יהודית אנגלרד

יהודית אנגלרד
לידה	18 בנובמבר 1946 (בת 78); בגדאד, ממלכת עיראק
תחום יצירה	ציור
צאצאים	אגם אנגלרד- סער
	www.yehuditenglard.com

יהודית אנגלרד (נולדה ב-18 בנובמבר 1946) היא ציירת ישראלית.^[1]

ביוגרפיה

יהודית אנגלרד נולדה בבגדאד, עיראק, בשם פאוזיה צפר (פאוזיה, על שם אחותו של המלך פארוק), החמישית במשפחה בת שמונה ילדים. אביה, נאג'י צפר (ספר) היה מהנדס הרכבות של העיר בגדאד ואמא, ז'ולייט (ויולט) הייתה בישראל צירה במפלגת העבודה. עלתה לישראל עם משפחתה בשנת 1951, כשהייתה בת חמש, המשפחה התיישבה בתל אביב ואחר-כך ברמת גן. בהיותה נערה ובבגרותה רקדה בסטודיו של להקת בת דור.^[2]

יהודית אנגלרד החלה לצייר בשנות הארבעים לחייה ולמדה בכוחות עצמה, בלא מסגרת רשמית. בשנת 2005 החלה להציג ומאז הציגה בעשרות תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם: ב-2015 יצרה שתי עבודות וידאו ארט.

חברה באיגוד האמנים הפלסטיים בישראל, בארגון הבינלאומי של האמנים הפלסטיים של אונסק"ו ובעמותה לחקר אמנות נשים ומגדר מייסודה של ד"ר רות מרקוס, כמו כן, באגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר.^[3]

יהודית אנגלרד נשואה מאז 1974, מתגוררת בהוד השרון. איבדה את בנה הבכור בהיותו ילד בן ארבע, אם לאגם אנגלרד סער, גפן אנגלרד ענתבי ועילי אנגלרד. אחותה, רות צופר, היא פרופסור חבר במחלקה לספרות השוואתית, לימודי נשים ומגדר, ולימודי יהדות באוניברסיטת מישיגן.

אודות עבודתה

לדברי האוצרת, דניאלה טלמור: "בכוחו של הקו לבנות אמיתות כמו בחוקי הטבע," אומרת יהודית אנגלרד. ההפשטה מבחינתה היא תנועה, כמו איתני הטבע המצויים בתנועה מתמדת, כמו העננים, כמו העצים הגלים והרוח. עבודותיה מנסות לגעת בחיים ובטבע, ולגלות אותם. הדמויים של יהודית אנגלרד מבטאים זעקה אמיתית מתוך רצון עז בשינוי. הם מציבים זה מול זה ניגודים של חושך ואור, כאב ושמחה, סבל ותקווה – הנשזרים יחד בנוף יצירתה הענפה. הנוף הציורי הניבט מהם מעוגן בעולם החוויות בתעוזה רבה, ונטוע בהוויה הקיומית. יצירתה האקספרסיבית מאופיינת בשפה מופשטת חופשית ופתוחה, במשטחי צבע גדולים ובצבעוניות עשירה. ואכן, היצירות נעות בין ההיסטוריה הפרטית והפנטזיה בין מציאות ודמיון. ציורי השמן הנועזים והמרתקים משקפים את זירת המאבקים שבין אדם לסביבתו, את ההתגוששות המתמדת שבה מתעצבים יחסיו עם סביבתו, עם אנשים אחרים, עם העולם האופף אותו ועם עצמו.^[4] לדברי ד"ר דליה בכר: "פעולת מחיקת העין מהדיוקן בציור היא פגיעה סימבולית בעצמי, בשלמות הגוף. זהו ייצוג של נכות, אובדן וטראומה, ומטרתו להעביר מסרים שעליהם אנסה לעמוד בהמשך. כשאנגלרד נותנת שם לציור הדיוקן ומגדירה את מצבה הנפשי, היא יכולה לשלוט בו ולקנות בעלות על הדימוי, גם אם זו בעלות מדומה".^[5]

פרסים

פרס ראשון (Best of collection) בתחרות Artbuzz 2010.
דורגה בין 100 ציירים בולטים בתחרות Art top 100 Artisits 2012.^[6]
עבודה שלה (מחאה, 2011) הייתה בין 250 עבודות מרחבי העולם שנבחרו על ידי אוצרי תערוכת NordArt (גר') שבגרמניה.^[7]
פרס אגודת אח"י - לשנת 2019 (בקטגוריה ציור) אגודה לעידוד המחקר, והאמנות.^[2]
ציון לשבח על ידי גלריית לינוס קליפורניה^[^{דרוש מקור]}
פרפורמנס וידאו זוכה תחרות (London international creative competition)^[8]
פרס של גלריה Lab ברומא לשנת 2024^[9]