ גדעון עפרת, העוני כלהיט, דבר, 26 בנובמבר 1976
עדית זרטל, פולקלור חביב במסווה מחאה, דבר, 29 בנובמבר 1976 - ^ יהושע סובול, נס המרד, באתר כלבו – חיפה והצפון, 29 באוקטובר 2019
ביקורת: שוש אביגל, בלי שרירים ובלי עמוד שדרה, כותרת ראשית, 26 באוקטובר 1983 - ^ דיאנה שואף, האנשים שמחקו את עצמם, חדשות, 13 באפריל 1984
- ^ ביקורות:
מנחם פרי, יהודיה משחקת יהודיה שמשחקת ערביה, חדשות, 28 באוקטובר 1985
אליקים ירון, נפש פלשתינאית, מעריב, 25 באוקטובר 1985 - ^ יוסי עוזרד, בכורה - אין סיבה למהומה, חדשות, 11 בינואר 1988
רחלה זנדבנק, תיאטרון - השקט שאחרי הסערה, כותרת ראשית, 13 בינואר 1988 - ^ ביקורות:
טל פרי, שוברים מסך, באתר גלובס, 29 בספטמבר 2009
ניר חסון, אלמה: ההצגה הופסקה, הקהל נשלח לביתו, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2009
שרית פוקס, אלמה ולמה: ביקורת תיאטרון, באתר nrg, 9 באוקטובר 2009
מיכאל הנדלזלץ, אלמה: הגרסה למאותגרי הליכה, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2009 - ^ מיכאל הנדלזלץ, אפוקליפסה אתמול, באתר הארץ, 12 באפריל 2001
- ^ ענת באלינט, "עד ראייה" לסיבוב הופעות בעולם, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2004
ציפי שוחט, ביקורות משבחות ל"עד ראייה" של סובול בגרמניה, באתר הארץ, 22 במאי 2005
ציפי שוחט, שבחים ל"עד ראייה" של סובול בלוס אנג'לס, באתר הארץ, 1 במאי 2006 - ^ דוד שליט, אל תיתנו לקונצנזוס לנצח, באתר גלובס, 20 בפברואר 2003
- ^ ציפי שוחט, הרגע שבו מחליפים את הבגדים, באתר הארץ, 23 בנובמבר 2005
- ^ דוד רוזנטל, זה מחזה שלא יודע מה ומי הוא, אבל עדיין מספר סיפור מרתק, באתר וואלה, 6 בפברואר 2020
- ^ מיכאל הנדלזלץ, אני אחזור לזמן השקר, באתר הארץ, 1 ביוני 2005
- ^ מיכאל הנדלזלץ, על הקפיטליזם החזירי, באתר הארץ, 17 באפריל 2006
איתן בר יוסף, עכבר העיר תל אביב, גיבור על חלשים, באתר הארץ, 26 ביוני 2006 - ^ הארץ, בכורה למחזה של סובול בהולנד, באתר הארץ, 14 במאי 2001
- ^ ציפי שוחט, מחזה חדש של יהושע סובול יועלה בתמונע, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2008
- ^ מיכאל הנדלזלץ, קול מאוב, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2008
- ^
נירית אנדרמן, "שעתו האחרונה של מר קול" מתקשה לשמור מתח עם שחקן בודד, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2019
- ^ טל פרי, "בשנים האחרונות הפכתי לסוג של יוצר שוליים", באתר גלובס, 8 בדצמבר 2009
מרב יודילוביץ', סובול: "אפשר לומר קדיש על המוסר היהודי", באתר ynet, 9 בדצמבר 2009 - ^ מיכאל הנדלזלץ, קולות בלילה: דרך החיים, באתר הארץ, 26 באפריל 2009
קובי ניב, תפקיד האב, באתר גלובס, 3 במאי 2009 - ^ רון שוורץ, הסינדרום של סובול, באתר גלובס, 27 בספטמבר 2010
מיכאל הנדלזלץ, "חוזרים על סינדרום ירושלים": קשה מנשוא, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2010 - ^ מיכאל הנדלזלץ, "בעל למופת", העיבוד של יהושע סובול למחזהו של אוסקר ויילד, כושל ולא מוצדק, באתר הארץ, 21 ביוני 2011
טל פרי, הדרך אל היושר, באתר גלובס, 20 באפריל 2011 - ^ יובל בן-עמי, עכבר העיר, "חוטאים": איראן זה שם, באתר הארץ, 26 בינואר 2012
מיכאל הנדלזלץ, סוקלת את צעדיה, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2011 - ^ מיכאל הנדלזלץ, "כוכבים תועים": די מוצלח, באתר הארץ, 8 בפברואר 2016
- ^ יהושע סובול, שיר מ"אהבות דוד": לִשְׁמֹעַ מָה־טוֹב מָה־נָעִים שִׁירֵי תְּהִלָּה לָרֶצַח, באתר הארץ, 22 במרץץ 2022
- ^ מתוך האתר "לקסיקון הספרות העברית החדשה"[1]
| הקודם: 2008 - יעקב בודו |
פרס התיאטרון הישראלי - פרס מפעל חיים 2009 - יהושע סובול |
הבא: 2010 - עודד תאומי |
- יהושע סובול
- סגל על המשמר
- מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים
- זוכי פרס התיאטרון הישראלי: מפעל חיים
- אתאיסטים ישראלים
- בוגרי תיכון חדש
- מחזאים ישראלים
- במאי תיאטרון ישראלים
- בוגרי השומר הצעיר
- בוגרי אורנים - המכללה האקדמית לחינוך
- בוגרי אוניברסיטת פריז
- זוכי פרס היצירה בתחום הציונות
- פעילי מרצ
- זוכי פרס רוזנבלום
- תל מונד: אישים
- ישראלים שנולדו ב-1939
- יקירי תל אביב-יפו לשנת 2022